את השבתון האחרון של החגים ולפני ה - אחריהם , לקראת אינטנסיביות החיים העומדים בפתח , החלטתי לאסוף כוחות ולחגוג לעצמי ועם עצמי

     אחרי שתפקדתי כל כך יפה בשמחות האלה ובאינטנסיביות של השמחות המתישות כמארחת ומתארחת הצטברו אצלי כמה כתבות מסקרנות שלא רציתי לוותר עליהן . לא תכננתי פוסט , אבל דף כפול אחד עקשן מהאוסף שעבר עינויים רבים , לא מוותר וצץ כל פעם מחדש - פעם נשמט מהשולחן , פעם מהספה  עד שהחלטתי להקדיש לו תשומת לב  

     מקומט מהתלאות הציצו ממנו תמונות של טירות ומבני עץ יפהפיים , הכותרת שידרה יופי , תת הכותרת - פורצלן , ובתוך הכתבה המעניינת מצאתי גם טלטלה עלומה :

     על הכתבה במעריב על נוור , ולימוז' ערי הפורצלן :

היופי :

- פרט ליופיין וליפי הפורצלן מעניין היה לגלות שללימוז' , מוזיאון מחתרות ממלח"ע 2 ושהיא קיימת לא פחות מאשר 2000 שנים שעוד אחפש את סיפור ההיסטוריה שלה

- הטלטלה :

- בתוך הכתבה מתחבאת איפורמציה מטלטלת איך הכניסו הנאצים בעת הפלישה לנורמנדי , את כל תושבי הכפר אורדור סור גלאן לכנסיה ( את הנשים והילדים ) לאסם ( את הגברים ) ושרפו אותם על יושביהן

אני זוכרת שקראתי ספר עלילתי אודות אחת מארבע הניצולות , הולכת לחפש שם הספר . מקווה למצוא

בשמחות

____________________________________________

הכתבה במעריב :

http://m.maariv.co.il/lifestyle/travel/Article-662843#_=_

     כבר בחצי הספר נכתב במוחי פוסט . אי לכך מצאתי שזה הזמן להתעדכו בכתוב בגב הספר " הטנק " מאת יוסף ענברי , אך מה עיני קוראות אם לא דברי חכמה של דב אלבוים ואחריו עמוס עוז משבח משובחות

    בגב הספר אני תמיד קוראת אחרי שכבר יש לי תמונה משלי ודברים לומר . הפעם קיבלתי רגליים קרות  שגרמו לאצבעותי לקפוא - איך אעיז להוסיף מילים על דברי חכמים 

     במקום זאת חיפשתי בגוגל עוד על הסופר , מצאתי ראיון של הסופר עם קובי מידן , דברים בנחת נשמעים , ואחר כך את היוטיוב של ההשקה עם מיכה גודמן עוד מושא הערצה לדברי חכמתו , והמנחה - אלבוים ...

     אבל המילים מאיימות לפרוץ כנגד כל היגיון , אז הנה החצופות לפני שיצאו לגמרי משליטה :

     כשלקחתי את הספר לידי וראיתי את התמונה על הכריכה נרתעתי כי שום טנק ושום קסדה לא יגרמו לי לקרוא דברים לגביהם , אפילו לא המרצה המצוינת ד"ר רונית בועז שהכניסה אותו לרשימת הקריאה . בצר לי ובדיון פנימי החלטתי להתחיל לקרוא ורק אז אדע אם אוכל להמשיך או להחזירו לספריה

     מה שקרה הוא שכבר מהעמוד הראשון רותקתי , אפילו שהוא מעין דיווח על דברים שקרו , מצא ענברי נוסחה מקורית כיצד לעשות מזה ספרות . כדי לרדת לעומק החידוש צריך לקרוא את הספר שוב , זאת אני משאירה למומחים הנזכרים למעלה , אני נכבשתי מהנוסח הסרקסטי המעורב בחמלה . גדי טאוב ( בהשקה ) אומר שהאירוניה והחמלה מזכירים לו הומור יהודי

      הדמויות שטוחות כביכול , הן אינן מביעות תחושות במילים מפורשות  , המספר לא מוסיף ולא מסביר את פעולותיהן אבל מעשיהן מדברים עבורם ובהחלט עוררו בי רגשות , תחושות מתוך הזכרויות 

     אהבתי במיוחד את הציטוטים מתוך הדיונים בממשלה , משנינותם של רבין ופרס בזמן האקוטי של חטיפת המטוס באוגנדה . אהבתי את כל חמש הדמויות הראשיות את מזרחי-דוידסקו , אנשל , הוכבאום , עשת , השונות כל כך זו מזו שכל אחת. מהן בטוחה שרק היא עמדה לבד מול הטנק וניצחה עבור כל עם ישראל . אהבתי מ א ד את השנינות של בורקה ואת השיחות שלו עם אידי אמין .

     מההיסטוריה הקצרה המשוחזרת  בכישרון רב , ומהסיפור הכמעט בלתי הגיוני שלנו כאן על כל גווני האוכלוסיה , חילוקי הדיעות בפנים בשילוב האיומים מחוץ , לא התחבטתי ולא חשבתי לגבש דיעה בין עובדות לבין ניסים . מצאתי שהישיבה שלנו כאן היא נס כשלעצמו

היום ראיתי אותה מאוששת, תוך כדי נימנום היא אמרה : אני בניתי את באר שבע"

"ואחרי עוד נים היא אמרה : "מה ? אני בת מאה? "

למה את אומרת את זה אמא ? "

" כי אני מרגישה כמו תפוח רקוב "

וכולם מסביב נהנו מההברקות שלה

והיא אכלה, ונראתה 20 שנים פחות מ - 94 שנותיה,

ואמרו לי שפעמיים בשבוע זה די לבקרה עכשיו ונפרדתי ממנה ומהחברה בסיעודית, ומהמטפלים המדהימים כולי תקוה

ובחמש אחרי צהרים

הודיעו לי כי נפטרה בשנתה, בזמן כניסת השבת

ויותר לא אשמע עכשיו את ההברקות והמכתמים שלה ביידיש

ואין יותר מי שיספר על בוליחוב אנשיה ורחובותיה כפי שנחקקו בזכרונה

                                                                                                                  http://www.iba.org.il/ibadoc/Teuda.aspx?entity=607419&type=1&topic=167

חֲזֹר,

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת שִׁבְעָתַיִם

נפרדתי ממנה.

בְּאַמְתַּחְתִי אֲרוּזות תִּקְווֹת שֶׁהַחֲלָפָתִי עימה

בזרזיפי הַבֹּקֶר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לָהּ

שֶׁיַּשְׁמרו על פָּנֶיהָ סמוקות וּמְחַיְּכוֹת

כְּאִלּוּ נֶעֶצְרָה שקיעתה

לִפְחֹת

עַד לְבִקּוּר הַבָּא...

כְּבָר מִתְגַּעְגַּעַת...

     ביום שישי האחרון ביקרתי שוב את אימי, דיברנו על דעאש, ושאלתי מה אנחנו עושים כאן בתוך כל השחור הזה, אנחנו צריכים לבקש לנו איזו חתיכת אדמה איפשהו ברחבי העולם, לעבור לשם ולחיות בשקט עד עצם היום הזה.

     אז אמא שלי התחילה לשיר בפולנית את 'הוי מדגסקר' את כל הבתים ואי אפשר היה לעצור אותה,

איזה שיר יפה היא אומרת. ביקשתי הסבר, ומסתבר שהשיר הוא עדות חיה לחתיכת היסטוריה, כשהרצל ושאר שליחים חיפשו איפה לאסוף ת'יהודים שיבנו להם מדינה. כולם שמעו על אוגנדה, על יהודה לייב שכתב שירה נהדרת שמטיפה לארה"ב, אבל על מדגסקר לא שמענו, לפחות אני לא.

אימי אמרה שהיו דיבורים גם על בירביג'אן שבסיביר

     היום החמש עשרה בספטמבר, יום עלייתנו ארצה, זאת גיליתי במקרה, במשרד הפנים כשעידכנתי מעמד, ולכן בחרתי להביא היום את השיר  אם יש פולני/ה שעוד זוכר/ת, יודע את השיר בפולנית, ויש לה/ו אותו כתוב בפולנית - יותר מאשמח

הנה בית אחד וקצת יותר, מהשיר הוי מדגסקר כפי שרשמתי מפי אימי באותיות עבריות:

הוי מדגסקר 

יַ שֶם צ'וֹיֶ ה לָ פוּג'יקִי

יַ קלוּדוֹ זֶרצֶה סַם

יַ פּוֹיַדֵאוּ דוֹ אפריקי

טַם קוֹלוֹנִיֵאוּ מַם

קוֵּפּיִֵיאוּ סלוניה

א יַטשֵׂגוֹ קוֹניָה

אוי מדגסקר

קרָאיִנָה נַָפּפווּאוֹג'י צ'יקה

אוֹי מַדַגַסקַר

טַם סוֹאוּ לַוְקִי אַוַאַנטוּרָה ... 

ארגיש שם כחצי פרוע (יַ שֶם צ'וֹיֶ ה לָ פוּג'יקִי) טורף נשים

     אסע לאפריקה ( יַ פּוֹיַדֵאוּ דוֹ אפריקי)

     שם יש לי קולוניה ( טַם קוֹלוֹנִיֵאוּ מַם)

     אקנה לי פיל ( קוֵּפּיִֵיאוּ סלוניה

     סוס פרוע (א יַטשֵׂגוֹ קוֹניָה

     אוי מגדסקר

     ארץ חצי פרועה ( קרָאיִנָה נַָפּפווּאוֹג'י צ'יקה

     אבל ללא סכסוכים כי, אימי הסבירה, שבאוניברסיטאות היו היהודים חייבים לשבת בצד שמאל.

ועכשיו – ליהלום שבכתר – אימי אומרת ככה :” לשיר היפה הזה יש עוד הרבה בתים מי שרוצה לשמוע את כולם מוזמן אלי ואשיר לו מההתחלה ועד הסוף"

באוירה ההזויה כשכולנו מגויסים נפשית או פיזית, מישהו עלול לגזור לעצמו קופון. גורם שלקח על עצמו לוותר על השידור הציבורי אולי יחוש מרוויח אבל המפסידים נהיה כולנו, הפסד לדורות.

כבר זמן שקול ישראל מפרסם את העומד לקרות לשידור הציבורי, בג'נטלמניות האופניינית לו, העניינית והאינטליגנטית, הלא מתלהמת הוא מספר לנו איך נפסיד כולנו אם לא נשמע מה יש לשידור הציבורי לומר על ... האות ב' למשל.

יש לי תחושה שרק כותרות מפוצצות מושכות את תשומת הלב בימינו, שרק כותרות פרובוקטיביות, סקסיסטיות יכולות להתחרות בהן. מוצפת ב'אובר דוז' של סנסציות אני מעדיפה לעבור להקשיב לסיקור של רשת ב' לאירועים. כל מילה בתקשורת מחושבת כאילו לא יהיה לה סף גירוי נורא נורא, יפסיד השדר את המזפזפ לערוץ האחר.

עת פרסומת מקפיצה לערוץ הראשון שם הסיקור האינטליגנטי הלא סנסציוני והלא מתלהם כובש (אותי לפחות) הסקירה המאוזנת אוספת אותי אל חיקה, פעימות הלב כתוצאה מעוררות-היתר-הבלתי-נשלטת (בלתי נשלטת שלי, אבל נשלטת ועוד איך של רודפי הרייטינג) מתרחקות מעט זו מזו, ואני יכולה להקשיב, להבין ולחשוב על הנאמר. ואם עוד אנשים חשים ופועלים כך מאד יתכן שהשידור הציבורי באמת מפריע למישהו

מידתיות השידור הציבורי עלולה להפסיד את התודעה הציבורית כי היא לא כובשת אותה גם כשהיא נאבקת על תשומת לב, היא לא אונסת את עצמה במניפולציות על הרגש, אלא פונה לתבונתנו ומשזו נכנסה להילוך נמוך, ל'הולד'. שבויה סנסציות של ערוצים אחרים, השידור הציבורי עלול להפסידאת תודעתנו במאבק לגייס אותנו למענה, למעננו. 

כמובן שאינני חושבת שהשידור הציבורי חף מפגמים, שהרי כל עשייה איננה חפה מטעויות, אבל לסגור ערוץ תקשורת שהפך לחלק משמעותי ובלתי נפרד מהדנא של התושבים, אלה שהאזינו לו וצפו בו בלעדית לפני שנות השמונים, מרגיש לי כאילו שביל בחיי נחסם.

אמש שמעתי ואני מקווה שלא בפעם האחרונה, את השידור החי של התזמורת הסימפונית ירושלים היא תזמורת רשות השידור, שמעתי נאום נרגש ואינטליגנטי המבקש את המשך חייה של התזמורת, של הרשות, התקווה נשמעה לפני תחילת השידור

תכניות של רשות השידור כאלה שלא אוכל לראות את עתידי בלעדיה, הפכו לחלק ממחזור הדם שלי: 'מקבלים שבת' עם דב אלבוים, 'יומן' עם איילה חסון בראש הרשימה, והרשימה א ר ו כ ה, יש כמובן גם שידורים בערוצים אחרים שאני אוהבת, אבל לא על חשבון השידור הציבורי האיכותי והמיומן בבקשה.

באוקטובר 1945הוקמה לאחר משא ומתן תנועת המרי העברי שהייתה משותפת להגנה, לאצ"ל וללח"י. 

צוות של תחנת השידור "קול ישראל" מגיע ליד חצר אחורית של בית ונושא משדר במזוודה

קול ישראל הייתה תחנת הרדיו המחתרתית של ארגון ההגנה שפעלה בשתי תקופות: 13 במרץ עד 11 ביוני 1940 ולאחר מכן החל מ-4 באוקטובר 1945 ועד 14 במאי 1948. התחנה הופעלה מבחינה טכנית על ידי טכנאי שירות הקשר הארצי של ההגנה, הקריינים היו שליחי מחלקת התרבות במטה הכללי. כדי לא להיתפס על ידי הבריטים, הייתה התחנה משדרת לסירוגין מדירות שונות בתל אביב ובמקומות נוספים בארץ. כמו כן הקריינים ששידרו בתחנה היו מתחלפים כדי שקולם לא יזוהה ותדרי התחנה היו משתנים. ציוד התחנה היה מועבר ממקום למקום במזוודות וחברי ההגנה באבטחה היקפית היו מזהירים את צוות השידור במקרה שהיו אנשי המשטרה הבריטית מתקרבים למקום. התחנה נקראה בתקופה מסוימת גם תלם שמיר בועז (ראשי תיבות באלפבית צלילי של "תחנת שידור במחתרת"). השידורים היו נפתחים כאשר הקריין או הטכנאי היו שורקים שלוש פעמים את השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" מתוך התקווה. http://he.wikipedia.org/wiki/  )

חדר הפיקוח בבניין שירות השידור בירושלים, 1943

ביצוע קונצרט באולפני ירושלים, 1945

הותר לשידור: חושפים את הבונקר שממנו שודרה הכרזת המדינה

עיריית תל אביב-יפו מתלבטת מה לעשות עם מבנה קטן, שבמרתפו נחבאים המשדרים שהפיצו את הבשורה בה' באייר תש''ח. אחרי 65 שנים נחשף הבונקר, ולמרבה השמחה אוצרותיו לא נפגעו. Xnet נכנס לגלות את סודותיו - ולהבין איך מתכוונים לשמר את האתר. צפו בסרטוןhttp://www.xnet.co.il/architecture/article 

הרשות לשדר  מישהו אולי עשוי להרוויח פוליטית מסגירת רשות השידור אבל המפסידים נהיה כולנו ומדובר בהפסד לדורות