לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחיי הרגעים הקטנים




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2010

ארץ עיר


היי [:
בלוג חדש .. (: לא רוצה לספר על עצמי, רוצה שתלמדו להכיר אותי לבד, לפי הסיפורים שלי.
אז סיפור ראשון מהחיים שלי לפתיחה ..


"אאאאאאלף..." התחילה עמליה, שכולם קוראים לה עמי, לעבור על כל האותיות. "סטופ!" צעק לה ליאור כעבור כמה שניות. 
"תי"ו." אמה עמי. 
"איך יכול להיות שיצא לך תי"ו אחרי עשר שניות ?" 
"מה אתה רוצה? אני סופרת מהר !" 
"לא את לא! את סתם משקרת !" 
ככה, בערך, נראה השיעור החופשי שלנו בכיתה. 
זה היה שיעור שישי, ובחדר הקטן, שהשלט "ח`2" נתלה עליו ברפיון, היה אז רעש שלא היה מבייש שום עדר פילים שמחזיק מעצמו. 
אבל אני אבדתי עניין בויכוח הזה מהר מאוד. 
אני, כמו הרבה אנשים כאן שבטח יוכלו להזדהות איתי, מאוהבת. 
אבל לא האהבה הזאת, הבלתי נסבלת, כמרגישים שמשהו הוא בלתי מושג. אם כי אני מכירה גם אהבה כזאת.. 
לא, פשוט מסוג האהבה שאת מביטה בו, ומבינה שאת אוהבת אותו. 
אם הייתי חושבת על זה, רבים הסיכויים שלא הייתי מבינה מה אני מוצאת בו. 
הוא לא גבוה במיוחד, תאמת אפילו קצת נמוך, שיער חום רגיל כזה, חמוד, לא מסודר מדי כמו אלה ששמים טונות ג`ל אבל גם לא מבולגן, אבל העיניים שלו .. יש לו עיניים ירוקות מדהימות.. 
בקיצור, הפלגתי במחשבות ובהיתי בקיר, מנסה להדחיק מראשי את שני הילדים הצווחים מאחורי. 
בשלב מסויים שככו הצעקות. סביר להניח שהם ספרו מההתחלה, או שאולי פשוט הצלחתי להדחיק אותן מראשי. 
אל תדאגו, לא נרדמתי .. סתם שקעתי במחשבות.. 
רק הקול שלו, שנפנה פתאום אלי, הצליח להוציא אותי מהן. 
"סלק." הוא אמר. אומנם בהתחלה זה נשמע לי קצת הזוי, אבל כשחזרתי אט-אט למציאות הבנתי שהבנים מאחורי חיפשו נואשות צומח ב-ס` בחצי השעה האחרונה. 
"תודה .." מלמלתי לעברו, דוחקת בעצמי להתעלם שוב מהקולות מאחורי, שכנראה כבר הגיעו לשם של ילד. 

"טוב, את תשפטי." פנתה אלי עמי כעבור כמה דקות של שקט. 
הסתובבתי אליה בחוסר רצון. 
"כן, מה הבעיה?" שאלתי אותם. 
"נו, תגידי לה כבר ששימחה זה כן שם ב-ס` ! " קרא אלי ליאור. 
"מה ? השתגעת? כוולם יודעים ששימחה זה ב-ש`!" "החזירה לו עמי. 
"טוב, טוב, די !" השתקתי את שניהם, אך כנראה שחזק מדי. 
חצי כיתה, שרק אלוהים יודע איך היא שמעה אותי ברעש הזה, הסתובבה אלי בעיניים פעורות. 
הסתבר לי, כמה שניות לאחר מכן, שאני היחידה שלא שמעה את המורה עידית מודיעה חגיגית (וזה במילים שלה) שהבא שצועק נשלח למנהלת. 
זה שדווקא אני נבחרתי לייצג את הכיתה כ"רעשנית התורנית" לא הפתיע אותי.
מזל כזה תמיד היה לי, ולא משנה כמה הילדים האחרים יצעקו. 
אבל אני אף פעם לא למדתי להשלים עם זה. כשמשהו נראה לי לא הוגן, ולא רק משהו שקשור אלי, אני האחרונה שתדפוק חשבון, גם אם זה למורה, וגם אם למנהלת. 
אבל הפעם לא התערבתי. נתתי למורה לגרור אותי, כשהיא מוקפת בהילה של גאווה לא מוסתרת שסופסוף היא ולא אחרת הצליחה להשתיק את הכיתה המופרעת ח`2, ומבלי ויכוח מצידה. 
היא "הניחה" אותי מחוץ לדלת, וחזרה לכיתה בחיוך של ניצחון. אבל עכשיו, בניגוד לבד"כ, כלל לא היה לי אכפת. 
כ"ילדה רעה", היה מחובתי ללמוד את השעות בהן המנהלת נמצאת- היא עוזבת תמיד בשעה חמישית [[=
נכתב על ידי big girl don't cry , 22/5/2010 17:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  big girl don't cry

מין: נקבה

תמונה




40
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לbig girl don't cry אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על big girl don't cry ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ