לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אדרנלין- סיפור בהמשכים


סיפור מדהים! חוצה את גבולות הדמיון! הגיע הזמן לחשוב קצת אחרת....

Avatarכינוי: 

בת: 22

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

5/2010

פרק שלישי! :)


שלום לכולם, מצטערת שלקח לי זמן להעלות, הפעם זה לא כמו שבוע שעבר, שהיו לי מבחנים,

הפעם אני מודה, לא היה  לי רצון להעלות, בפרק הראשון, היו לי 35 תגובות (כולל אלה שלי), ובשני היו רק 12 (גם כולל  את שלי), ופחדתי שאנשים פשוט לא אהבו את הסיפור, אז אני באמת אומרת, לא שווה לעזוב, עוד כמה פרקים, העניינים מתחילים להסתבך, והסיפור נהיה יותר מרהיב.

זה פרק שאני אישית מאוד אוהבת...

אז תהנו... שירי.

 



פרק שלישי:


 הוא הוביל אותנו, אותי ואת דייזי, למסדרון צר ודיי חשוך, כך שאפילו לא יכולנו לדעת מה היה צבע הקיר...חשבתי שאני נמצאת בסרט אימה או משהו...

הוא היה גבוה, אפילו מאוד עם שיער חום מתוח בג'ל, הוא לבש מדים של מאבטח,  היו לו עיניים ירוקות, עמוקות כאלה, שיניים לבנות וישרות, בדיוק כמו שאני אוהבת, הוא היה מגולח, ורזה, יותר מדי....

אבל למרות זאת, אני חושבת שבכל סיטואציה אחרת, הייתי חושבת שהוא חתיך אגדי, אבל המבט הזה.... המבט הקשוח, מלא הזעם, המבט השונא הזה, גרם לי לשנוא אותו!!!!


הוא תפס אותי בידי, כדי לוודא שאני לא אברח, הרגשתי רע עם עצמי, הרגשתי שאני פושעת או טרוריסטית או משהו.. אפילו שאני יודעת שלא עשיתי שום דבר רע!!!

הייתי מושפלת, דייזי הסתכלה עלי במבט מבולבל, ואני החזרתי לה מבט של 'אין לי מושג מה קורה פה!'

היא עדיין נראתה מבולבלת. יופי! עכשיו החברה שלי חושבת שאני פושעת...


הוא התחיל להגיד "את יודעת מה יש לך במזוודה?! ואל תשקרי לי!!!" "אממ...." ניסיתי לחשוב...

"בגדים, נעלים, תכשירים.... כמו כל אחד שטס לחו"ל...." עניתי בפחד.

"אמרתי-לך-לא-לשקר-לי!!!!!!!" צעק עלי במהירות. "התאמצתי לחשוב.... משהו פה לא בסדר... חייב להיות משהו! "אני לא מבינה מה כבר יכול להיות שם!" אמרתי בפחד ובהיסוס.

"את רוצה להגיד לי, שאת לא יודעת כלום על חבילה?!" שאל, החבילה!!! שכחתי ממנה לגמרי! איך יכולתי אוי אוי אוי... אבל היא מג'ניפר.. מה כבר יכול להיות שם.... חשבתי שמותחים אותי... ויראו את זה באיזו סדרת מתיחות... אבל אף יגאל שילון, לא צץ מולי עם סיגר בפה... "החבילה!! שחכתי..... מה איתה?" עניתי ונראיתי אמינה.. לפחות לפי דעתי... "כן כן... 'שחכת'...." הוא ענה ונשמע כאילו הוא חשב שאני מבלפת.


"האם את מודעת לכך, שבחבילה. שכבר פוצצנו... היה.. חומר נפץ!!!!!????" הוא צרך אבל  ניסה לשמור על שקט בו זמנית.

נדהמתי! מה?! איך יכול להיות? עובדים עלי!!! זה לא הגיוני! זאת חבילה מג'ניפר, חברה שלי,

היא לא מסוגלת.... מישהו הפליל אותה.. משהו פה לא הגיוני!!!!! זה לא יכול להיות, זה לא הגיו-..... משהו קטע לי את  חוט המחשבה.. ' ונו ונו ונו ונו ונו!' אזעקה אדירה נשמעה, חשבתי שאני חולמת, ושהתעלפתי כתגובה למה שהוא כרגע אמר, עד שראיתי עוד אנשים מתרוצצים בהיסטריה ובכאוס מוחלט! "שריפה!!! שריפה!!!" אחד האנשים צווח. המאבטח קיבל הודעה בקשר, צרח לכיוונינו "שלא תעזו לזוז!!" ומיד רץ.


אנחנו נשארנו שם... לבד, ני ודייזי, מחובקות, מפוחדות, בוכיות ומופתעות לחלוטין, איך ג'ניפר עשתה לנו את זה?! ומה לעשות?! ראינו פצועים על הרצפה, מדממים, ולא רצינו לגשת  ולהחמיר את המצב.... לא היה לו מושג מה לעשות, ככה נשארנו, בלב שדה התעופה, במסדרון חשוך ומפחיד,  עם כל האנדרלמוסיה (בלגאן), שמסביבנו  ולא היה לנו מושג... מה לעשות?


***


האזעקות מסביבנו המשיכו לפעול, אך לפתע הגיח מתחת לשולחן, אדם זקן, עם בגדים בלויים ושחורים, ומבט בטוח, הוא לא היה נראה חושש כלל וכלל. הוא קרא לנו לבוא, ואנחנו הסתכלנו אחת על השניה, במבט מהסס ומפוחד, הרי המאבטח אמר לנו לא לזוז... אבל מצד שני, אולי כך החיים שלנו יכולים להינצל... החלטנו לבוא.


עקבנו אחריו, בעודו זוחל מתחת לשולחנות שדה התעופה. כמהדקות.. מאוד מפחידות.

לפתע, נגלתה לפנינו מנהרה, הוא מיהר להיכנס אליה, היא הייתה מאוד נמוכה וצרה, והיה צריך לזחול כדי להיכנס,  הוא נכנס, מנסה שלא למשוך אף תשומת לב מיותרת. הוא סימל לנו להיכנס.. דיי היססנו אך לבסוף נכנסנו, אף אחד לא הרגיש, כולם היו עסוקים בלהימלט, השריפה הלכה והתגברה..


ככה אנחנו, זוחלות במנהרה קטנטנה, בלב שדה התעופה, כשבחוץ מתחוללת שריפה וכאוס מוחלט, עוקבות אחר אדם זר לחלוטין, רגע אחרי שמצאו אצלי במזוודה, חבילה עם חומר נפץ,  שמסרה לי לא אחרת מאשר ג'ניפר!!! לרגע הכל היה נראה כמו חלום בלהות, עצרתי באמצע המנהרה, ולחשתי לעצמי, בעיניים סגורות בחוזקה, "זה רק חלום קייט, זה רק חלום, עוד רגע את תתעוררי" אך לא קמתי. המשכתי לזחול אחרי דייזי והאדם הזר, והמנהרה נגמרה. לפנינו עמדה דלת קטנה ולבנה, לאט לאט, הוא פתח את הדלת בזהירות רבה, הוא נכנס פנימה וסימל לנו לבוא אחריו. הלכנו לאורך  מסדרון ארוך וצר והגענו לפתח דלת מפוארת  ויפיפייה. הוא פתח אותה ואמר, "פה כבר יסבירו לכן הכל!"."אני מפחדת..." דייזי לחשה לי.


לפנינו נפרש משרד ענקי, עם המון מחשבים. כל העובדים שעבדו ליד כל מחשב, נעמדו לפתע והביטו בנו בגאווה, כאילו הצליחו במשימה. דייזי שוב לחשה לי, "אני חושבת שעשינו טעות כשעקבנו אחריו." "אני לא יודעת", לחשתי לה ומשכתי בכתפיי. כולם הסתכלו עלינו, והיה נראה כאילו כולם ידעו בדיוק, אבל בדיוק מי אנחנו, דבר שבאותו הרגע, אפילו לנו, לא היה ברור.


לפתע אדם אחד ניגש אלינו בנחישות מוחלטת, ודי נבהלנו מאותה נחישות, והוא אמר  "אתן חושבות שהשריפה הייתה מקרית אה?" צחקק לעצמו.


זהו... הוא טיפה יותר ארוך מהקודמים, אבל עדיין קצר, הפרקים שלי לא יהיו הרבה יותר ארוכים מזה, אבל כן בכמה פסקאות.

סליחה, אבל ככה הוא, כי ככה נבנה בו המתח.... אני מקווה שתהנו

אני מקווה שבפוסט הזה יהיו יותר תגובות מהקודם...

את תגיבו, תמליצו.. גם לייקים לפייס לא יזיקו... P: 

אוהבת המון!

שירי.

נכתב על ידי , 25/5/2010 20:05  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאדרנלין- סיפור בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אדרנלין- סיפור בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ