לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


"כאילו היה זה סוכר על פצע סגור" - ד.סנדרסון

כינוי:  relief

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2010

כלום בלי פיתה


 כן כן, הלוואי והיה ערך למשהו, אני באמת רוצה, אבל חוץ ממחנק בגרון וקצת דמעות                  .                        

רובוט, רובוט, כי הניסיון לראות את הדברים הטובים דורש ממני כוח שכבר הלך לכל מה שלא צריך.

 

אתה רוצה עוף? אולי צלי בקר? שניצל תעשייתי? עוף חמוץ מתוק? דג מרלוזה? קציצות? מה תרצה? מה?

קצת חיוך, עוד צלחת שנשברה, רובוט, רובוט, להמשיך למות לאט, זה יהיה חייב להיגמר מתישהו.

 

הלוואי והיה למשהו קצת ערך, קצת.

נו אז? רדיוהד, הלוואי שהם יפסיקו להתאים לי.

 

כלום גדול בצבע דג, יש יותר מידי אפור באמצע.

 

מונדיאל, יפן, פארגוואי, זה לא מספיק בשביל לעצור אותי מלחשוב, הם לא משחקים בכלל.

נכתב על ידי relief , 29/6/2010 18:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I'd like to be free of it now


שלווה מעקצצת, כאבים טובים מהעבודה.

אני רק צריכה לעבור את יום שני הקרוב כמו שצריך, טסט ובגרות בהסטוריה.

פתאום כשהתחלתי לעבוד חבל לי ליפול על איזו טעות קטנה והנה 530 ש"ח הולכים לכל הרוחות - ששווים בעצם ל23 שעות של עבודה.

עכשיו אני באמת יכולה להגיד שיש איזה ערך לכסף בעיניי, קצת לא יותר מידי, לא רוצה שיהיה יותר מידי כדי שאני לא אתבאס יתר על המידה.

 

החיים שלי טובים באמת, באמת טובים.

בסוף כולם עוברים את זה, זה פשוט יכול להיות יום מאושר וסיפתח נהדר לחופש הזה אם אני אצליח בשתי הבגרויות המזורגגות האלה.

 

יש קצת ערך לדברים, זה כל מה שביקשתי בנתיים, חיים, רישיון ובגרות מלאה.

מזל שיש עבודה, ולא צריך לחשוב יותר מידי, את זה אני אשאיר ללילה אם אני ארצה או לא, לעוד איזה סיוט מעצבן.

 

 

 

נכתב על ידי relief , 16/6/2010 20:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




קמתי עכשיו עם תחושה כל כך מחורבנת, היה לי מין סיוט בלילה שהוא נמצא לידי ואני מנסה לשכנע אותו שטוב איתי ובסוף הוא מקיא.

אני לא יודעת למה הוא תמיד נשאר לי בראש, כבר מכיתה ח' זה ממש הטריד אותי ולא נתן לי מנוחה.

 

אני ושנאן רוצות לתכנן חופש ספונטני, מאוד חכם.

אני רוצה לפגוש אותה ושתגיד לי את מה שאני כבר יודעת, סתם בשביל שאני אהיה בטוחה,

סתם כי אף לא באמת הפסקתי להיות תלויה בגורמי חוץ.

 

סתם, באמת שסתם.

אזרחות בכל הכח, מחר זה נגמר!

נכתב על ידי relief , 13/6/2010 09:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עבודה


קרו מספר דברים טובים לאחרונה, התחלתי לעבוד.

אם הייתי יודעת שיש בזה יותר יתרונות מחסרונות אז אולי הייתי מנסה את מזלי בלעבוד כבר קודם, אבל מאיפה הייתי אמורה לדעת את זה? בדיעבד הנחמד לא בא ואמר לי את זה, הוא תמיד בא אחרי שהכל נגמר ומוכיח אותי על שטויות שעשיתי או לא עשיתי, מאחר כרוני.

 

העבודה לא נותנת לי זמן לחשוב, וכשאין זמן לחשוב ונמצאים בלחץ ובסביבת אנשים - אז אין דיכאון, אין מספיק כח למחשבות מדכאות כשאני חוזרת הביתה, וטוב שאין :)

 

כשנכשלתי בטסט הראשון שבוע שעבר הרגשתי שאני ממש חייבת את העבודה הזו, סתם בשביל שאני ארגיש שאני לא מורששת להורים שלי את החיים, כי למרות שהם עובדים בשביל שלנו יהיה טוב, אפילו להרגיש טוב לא הצלחתי בשבילם, רק לבכות ולהתמרמר על בגרויות ולבזבז יותר מידי כסף לא שלי על ספרים, שיעורי נהיגה של העושק ומסטיקים. אפשר בתכלס ללכת להשאיל מהספרייה הפסיכית במרחק 5 דקות מכאן כל ספר שאני לא יכולה בכלל לעלות על הדעת, אפשר בלי מסטיקים ועם טעם לוואי של קפה, ואפשר גם לנסות להשלות את עצמי שאני נוהגת טוב ושיש לי ביטחון בעצמי לכמה דקות ואיכשהו לסיים עם זה.

 

אבא שמח עכשיו, הוא מרוצה ממני, הוא לחש לי אתמול בזמן העבודה שהוא לא רק מעריך אותי אלא מעריץ אותי, וממש נחמד לשמוע את זה מאבא, הוא גם ממש התרגש כשהתקשרתי לבכות לו שלא הלך לי בכלל בטסט, הטסטר המעצבן גם בלם לי את השכל וגם אחר כך עוד צריך להמשיך בטסט הזה.. בשביל מה לעזאזל? סתם! איזו הרגשה מזויינת זו ה500 ש"ח העלה שעפים כמו האוכל שאנשים משאירים בצלחת בחד"א לפח כשאני עובדת מהר, בעיקר עכשיו שהתחיל להיות לי קצת ערך לכסף ולא מאכילים אותי עם כפית שבא לבכות.

 

אני ושנאן החלטנו לא לטוס עם החברה שלנו לשם, החלטנו שעדיף להוציא את הכסף שאין על הופעות טובות בארץ ולהתנדב באיזה קיבוץ בנגב במקום.

אני פוחדת ששנאן תימאס עליי, אנחנו יותר מידי ביחד ולפעמים כשהיא שורקת יותר מידי את אותו שיר, באמת שבא לי לקחת את כל התרנגולות המתות שאנשים לא אכלו ולתקוע לה אותן בגרון, שתשתוק קצת ותפסיק להעיר לי על זה שאני הופכת את הא' והע' שלי לה' כשאני שרה, כי אז אני לא יכולה לשיר בכיף שלי והיא הורסת לי את הפוטנציאל למצברוח טוב בעודה שורקת את עצמה לדעת.

 

נ.ב - אין כמו מקלחת אחרי עבודה מסריחה

נכתב על ידי relief , 11/6/2010 22:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrelief אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על relief ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ