לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2018

"רקמת סתיו" טרו מיאמוטו


     " במשך שתי יממות עבדתי בהכנת עלון הפרסומת כמעט בלי לעצום עין . לא היתה ברירה , אחרת הוא לא היה מוכן במועד . קראתי לעלון 'ביוטי קלאב . הייתי חייב לבחור איזשהו שם ולא היה לי זמן לחשוב ביסודיות . שם אידיוטי מה ? אבל לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר , ובלי שם כלשהו לא יכולתי להתקדם "

     ביוטי קלאב . זה ביטוי שמצאתי בספר שכולו תרבות יפנית  הוא נראה לי כל כך זר לספר . נטע זר .

      זוג גרוש שנפגש במקרה אחרי עשר שנים מתחיל התכתבות נוגעת ללב על הנסיבות לגירושיהם ההתכתבות ספוגה בתרבות היפנית , אפשר לחוש זאת למרות שזה נקרא בשפתנו . המתרגם מסביר בתחילה שהיפנים נוהגים לפתוח כל מכתב בתיאורי טבע , ואם הם בוחרים לוותר הם כותבים בראש המכתב 'ללא הקדמות' . ואפילו שיש תיאורי טבע , ויש לא מעט , הם תמיד מרמזים לתחושת הכותב ולעומד לקרות .

     בנוסף לתיאורי הטבע שמביעים את אמונת ההיפנים בחיבור , בסימביוזה שלהם עם הטבע ( יקום וקיום אני תוהה , למה בעברית הן אותן אותיות ) יש במכתבים רמזים לנימוסים אופייניים , השתחוויות בדרגות שונות , יש התנצלויות כשמולך אדם פגוע אפילו שלא פגעת בו בעצמך , ויש תיאורים של חלקי ריהוט אופייניים , בשמותיהם היפניים , עד כי בכל פעם שקראתי בספר כאילו קפצתי ליפן . ופתאום הביטוי הזה "ביוטי קלאב"

     חשתי באופי החיים הייחודיים שם , הם לא מתוארים כאילו 'תראו כמה מוצלחים אנחנו'  לא בגאווה כאילו כול העולם מסתכל רק עליהם ובוחן אותם כל הזמן , לא בפטריוטיות  לוקאלית , אלא.  כזרימה שיגרתית של חיים 

     והביטוי "ביוטי קלאב" הפריע לי . חשבתי , מה יש בתרבות הצריכה האמריקאית שכל כך רוצים להידמות לה - אלא שהתופעה קרתה בספר רק פעם אחת והיתה כל כך יוצאת דופן שם , חשתי אפילו קנאה כי אצלנו השימוש באיפיונים אמריקאים מאד נפוץ . עוד לפני שגיבשנו לעצמנו תרבות אופיינית , והשפעות דלוחות כגון אלו יתערבו בתרבות המתהווית שלנו . וכמה קינאתי בנוהג של תיאורי הטבע , חשבתי לעצמי מה היה קורה אם גם לנו היה נוהג כזה , כמה זה היה מעשיר את עולמנו הפנימי ואת כושר הביטוי של ילדינו

     מתרגם הספר דורון ב. כהן הוא מומחה לתרבות יפן , מומחה לספרות , וב'אחרית דבר' הוא שופך אור בנועם ובחכמה פינות שונות בספר . גם את המונח 'ריקמת סתיו' הוא מאיר . שהוא מצוטט מתוך שיר של משורר יפני -  שריקמת הסתיו היא כמו סיבי המשי בחשכת העמק החשוך והבלתי נראה . כמה יפה .

 

טסוריוקי :

 

"עין אדם לא ראתה

 

את נשירתם

 

בעומק ההרים:

 

עלי הסתיו היו כמשי רקום

 

בחשכת הלילה".

 

 

    דורון ב. כהן מוסיף ומאיר נקודות בדת היפנית שיש להן הרמזים בספר , והוא משווה השוואות מרתקות מעשירות ופוקחות עינים לרומנים של מכתבים שנכתבו בתרבויות שונות . מרתק . ההשוואה לקופסה שחורה של עמוס עוז מורחבת ומרתקת במיוחד , ויש אפילו השוואה לספרות חסידית במאה ה-19 .

      חויית קריאה . גם הספר הנפלא וגם אחרית הדבר

 

רקמת סתיו :

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=692777

נכתב על ידי , 9/10/2018 20:22   בקטגוריות סיפרותי, אהבה ויחסים, פורום ישראבלוג  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 8

Google:  http://israblog.nana10.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ