לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אכלו ושתו כי מחר נמות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2017    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2017

האהבה שבספורט


לפני שנתיים החלטתי להשתתף בטריאתלון הנשים השנתי בהרצליה. זה קרה בכלל במקרה, עד אותו זמן לא התעניינתי בטריאתלון בכלל, אבל כשפנו אליי רצה ורוכבת וביקשו שאשלים להם שלשה, אמרתי יאללה למה לא.

 

כשנרשמתי השנה שוב לשחות במסגרת שלשה בטריאתלון הנשים בהרצליה (מקצה אולימפי, 1500 מ'), לא ידעתי תכלס למה אני עושה את זה.

הסתובבתי אתמול בדירה ואמרתי לשותפים שלי שמחר אני צריכה לקום בארבע וחצי בבוקר כדי לזנק למים בשש וחצי, איזה דיכאון. למה אני עושה את זה? שאלתי במרמור את עצמי יותר מאשר אותם, והשותף אמר שזה בטח בגלל הזיכרון הטוב שנשאר לי מהחוויה הזו כשהשתתפתי לפני שנתיים.

אבל לפני שנתיים הים היה סוער ולא נתנו לנו להיכנס לשחות, אז אמרו לנו לרוץ כמו מפגרות על החוף. I had one job!! ואפילו אותה לא עשיתי. זה היה קצת מבאס. אבל משהו כנראה הביא אותי להירשם שוב, ולא חשבתי על זה לעומק (סטגדיש) לפני שנרשמתי שוב בתוך שלשה.

 

אז בתערובת של פקפוק עצמי ביכולת קבלת החלטות ראויה מעורבבת עם תקווה שמחר בכל זאת יהיה כיף, הלכתי לישון.

 

היום הגעתי בסביבות 6 לשטח ההחלפה (איפה ששמים את כל הציוד שמחליפים בין סוגי הספורט, אופניים ודברי ריצה ומלחים מוזרים ששותים ביחד עם המים איכ). לאט לאט התגנבה לליבי תחושה מוכרת של משהו שלא לגמרי הצלחתי להסביר, מן שייכות מרוחקת, כמו צופה בקהל גדול שההצגה נועדה לעיניה בלבד.

זינקתי ושחיתי והים היה במצב מעולה!! רגוע ושטוח, כמעט כמו בריכה. בניגוד ללפני שנתיים, שדידיתי על החול כמו גרושה בת 50 וניסיתי לרוץ במעגלים כמו שהורו לנו, הפעם היתרון היחסי שלי בא היטב לידי ביטוי, ולא הרבה אחרי הזינוק הבטתי לאחור וראיתי נראה לי מעל 90% מהמסה של הבנות מאחוריי. לפניי היו כמה בודדות (מתוך קבוצה של 200 בערך). שחיתי בקצב טוב, לא פחדתי מהמים, מידי פעם ראיתי מישהי לידי שנצמדת אליי (לא ברור אם בשביל דריפט או בשביל ש"אמשוך" אותה מנטלית, אבל זרמתי (שוב סטגדיש)), עד שהיא נעלמה איפשהו מאחור.

עשינו שתי הקפות ולבסוף יצאנו מהמים ורצנו חזרה לשטח ההחלפה כדי להחליף לרכיבה. אני לא באמת יודעת, אבל מעריכה שיצאתי ב25% הראשונות לפחות. 15 דקות אחרי שיצאתי עוד היו בנות במים.

 

ואז היה לי זמן להעביר. עד שהרוכבת והרצה יסיימו את החלק שלהן.

ובזמן שהסתובבתי שם באזור, צופה בשחייניות של מקצה הספרינט (חצי מרחק מהאולימפי), צופה ברצות וברוכבות שמתחילות להגיע, צופה בפאראולימפי, וגם במקצה העממי, נזכרתי.

שכחתי את זה לחלוטין מאז החוויה של לפני שנתיים, אבל היום הזכיר לי את זה כאילו זה היה אתמול.

נזכרתי והיו לי דמעות בעיניים כשהבנתי את זה.

זה היה כשעמדתי על החוף, לבושה כבר בבגדים יבשים, צופה בשחייניות הספרינט יוצאות מהמים ורצות לקחת אופניים. והמשפחות שלהן עומדות בצדדים, מריעות להן בטירוף. בהתחלה התחושה היתה מעט מעורפלת, מעט ברקע, אבל אז שמעתי משהו שריסק אותי.

קול קטן, דק, של ילד או ילדה צעירים, מלא בהתלהבות והערצה, שצועק "כל הכבוד, אמא!" והאמא מנפנפת לשלום בחיוך מבויש ומתנשף.

הקול הקטן הזה עם המשפט הקצר הזה שידר להמונים דבר אחד ספציפי - עידוד. אבל אני שמעתי בו סיפור שלם.

ואז כבאורח קסם נפקחו עיניי ואוזניי ופתאום שמעתי וראיתי סיפורים בכל פינה - אב וילדיו מחכים ומריעים לאמא שלהם שרצה בטירוף, נשים זקנות שרצות בכל כוחן עם אש בעיניהן, נשים בכל הצורות ובכל הגדלים, מקצועיות, חובבניות, נכות או בעלות מוגבלות שמצטרפות למישהי נוספת (בריאה) שמחזקת אותן ודוחפת אותן להמשיך.

בחורה בעלת אוטיזם או תסמונת כלשהי יצאה מהמים מלווה במישהי חזקה ומעודדת, אוחזת בידה ומדרבנת אותה להמשיך בכל הכוח. כמה רגעים אח"כ ראיתי אותן ממריאות על אופניים זוגיים, כשהחזקה מקדימה והמוגבלת מאחורה. ממריאות כי הן התחילו בעליה, והתחילו אותה בכל הכוח.

 

וכל סיפור כזה שראיתי או שמעתי, גרם לי לרצות פשוט להתייפח שם. בדיוק כמו שקרה לי לפני שנתיים.

לא מצער חלילה - אלא מהתרגשות עמוקה.

רק השליטה שלי עצרה אותי מלעשות זאת.

ועדיין - התרגשתי עד עמקי נשמתי. ונזכרתי.

נזכרתי כמה הספורט מעורר השראה, כמה הוא מדרבן את המפקפקים, כמה הוא מחזק את הביטחון העצמי לספקנים, כמה הוא משמש דוגמא לצעירים, כמה הוא מאחד בין אנשים ובעיקר - כמה הוא מלא באהבה.

והיתה שם אהבה בכל מקום. נשמתי אותה, ספגתי אותה, התמלאתי בה. יחד עם כל האנרגיות החיוביות שהציפו את האזור.

זה היה מדהים.

נכתב על ידי , 27/5/2017 20:00  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צונאמי. ב-28/5/2017 00:51
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 27

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
42,645
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצונאמי. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צונאמי. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ