לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ׳¡׳™׳₪׳¨׳•׳×׳™. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ואני דימיינתי סירנו ד'ברז'רק


     כמה כוח יש למילים. הן גורמות לך להתאהב. כל כך אהבתי את שדות, את יפי הכתיבה, הדימויים, הכנות. את הנשמה המסתתרת מאחורי המילים. כמה יפה שידר הכל בדימויים במילים שחידש

     לא ידעתי איך נראה, וגם לא כל כך אכפת היה לי, כל כך הרבה יופי הפיץ. גם בצילומיו. צריך לפרסם את כתביו לצד צילומיו במימון המונים אני חושבת

     הייתי משוכנעת שהיופי הזה מפצה על חזות חיצונית, שהיה מין סירנו ד'ברז'רק שכזה. איש יפה הוא היה, איש חכם ורב ידע, אוהב עולם וטבע. והנה מסתבר שגם נאה היה*

 

מה שפירסם "קנקן התה":

 

 

יום שלישי, 25 בדצמבר 2018

הוא הלך בשדות

 

הפוסט הראשון משנת 2004

 

הרומן "הוא הלך בשדות" נחשב ליצירת מופת בספרות העברית החדשה, ולאבן יסוד במיתוס הישראלי. דמותו של גיבור הסיפור, אורי, תרמה לעיצוב דמותו של הצבר הישראלי המיתולוגי - "יפה הבלורית והתואר".

 

שם היצירה לקוח משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית":

 

אִמָּהוֹת שָׁרוֹת, אִמָּהוֹת שָׁרוֹת

אֶגְרוֹף רַעַם נִתָּךְ. דוּמִיָּה חֲזָקָה

בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים צָעֲדוּ בְּשׁוּרוֹת

פַּנָּסִים אֲדֻמֵּי-זָקָן

 

סְתָו אָנוּשׁ, סְתָו יָגֵעַ וְלֹא-מְנֻחָם

וּמָטָר בְּלִי אַחֲרִית וָרֹאשׁ

וּבְלִי נֵר בַּחַלּוֹן וּבְלִי אוֹר בָּעוֹלָם

שָׁרוֹת

אִמָּהוֹת שָׁלֹשׁ

 

וְאוֹמֶרֶת אַחַת:

-רְאִיתִיהוּ כָּעֵת

אֲנַשֵּׁק בּוֹ כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן

אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט

וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן

 

וְאוֹמֶרֶת שְׁנִיָּה:

בְּנִי גָּדוֹל וְשַׁתְקָן

וַאֲנִי פֹּה כֻּתֹּנֶת שֶׁל חַג לוֹ תּוֹפֶרֶת

הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיעַ עַד כָּאן

הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת

 

וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה -

לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ...

אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא.

 

אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶׁלָּהּ...

- וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי

הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח

אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.

 

 

ונדמה כי ד"ר אריה קניג, בחר את "שדות" ו"אורי" ככינויי המרשתת לשמו בהשראת השיר. ומהיכרותי (אמנם אך וירטואלית) רבת השנים - אני לוקח מהשיר את השורות:

"הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת".

 

שדות נשא בליבו כדור עופרת תרתי משמע. כדרכו אף פעם לא התלונן, פרס רמזים גלויים יותר וגלויים פחות בין השורות - בטקסטים של שירה (מעט אניגמטיים בקריאה ראשונה) ובפרוזה שירית. כל הקוראים בבלוג שלו ידעו שהוא חולה, אבל לא ידעו עד כמה הוא חולה. לעיתים יש חיסרון גדול בקריאת המציאות לאשורה - על ידי מי שמבין ברפואה ומגבלותיה.

 

הטקסטים שלו גילו שהוא לא רק סבל מטראומה נפשית בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הוא "חזר לחיים" לאחר אירוע לב קשה שהותיר מום בליבו. והוא סבל גם מהתקפי מחלה אוטואימונית לא סימפטית (שהצריכה אשפוזים), שנובעת מפגם על רקע גנטי במערכת החיסון. ובערוב ימיו מערכת החיסון בגדה בו - הוא חלה בסרטן דם (מסוג מיילומה), הקשור להתפרעות מערכת החיסון. מלבד ממאירותו, סרטן זה פוגע בתפקוד הכליות, גורם לבצקות, ולכאבי תופת בעצמות.

 

הטיפול הכימותרפי שקיבל היה מוגבל, בשל נכותו בליבו. כפי שאני מכיר את המחלה ואפשרויות הטיפול - הטיפול הכימותרפי האופציונאלי שגופו אפשר - גורם לתופעות לוואי קשות. ביניהן לנוירופתיה - המתבטאת בעיקר באובדן תחושה בגפיים. כפי שאכן זיהיתי ברמזים הקלים שהשאיר בבלוג שלו.

 

כבר ציינתי כמה קשה למי שמכיר את עולם הרפואה. ידעתי שזמנו קצוב. שתוחלת החיים של החולים בסוג סרטן זה הוא 3 שנים בממוצע. וכך זה בדיוק היה.

 

כשאפיינתי מהרמזים שפיזר בבלוג שהוא סובל קשות מנוירופתיה עקב הטיפול, המלצתי לו לקחת תוסף יומי בשם חומצה אלפא ליפואית ואת המינון הנדרש. בתגובה אלי כתב: שבהתייעצות עם רופאיו, הם קיבלו את המלצתי בהתלהבות. הוא מצא את השם הגנרי של החומר הזה בספרד והודה לי. תרומת 2 הסנט שלי, כפי שהוא נהג לעיתים לסיים את התגובות שלו בבלוגיה.

 

וכך הוא הגיב בפוסט שכתבתי כנגד הלגליזציה של השימוש בקנבואידים. פוסט שעורר את צבא הטרולים של ישרא, שכהרגלם אינם מתייחסים לגוף הדברים אלא להשמצת הדובר בניבולי לשון פראיים:

 

את תגובתו הוא סיים כאמור ב- "אלה 2 הסנט שלי...".

 

אינני יודע אם כולם ידעו. גם הוא היה מדען. בתחום הבוטניקה והחקלאות:

 

תקציר פרסום מדעי של שדות (A. Kenig)

 

כאחים למקצוע וכחובבי וכותבי שירה, נוצר חיבור בינינו. יכולנו לחוש אחד את השני בבלוגיה. יכולתי לחוש את כאביו, את תשוקותיו ומאווייו. ובעיקר את האופטימיות ואת אהבת האדם והנתינה שלו.

 

לפני חצי שנה הוא כתב את הפוסט האחרון שלו בבלוג. הוא זרע בו פרידה מאיתנו - בשני בתי שיר ובשתי תמונות (פרי מצלמתו) של פריחת הגזניה ונבילתה.

 

"כְּבָר קָשֶׁה לִפְסֹעַ בַּכְּאֵב עִם אַבָּא בְּמִלִּים מַרְגִּיעוֹת. / הַפְּרָחִים קָמְלוּ./ אֲפִלּוּ זְרִיקַת הַרְגָּעָה לֹא נָתְנוּ / וְהַצְּרָחוֹת הִדְהֲדוּ. / בְּלִי מִלִּים" (מתוך "אבא במעיים" בפוסט האחרון של שדות)

 

פרחים צהובים מסמלים פרידה. אך גם גזניה נבולה משאירה זרעים. ולמרות שהבנתי בעצב את הפרידה והתכוננתי, הבשורה על מותו הייתה כפילוח חרב בלב. לא רוצה להישמע קלישאי, אבל חשתי בניתוק של נפש תאומה. יומיים לפני שנודע מותו, חשבתי עליו ממש - הייתה לי תחושה כבדה. אבל בשבוע האחרון לחייו, לוח הסטטיסטיקה שלי בבלוג הקפיא שתי כניסות אחרונות מספרד בימיו האחרונים. בחצי השנה האחרונה - כניסות קריאה אלה בבלוג היו לי כדרישת שלום ממנו.

 

וכיוון שחיפוש שמו בגוגל ישראל מעלה רק את זה:

 

ומכיוון שהבלוג הזה מתועד בגוגל, גם הרשומה הזו תתווסף לתיעוד הן שמו והן בכינויו שדות - במנוע חיפושי גוגל ישראל. זה חשוב שבעתיים, כי גם הבלוג שלו "יומני אלפוחרה" אינו עולה במנוע החיפוש בגוגל. מי יתן ובלוגו זה יתועד ויחובר עתה יחדיו עם רשומה זו ועם ההספד בבלוג בלוגיעדה על ידי מנועי החיפוש.

 

הלך 'שדות' איש'יקר. שחרר אותו עולמנו מכאביו,

 

יהי זכרו עימנו לעד.

 

***

 

כשעמד איום סגירתו של ישראבלוג לפני שנה - מלבד שלושת הבלוגים שלי שם בעבר, גיביתי בנוסף גם 18 בלוגים נוספים היקרים לליבי. עשיתי זאת בעזרת סקריפט שמגבה תמונת ראי מדויקת ופונקציונאלית של הבלוגים האלה. בלוגים שישמרו ברשותי לעד, גם אם וכאשר ימות סופית אתר ישראבלוג. הבלוג "יומני אלפוחרה" של שדות (ואוסף שיריו העשיר) הוא אחד מ- חי הבלוגים הנצורים ברשותי בשלמותם.

קנקן התה - 

http://kankan111.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html?m=1

______________________________________

 

* הבלוג של ענן קניג, בנו של שדות (אריה קניג) כפישפורסם אצל טליק:

 

https://www.kenig.co.il/arie?fbclid=IwAR24LqLbthiGJ_shMAyFu6NqJQD4YsJly8HHI86KGQ_mv9UUDNUkod1El3E

 

 

 

נכתב על ידי , 1/1/2019 12:47   בקטגוריות פורום ישראבלוג, אהבה ויחסים, אינטרנט, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל תשאו את שמו של עמוס עוז לשוא


     מצאתי בפייסבוק שיתוף של מאמר ישן* המאמר מצטט דברים דבורים על אופנם, בתבונה ובניתוח מעמיק של הגורמים המשפיעים בשכונתנו המרוטה - מצוטטים מפי עמוס עוז. הדברים התאימו לזמנם, שיכנעו רבים וסחפו אותי אל התקוה

   אלא שמאז השתנתה התמונה והתהפכה, גורמים אכזריים שלא צפינו להם היו למציאות חדשה אכזרית רעה ומסוכנת יותר ויותר לדורשי השלום. גם לדוחקי וממקשי השלום היא אינה מוסיפה אך לצערי הם לא מבינים זאת.

     ההיגיון התבוני מהם והלאה נימוקים זרים משפיעים על שיקול דעתם. אולי אפילו של בעלי עניין שטרם ירדנו לעומקו?

     הבנתי שעמוס עוז הבין זאת. בספר "הבשורה על פי יהודה" הוא שם בפי הגיבורים דברים שאפשר להקיש מהם את ההתפכחות שלו. הוא מעתיק את הסיטואציה לסיטואציה אחרת, משנה את שמות הגיבורים, מעתיק את את האירועים לבמה שונה אך הקורא הנבון רואה את ההיקש, את החרטה ואפילו התייסרות.

    הייתי אם כן מצפה שבעלי העניין המצטטים מאמרים ישנים יחוסו על התבונה שלנו, יכירו באינטליגנציה שלנו, שאיננו רוצים בפוליטיקת היען ושיפסיקו לצטט סיסמאות שפג תוקפן. שלא ינצלו את האבל שלנו ניצול ציני וישאו את שמו של עמוס עוז לשוא.

 

-

 

* https://www.davar1.co.il/166895/?utm_source=fb&utm_medium=166895&utm_campaign=d1&fbclid=IwAR3sbyU15w9CbGIgAD6accIAfCxMZOPxkmV7cXLkJFg9uM-yfOZKWYyZre4

 

 

נכתב על ידי , 30/12/2018 13:09   בקטגוריות אקטואליה, סיפרותי, ביקורת, אינטרנט, שומר נפשו, ציניות, פורום ישראבלוג, מנהיגות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסך ערפל


עבותות סמויים

משכו אותי אל המקום

הישן שמחקתי

בכוח

לשכוח

 

חרדה עמדתי בפני הטרמינל

הקר

חוששת מפני המכיר

והמוכר

 

חיפשתי את המשקפיים

המקצרות את

ראייתי

שיערפלו מעט

 

כמו התינוק

המסתתר

בטוח שאם לא יראה

הם לא יהיו ורוצה

שכן

 

ואני לא

 

 

..." לא כל כך מסובך לאסוף מזוודה. אני מסדרת את השיער וטופחת עליו ביד שלי, מרכיבה את המשקפיים בעלי המספר הנמוך, שבהם אני משתמשת כשאני רוצה נוסף על העדשות לשים מסנן בין העיניים שלי ובין העולם."

 

מתוך "מזל קטן" קלאודיה פיניירו , בהוצאת תשע נשמות , 2016

נכתב על ידי , 3/11/2018 14:27   בקטגוריות סיפרותי, מעברים, ניתוקים וחיבורים, ספרותי, פורום ישראבלוג  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"רקמת סתיו" טרו מיאמוטו


     " במשך שתי יממות עבדתי בהכנת עלון הפרסומת כמעט בלי לעצום עין . לא היתה ברירה , אחרת הוא לא היה מוכן במועד . קראתי לעלון 'ביוטי קלאב . הייתי חייב לבחור איזשהו שם ולא היה לי זמן לחשוב ביסודיות . שם אידיוטי מה ? אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר , ובלי שם כלשהו לא יכולתי להתקדם "

     ביוטי קלאב . זה ביטוי שמצאתי בספר שכולו תרבות יפנית  הוא נראה לי כל כך זר לספר . נטע זר .

      זוג גרוש שנפגש במקרה אחרי עשר שנים מתחיל התכתבות נוגעת ללב על הנסיבות לגירושיהם ההתכתבות ספוגה בתרבות היפנית , אפשר לחוש זאת למרות שזה נקרא בשפתנו . המתרגם מסביר בתחילה שהיפנים נוהגים לפתוח כל מכתב בתיאורי טבע , ואם הם בוחרים לוותר הם כותבים בראש המכתב 'ללא הקדמות' . ואפילו שיש תיאורי טבע , ויש לא מעט , הם תמיד מרמזים לתחושת הכותב ולעומד לקרות .

     בנוסף לתיאורי הטבע שמביעים את אמונת ההיפנים בחיבור , בסימביוזה שלהם עם הטבע ( יקום וקיום אני תוהה , למה בעברית הן אותן אותיות ) יש במכתבים רמזים לנימוסים אופייניים , השתחוויות בדרגות שונות , יש התנצלויות כשמולך אדם פגוע אפילו שלא פגעת בו בעצמך , ויש תיאורים של חלקי ריהוט אופייניים , בשמותיהם היפניים , עד כי בכל פעם שקראתי בספר כאילו קפצתי ליפן . ופתאום הביטוי הזה "ביוטי קלאב"

     חשתי באופי החיים הייחודיים שם , הם לא מתוארים כאילו 'תראו כמה מוצלחים אנחנו'  לא בגאווה כאילו כול העולם מסתכל רק עליהם ובוחן אותם כל הזמן , לא בפטריוטיות  לוקאלית , אלא.  כזרימה שיגרתית של חיים 

     והביטוי "ביוטי קלאב" הפריע לי . חשבתי , מה יש בתרבות הצריכה האמריקאית שכל כך רוצים להידמות לה - אלא שהתופעה קרתה בספר רק פעם אחת והיתה כל כך יוצאת דופן שם , חשתי אפילו קנאה כי אצלנו השימוש באיפיונים אמריקאים מאד נפוץ . עוד לפני שגיבשנו לעצמנו תרבות אופיינית , והשפעות דלוחות כגון אלו יתערבו בתרבות המתהווית שלנו . וכמה קינאתי בנוהג של תיאורי הטבע , חשבתי לעצמי מה היה קורה אם גם לנו היה נוהג כזה , כמה זה היה מעשיר את עולמנו הפנימי ואת כושר הביטוי של ילדינו

     מתרגם הספר דורון ב. כהן הוא מומחה לתרבות יפן , מומחה לספרות , וב'אחרית דבר' הוא שופך אור בנועם ובחכמה פינות שונות בספר . גם את המונח 'ריקמת סתיו' הוא מאיר . שהוא מצוטט מתוך שיר של משורר יפני -  שריקמת הסתיו היא כמו סיבי המשי בחשכת העמק החשוך והבלתי נראה . כמה יפה .

 

טסוריוקי :

 

"עין אדם לא ראתה

 

את נשירתם

 

בעומק ההרים:

 

עלי הסתיו היו כמשי רקום

 

בחשכת הלילה".

 

 

    דורון ב. כהן מוסיף ומאיר נקודות בדת היפנית שיש להן הרמזים בספר , והוא משווה השוואות מרתקות מעשירות ופוקחות עינים לרומנים של מכתבים שנכתבו בתרבויות שונות . מרתק . ההשוואה לקופסה שחורה של עמוס עוז מורחבת ומרתקת במיוחד , ויש אפילו השוואה לספרות חסידית במאה ה-19 .

      חויית קריאה . גם הספר הנפלא וגם אחרית הדבר

 

רקמת סתיו :

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=692777

נכתב על ידי , 9/10/2018 20:22   בקטגוריות סיפרותי, אהבה ויחסים, פורום ישראבלוג  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקרב בין הפאתוס לאתוס


     כבר בחצי הספר נכתב במוחי פוסט . אי לכך מצאתי שזה הזמן להתעדכו בכתוב בגב הספר " הטנק " מאת יוסף ענברי , אך מה עיני קוראות אם לא דברי חכמה של דב אלבוים ואחריו עמוס עוז משבח משובחות

    בגב הספר אני תמיד קוראת אחרי שכבר יש לי תמונה משלי ודברים לומר . הפעם קיבלתי רגליים קרות  שגרמו לאצבעותי לקפוא - איך אעיז להוסיף מילים על דברי חכמים 

     במקום זאת חיפשתי בגוגל עוד על הסופר , מצאתי ראיון של הסופר עם קובי מידן , דברים בנחת נשמעים , ואחר כך את היוטיוב של ההשקה עם מיכה גודמן עוד מושא הערצה לדברי חכמתו , והמנחה - אלבוים ...

     אבל המילים מאיימות לפרוץ כנגד כל היגיון , אז הנה החצופות לפני שיצאו לגמרי משליטה :

     כשלקחתי את הספר לידי וראיתי את התמונה על הכריכה נרתעתי כי שום טנק ושום קסדה לא יגרמו לי לקרוא דברים לגביהם , אפילו לא המרצה המצוינת ד"ר רונית בועז שהכניסה אותו לרשימת הקריאה . בצר לי ובדיון פנימי החלטתי להתחיל לקרוא ורק אז אדע אם אוכל להמשיך או להחזירו לספריה

     מה שקרה הוא שכבר מהעמוד הראשון רותקתי , אפילו שהוא מעין דיווח על דברים שקרו , מצא ענברי נוסחה מקורית כיצד לעשות מזה ספרות . כדי לרדת לעומק החידוש צריך לקרוא את הספר שוב , זאת אני משאירה למומחים הנזכרים למעלה , אני נכבשתי מהנוסח הסרקסטי המעורב בחמלה . גדי טאוב ( בהשקה ) אומר שהאירוניה והחמלה מזכירים לו הומור יהודי

      הדמויות שטוחות כביכול , הן אינן מביעות תחושות במילים מפורשות  , המספר לא מוסיף ולא מסביר את פעולותיהן אבל מעשיהן מדברים עבורם ובהחלט עוררו בי רגשות , תחושות מתוך הזכרויות 

     אהבתי במיוחד את הציטוטים מתוך הדיונים בממשלה , משנינותם של רבין ופרס בזמן האקוטי של חטיפת המטוס באוגנדה . אהבתי את כל חמש הדמויות הראשיות את מזרחי-דוידסקו , אנשל , הוכבאום , עשת , השונות כל כך זו מזו שכל אחת. מהן בטוחה שרק היא עמדה לבד מול הטנק וניצחה עבור כל עם ישראל . אהבתי מ א ד את השנינות של בורקה ואת השיחות שלו עם אידי אמין .

     מההיסטוריה הקצרה המשוחזרת  בכישרון רב , ומהסיפור הכמעט בלתי הגיוני שלנו כאן על כל גווני האוכלוסיה , חילוקי הדיעות בפנים בשילוב האיומים מחוץ , לא התחבטתי ולא חשבתי לגבש דיעה בין עובדות לבין ניסים . מצאתי שהישיבה שלנו כאן היא נס כשלעצמו

 

 

נכתב על ידי , 20/9/2018 21:26   בקטגוריות שחרור קיטור, סיפרותי, אהבה ויחסים, תולדות ארץ ישראל, פורום ישראבלוג, עם אחד, ספרותי, סיפורים עלומים, על הניסים, נוסטלגיה, מנהיגות, מועדון קריאה, אזרחית קטנה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 8

Google:  http://israblog.nana10.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ