הפסקול של חיי

שפתיים

המודעות הזו

שומרת עליי מזילות אינסופית

העיניים בכוח פקוחות 

בכוח

לוודא

את המבטים של ההיא

והכפתור הסגור של ההוא

והבקבוק המתרוקן

והידיים

שמה לב להכל ובכל זאת

נותנת אשליית התמסרות

אני שולטת בה

כולם שם אוהבים אותי

כיף לחבק אותך

אותי

מסתבר

אני לא רגילה לזה

לדברים פשוטים וטובים

שפשוט זורמים אליי

בלי שום קשיים התחלתיים

פשוט

בנורמאליות מדהימה

ואני מחייכת

בלי ענן שמעיב עליי בתוך הלב

איזה יופי זה

לפעמים

לעשות דברים בדרך הרגילה.

הצמידים המרשרשים שלי מחפים על לוגיקה אינסופית

של מלחמה אינסופית

בעולם בלתי אפשרי

של הרמוניות מתכתשות

הוכחות

והאוזניים נחרדות

מהמציאות הטריטונית

שלא משנה כמה מנגנים אותה

לא ניתן להתרגל

הכל משתנה

אידיאל היופי

אידיאל ההרמוני

אידיאל המותר

אידיאל האסור

והמציאות הטריטונית

עומדת בעינה

ומסרבת להתקבל

נבדלת בכוונה

ולא נותנת לשום אידיאל חולף

לכלוא אותה

אין לה עניין

באהבת אנוש נלוזה

אין לה עניין

בלהתחבב

מציאות טריטונית

נשארת טריטונית