לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגמר התיכון אל קרסולי הצבא


סתם עוד פסיק בים הבלוגוספירה

Avatarכינוי: 

בן: 22




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2014    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014

ילד גדול


השגרה הדחוסה גרמה לי לאבד לרגע את תחושת הזמן.

עברה בערך שנה. עברה זה understatement. היא טסה. עפה. השתגרה.

וכמה דברים השתנו.

רישיון - לא היה. היום יש אוטו.

אהבה - לא היתה. היום - אהבת חיי.

שירות - היה. היום עובד בהייטק.

לימודים - למדתי בעיקר לזיין את השכל. היום לוקח קורסים.

 

צ'ילס.

קצת מפחיד כמה הכל השתנה תוך שנה. הפכתי מילד רך בשנים לאדם בוגר. למבוגר. חושש להגיד זקן, אבל קצת מרגיש בכיוון.

לא, זה לא רע, אני מניח. זה טוב שהחיים מתקדמים, ואף אחד מהשינויים כאן הוא לא באמת שלילי. הכל חיובי כאן.

אבל בעיקר מפחידים אותי הימים העמוסים בכל הטוב הזה.

עם כ"כ הרבה תעסוקה וכ"כ הרבה תחביבים, לא נשאר יותר מדי זמן פנוי.

ואז הכל טס, ואני ממצמץ ופתאום אני כבר בן 22.

זה הגיע כ"כ מהר, ואני מפחד שתוך רגע המספרים ימשיכו לטוס. 23. 25. 30. הולי פאקינג שיט. זה כבר חתונה ובלאגנים.

 

עם כמה שהכל אולי נראה טוב עכשיו, תמיד נראה לי כאילו התקופה היפה של חיי כבר מאחוריי. שאולי שכחתי לרדת מהרכבת בזמן.

אני בעיקר מתגעגע לימים ההם, בהם חזרתי ב3 הביתה מהבצפר. אז רק ידעתי לבכות שאין לי זמן לכלום, ולמה המורה הזונה משחררת אותנו כ"כ מאוחר, ומה היא הביאה בכלל שיעורי בית במתמטיקה. מה, לא מגיע לי קצת זמן לעצמי?!

 

אם הייתי צריך לשים את האצבע על התקופה שבה הכל התחיל - דהינו, הרגע שבו באמת התחלתי לייצר זכרונות, הוא בערך בגיל 15.

הכרתי המון אנשים בתקופה הזאת. לראשונה בחיי הייתי באמת פופולרי. אני זוכר את ההרגשה של עשרות חלונות המסנג'ר שהיו פתוחים תמידית במחשב. את הידיעה שגם ב3 בלילה יהיו לפחות עשרה אנשים איתם אוכל לפצוח בשיחה קולחת. את הטקסטים של "איתיושששש" ו"לא התחברת למסנג'ר כל היום! דאגתי לך".

שמרתי את היסטוריית השיחות מאז. לפעמים אני מתפלש לי בעבר ומבזבז את זמני כהוגן.

לא סתם אהבתי להגדיר את התקופה הזאת בתור התחלת החיים האמיתיים שלי.

ואת החברים מאז - החברים שלי מאז שהתחלתי לחיות.

קצת פסיכי לדמיין את זה שאני חי כבר 7 שנים. זה כ"כ נצח שזה לא יאמן.

 

אבל, נו, אולי אין סיבה להיות סנטימנטלים. כשמסתכלים לאחור רואים רק את הטוב. היה שם הרבה חרא שכבר הספקתי והעדפתי לשכוח.

לא פעם, כשאני מתמלא נוסטלגיה ומנסה לחוות קצת פלאשבקים, אני בעיקר מתאכזב.

מתאכזב מהתגליות, שאולי החברים הטובים שהיו לי אז, לא היו כאלה מושלמים.

ואולי הקשרים העמוקים לא היו באמת עמוקים.

מהזיכרון שלי, שכוזב כ"כ, ומסתיר דברים בהצלחה כה מסחררת.

אני מנסה לפעמים להחזיר אותם, אבל זה לא באמת זה. אני לא יכול באמת לצפות מקשר של גיל עשרה שעדיין יעבוד היום.

ועדיין, אני מנסה לשמור את הלב שלי רחב מספיק כדי להכיל את כולם. ומקווה שאולי הם התפתחו בצורה כזו שעדיין נוכל להתאים אחד לשני.

 

כנראה שבעוד 5 שנים אני אתגעגע להיום. ובעוד עשרים שנה אתגעגע לגיל 30 (למרות שאני מודה שהשילוב של "אתגעגע" וגיל 30 באותו משפט מעורר בי חלחלה עמוקה).

אבל בעיקר אני מפחד להפסיד את האנשים המדהימים שאני מכיר היום. כי הם איתי כבר יותר מדי זמן, והם עמוד השדרה שלי, ועכשיו זה מרגיש באמת כמו האנשים שהכרתי מאז מתמיד.

אז האנשים האלה, מועטים ככל שיהיו, ואפילו שבאמת אפשר לספור אותם עם האצבעות - אני מקווה בכל הכוח שישארו כאן ולא יעזבו.

 

הנה אני, בדרך לחיים המשעממים של הגדולים.

איתי. כבר ילד גדול.

נכתב על ידי , 15/6/2014 04:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-25/6/2014 14:10
 



חזרזיר


כן, אופי משפיע על יופי

אם מישהי מתוקה בעיני, אז היא תשתדרג מסבבה לחמודה.
מיפה היא יכולה להפוך לכוסית על.
ממכוערת ל... אולי מכוערת קצת פחות.
 
אבל את האדם היחיד שלדעתי נראה ממש כמו חזיר.
האף שלך מכוער, הפרצוף לא פרופציוני, העיניים בולטות והאישונים... טוב, עדיף שלא אדבר עליהם.
תמיד חשבתי ככה. אף פעם לא חשבתי בטעות שאת נראית טוב. כי את לא.
אבל למרות זאת, למדתי לאהוב אותך, ולמדתי להכיר את האדם הכי מדהים שקיים.
הכי אמיתי
הכי
הכי מי שרציתי להיות.


ואז נשארת מכוערת, אבל מכוערת שקורנת לי.

מכוערת שציפיתי לסרחים מפיה. אבל הפער בין הציפיה למציאות כ"כ עצום שאתה משאיר את פיך פעור.

ואת פותחת את הפה, ונראה ששירתך חוצה את ספקטרום האוזן האנושית. אני נמס.

פרה פרה, חזיר חזיר, אבל מדהימה יותר מכל רוסיה עם חזה גדול שיצא לי להכיר.
 
קיוויתי שבגלל החזיר תשארי איתי. כי לא הרבה באמת ירצו להסתובב ליד חזיר מלא רפש.
אבל המון גילו את הסוד שבך.
חבל. דווקא רציתי להיות החזרזיר שלך.

נכתב על ידי , 15/6/2014 01:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עוד יצורה. ב-15/6/2014 02:23
 





55,782
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיתי~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איתי~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ