לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קפה עם טדי


בבלוג הזה אכתוב על נושאים שקשורים ליומיום, בדברים שנוגעים לנו כפרט לחברה ולמדינה. אתעסק בעיקר בנושאים של יחסים בין מדינות ונושאי המזרח התיכון החל מפוליטיקה וצבא ועד המגוון האתני.

Avatarכינוי: 

בן: 25

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2012

פרק א': סוריה, סקירה כללית והמהפכה.


סוריה, סקירה כללית

 سوريا والثورة - نظرة عامة




 

א. סקירה כללית של סוריה
سوريا - نظرة عامة

הרפובליקה הערבית הסורית (الجمهوريّة العربيّة السّوريّة,) הינה אחת ממדינות ערב השוכנות במזרח התיכון. היא גובלת בצפון בטורקיה, במזרח בעיראק, בדרום בירדן, בדרום מערב בישראל ובמערב בלבנון ובים התיכון.
סוריה הינה מדינה ערבית בעלת היסטוריה ייחודית, סוריה הינה רפובליקה, הגדרה שאינה עולה בקנה מידה נוכח הורשת השלטון של חאפז אל-אסד לבנו, בשאר.
שטחה הוא כ-185 אלף קמ"ר ואוכלוסייתה מונה למעלה מ-20 מיליון נפש, המטבע הרשמי בסוריה הינו הלירה הסורית ושפתה הרשמית הינה ערבית בלהג סורי.
סוריה קיבלה את עצמאותה בשנת 1946, מנהיגה מזה 11 שנה הינו בשאר אל-אסד וראש הממשלה הינו עאדל ספאר.
תושבי האזור משתמשים במונח בלאד אל-שאם או בר אל-שאם, מונח בעל משמעות גיאוגרפית בעיקרו שבא לציין מרחב גיאוגרפי בו כלולות סוריה של ימינו, לבנון, עבר הירדן וארץ ישראל. מונח זה היה בעל שורשים ערביים ברורים, שהרי מקורו וחלוקת עולמם של הערבים עוד בתקופה הטרום אסלאמית.



הרכב אוכלוסייה
التركيبة السكانية

כאמור אוכלוסיית סוריה מונה כ20 מיליון איש, אלה מחולקים למיעוטים רבים כאשר הגדול שבהם הינו הזרם הסוני שמהווה מעל ל60% מהרכב העדות בסוריה. העלווים מהווים כ-10% מהאוכלוסייה, אלו המיעוטים המשפיעים ביותר במדינה, כאשר הסונים מהווים את מרבית העם, הם נמצאים תחת שליטתם של עדה קטנה ושולית שעד לפני מספר שנים הייתה נרדפת, אלה חברי העדה העלווית.

 




 

כיבוש צרפת
الاحتلال الفرنسي

המנדט של צרפת נכפה על תושבי סוריה ושרר בה משנת 1920.
אחת ממטרותיה של שלטונות המנדט הייתה להחליש את הקהילה הלאומית. תחושת הזהות הלאומית הערבית-הסורית המשיכה אמנם להתפתח בקרב בני הקבוצות השונות כתוצאה של המאבק המשותף לעצמאות, אבל חוץ מזה השיגה מדיניות צרפת את מרבית יעדיה.
כלי חשוב בידי שלטונות המנדט לטיפוח העוינות ההדדית היה מדיניות הגיוס של בני מיעוטים – בעיקר עלווים ודרוזים – ל"גדודים המיוחדים" ולחילות העזר של  המנדט, והשימוש בהם לדיכוי מהומות והפגנות של התנועה הלאומית.
בעקבות הגעתם של הצרפתים לסוריה אשר עודדה את מגמת הבדלנות בחברה הסורית, מדיניות זו נועדה למנוע מהרוב הסוני לכונן מדינה סורית עצמאית בשטחי המנדט הצרפתי. הצרפתים ראו בעלווים עדה לא ערבית ששורשיה בנצרות. הצרפתים גם פעלו לטיפוח הכלכלי של אזורי ההתיישבות של העלווים תוך עידוד השתלבותם בחברה, דבר שלא היה בעבר.
רק בתקופת שלטונם החלו לכנות את בני העדה "עלווים", כלומר, חסידיו של עלי, כינויי מוכר בעולם האסלאמי השיעי.

 

 

עצמאות – עד שלטון חאפז אל-אסד (1946-1970)
الاستقلال - حتى حكم حافظ الأسد (1946-1970)

לכאורה סוריה קיבלה את עצמאותה בשנת 1941 אולם צרפת נאחזה ביד קשה במנדט ולא אפשרה לסורים לממש את עצמאותם, אולם לאחר שנים של מאבק לאומי במנדט הצרפתי, סוריה קיבלה בסופו של דבר עצמאות מוחלטת ובאופן דה-יורה בשנת 1946.
עד לשנת 1949 ניסתה המנהיגות הסורית לבסס את סוריה עפ"י יסודות דמוקרטיים שהביאו איתם הצרפתים, אולם הפיכות צבאיות במהלך שנות ה-40 וה-50 ערערו את יסודותיה של המדינה והביאו שוב לאזרחים את המנדט לבסס משטר פוליטי ודמוקרטי יציב. הדמוקרטיה הסורית החזיקה 4 שנים (1954-1958), עד האיחוד עם מצרים, איחוד המכונה הקע"ם (הקהילייה הערבית המאוחדת).
במהלך שנות הארבעים והחמישים התנהל מאבק עז בתוככי הציבוריות הסורית בין "הערביות" לבין ה"סוריות". ואכן מרבית הכוחות הפוליטיים הפעילים בזירה הסורית שבו והביעו לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים את מחויבותם לערביות ואף טרחו להציג את עצמם כמי שפועלים לקידום מטרותיה וערכיה.
בספטמבר 1961 ערכה כת קצינים סוריים הפיכה, שבעקבותיה פרשה סוריה מן האיחוד והחזירה לעצמה את מלא עצמאותה (האיחוד גם איבד את אהדת הציבור בסוריה, שזה הרגיש מאוכזב ומושפל תחת השלטון המצרי). מהפכות החלו להפוך לדבר שבשגרה בסוריה במשך כל שנות ה-60, כאשר המהפכה העיקרית שבהם הייתה מהפכת הבעת', מהפכה של קציני צבא הקשורים למפלגה, הבעת' רק המשיך להרחיק את סוריה ממצרים למרות הבסיס שעליה יושבת המפלגה – האמונה כי העולם הערבי צריך להתאחד תחת אומה אחת גדולה.  מהפכות פנימיות המשיכו להתרחש בסוריה עד שאסד תפס את השלטון, באופן חלקי בשנת 1969 ובאופן מלא בשנת 1970.



משפחת המלוכה הסורית, בשאר השני משמאל, וחאפט' יושב מימין.

 

 

העלווים, מפלגת הבעת' וחאפז אל-אסד
العلوي
ون، وحزب البعث وحافظ الأسد

יסוד הדת העלווית באסלאם השיעי, והיא התפתחה לכדי תערובת של מסורות מפלגים דתיים שרווחו באזור מהמאה ה-10. בדומה לדת הדרוזית, גם היא דת סודית. האוכלוסייה העלווית נחלקת לשתי קבוצות: האחת החאצה, המיוחסים, אלה היודעים את עקרונות הדת ומעבירים אותם בשורותיהם ודורותיהם; והאחרת – העאמה, פשוטי העם שלא הוכנסו לסודות הדת.
עד המאה ה-19 הייתה ההיסטוריה העלווית באזור סוריה היסטוריה של דיכוי. שיפור מהפכני במצבם של העלווים התרחש תחת משטר המנדט של צרפת, שהעניק להם אוטונומיה מנהלית. ניסיונם של הצרפתים להקים מדינה עלווית ולקדם את תנאי החיים של בני העדה חשף את העדה לראשונה לתהליך המודרניזציה שהחל עובר על סוריה עוד במהלך המאה הקודמת.
העדה העלווית היא מיעוט גדול בסוריה. העלווים מהווים כ10% מכלל האוכלוסייה במדינה. מרביתם, למעלה מ70%, מרוכזים ב"הר העלווים" – שרשרת הרים המקבילה לחוף הסורי וידועה גם בכינוי "ג'באל אל נוצריה". ריכוזים עלווים מצויים בסוריה גם לאורך מישור החוף, בשפלה הפנימית, ממזרח ל"הר העלווים", ובאזורים הכפריים שסביב לערים חמאה וחמס. כרבע מליון עלווים ואולי יותר מתגוררים כיום בדמשק.
עלייתם לגדולה של בני העדה העלווית נעשתה תוך טשטוש והדחקה של דבר מוצאם העלווית ותוך זהות ערבית-סורית ואפילו מוסלמית. זהות ערבית סורית מאומצת זו היא שאפשרה לאותם כוחות עלווים לכרות בריתות פוליטיות עם שותפים מעדות אחרות - מהלך הכרחי בדרך לתפיסת השלטון. ובכל זאת התנהגותו הפוליטית של המשטר הסורי, במאמציו לקיים את השלטון, נראית לחוקרים אחרים התנהגות עדתית. הנוכחות העלווית המסיבית בצבא ובכוחות הביטחון בסוריה היא אחת מבסיסי הכוח של המשטר.
ואכן, על אף החזות של מדינה יציבה ואיתנה אשר השכילה לשלב בתוכה את כלל עדותיה ומכאן שהשאלה העדתית עודנה ממלאת בסוריה תפקיד משמעותי ואולי אפילו מרכזי.
העלווים עודם נתפסים בעיני הרוב הסוני כעדה נחותה מבחינה חברתית ובנוסף, כלא מוסלמית ואף ככופרת.
נוכחות העלווית ממלאת תפקיד משמעותי בקרב כוחות הביטחון ויחידות הצבא, ואולם בתחומי עשייה של המשטר נוכחותם שולית. כך למשל בתחומי החברה והכלכלה שולטים הסונים.
מנובמבר 1970 הפכו בני העדה העלווית בהנהגתו של חאפז אל-אסד לאדוניה של סוריה.
הם העניקו למדינה זו לראשונה בתולדותיה מרכז שלטוני אפקטיבי שהפך מדינה זו ממדינה חלשה וחסרת יציבות למדינה איתנה ובעלת עוצמה.
השתלטותו של אסד על סוריה ויותר מכך הצלחתו לשרוד בשלטון היו תוצאה של שלושה תהליכים מרכזיים שחברו יחדיו: הראשון, גיבושה של העדה העלווית מאחורי מנהיגותו של חאפז
אל אסד.
השני, חיזוק והבטחת שליטתם של בני העדה במוקדי הכוח העיקריים בסוריה, ובמיוחד אלו הצבאיים הביטחוניים. השלישי, חיזוק הברית בין העלווים לבין מרכיבים נוספים באוכלוסייה, ובראשם, בני עדות המיעוטים ובני העדה הסונית מאזורי הכפר והפריפריה.
בני העדה העלווית, נמנעו מלפתח ולחזק את זהותם העדתית ואף פעלו להדחיק ולטשטש אותה, ותודות לכך הצליחו להשתלט על המדינה ולהטיל את מרותם על בני העדות האחרות החיות בה.
העלווים חיפשו דרך להשתלב בסוריה העצמאית ולכן נכנסו למערכת השלטונית דרך מפלגות פוליטיות כגון מפלגת הבעת'.
מפלגת הבעת' היא שהפכה לנציגה הבולטת של הערביות במרחב הסורי. מפלגה זו נוסדה בדמשק בשנת 1947, בידי שני מורי תיכון, מישל עפלק וצלאח אל-דין אל-ביטאר, עפלק, יווני אורתודוכסי במוצאו וביטאר, מוסלמי סוני.
הבעת' בבסיסה יצירה סורית, מפלגה שנוסדה בידי הוגים ומדינאים סורים על אדמה סורית וכמענה לבעיית הזהות הסורית. הצלחתה של מפלגה זו לגבור על יריביה במאבק על השליטה בסוריה וקודם לכן במאבק על נפשה של הציבוריות הסורית, הצלחה זו נעוצה ללא ספק בתשובה שהשכילה מפלגה זו למצוא לשאלת הזהות הסורית, היינו, יכולתה לאזן בין ערביות, סוריות ואפילו אסלאם.
האידיאולוגיה של המפלגה התבססה על שלושה עקרונות: אחדות, סוציאליזם וחירות.
עפ"י עיקרון זה ועפ"י עיקרון החירות הקשור אליו, החברה הערבית זקוקה לשחרור מן הדתיות והעדתיות, ומכבלי הקולוניאליזם. בחברה זו יתקיימו חופש הדיבור, ההתכנסות והאמונה. יחד עם כל אלה, הסוציאליזם הערבי יסייע לפתור את בעיות החברה ע"י צדק חברתי ורפורמה כלכלית, ויסייע לאחדות הערבית.
ה-8 במרץ, 1963 תפסה את השלטון בסוריה ומאז היא שולטת במדינה הזו בצורה טוטליטרית.
עלייתה של מפלגת הבעת' לשלטון בסוריה היוותה לכאורה ניצחון היסטורי של תפיסת האחדות הערבית בה דגלה המפלגה.
המפלגה ראתה כשליחות להפיץ את רעיונות הפאן ערביות שבהם האמינה, כך נוסדו סניפים של המפלגה בעיראק, בלבנון ובארץ ישראל. במדיניותה ובמעשיה נהגה מפלגת הבעת' כמפלגה סורית לכל דבר שמטרתה המרכזית הינה להשתלט על סוריה וכאשר תעשה זאת, לשמור על יציבות השלטון.
הבעת' שינתה את פניה של סוריה והעלתה אותה על דרך חדשה. מאחורי מהפכה זו עמדה קואליציה של כוחות חברתיים שהיו עד אז בשולי המערכת הפוליטית-חברתית-כלכלית בסוריה ואשר פרצו בעקבות מהפכה זו אל המרכז הפוליטי והפכו עד מהרה לשליטי המדינה. ביניהם נמנו בני עדות המיעוטים, ובראשם בני העדה העלווית ולצידם בני העדה הסונית מהמעמד הנמוך. ומכאן סוריה הפכה ממדינת כל נכבדיה למדינת כל תושביה. מהפכת הבעת' היא נקודת המפנה האמיתית בתולדות סוריה, ואת תוצאותיה היה ניתן לראות רק מאוחר יותר בעקבות עלייתו של חאפז אל-אסד לשלטון.
בפברואר 1966, כת קצינים עלווים, הדיחה קבוצת קציני בעת' בעלי השקפות שונות משלהם. כך הגיעו לשלטון הגנרלים סלאח ג'דיד וחאפז אל-אסד. אולם היו ביניהם חילוקי דעות עמוקים שהובילו לצבירת כוחו של אסד ועלייתו לשלטון בהפיכה ללא שפיכות דמים בשנת 1970.
חאפז אל-אסד נולד באוקטובר 1930, למשפחה מרובת ילדים בכפר קרדאחה שבצפון סוריה.
חאפז עזב את עיירת הולדתו קרדאחה בגיל 14, ועבר לעיר החוף הגדולה לאדקיה, שם רכש את השכלתו התיכונית. כתלמיד עלווי בודד בכיתתו חיפש אסד קשר עם חבריו, רובם סונים בעלי תודעה לאומית ערבית. הרצון להתקבל על ידי סביבתו תרם ללא ספק לעיצוב תפיסת עולמו של אסד הצעיר והוא שהביא אותו לאמץ לעצמו זהות ערבית סורית.
אסד השתייך לאליטה עלווית, בדרכם לצמרת הם דחקו את רגלי האליטה הוותיקה של העדה.
מאז עלייתו לשלטון פעל חאפז אל-אסד למתן את הקו האנטי-אסלאמי שאפיין את קודמיו. הוא רצה לטשטש את ההבדלים בין החוגים האסלאמיים השונים כדי לפתוח דף חדש במערכת היחסים של המשטר עם החוגים האסלאמיים בסוריה. אסד החל נוטל חלק בתפילות במסגדים סוניים בדמשק, כיהן את מצוות העלייה לרגל למכה, היטיב את תנאי השכר של אנשי הדת וביקש לקרבם ולשלבם במערכות השלטון במדינה. לבסוף, וחשוב מכל, אסד פעל במרץ להשיג הכשר דתי לבני עדתו העלווית שיסיר מעליה את כתם הכפירה שדבק בה וכל זה על מנת לאחד את החברה הסורית תחת הלאומיות הערבית.
אולם, ישנו מאבק קיומי בין משטר הבעת' לבין האסלאם הרדיקלי. אך למרבה הצער של אותם קבוצות אסלאמיות וכעדות לעם שמשטר הבעת' הוא איתן, במאבק עם המשטר – ידו תהיה העליונה.
ההתגייסות וההתלכדות של בני העדה סביב אסד ומשפחתו לא נעשו בהכרח על בסיס עדתי אלא לרוב על בסיס אישי, משפחתי או שבטי, ובדרכים מסורתיות – ע"י בריתות פוליטיות או קשרי נישואין. נראה כי מבחינה זו נכון יותר להגדיר את משטרו של אסד כקואליציה או ברית של אותן קבוצות וגורמי כוח מקרב העדה העלווית שתומכים באסד.
במרץ 1999, תחילת כהונתו החמישית כנשיא סוריה, עלה חאפז אל-אסד לנאום בפני מועצת העם, ודרך אמצעי התקשורת גם בפני העם עצמו, כדי להישבע אמונים למדינת. הופעה פומבית זו עוררה הפתעה רבה בקרב הציבור, מכיוון שהנשיא נמנע מפניות ישירות אל עמו, בעיקר לא בעשור האחרון לחייו.
מאז תחילת התדרדרות מצבו הבריאותי של אסד, נהג בשיטת "הנאום שלא נישא". הנאום נכתב מראש והועבר ישירות אל אמצעי התקשורת ומהדורות החדשות שיקריאו אותו אל העם הסורי, תוך הסתרת העובדה שהנאום כלל לא נקרא על ידי אסד.
אפיון התנהגות זה, שכלל גם חוסר התעניינות בפעילות הציבורית, העיד על החמרה במצבו הרפואי. יוסף בורג, פוליטיקאי ישראלי, אמר פעם, "כי בשעה שהכול נזהרים להלך בין הטיפות, הוא אישית מעדיף להישאר בביתו ולא להירטב כלל". ניתן להניח כי הסתגרותו נגרמה מחששו של אסד לחייו בעקבות ניסיון ההתנקשות של "האחים המוסלמים" בחייו ביוני 1980. רבים ממכריו העידו כי הייתה זו חוויה טראומטית עבורו שהחמירה את מצבו הבריאותי וגרמה לאסד להיעלם מהחיים ציבוריים.
בנובמבר 1983 לקה חאפז אל-אסד בהתקף לב שגרם לאחיו, רפעת, לנסות לתפוס את השלטון תחתיו. התנהל מאבק ובעזרת גיוס כוחות הצבא הצליח חאפז אל-אסד לתפוס בחזרה את שלטונו ושלח את אחיו לכלא כדי להסיר את האיום שהוא היווה.
ב-10 ביוני 2000, נפטר הנשיא הסורי חאפז אל-אסד, במקומו מונה בנו בשאר .

 

سوريا هي مجتمع متعدد.

سوريا هي الجمهورية العربية السّورية والزعيم اليوم هو بشار الأسد.

عدد سكان سوريا أكثر من 20 مليون – 60% من عدد السكان هو سني وأقلية علوية (10% من عدد السكان) تحكم في سوريا. العلويون هم تيار في الإسلام الشيعي تأريخ سوريا والانتداب الفرنسي من سنة 1920, وفي سنة 1946 نالت سوريا استقلالها.

على الرغم من تصريح النظام, كجمهورية, انتقل النظام من الاب للابن.
يجب ذكر ان محيط  جهاز التربية, زاد ولكن مع هبوط في المستوى التربوي.

حافظ اﻷسد وصل إلى السلطة في انقلاب عسكري.

حزب البعث هو الحزب الحاكم حكم حافظ سوريا لمدة 30 عاما.

 

*בפרק הבא, אכתוב על בשאר אל-אסד ועל המהפכה בכללי.



 

נכתב על ידי , 7/5/2012 13:11   בקטגוריות היסטוריה, היסטוריה פוליטית, המזרח התיכון, יחסים דיפלומטים עם מדינות ערב, כלכלה ערבית, סוריה ולבנון, פוליטיקה ערבית, צבאות ערב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,563
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , אקטואליה ופוליטיקה , ציונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTeddy Cohen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Teddy Cohen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ