מי שמטפס למרגלות האולימפוס ומצפה לשיאו

לאו דווקא יצליח להנות מפיסה של מחנק בבוקר חופשי בחדרי.

חבל שבידיים שלי יש רק שני מפרקים ולא רבבות

לו היו, הייתי מקפל אותן ככה, מפרקם מפרק אחר מפרק לצורה מעוגלת

וחובק את כל הקירות שמקיפים אותי, וחוסמים את דרכי האוויר

מי יודע איפה הייתי אלמלא הם.

בבוקר כזה מחניק ונפלא

בעת אני קורא את "חדר משלך"

חדרי נראה ככלוב המושך ביותר בעולם

ולא על שפת הנהר ולא בוערות אש בצמרות

אני טובל את כפות הרגליים בכביש הראשי.

ורג'יניה הייתה אומרת להגיש הבוקר הזה לילדים על החוף

אני אומר, לרסקו לידי דייסה מתקתקת

שיוותרו בה גושים.