לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מחסומי רוח



כינוי:  Yela

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2014

איבוד


איך אפשר ללכת לאיבוד בקצה מפוצל של חוט דקיק? ובפנייה ברורה ימינה לפסל לי שביל מפירורי דימיון ופחד ואנשים עם תווי פנים מוכרים למחצה תמיד יסתכלו עליי כעל משוגעת למחצה וישתמשו במילים כמו מההבעיהלהבין ולמהעשיתאתזה בדברים הקטנים ביותר בהם החשיבה שלי מפתחת מקום לאיבוד ערפילי וסגול וחסר כל פשר

הממשי שלי בחזה אמיתי יותר מכל דבר שאוכל להעלות על דעתי כרגע ונזילות המחשבה מזגגת את עיני באטימות עצורת נשימה. בואי קחי אותי מכאן הייתי אומרת בכל מצב רגיל אבל את, אינך יודעת כאן מהו אז איך תגיעי אליי? כסומא שולח ידיים או כאילם הממלמל הברות אקראיות בתקווה שיגיד מילה? בריאות אנושיות כל כך תרדי כל כך עמוק תחת האדמה? 

בכזו קלות אמית אותך. ממש כפי שהמיתו אותי. חורבות מנייר, זה כמעט מצחיק, לראות, משב רוח קליל, מניע אותן הלוך ושוב. מזכיר כמה קל היה לקרען מלכתחילה, ואיזו נאיביות נדרשת על מנת לשלחן אל מלתעות האש. בכזו קלות, אמית אותך. הומתתי אני

התוכלי להכיל אותי כך? ערפל כלוא בגוף אדם, מפלץ בכי מרעיד מצעים מקומטים לפנות בוקר? ממלמל מילים קודחות, מקים חומת בטון יש מאין? לא יודע אם הוא מיתוס או שמא עור וגידים, נקרמים כגידול על הנפש 

ואילו מהאפשרויות היא המרגיעה?

הגדרות של טוב ורע נמרחות לכדי גוש מכוער ומעיק של חום כהה קהות חושים עיוורון הצבעים שלי נמסים להתראות

נכתב על ידי Yela , 19/4/2014 02:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שווא


הנפש מתאווה והגוף מתעבה לרגעים אחרים בהם חוסרך היה נדיר. אבל החוסר תמיד היה ותמיד יהיה ואם לא בך אז באחת עם עיניים עגולות יותר או אחת גבוהה יותר, רחוקה או קרובה יותר, אחת, שתהיה יחידה במינה ותהפוך לאחת מני רבים. אחת, שקופה יותר ואולי מתובלטת יותר, א-חיפושים מתישים, מעידה מקרית על וילון נפש מקרי, עולם ומלואו.

גלקסיות שלמות מתרחבות ומתנוונות ברגע כאילו היו גרגר נפש שולי, גרידת פצע חולשותיי, דוגמא, לעוד אחת בשיחת לילה מלעיטת עלטה, עוד שיחה, עוד אחת, שנים נאמרות בשניות צלקות מצוירות באנשי מקל במילים המשורטטות באוויר חד מימד, הכל לשווא

נכתב על ידי Yela , 14/4/2014 14:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני שונאת אני שונאת אני שונאת אני שונאת אני שונאת אני שונאת את היומיום הזה את השנים את הימים הימים את כל השניות הארוכות שפעם היו אני שונאת שהכל הפך עבר שהכל קיבל נופך אנמי ומזדיין כאילו הכל היה לשווא ולא הכל היה לשווא אני שונאת את ההתחמקות ואת ההימנעות הזו מלהתמודד עם כל זה כי פשוט אין דרך טובה יותר לעשות את זה אני שונאת שאכפת אני שונאת שהכל קרה ככה שנים קיוויתי כמו כלבה טובה קיוויתי וידעתי בלב שלם שהכל יהיה בסדר והכל לא וזה פאקינג מחורבן כי אני שונאת אני שונאת אני שונאת ככה האמנתי ולכן הוטחתי בבטון לא רציתי רציתי באמת האמנתי שבסוף זה יהיה טוב
נכתב על ידי Yela , 13/4/2014 23:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לYela אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Yela ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ