לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ׳™׳”׳“׳•׳×. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כשטיפש זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה - אבל יוכי ברנדס דוקא מצאה


      לפני כך וכך ועוד כך וכך שנים יצאה שולמית אלוני בזעקות חמס על כל במה נגד החרדים.

     מאז חצי מהעם הזה נגרר לצדקנות הקיצונית הזו, העמיד את החרדים בעמדת הגנה, חלקם עברו לעמדת התקפה והעם נחלק

     לא יכולתי לסבול את זה, למרות גילי הצעיר אז, זה חרה לי. חששתי שדברים קשים יקרו כתוצאה מכך אבל קיויתי שלא. סמכתי אולי יותר מידי על מנהיגים אחרים שלא עמדו בפרץ

     מאז אכן נעכרה האוירה בארץ, וחלקים בעם נקרעו זה מזה ממש. ההתקפות חרו לי קודם כל כי איני סובלת את הסיגנון הזה של עשיית הון פוליטי בעזרת צדקנות במקום נסיון למצוא פתרון. אני לא אוהבת את דחיקת ה'אחר' לפינה וצביעתו בצבע ניגודי לשלי, אבל יותר מכל אני שונאת את ההתנפלות חסרת הרסן על החרדים

     אני חילונית והורי חילונים, אבל הוריהם היו חרדים. זאת אומרת אני רואה כאילו כל מה שסבי וסבתי שלא זכיתי להכיר, אני רואה אותם מבוזים בדיעבד וחשה שיורקים כאן על הבאר ששתו ממנה. וזה אצל אימי היה ה - א'- ב' של לא תעשה.

     האחים של אבי עלו לארץ ב-1933 וב-1936, וסללו כבישים בידיהם בפתח תקוה

     אחותה של סבתי היתה צירה בקונגרס הציוני ה-27, בשנת 1900 היא עלתה בת 18, וכמו שאומרים במשפחה 'הלכה על חמור לצפת' ולימדה שם עברית. עשתה שם מול החרדים, מלחמת שפות. העברית שלה היתה עגנונית. אחרי השואה האבל של המשפחה הציונית בארץ היה כל כך קשה על האבדן, על הנטישה של ההורים על חוסר האונים.

     והנה, באה אישה חרדית בעברה, (גם שולמית אלונית גדלה במשפחה חרדית או דתית לא קיצונית ועזבה) וזכתה בחכמתה שיתכנסו סביב ספרה אדל  על במה אחת חרדים, עם מלומדים נאורים חילונים.

      בתוכנית ה-11 של פסטיבל מספרי הסיפורים השתתפו פרופ אסא כשר, הסופר חיים באר, הד"ר יואל רפל, שר החינוך לשעבר פרי, עם חרדים בפיאות לחיים. מנחה יוסי אלפי. (ערוץ 11 פרק 11 של פסטיבל מספרי הסיפורים)

     כולם הסבו סביב ספרה אדל , משוחחים על החכמה היהודית, על סיפורי הבעש"ט, על שורשי העם הזה. התוכנית הסתיימה בניגון חסידי מפי זמר חרדי

נכתב על ידי , 21/9/2019 11:30   בקטגוריות יהדות, יצירתיות, מנהיגות, נושא חם, פורום ישראבלוג, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, סיפרותי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לקרוא בין השורות ולהתעורר. היגיע הזמן


     בהמשך לפוסט הקודם "יום ההתנשאות" אני חושבת שהיגיע הזמן להתסכל למציאות בעיניים ולהתמודד עם כל ההשלכות ומורכביות של השואה ומה שהיא עדיין עושה לנו.

     היגיע הזמן לצאת מההתקפות, ההתגוננויות, רגשות האשם, הבושה וכול מה שעושה לנו הזעם האצור בנו בעקבות נוראות השואה. רק להתאבל. גם זה די והותר

     רובנו המשיכו הלאה, עזבו את התחשבנויות העבר, הבינו שהתמונה מורכבת שלא הכול שחור ולבן ובנו את חייהם לתפארה. אך מצאתי שרבים בינינו עדיין חיים את העבר ואני מתכוונת לקבוצות שונות. יש את אלה שעדיין לא השלימו עם האובדן ומנציחות את חיי היהודים בעבר. הם נשארו 'שם', בטוחים שכדי לשמר את הזכרון הם צריכים לעצור את הזמן מלכת, לשחזר את החיים ההם אחד לאחד כולל הלבוש והשפה

     מצד שני אפשר למצוא בני ישראל שבטוחים שאם ימתחו קו על העבר, יתכחשו ל'יהודים 'ההם', שבגלל שלא קיימו את 'היה אדם בצאתך' הם באו על עונשם כביכול ולכן צריך להמציא יהודי חדש על חורבות הישן, להתבייש בישן ולשנוא כל מה שהוא מזכיר לנו. כן. לא רק אצל הדתיים יש 'היגיע להם כי עשו הרע בעיני ...' גם אצל הנאורים למחצה אני קוראת את זה בין השורות

     לדעתי זה החלק הגדול מהשיח, זה שמנציח את אימי השואה, עוצר אותנו ולא נותן לנו להתקדם ולבנות את חיינו. לא מתוך התחשבנות ותשובות לעבר ייבנה כאן שיח בריא. שיח בריא ייבנה לדעתי רק אם נביט לתוך העינים של הדבר הזה שעוצר אותנו, אנחנו צריכים לצאת ממעגל השנאות הזה ולנהל דיאלוג אמיתי ומפוקח מתוך כבוד לתחושות השונות

     אנחנו צריכים לזכור את הגיבורים, הקורבנות, להתגעגע, להנציח, להתפאר בעבר המפואר, להסכים שלא כולם היו קדושים, הם היו בשר ודם כמונו עם יתרונות חסרונות ושאיפות שנגדעו. צריך לאהוב אותם כמו שהיו ובמקום להתמקד בהתחשבנויות עבר ובנקם להעדיף ולהנצל את כל האנרגיות הטמונות בנו להפקת הלקח כדי שתיווצר כאן חברה בריאה

     המתישבים הראשונים 'ראו' את הנולד אף כי לא ציפו לזוועה שכזו. הם הבינו שבאמת צריך לבוא הנה לבנות ולהיבנות ללא קלישאות אך בינתים קמה הזוועה על כולנו כולל המתיישבים האלה שאיבדו את משפחותיהם. גם הם הוצפו ברגשות אשם על נטישה ובאבל ומי שבא 'אחרי' ראה בהם מתנשאים עקב השתיקה שיצר בהם ההלם שבנוסף לו, רק שנה אחרי כן איבדו בנים ואבות למלחמת ההקמה

     כל סוגי ההתמודדות האלה תקעו ו אותנו וא יננו מצליחים להתקדם. החשבונות רק מתנפחים ולא נסלחים, התקיעות החרדה וההלם האצור ביננו גורם לנו לעיתים אפילו לשאת את שם השואה לשוא.

     לא כל מי שלא מוצא חן בעינינו הוא היטלר ולא כל חשש מקרב צריך להיקרא שואה חדשה. השואה צריכה להישאר ייחודית ולו רק שלא תיווצר נבואה שתגשים את עצמה

      אני לא מכירה פתרון ולכן אני חושבת שרק שיח בריא בין כולם יוציא אותנו מה'תקיעות' הקשה הזו

 

https://youtu.be/Y30pfWIQfoo

 

 

נכתב על ידי , 2/5/2019 13:05   בקטגוריות אביב, יהדות, מוקדש ליום השואה, נושא חם, סובלנות, פורום ישראבלוג, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום המתנשאים


     היגיע הזמן להודות על האמת. היום הקדוש הזה הוא השיא השנתי למתנשאים על ניצולי השואה. חשתי בזה כל חיי, וכמובן שאיני מכלילה, יש מתנשאים ואליהם אני מכוונת.

     מי שיכחיש - יהיה יפה נפש שיאמר "זו האשמת שוא" ישלול מכל, יהיו שלא יאמינו להיתכנות כזו, יהיו משכילים שאולי יאמרו "זו תפיסה קורבנית" וימציאו יום שואה שישתיק את המצפון ויכפר, ונשלמה פרים שפתנו

     מי שיתמה - יחקור וישאל, מי שיחייך תוך כדי קריאה - נתפס, אבל רק בינו לבין עצמו ואיש לא ידע ואני - מילדות אני עדה לזה, החל מ"חבל שלא הרגו אתכם בשואה" והמשך ב"היא/וא חושב/ת כך כי הי/וא ניצו/לת שואה",

     והעדויות על הכינויים של הילדים שהיגיעו מ'שם'. 'סבונים' למשל, לא נשארו בעבר. ויש רבים שיודעים על מה אני מדברת, שבנו את עצמם למרות הכל אבל כל חייהם ממשיכים לחוש בהתנשאות שותקים, מבליגים, לא משתפים, ננעלים בתוך תוכם וממשיכים לבנות את עצמם על אפם ועל חמתם

     חינוך, היא מילת המפתח, טמינת הראש בחול לא תתרום. הסלידה ההדדית תונצח לעד. פעם ניסיתי להבין מאין נובעת ההשתנשאות הזו - לקשור תכונות שליליות, חשבתי שזה נובע מרגשי נחיתות

 היום אני מבינה שזה עוד גוון של גזענות, שאין להסבירה, אין להכילה, ואין לה סליחה. כמו לאנטישמיות

נכתב על ידי , 1/5/2019 10:56   בקטגוריות אביב, הומניזם, יהדות, נושא חם, פורום ישראבלוג, צדק חברתי, צדק פואטי, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל עוד נפש יהודית ומכבדת הומיה בי


    מצאתי הבוקר בעיתונות , ליתר דיוק ב'מעריב' אצל בן כספית , יוזמה חדשה של פוליטיקאים לאחד קצוות בעם הזה שלנו שדמותו בעיתונות מצטיירת כמשוסעת , אבל למעשה - ביום יום , בחיים הזורמים , יש לגמרי חיים משותפים והומוגניים *

      די אם ניכנס לבית מרקחת , לסופרמרקט , למסעדה , למונית או לבתי החולים בשביל למצוא שם את השילוב האופטימלי

     במפלגה החדשה שעומדת , לפי הכתבה לקום , יהיה פלג יהודי , בייצוג זנדברג , ופלג ערבי עם ייצוג של עודה וטיבי . נראה שעם ההבנה שקיימת בין שני הפלגים האלה איחוד לא יתרום דבר , פרט לאיחוד מנדטים שתועיל לזנדברג עודה וטיבי אלקטוראלית אבל לנו , לאזרחים  לא תוסיף דבר

     אני מחפשת איחוד פלגים מפלגתי מסוג אחר , איחוד בין שסעים עמוקים שעל פניו לא ניתנים לגישור , בין קיצונים באמת , ואני מתכוונת לפלג שאיני יכולה לשבת לידו באוטובוס ( ביום חם גם איני רוצה , כי הם לבושים מעל ומעבר למצופה והאפקט הריחני ברור )  שלא מוכנים ללחוץ את ידי , שאיני פוגשת אותם במקומות הבילוי , שאיני יכולה לארח וספק אם להתארח למשל , בין אלה - לבין יהודים שאינם חרדים , אוזניים תצילנה

     בתחילה ראיתי בדימיוני השואף לאיחוד שסעים את המזיגה האלטרנטיבית - חרדים מאוחדים עם ערבים במפלגה אחת , אבל מהר מאד התנערתי מהחלום כשראיתי בו הבנה גורפת כנגד גיוס וכנגד זכויות נשים ומחשש לראות עוד , מחקתי החלום

     רבות אני אומרת - אל תשב(י) ותייעץ(י) - עשה(י) ! אבל מה לעשות שאין לי הכישורים פרט להבעת תקוותי במילה הכתובה מעל במה צנועה ולא גבוהה מידי זו ? הייתי מאד רוצה , למשל לראות מפלגה שיושבים בה בכפיפה אחת . יהודים חרדים וחרדיות עם יהודים חילונים וחילוניות , אולי תחת כותרת שמבטאת את העמל היומיומי , ושגם פלג ערבי יגור עמה בחדווה ונחת תחת כותרת של עשייה .

.    התקווה לחלום עדיין מותרת כאן , כל עוד נפש יהודית מכבדת הומיה בי

______________________________________

 

* צריך לומר הטרוגנים ,אבל הומוגנים 'תפס' 

 

נכתב על ידי , 1/9/2018 18:07   בקטגוריות אזרחית קטנה, איזה חום, הדתיים המשכילים הנאורים – נעלמו מהמפה הפוליטית, חירות ללא הפקרות, חתול השמירה של העיתונות, יהדות, מה טעון תיקון במדינה שלי, מנהיגות, מניעת אלימות, משביתת שמחות מיותרות, נושא חם, ניתוקים וחיבורים, סובלנות, פורום ישראבלוג, שינוי תפיסה, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדרך המיותרת של הפופוליזם ל'פופיק' של נטלי פורטמן


     ככה זה כשבוחרים לתת את פרס בראשית לשחקן קולנוע . אני תוהה אם לא היה בנמצא מישהו\י ראוי\י יותר לפרס לפי הגדרתו .  

     נתן שרנסקי, המכהן כיו"ר ועדת הבחירה , אמר בהקשר למטרת הפרס כי: "ברוח היהודית יש שילוב מיוחד של ערכים וחוזק. ערכים שלא מיטשטשים עם השנים, אלא שומרים על גוניהם הייחודים, גם כשמסביב סערות מאיימות. ממשה דרך הרמב"ם, מאיינשטיין ועד בן-גוריון - יהודים ידעו לתרום לעולם בדרכם הבלתי מתפשרת, לדחוף קדימה ולעורר השראה להמצאות, לפיתוחים, לחשיבה וליצירה. כעת אנו רוצים להודות על כך ולמצוא את ממשיכי דרכם של הגדולים ביותר (https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A1_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA    

     נטלי פורטמן היא אישה יפה מקסימה ומוכשרת , אבל אם נבחן את דברי שרנסקי , האם נוכל להשוות את פועלה למען העם היהודי כמו את פועלם של דוד בן גוריון ואיינשטיין שהוא מביא כדוגמא ? האם נוכל ליחס לה המצאה ? פיתוח ? חשיבה ויצירה שתרמה לעם היהודי פרט לגאווה שיש יהודיה מפורסמת מקובלת בעולם , יפהפיה ודוברת עברית ? 

     עכשיו משניתן לה פתחון פה כראוי למקבלת פרס יכולה נטלי היפה 'לקפוץ מעל הפופיק' כפי שהורי היו מכנים זאת וגם להכריז בראש חוצות דעות מדיניות שאינן מתחום מומחיותה ואפילו זכות בחירה אין לה (יש לה?)    

       אין לי דיעה בנושא עליו עמדה דעתה כי יש להחרים , מכיוון שזהו נושא שיותר מכל עשוי להשפיע על ביטחון המדינה , ואני , בנושאי בטחון המדינה איני מוכנה להתערב ולו בשל חוסר ידיעתי ומכאן גם חוסר הבנתי המעמיק בנבכי הנושא .  

    הייתי יכולה לנצל במה זו , את במת הפייסבוק כדי להתבטא בנושא הנ"ל בראש חוצות . אני , הקטנה שבמותי כה שוליות בוחרת שלא לעשות זאת , והייתי מקווה שגם אנשים 'חשובים' ממני בעיני עצמם או בעיני רבים , ואפילו מאד ינהגו כך .   

    לכן הייתי שוקלת חזור ושקול במי לבחור כראוי לפרס חשוב שכזה , הייתי באמת שמחה אם היה נבחר אדם ו/או אישה שפעלו ותרמו באמת לעם היהודי ועשויים להוות דוגמא  ומופת

נכתב על ידי , 23/4/2018 12:55   בקטגוריות אזרחית קטנה, איפה טעינו, אירוניה, אנשים טובים, יהדות, מה טעון תיקון במדינה שלי, פורום ישראבלוג, שכרנו יצא בהפסדנו, אקטואליה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 9

Google:  http://israblog.nana10.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ