לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לגעת.


Just a chance that maybe we'll find, better days

Avatarכינוי:  אפוקליפסה

בת: 19

MSN:  תבקשו יפה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2012

בוגר..


"ובאותו רגע, אני נשבע שהיינו אינסופיים."

רק חבל שאתה כזה אידיוט מקסים. ושאני מנסה להתגבר על ההרס.

 

ואולי ידיד שלי צודק במעשיו, אולי גם אני צריכה להכריז על עצמי כ"לא פנויה נפשית לקשר".

כמו ילדה פתטית בת 14 אני בוכה לחברה שלי על זה שיש לי שני בנים בחיים ואני לא יודעת 

את מי אני רוצה. נהדר. עכשיו אני אזרוק את עצמי מראש איזה בניין והכל יסתדר.

איך לעזאזל אני מגיעה תמיד לסיטואציות האלה? אז יודעים מה? אני הולכת לתת לבחור הנחמד צ'אנס,

ולא לברוח לקשר עם מישהו שאני יודעת שיילך למקום ההרסני. למרות שאני רוצה את אותה אהבה נואשת,

אובססיבית. אבל הקשר איתו לא יחזיק. אז בניסיון בוגר (לעזאזל עם הבגרות) לעשות את הדבר הנכון,

לא נישקתי אותו. ולא בחרתי בהרס. לפחות לא היום.

 

 

"את כל מי שהיה איתה אתה שונא?"

 

נכתב על ידי אפוקליפסה , 27/7/2012 01:02  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלכת


קשה למצוא אנשים שאפשר ונוח לשתוק איתם, איתך אפשר.

וכשהגיע הזמן ללכת, לא רציתי לעזוב.

ישבנו ליד עץ אלון, שסביבו היו פזורים עלי שלכת חומים, 

קרני שמש אחרונות נפלו עליהם, שיוו להם מראה קסום

להם, ולכפכפים שלי שנחו בצד, פשוט יותר להיות יחפה.

וכשהאור של השמש עבר לך ליד הראש,

רציתי להגיד לך כמה אני אוהבת עיניים חומות,

שהשמש נוגעת דרכן.

 

בדרך חזרה, אחרי שדיברנו קודם על זה שטוב יותר לדבר על דברים ולא לתקשר דרך אסמסים,

או ללכת מסביב, אלא פשוט לדבר. התקשרתי אליך. 

רציתי להגיד לפני שהאוטובוס בא, אבל הססתי ואז הוא כבר הגיע.

ביקשתי שרק תקשיב, כי זה קשה גם ככה.

קודם, שדיברנו, אמרתי שאני מנסה להבריח אותך, ואז צחקתי ואמרתי ששום דבר שאני אומרת

לא עובד, שאתה נשאר בכל מקרה. פתאום הרצנת, שאלת אם בגלל זה אני נפגשת איתך,

כדי לדחות אותך בעדינות. אמרתי שלא. רציתי להסביר למה התכוונתי אבל השתתקתי. 

אני לא טובה בדיבורים. אז בדרך הביתה, התקשרתי מהאוטובוס. ביקשתי שרק תקשיב.

אמרתי שלא התכוונתי שאני רוצה להבריח אותך בקטע רע. אלא שאני פוחדת להתקרב לאנשים,

אז אני זורקת עליהם דברים רעים שקרו לי (כ סיפרתי לך היום בערך כל דבר רע שקרה לי בחיים),

עושה להם מבחנים, בודקת אם הם ישארו או לא. מנסה להבריח אותם כדי שאני אוכל להגיד

שהנה, עוד אחד עזב אותי, עוד אחד ברח. למרות שאני זו שהבריחה אותם.

ושמפחיד אותי להתקרב, בטח ובטח כשזה קשר שהוא יותר מחברי, קשר שהוא זוגי.

שזה מפחיד אותי, ולכן אני מנסה, חצי במודע וחצי לא, להרחיק ממני אנשים.

ושאני עושה את זה לא כי אני לא רוצה שיהיה משהו, אלא ההפך, כי אני פוחדת שיהיה.

הוא שתק. חיכה שאסיים, ואז אמר שהוא ייתן לי את כל הזמן שאני צריכה.

ושהוא עקשן, שאני יכולה לנסות להבריח אותו אבל הוא לא יודע כמה זה יעבוד.

צחקתי.

זה מצחיק כי קודם, הוא אמר שאני אפלה. ולמרות שזה כל מה שניסיתי להעביר לו,

מצאתי את עצמי צוחקת ומנסה להסביר לו שאני לא, שאני בנאדם דיי שמח, בדרך כלל.

 

 

אני אפוקליפסה. 

ואולי זה (עוד) לא סוף העולם.

נכתב על ידי אפוקליפסה , 24/7/2012 23:17  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאפוקליפסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אפוקליפסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ