לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Would you like to hear my story


or better!!! would you like to read them

Avatarכינוי:  M-eos-J

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

5/2010

המוות+מחזירה תגובות


"בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישמע או ידע על כך, הייתה מתגנבת דמות מוזרה לתוך חדרים, בתי חולים, מסעדות, מטוסים ולכל מקום בו היו בני אדם. היא הייתה מכשפת אותם. את כל מי שנקרע בדרכה, בלי לחשוב פעמיים, היא ידעה להרוג, להכאיב, לחסל ברגע את הגורם המפריע, אבל היא ידעה גם לעזור, להקל על הכאב, להעלים אותו..."

קולו של דארן נשמע מאיים, מותאם לסיפור, והחבורה שישבה מסביב הביטה בו בעיניים פעורות מאיימה, צמאות לעוד.

אחד הנערים, בלונדיני, גבוהה וכחול עיניים פיהק שוב, פוער את פיו בשיעמום מופגן.

"משעמם לך בן?" שאל דארן עוצר את סיפורו.

החבורה שלחה בבן מבט עצבני.

בן הנהן במבט כחול ויהיר.

"אתה מוזמן ללכת" ירה לעברו דארן. הוא חזר לספר בקול מאיים ומוזר. קול שלא היה שייך לו.

בן קם על רגליו וזרק לעבר אמילי את השמיכה עליה ישב.

אף אחד לא ניסה לעצור אותו, בן היה יהיר, יודע כל, כולם העדיפו לתת לו ללכת בשקט, מאשר לשמוע הרצאה נוספת, ולבן מצידו לא היה כלל איכפת שהוא לא רצוי.

הוא הלך בשקט ברחוב, מתרחק מהחבורה הגדולה המרותקת לסיפורו של דארן. בן גלגל את עיניו. "נו באמת..." לחש לעצמו בקול מתנשא משהו.

הוא ריפרף בעיניו לעבר קצה הרחוב, שם התאספו כמה גברים שיכורים שהחלו לריב ביניהם מי יקבל את האישה הזולה שלידם.

הוא ניסה להתעלם מהם.

בן שקע במחשבות שווא, כשלפתע נשמע קול מהדהד, מרוחק, כאילו מישהו דיבר מתוך גליל ברזל גדול קורא אליו בשמו.

הוא הביט מעבר לכתפו ופער את פיו בתדהמה.

באמצע הרחוב, מאחוריו, עמדה אישה בעלת עור חיוור וגזרה חטובה, שיערה מתעופף ברוח בלתי נראית, עיניה הירוקות והגדולות יוקדות וחיוכה מתוק.

"בן..." לחשה אליו שוב. היא הושיטה את ידה אליו וכופפה את אצבעה המורה כמסמנת לו להתקרב.

הדחף הראשוני שלו היה להושיט אליה את ידו ולקחתה בכף ידו. אך במחשבה שנייה, מדוע לו לעשות משהו כזה?. מי היא האישה הזאת?

הוא הביט בה ממושכות, מודד את יופייה הבלתי אנושי בעין בוחנת.

היא צחקקה. כאילו ידעה בדיוק מה הוא חושב.

בן לא יכל להתעלם מהיופי שלה, היא הייתה מושלמת, ולגופה לא היה דבר פרט לשמלה לבנה צחורה שכמעט התמזגה עם צבע עורה הלבן.

"מי את?" שאל, מנסה לשמור על קור רוחו.

היא צחקקה שוב והנידה בראשה לשלילה "בן..." לחששה אליו שוב, מותחת את המילה, גורמת להד קליל לקרוא אחריה בלגלוג מה:"ב...ן...." מתמשך.

היא הושיטה את זרועה השנייה.

"בן, בוא אליי...אני זקוקה לך" התחנן קולה הנעים.

בן בלע את רוקו. היא זקוקה לו? למה?...אבל כל זה היה כמעט לא חשוב. הוא לא יכל להמשיך להתנגד לרצון הזה להתקרב אליה. הוא היה חייב לבדוק אם לחייה באמת רכה, לא גז ולא נוזל, ובטח שלא מוצק.

היא לא נראתה אנושית.

"רק נגיעה קלה..." לחשה "ואני אספר לך כל מה שאתה רוצה לדעת..." עיניה הבזיקו באור ירוק עמום. הכבלים שקשרו אותו השתחררו והוא התקדם אליה בצעד בוטח.

אצבעותיו נסגרו על אצבעותיה והוא משך אותה אליו בתשוקה, מלטף את לחייה, מבריש את שיערה בשפתיו.

היא השתחררה ממגעו, ובאותו רגע משהו דקר בחזהו. הדקירה הייתה כמעט בלתי מורגשת, והוא שוב לא הרגיש דבר, גם לא את הרוח והקור של הלילה.

ידו השמאלית קפאה, הוא לא הצליח להניע אותה.

הוא ידע מה קרה. יד שמאל הקפואה, הדקירה הכמעט בלתי מורגשת בלב.

צחוקה הפך לא נעים. עיניה הפכו שחורות ולגופה נחה גלימה שחורה ישנה ובלוייה. היא שלחה בו מבט מזהיר. "אין לאן לברוח בן..." לגלגה בנועם.

לשם מה נגע בה? כמה מטומטם הוא היה? מה עלה בדעתו כשהתפתה לגעת בה?...

"אתה יודע מי אני נכון בן?"

"כן" אמר בקול צרוד.

"יופי, לפעמים מגיעים לפה כל כך הרבה מטומטמים, שלוקח לפעמים ימים לשכנע אותם איפה הם ומה קרה להם". היא דיברה בקול ילדותי מגעיל, עיניה מרצדות בילדותיות על פניו הנאים.

"אמור את שמי" התחננה בקול מוכר.

"אני יודע את שמך" הבטיח לה בשקט.

"אז אמור אותו!" פקדה.

"מוות" נחנק בן.

*

"גופה של נער כבן שבע עשרה נמצאה..." אמר הקריין בקול מת ומשועמם.

דארן פער את עיניו. תמונתו של בן בצירוף שמו וגילו נראתה על המסך לרגע.

אמו של דארן פלטה צווחה.

הוא לא אמר דבר, ופתאום, לרגע אחד, רצה בכל מעודו שהסיפור על המוות שסיפר מוקדם יותר יהיה אמיתי, והוא יהיה זה שילקח במקום בן.

"אני לא יודעת לגבי במקום בן" צחקק קולה של המוות "אבל אולי אתה תרצה לארח לו חברה...?"

דארן הסתובב במבט אטום והושיט לה את ידו מהופנט, והיא, תפסה בכף ידו המושטת ללא שמץ של חרטה.

נכתב על ידי M-eos-J , 26/5/2010 18:42  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לM-eos-J אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על M-eos-J ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ