לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ׳‘׳™׳§׳•׳¨׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ימים נוראים אכן


ימים נוראים אכן

     אמש זכה הסרט ימים נוראים בפרס אופיר. לפי ויקיפדיה ימים נוראים זה הסרט על רצח רבין מנקודת מבטו של ה-רוצח. אני מאד סקרנית למה הוא זכה, מאד מעניין אותי לדעת מה בסרט הזה גרם לשופטים, לאנשי האקדמיה לקולנוע לבחור בו. אך בשביל כל זה אני צריכה לראות את הסרט ולשפוט בעצמי כי אין כמראה עינים

     אבל

     וזה אבל גדול מאד, ליבי החסיר פעימה כשראיתי שזכה, לא הייתי בטוחה שזה הסרט שזכה "שיפשפתי" את העיניים כמו שאומרים והתברר לי שזה אכן קרה. אנקת תדהמה פרצה ממני כי אני חשה שאני לא אהיה מסוגלת לשבת ולצפות בו. איני יכולה אפילו לתאר במילים את גודל הרתיעה ואת גודל הסלידה, ואת תחושות הקבס שמציפות אותי לעצם הרעיון.

 

     זה לא פוליטי, זה פיסי ממש, אני לא מבינה ולא יכולה להבין למה בחר מי שבחר לעסוק בנושא מעשית, לטרוח ולעמול עליו חודשים רבים. לעוסקים במשפט לא היתה ברירה, זה אני עוד יכולה להבין וגם לחמול וליבי אכן יצא אליהם. אבל לעשות מזה סרט?

 

    "... והנה גם יוליה בכבודה ובעצמה, כלה בבגדי לבן, העומדת ומנהלת שיחת חולין עם הכומר האמור להשקות אותה ברעל קצר-מועד, שפעולתו תתפרש כמוות בעיני אהובה. תוגה רכה רוחשת בלוריא כלפי הצעירה, שסכלותה מובילה אותה אל אובדנה, ולמוזיקה שתאלץ אותה לשיר את אסונה, ממהרת המאפרת לקנח את הזיעה מפניה ומצווארה, לחזק בעיפרון שחור את הקווים של גבותיה, ולהוסיף דם לשפתיה"...

 

     הקטע הזה גאוני לטעמי, הוא לקוח מתוך הספר האחרון של א.ב. יהושע "המנהרה". לוריא נקלע אל מאחורי הקלעים של האופרה רומיאו ויוליה. גאוני מצד יהושע לתאר סצנה סיפורית בתוך עוד סצנה את הקורה לנפש אדם שרואה טרגדיה העומדת להתרחש - אפילו שהוא יודע שזה רק סיפור.

    אפילו שהוא רואה את זמרת האופרה, השחקנית שעומדת לצאת אל הבמה הוא חומל עליה. אפילו שהוא נקלע בטעות אל מאחורי הקלעים ואפילו שהוא יודע שהיא עומדת לבצע תפקיד דימיוני, ואפילו שהוא יודע שהיא בעצם לא עומדת בפני סופה.

   אני מתפעלת מיהושע על הבחירה שלו, בדרך בה הוא ממחיש את התובנה הזו, איך בן אנוש תבוני צופה במשחק העומד להתרחש והוא בכל זאת מזדהה וחומל על דמות גם אם הוא מודע לפנטזיה.

     אולי אני חוששת להגיע למצב בו אני חומלת על גיבור הסרט המדובר?

     אני אפילו חוששת לבדוק. ואני עוד יותר חוששת בגלל התחושה של הפוליטיזציה של התרבות, כאילו שיש לאזרח בישראל רק שתי אופציות תרבותיות, או מירי רגב או ימים נוראים

     אכן ימים נוראים

_________________________________

 

א.ב. יהושע "המנהרה"

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=990821

נכתב על ידי , 23/9/2019 12:25   בקטגוריות סיפרותי, ביקורת, אקטואליה, סרט, משביתת שמחות מיותרות, מוסיקה, נושא חם, טרגדיה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האופרה של ביאטריס פינסון סולאנו, כי לפעמים טלנובלה היא לא מילה גסה


     בתחילה דחתה אותי הסדרה הזו, על פניו היא נראתה לי רעשנית וההכערה של הדמות הראשית דחתה אותי ממש.

     יום אחד, באחד הזיפזופים, בצר לי מלמצוא משהו מעניין, נתקלתי בדמות ג'נטלמנית אלגנטית כל כך שכמעט אפשר היה לנחש את ניחוח האפטר שייב שלה. הייתה לו גלדיולה ביד אחת והוא על שלוש הגפיים האחרות נלחם ב'צפרדע' אשפה. התמונה הזו כבשה אותי. ההומור, הנואשו·ת, הגיחוך והאומללות של הדמות הזכירה לי את האביר-בן-דמות-היגון וכבשה את דימיוני. המשכתי לצפות בעלילותיו של הג'נטלמן, נהניתי מההמשך, צפיתי בקנאות והאמת שחשתי שזכיתי. אחר כך מצאתי היקשים גם 'לחליל הקסם' 'משרתם של שני אדונים' ול"ויקום והנה לאה" ורק ליפה והחיה לא בא לי להשוות כי זה נדוש מידי.

     הפרק שראיתי היה הפרק המאה ומשהו, ואחרי שראיתי את סוף הסיפור - ראיתי את הסידרה מתחילתה כששודרה שוב - ומסתבר שכמעט כל פרק בסדרה הזו הוא לא פחות מגאוני לטעמי. יש הרבה רמיזות ליצירות קלאסיות, יש הרבה הומור, יש לסידרה ייחודיות שלא הייתה לשום סידרה טלויזיונית לפניה ועשר שנים מאז ששודרה טרם הישיגה אותה שום סידרה באיכותה *        

     העלילה מתחילה במין אדפטציה לשוליית הקוסם - מייסד ומנהל מצויין של חברת אופנה מצליחה פורש ובנו נבחר כממשיכו, מכאן כל כך הרבה כביכול-מטאטאים נשברו שם עד כי נראה שהחברה היגיעה לסף קטסטרופה.

     הבן, המנהל החדש השרמנטי והמחוזר, שכר כעורה שלומיאלית אך גאונה כלכלית לנהל את חשבונותיו וזאת כדי שארוסתו לא תקנא, אבל ארוסתו הצליחה להחדיר לשם גם את חברתה כדי שתעקוב אחריו ותדווח לה על תנועותיו. גם ים של דמעות נשפך שם בין דמויות המשנה המשחקות את עובדי החברה שהסיפורים שלהם מקבילים ומרמזים ומכינים אותנו לקורותיהן של הדמויות הראשיות - הג'נטלמן, חברו הטוב (הוא אומר "אני לא סיראנו דה ברז'רק" אך לטעמי הוא מקיש לטעמי לדמות יאגו ) והכעורה הגאונה

     השלושה מוצאים דרכי קיצור להגברת הרווחים, מסתירים מהסביבה את התכסיסים שנקטו בהם עד שהם מסתבכים בינם לבין עצמם בשקרים של עצמם וכבר אינם יודעים מה נכון ומה לא ומי נגד מי ומי בעד מי ואין מוצא ללא טיהור והשתנות - פרק ייחודי ויפה בפני עצמו. רעיון הגיהינום שהם נקלעו אליו והטיהור הוזכר קודם 'בחליל הקסם' ולקוח מהקומדיה האלוהית. בדמות השטן מופיע דניאל ולנסיה אחיה של הארוסה. זוג עובדים מקביל לזוגהראשי מזכיר את פפאגנו ופפאגנה מחליל הקסם בשמחת החיים והעניים שלהם.

     הייחודיות הבולטת ביותר בין שאר מעלות הסידרה הן הסצנות הממושכות של כל פרק בעלילה, ישיבות ההנהלה והדיאלוגים הארוכים. המשחק יוצא מגדר הרגיל - של כל הדמויות, גם של המיושבות בדעתן וגם של דמויות המשנה שנראות לרוב גרוטסקיות, או כנגזרות של דמויות קומיקס ו/או קריקטורות אבל לא חד ממדיות ובסך הכל הכללי הן משקפות מציאות הרבה יותר מהנראה על המסך בדרך כלל

     את הסידרה יצר פרננדו גאייטן שגם כתב את התסריט. הגאוניות שלו לטעמי בנוסף לנ"ל היא בשימת הדגש על התרבות והאיכות של תושבי קולומביה שהיו שבויים בתדמית האיומה שנוצרה למדינה האומללה הזו. כאב לי כששמעתי דמות אחת אומרת "כאן זה לא מקונדו". זכרתי שמקונדו הוא שם העיירה מ"מאה שנים של בדידות" של הסופר גבריאל גרסיה מרקס זוכה הנובל הקולומביאני. הסידרה שהצליחה כל כך כאילו אומרת לעולם: "תראו אותנו, אנחנו לא רק פשע. גם אנחנו כאן, קשה לנו, שמעו את זעקתנו". פרננדו גאייטן יצר גם את "קפה בניחוח אישה" שגם הוא נוצר בז'אנר הטלנובלה, שם אפשר ללמוד כל מה שאפשר על קפה, וגם מדוע ואיך קרה שבבירת גידולי הקפה העולמית - נסובו רוב גידולי הקפה לגידולים לא חוקיים.

     זוהי טלנובלה במובן המדויק של צירוף המונחים טלויזיה + נובלה ז"א - סיפור של פרק בחיים שמשודר בטלויזיה (להבדיל מרומן שמספר על חיים שלמים)

     הסידרה משודרת בערוץ הטלנובלות אך פרט לאיחוד הרומנטי בסופה אין בינה לבין ז'אנר הטלנובלה דבר. השימוש בז'אנר חושף אוכלוסיה גדולה מאד לאיכות וגם זו לטובה. אמנם רובה שפת יומיום אך הדבר אינו פוגע באיכותה

ואת פרקים 88-89 (לפי הספירה בערוץ הישראלי) הייתי בכלל מתרגמת לאופרה

-

https://youtu.be/ckIlTYscgnE

-

 

* את "הכלה מאיסטנבול" המצויינת ראיתי גם בעקבות התגובות אצלי באחד הפוסטים הקודמים שלי כאן

- גם "האחד" הברזילאית יוצאת מן הכלל ואם היו שואלים אותי הייתי ממליצה לשדר אותה בערוץ המדע. פרק אחד ממנה באמת צוטט שם)

 

נכתב על ידי , 25/8/2019 14:41   בקטגוריות אמנות, אפליה מתקנת, יצירתיות, שחרור קיטור, ביקורת, שינוי תפיסה, רדיו וטלוויזיה, צדק פואטי, פורום ישראבלוג, ספרותי, סובלנות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארץ זבת חלב ונחיצות


     כמו הראשונים שבאו לבנות, כן האחרים צריכים לבוא הנה בעינים פקוחות

     אולי טעות היא למשוך אנשים הנה בהבטחות אין סוף? אולי לומר את האמת, בואו כי אנחנו זקוקים לכם לבנות

     בואו כי לא קל כאן, בואו שנסו מותנים כי העבודה עוד רבה?

 

https://youtu.be/xWx3R7WaAQY

נכתב על ידי , 4/7/2019 17:57   בקטגוריות אפליה מתקנת, יש מוצא, מה טעון תיקון במדינה שלי, נושא חם, נוסטלגיה, פורום ישראבלוג, שינוי תפיסה, תקוה חדשה, אהבה ויחסים, אופטימי, אינטרנט, אקטואליה, ביקורת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המתכון


     בתגובה לכתבה שמספרת על מי ייבחר ולמה כמועמד לתפקיד פוליטי מסוים, מצאתי את התגובה הזו של Dafna Raviv

     היא כתבה שהיא לא מתכוונת לקרוא את הכתבה כי היא בטוחה שמה שכתוב שם אינו נכון. נעצרתי מול התגובה הזו שלה, וחשבתי לעצמי "נכון, גם אני חשה כך. לולא תגובתה הייתי מדלגת. מעניין למה, אני חושבת"

     כדי להגיע להבנה מדוע כותרות מסוימות כבר לא מצליחות לשלהב ולסקרן אותי החלטתי כן לפתוח, לקרוא ולמצוא תשובה

     ובכן, אני חושבת שמצאתי. לא רק בכתבה הזו, גם בחלק מכתבות הפרשנות הנוספות שקראתי בסופ"ש זה מצאתי תשובה שהניחה את דעתי

     ומה שמצאתי זה שרוב הפרשנים אוספים לעצמם את

     1.חלקי המידע, ובעצם את חלקי המידע שכבר ידועים לכולנו, ומניחים אותן בקערה,

     2. מוסיפים מנסיון חייהם והשקפת עולמם,

     3. בוחשים,

     4. מוסיפים קצת דברי מיקוח מאת הקבוצה אליה הם משתייכים ושואפים להמשיך ולהשתייך אליה,

     5. מטבלים בנופך שנאה או בטיפות אהבה, או בוז, תלוי ביחסו לאדם עליו הם כותבים,

     והרי לנו כתבה מציתת רגש, מרגיזה, או - מתחנפת למושא הכתבה.

     הקוראים לא נשארים עם ריק מוחלט, הם ספוגים ברגשות עצורים לשתף בהם אחרים

     דפנה ואני למשל, ואני משוכנעת שיש עוד רוב דומם, אולי לא מעז, אולי מיואש, בטח לא אקסהיביסיוניסטי, שחושב כמונו - לא נפלנו בפח. חזינו שאם 'נפתח את הקישורית נקבל בכתבה רק את תמונת עולמו של הכותב מוסווית בין השורות

     כי כדי שנרצה לקרוא ולהתעמק במה חושב אדם מסויים - נרצה שהכותב יהיה אינטליגנטי שיודע להבחין בין ניתוח מעמיק ל - Wishful thinking שיתייחס להאינטליגנציה של הקורא שתהיה נר לרגליו כמובן מאיליו ולא להיפך

     לא נרצה את זה המנסה למשוך קוראים באמצעות שילהוב כותרות יצריות במילות קוד ידועות לעיתונאים לשם הרייטינג.

     בשביל רייטינג די לכותרת משלהבת מסקרנת שמצליחה לדוג את הקורא. קליק. הכתבה נפרשת - וכשיש קליק - יש רייטינג.

     כמובן. מש"ל

נכתב על ידי , 11/6/2019 19:59   בקטגוריות חתול השמירה של העיתונות, פורום ישראבלוג, ביקורת, אקטואליה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום המתנשאים


     היגיע הזמן להודות על האמת. היום הקדוש הזה הוא השיא השנתי למתנשאים על ניצולי השואה. חשתי בזה כל חיי, וכמובן שאיני מכלילה, יש מתנשאים ואליהם אני מכוונת.

     מי שיכחיש - יהיה יפה נפש שיאמר "זו האשמת שוא" ישלול מכל, יהיו שלא יאמינו להיתכנות כזו, יהיו משכילים שאולי יאמרו "זו תפיסה קורבנית" וימציאו יום שואה שישתיק את המצפון ויכפר, ונשלמה פרים שפתנו

     מי שיתמה - יחקור וישאל, מי שיחייך תוך כדי קריאה - נתפס, אבל רק בינו לבין עצמו ואיש לא ידע ואני - מילדות אני עדה לזה, החל מ"חבל שלא הרגו אתכם בשואה" והמשך ב"היא/וא חושב/ת כך כי הי/וא ניצו/לת שואה",

     והעדויות על הכינויים של הילדים שהיגיעו מ'שם'. 'סבונים' למשל, לא נשארו בעבר. ויש רבים שיודעים על מה אני מדברת, שבנו את עצמם למרות הכל אבל כל חייהם ממשיכים לחוש בהתנשאות שותקים, מבליגים, לא משתפים, ננעלים בתוך תוכם וממשיכים לבנות את עצמם על אפם ועל חמתם

     חינוך, היא מילת המפתח, טמינת הראש בחול לא תתרום. הסלידה ההדדית תונצח לעד. פעם ניסיתי להבין מאין נובעת ההשתנשאות הזו - לקשור תכונות שליליות, חשבתי שזה נובע מרגשי נחיתות

 היום אני מבינה שזה עוד גוון של גזענות, שאין להסבירה, אין להכילה, ואין לה סליחה. כמו לאנטישמיות

נכתב על ידי , 1/5/2019 10:56   בקטגוריות אביב, הומניזם, יהדות, נושא חם, פורום ישראבלוג, צדק חברתי, צדק פואטי, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 9

Google:  http://israblog.nana10.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ