לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ׳¡׳™׳₪׳¨׳•׳×׳™. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ימים נוראים אכן


ימים נוראים אכן

     אמש זכה הסרט ימים נוראים בפרס אופיר. לפי ויקיפדיה ימים נוראים זה הסרט על רצח רבין מנקודת מבטו של ה-רוצח. אני מאד סקרנית למה הוא זכה, מאד מעניין אותי לדעת מה בסרט הזה גרם לשופטים, לאנשי האקדמיה לקולנוע לבחור בו. אך בשביל כל זה אני צריכה לראות את הסרט ולשפוט בעצמי כי אין כמראה עינים

     אבל

     וזה אבל גדול מאד, ליבי החסיר פעימה כשראיתי שזכה, לא הייתי בטוחה שזה הסרט שזכה "שיפשפתי" את העיניים כמו שאומרים והתברר לי שזה אכן קרה. אנקת תדהמה פרצה ממני כי אני חשה שאני לא אהיה מסוגלת לשבת ולצפות בו. איני יכולה אפילו לתאר במילים את גודל הרתיעה ואת גודל הסלידה, ואת תחושות הקבס שמציפות אותי לעצם הרעיון.

 

     זה לא פוליטי, זה פיסי ממש, אני לא מבינה ולא יכולה להבין למה בחר מי שבחר לעסוק בנושא מעשית, לטרוח ולעמול עליו חודשים רבים. לעוסקים במשפט לא היתה ברירה, זה אני עוד יכולה להבין וגם לחמול וליבי אכן יצא אליהם. אבל לעשות מזה סרט?

 

    "... והנה גם יוליה בכבודה ובעצמה, כלה בבגדי לבן, העומדת ומנהלת שיחת חולין עם הכומר האמור להשקות אותה ברעל קצר-מועד, שפעולתו תתפרש כמוות בעיני אהובה. תוגה רכה רוחשת בלוריא כלפי הצעירה, שסכלותה מובילה אותה אל אובדנה, ולמוזיקה שתאלץ אותה לשיר את אסונה, ממהרת המאפרת לקנח את הזיעה מפניה ומצווארה, לחזק בעיפרון שחור את הקווים של גבותיה, ולהוסיף דם לשפתיה"...

 

     הקטע הזה גאוני לטעמי, הוא לקוח מתוך הספר האחרון של א.ב. יהושע "המנהרה". לוריא נקלע אל מאחורי הקלעים של האופרה רומיאו ויוליה. גאוני מצד יהושע לתאר סצנה סיפורית בתוך עוד סצנה את הקורה לנפש אדם שרואה טרגדיה העומדת להתרחש - אפילו שהוא יודע שזה רק סיפור.

    אפילו שהוא רואה את זמרת האופרה, השחקנית שעומדת לצאת אל הבמה הוא חומל עליה. אפילו שהוא נקלע בטעות אל מאחורי הקלעים ואפילו שהוא יודע שהיא עומדת לבצע תפקיד דימיוני, ואפילו שהוא יודע שהיא בעצם לא עומדת בפני סופה.

   אני מתפעלת מיהושע על הבחירה שלו, בדרך בה הוא ממחיש את התובנה הזו, איך בן אנוש תבוני צופה במשחק העומד להתרחש והוא בכל זאת מזדהה וחומל על דמות גם אם הוא מודע לפנטזיה.

     אולי אני חוששת להגיע למצב בו אני חומלת על גיבור הסרט המדובר?

     אני אפילו חוששת לבדוק. ואני עוד יותר חוששת בגלל התחושה של הפוליטיזציה של התרבות, כאילו שיש לאזרח בישראל רק שתי אופציות תרבותיות, או מירי רגב או ימים נוראים

     אכן ימים נוראים

_________________________________

 

א.ב. יהושע "המנהרה"

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=990821

נכתב על ידי , 23/9/2019 12:25   בקטגוריות סיפרותי, ביקורת, אקטואליה, סרט, משביתת שמחות מיותרות, מוסיקה, נושא חם, טרגדיה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כשטיפש זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה - אבל יוכי ברנדס דוקא מצאה


      לפני כך וכך ועוד כך וכך שנים יצאה שולמית אלוני בזעקות חמס על כל במה נגד החרדים.

     מאז חצי מהעם הזה נגרר לצדקנות הקיצונית הזו, העמיד את החרדים בעמדת הגנה, חלקם עברו לעמדת התקפה והעם נחלק

     לא יכולתי לסבול את זה, למרות גילי הצעיר אז, זה חרה לי. חששתי שדברים קשים יקרו כתוצאה מכך אבל קיויתי שלא. סמכתי אולי יותר מידי על מנהיגים אחרים שלא עמדו בפרץ

     מאז אכן נעכרה האוירה בארץ, וחלקים בעם נקרעו זה מזה ממש. ההתקפות חרו לי קודם כל כי איני סובלת את הסיגנון הזה של עשיית הון פוליטי בעזרת צדקנות במקום נסיון למצוא פתרון. אני לא אוהבת את דחיקת ה'אחר' לפינה וצביעתו בצבע ניגודי לשלי, אבל יותר מכל אני שונאת את ההתנפלות חסרת הרסן על החרדים

     אני חילונית והורי חילונים, אבל הוריהם היו חרדים. זאת אומרת אני רואה כאילו כל מה שסבי וסבתי שלא זכיתי להכיר, אני רואה אותם מבוזים בדיעבד וחשה שיורקים כאן על הבאר ששתו ממנה. וזה אצל אימי היה ה - א'- ב' של לא תעשה.

     האחים של אבי עלו לארץ ב-1933 וב-1936, וסללו כבישים בידיהם בפתח תקוה

     אחותה של סבתי היתה צירה בקונגרס הציוני ה-27, בשנת 1900 היא עלתה בת 18, וכמו שאומרים במשפחה 'הלכה על חמור לצפת' ולימדה שם עברית. עשתה שם מול החרדים, מלחמת שפות. העברית שלה היתה עגנונית. אחרי השואה האבל של המשפחה הציונית בארץ היה כל כך קשה על האבדן, על הנטישה של ההורים על חוסר האונים.

     והנה, באה אישה חרדית בעברה, (גם שולמית אלונית גדלה במשפחה חרדית או דתית לא קיצונית ועזבה) וזכתה בחכמתה שיתכנסו סביב ספרה אדל  על במה אחת חרדים, עם מלומדים נאורים חילונים.

      בתוכנית ה-11 של פסטיבל מספרי הסיפורים השתתפו פרופ אסא כשר, הסופר חיים באר, הד"ר יואל רפל, שר החינוך לשעבר פרי, עם חרדים בפיאות לחיים. מנחה יוסי אלפי. (ערוץ 11 פרק 11 של פסטיבל מספרי הסיפורים)

     כולם הסבו סביב ספרה אדל , משוחחים על החכמה היהודית, על סיפורי הבעש"ט, על שורשי העם הזה. התוכנית הסתיימה בניגון חסידי מפי זמר חרדי

נכתב על ידי , 21/9/2019 11:30   בקטגוריות יהדות, יצירתיות, מנהיגות, נושא חם, פורום ישראבלוג, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, סיפרותי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האם הגדולה (+ כוכבית אחת)


     מעטים הספרים שגרמו לי להתרגשות כמו "עפיפונים" של רומן גארי אותו קראתי לפני שנים. אולי רק אחד - מלחמה ושלום. אחרי 'עפיפונים' באה רשימה מכובדת כמו "שבת" מקיואן, "לאן שהמקום הולך" חיים באר, "כלה" אורה אחימאיר (חיים באר ערך את 'כלה')

     קראתי עוד ספרים רבים וטובים מאז, ו"עפיפונים" תמיד נשאר בראש רשימת הקריאה שלי, לכן כששמעתי על  הספר "הבטחה עם שחר" מיהרתי לקוראו. לשם הספר יש משמעות רבה לסופר והוא מסביר זאת. בשבילי הכותרת היא הבטחה שהתגשמה לי כקוראה. גארי מגולל את סיפור חייו המרתק אותם הוא בהחלט חב לאמא הגדולה מהחיים שלו, אם שהאמינה בו ונטעה בו את ערך החיים, את תאוות החיים ואת ההצלחה הגדולה

     בהומור ושנינות, בחכמה ובתובנות הייחודיות לו הוא מגולל בפנינו את הערכים, המניירות ואת העוצמה הפנימית של אימו איך הצליחה להפנים בו את כל אלה - ולשנים רבות אחרי מותה.

     אהבה.

 

     והיא עוד לא קראה את התיאוריות החינוכיות על חשיפת הילד לשלל גירויים עד שימצא את המתאים לו, והיא עוד לא קראה את ויקטור פרנקל.

 

     בחכמתו מצליח גארי לפענח גם את סוד היחסים ביניהם, איך הצליחה לשמרם ויחד עם זאת בתבונת אין קץ לשחרר אותו מחזקתה, לפתוח בפניו את העולם ולתת לו לנוע בחופשיות ובהצלחה במהמורות ובאתגרים הקשים שהחיים זימנו לו. "חייתי" הוא אומר. הוא חש שחי את החיים במלואם.

     לצערי למהמורה האחרונה לא הספיקו כוחותיו. אופיו הביוגראפי המרתק של הספר סיקרן אותי לקרוא גם בויקיפדיה, שם גיליתי איך סיים את חייו בצורה האכזרית ביותר שאפשר לעלות על הדעת ודוקא בארץ התקווה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יכלה לו. אז הבנתי סוף סוף כיצד היגיע לתובנה שקראתי ב"עפיפונים" (נכתב עשר שנים לאחר הטרגדיה), התובנה כי הטרגדיה של האדם המודרני, היא האכזבה הגדולה ביותר שלו לחשוב שאחרי מלחמת העולם השניה, אחרי השואה, נהיה בעולם חדש שהרע ביותר האנושי, שהרע האולטימטיבי מאחורינו

________________________________

*פרויקט תגלית 3

(יקרא מעתה ועד להודעה חדשה פרגי"ת)

 

- לפתע אני מגלה שמצב רוחי השתנה פלאים, 

  שבריאותי מאז שנתיים שבה אלי. אני מרגישה 

  בריאה  ולא כפי שפירנסתי רופאים במשך השנתיי.

  והייתי אומרת להם חזור ואמור שאני לא חולה אבל ג.

  לא מרגישה בריאה

  הגוף פתאום נשמע לי, הכבדות והכאבים נעלמו אני 

  מצליחה לבצע פעילות הגופנית, מה שקוראין

  התעמלות האם זה בגלל דיאטת האקטואליה

  שגזרתי  על עצמי שהוספתי לה גם דיאטה של 

  תרופות? (על דעת עצמי, זה אינו בגדר המלצה)

  ואולי זה האביב? 

  ה-B12 

  ואולי זה הספר. ואולי כולם. אבל הכל התחיל בדיאטת האקטואליה

נכתב על ידי , 6/3/2019 09:53   בקטגוריות חירות ללא הפקרות, יצירתיות, סיפורים עלומים, ספר לאי בודד, סרט, פורום ישראבלוג, פלאות, אהבה ויחסים, סיפרותי, ניסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ואני דימיינתי סירנו ד'ברז'רק


     כמה כוח יש למילים. הן גורמות לך להתאהב. כל כך אהבתי את שדות, את יפי הכתיבה, הדימויים, הכנות. את הנשמה המסתתרת מאחורי המילים. כמה יפה שידר הכל בדימויים במילים שחידש

     לא ידעתי איך נראה, וגם לא כל כך אכפת היה לי, כל כך הרבה יופי הפיץ. גם בצילומיו. צריך לפרסם את כתביו לצד צילומיו במימון המונים אני חושבת

     הייתי משוכנעת שהיופי הזה מפצה על חזות חיצונית, שהיה מין סירנו ד'ברז'רק שכזה. איש יפה הוא היה, איש חכם ורב ידע, אוהב עולם וטבע. והנה מסתבר שגם נאה היה*

 

מה שפירסם "קנקן התה":

 

 

יום שלישי, 25 בדצמבר 2018

הוא הלך בשדות

 

הפוסט הראשון משנת 2004

 

הרומן "הוא הלך בשדות" נחשב ליצירת מופת בספרות העברית החדשה, ולאבן יסוד במיתוס הישראלי. דמותו של גיבור הסיפור, אורי, תרמה לעיצוב דמותו של הצבר הישראלי המיתולוגי - "יפה הבלורית והתואר".

 

שם היצירה לקוח משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית":

 

אִמָּהוֹת שָׁרוֹת, אִמָּהוֹת שָׁרוֹת

אֶגְרוֹף רַעַם נִתָּךְ. דוּמִיָּה חֲזָקָה

בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים צָעֲדוּ בְּשׁוּרוֹת

פַּנָּסִים אֲדֻמֵּי-זָקָן

 

סְתָו אָנוּשׁ, סְתָו יָגֵעַ וְלֹא-מְנֻחָם

וּמָטָר בְּלִי אַחֲרִית וָרֹאשׁ

וּבְלִי נֵר בַּחַלּוֹן וּבְלִי אוֹר בָּעוֹלָם

שָׁרוֹת

אִמָּהוֹת שָׁלֹשׁ

 

וְאוֹמֶרֶת אַחַת:

-רְאִיתִיהוּ כָּעֵת

אֲנַשֵּׁק בּוֹ כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן

אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט

וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן

 

וְאוֹמֶרֶת שְׁנִיָּה:

בְּנִי גָּדוֹל וְשַׁתְקָן

וַאֲנִי פֹּה כֻּתֹּנֶת שֶׁל חַג לוֹ תּוֹפֶרֶת

הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיעַ עַד כָּאן

הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת

 

וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה -

לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ...

אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא.

 

אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶׁלָּהּ...

- וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי

הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח

אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.

 

 

ונדמה כי ד"ר אריה קניג, בחר את "שדות" ו"אורי" ככינויי המרשתת לשמו בהשראת השיר. ומהיכרותי (אמנם אך וירטואלית) רבת השנים - אני לוקח מהשיר את השורות:

"הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת".

 

שדות נשא בליבו כדור עופרת תרתי משמע. כדרכו אף פעם לא התלונן, פרס רמזים גלויים יותר וגלויים פחות בין השורות - בטקסטים של שירה (מעט אניגמטיים בקריאה ראשונה) ובפרוזה שירית. כל הקוראים בבלוג שלו ידעו שהוא חולה, אבל לא ידעו עד כמה הוא חולה. לעיתים יש חיסרון גדול בקריאת המציאות לאשורה - על ידי מי שמבין ברפואה ומגבלותיה.

 

הטקסטים שלו גילו שהוא לא רק סבל מטראומה נפשית בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הוא "חזר לחיים" לאחר אירוע לב קשה שהותיר מום בליבו. והוא סבל גם מהתקפי מחלה אוטואימונית לא סימפטית (שהצריכה אשפוזים), שנובעת מפגם על רקע גנטי במערכת החיסון. ובערוב ימיו מערכת החיסון בגדה בו - הוא חלה בסרטן דם (מסוג מיילומה), הקשור להתפרעות מערכת החיסון. מלבד ממאירותו, סרטן זה פוגע בתפקוד הכליות, גורם לבצקות, ולכאבי תופת בעצמות.

 

הטיפול הכימותרפי שקיבל היה מוגבל, בשל נכותו בליבו. כפי שאני מכיר את המחלה ואפשרויות הטיפול - הטיפול הכימותרפי האופציונאלי שגופו אפשר - גורם לתופעות לוואי קשות. ביניהן לנוירופתיה - המתבטאת בעיקר באובדן תחושה בגפיים. כפי שאכן זיהיתי ברמזים הקלים שהשאיר בבלוג שלו.

 

כבר ציינתי כמה קשה למי שמכיר את עולם הרפואה. ידעתי שזמנו קצוב. שתוחלת החיים של החולים בסוג סרטן זה הוא 3 שנים בממוצע. וכך זה בדיוק היה.

 

כשאפיינתי מהרמזים שפיזר בבלוג שהוא סובל קשות מנוירופתיה עקב הטיפול, המלצתי לו לקחת תוסף יומי בשם חומצה אלפא ליפואית ואת המינון הנדרש. בתגובה אלי כתב: שבהתייעצות עם רופאיו, הם קיבלו את המלצתי בהתלהבות. הוא מצא את השם הגנרי של החומר הזה בספרד והודה לי. תרומת 2 הסנט שלי, כפי שהוא נהג לעיתים לסיים את התגובות שלו בבלוגיה.

 

וכך הוא הגיב בפוסט שכתבתי כנגד הלגליזציה של השימוש בקנבואידים. פוסט שעורר את צבא הטרולים של ישרא, שכהרגלם אינם מתייחסים לגוף הדברים אלא להשמצת הדובר בניבולי לשון פראיים:

 

את תגובתו הוא סיים כאמור ב- "אלה 2 הסנט שלי...".

 

אינני יודע אם כולם ידעו. גם הוא היה מדען. בתחום הבוטניקה והחקלאות:

 

תקציר פרסום מדעי של שדות (A. Kenig)

 

כאחים למקצוע וכחובבי וכותבי שירה, נוצר חיבור בינינו. יכולנו לחוש אחד את השני בבלוגיה. יכולתי לחוש את כאביו, את תשוקותיו ומאווייו. ובעיקר את האופטימיות ואת אהבת האדם והנתינה שלו.

 

לפני חצי שנה הוא כתב את הפוסט האחרון שלו בבלוג. הוא זרע בו פרידה מאיתנו - בשני בתי שיר ובשתי תמונות (פרי מצלמתו) של פריחת הגזניה ונבילתה.

 

"כְּבָר קָשֶׁה לִפְסֹעַ בַּכְּאֵב עִם אַבָּא בְּמִלִּים מַרְגִּיעוֹת. / הַפְּרָחִים קָמְלוּ./ אֲפִלּוּ זְרִיקַת הַרְגָּעָה לֹא נָתְנוּ / וְהַצְּרָחוֹת הִדְהֲדוּ. / בְּלִי מִלִּים" (מתוך "אבא במעיים" בפוסט האחרון של שדות)

 

פרחים צהובים מסמלים פרידה. אך גם גזניה נבולה משאירה זרעים. ולמרות שהבנתי בעצב את הפרידה והתכוננתי, הבשורה על מותו הייתה כפילוח חרב בלב. לא רוצה להישמע קלישאי, אבל חשתי בניתוק של נפש תאומה. יומיים לפני שנודע מותו, חשבתי עליו ממש - הייתה לי תחושה כבדה. אבל בשבוע האחרון לחייו, לוח הסטטיסטיקה שלי בבלוג הקפיא שתי כניסות אחרונות מספרד בימיו האחרונים. בחצי השנה האחרונה - כניסות קריאה אלה בבלוג היו לי כדרישת שלום ממנו.

 

וכיוון שחיפוש שמו בגוגל ישראל מעלה רק את זה:

 

ומכיוון שהבלוג הזה מתועד בגוגל, גם הרשומה הזו תתווסף לתיעוד הן שמו והן בכינויו שדות - במנוע חיפושי גוגל ישראל. זה חשוב שבעתיים, כי גם הבלוג שלו "יומני אלפוחרה" אינו עולה במנוע החיפוש בגוגל. מי יתן ובלוגו זה יתועד ויחובר עתה יחדיו עם רשומה זו ועם ההספד בבלוג בלוגיעדה על ידי מנועי החיפוש.

 

הלך 'שדות' איש'יקר. שחרר אותו עולמנו מכאביו,

 

יהי זכרו עימנו לעד.

 

***

 

כשעמד איום סגירתו של ישראבלוג לפני שנה - מלבד שלושת הבלוגים שלי שם בעבר, גיביתי בנוסף גם 18 בלוגים נוספים היקרים לליבי. עשיתי זאת בעזרת סקריפט שמגבה תמונת ראי מדויקת ופונקציונאלית של הבלוגים האלה. בלוגים שישמרו ברשותי לעד, גם אם וכאשר ימות סופית אתר ישראבלוג. הבלוג "יומני אלפוחרה" של שדות (ואוסף שיריו העשיר) הוא אחד מ- חי הבלוגים הנצורים ברשותי בשלמותם.

קנקן התה - 

http://kankan111.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html?m=1

______________________________________

 

* הבלוג של ענן קניג, בנו של שדות (אריה קניג) כפישפורסם אצל טליק:

 

https://www.kenig.co.il/arie?fbclid=IwAR24LqLbthiGJ_shMAyFu6NqJQD4YsJly8HHI86KGQ_mv9UUDNUkod1El3E

 

 

 

נכתב על ידי , 1/1/2019 12:47   בקטגוריות פורום ישראבלוג, אהבה ויחסים, אינטרנט, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל תשאו את שמו של עמוס עוז לשוא


     מצאתי בפייסבוק שיתוף של מאמר ישן* המאמר מצטט דברים דבורים על אופנם, בתבונה ובניתוח מעמיק של הגורמים המשפיעים בשכונתנו המרוטה - מצוטטים מפי עמוס עוז. הדברים התאימו לזמנם, שיכנעו רבים וסחפו אותי אל התקוה

   אלא שמאז השתנתה התמונה והתהפכה, גורמים אכזריים שלא צפינו להם היו למציאות חדשה אכזרית רעה ומסוכנת יותר ויותר לדורשי השלום. גם לדוחקי וממקשי השלום היא אינה מוסיפה אך לצערי הם לא מבינים זאת.

     ההיגיון התבוני מהם והלאה נימוקים זרים משפיעים על שיקול דעתם. אולי אפילו של בעלי עניין שטרם ירדנו לעומקו?

     הבנתי שעמוס עוז הבין זאת. בספר "הבשורה על פי יהודה" הוא שם בפי הגיבורים דברים שאפשר להקיש מהם את ההתפכחות שלו. הוא מעתיק את הסיטואציה לסיטואציה אחרת, משנה את שמות הגיבורים, מעתיק את את האירועים לבמה שונה אך הקורא הנבון רואה את ההיקש, את החרטה ואפילו התייסרות.

    הייתי אם כן מצפה שבעלי העניין המצטטים מאמרים ישנים יחוסו על התבונה שלנו, יכירו באינטליגנציה שלנו, שאיננו רוצים בפוליטיקת היען ושיפסיקו לצטט סיסמאות שפג תוקפן. שלא ינצלו את האבל שלנו ניצול ציני וישאו את שמו של עמוס עוז לשוא.

 

-

 

* https://www.davar1.co.il/166895/?utm_source=fb&utm_medium=166895&utm_campaign=d1&fbclid=IwAR3sbyU15w9CbGIgAD6accIAfCxMZOPxkmV7cXLkJFg9uM-yfOZKWYyZre4

 

 

נכתב על ידי , 30/12/2018 13:09   בקטגוריות אקטואליה, סיפרותי, ביקורת, אינטרנט, שומר נפשו, ציניות, פורום ישראבלוג, מנהיגות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 9

Google:  http://israblog.nana10.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ