לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הילדה המושלמת-סיפור בהמשכים


בלוג סיפורים מקורי.

Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2010    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

5/2010

פרק מס' 1


אני מקווה שמי שנהנה מההקדמה יהנה גם מהפרק הראשון,

אני מצטערת שהוא קצת חסר השרעה וכתוב לא כל כך טוב,עוד לא נפלה עליי ההשרעה><.

 


 

 

"אתה באמת חושבת חושב שההחלטה בידיך? ממש לא!" צרחתי כשהוא התקדם לאורך המסדרון.

"אז בידיי מי היא? בידיך? את לא מסוגלת להתמודד עם זה שחסר לך קצת מלח במרק ואת חושבת שתוכלי להתמודד עם זה? "אמר בכעס.

הרגשתי עקצוץ בלב,זה כל כך פגע בי,כל כך כאב,איך הוא יכול להיות כל כך קר כשמדובר בבת שלנו?

"זה לא נכון!"אמרתי בגרון מלא דמעות." אני יכולה! ואם אתה מאמין לי אז..אז אולי כדי שפשוט ..ניפרד!אני לא צריכה אותך בכל זה" שיקרתי.

"להיפרד?"שאל. "את אומרת לי שאת רוצה להיפרד?"

הוא התקרב בצעדים קטנים ומהוססים לקראתי והתחיל להרים את הידיים לעברי,לקחתי צעד אחורה.

הוא נעצר פתאום והסתכל עליי במבט מטורף,אך מאופק,כמו רובוט.

"את מפחדת ממני?"שאל בשקט.

"מה? לא."פלטתי בקושי רב מהגרון.

הוא התקרב עוד כמה צעדים עד שהיה במרחק כמה סנטימטרים מהפנים שלי. שמעתי את הנשימות שלו בקושי אבל את הלב שלו שמעתי דופק בחוזקה,במהירות לא אנושית.

שמעתי אותו נוהם כשמשך לי את הכתפיים  בחוזקה וזרק את הגוף השברירי שלי לעבר קיר הגבס,שמעתי אותה נשבר,או שאלו היו העצמות שלי,בכל מקרה באותו רגע לא הרגשתי שום חלק בגוף שלי,יכולתי רק להסתכל קדימה, לתוך העיניים שלו,ראיתי את הטירוף,את החרטה,את הצער.

לקח לי כמה שניות להיזכר שאני צריכה גם לנשום,אחר כך בלי להשמיע הגה זזתי לאט לעבר חדר השינה,הוא לא אמר מילה.

פקחתי את  העיניים ,כבר בוקר,הייתי עטופה כולי בשמיכה,אפילו שזכרתי שלא התכסיתי כשהלכתי לישון,קמתי לאט ושמעתי את העצמות שלי משמיעות רעשים,כנראה מהמכה שקיבלתי אתמול,קמתי והתקדמתי לעבר המטבח,שם חיכה לי שולחן מלא בעוגות ועוגיות,קפה תה,כל מה שיכולתי לבקש בארוחת בוקר,הריח היה כל כך משכר, ממכר,שלא יכולתי להזיז את העיניים מהשולחן,ואז סובבתי את העיניים וראיתי על נייר ענק שתלוי על הקיר ראיתי שכתוב "את אהבת חיי,אני כל כך מצטער" כל אות בצבע אחר.

"בוקר טוב יקירתי" שמעתי מישהו אומר ברקע.

הסתובבתי במהרה וראיתי אותו עומד עם מתנה ביד ואם הבעה מצטערת מרוחה על הפנים.

"מה זה?" שאלתי.

"אממ..אני,ממש אבל ממש מצטער! הרגשתי מתוסכל ,ואני לא יודע למה הוצאתי את זה עלייך,באמת,אני מבטיח לך שזה בחיים לא יקרה יותר! אני לא מבינה כמה אני מצטער.."

הוא הפסיק כשראה את החיוך הקטן והמהוסס שעולה לי על הפנים.

"אז..מה קנית לי?" שאלתי והסתכלתי על החבילה שבידו.

"אמ..תסתכלי ." אמר

פתחתי את האריזה וראיתי חולצה לבנה קצרה,עם משהו מודפס עליה.הוצאתי אותה מהאריזה וראיתי את התמונה שלנו מיום ההולדת שלי,מלפני שבועיים.

~~~

זה היה יום כל כך מושלם,יום שאני בחיים לא אשכח,הוא בא לאסוף אותי בבוקר.יצאתי לעבודה וראיתי את האוטו שלו עומד בחוץ מחוץ לדירה שלי, הוא אמר שהיום זה יום כיף,היום אין עבודה,לא התווכחתי וקפצתי למושב שלידו,במשך כל הדרך הוא לא היה מוכן לספר לי לאן נוסעים,אך במהרה זיהיתי את האזור טוב מאוד,זו הייתה החווה שאליה הייתי נוסעת כל הזמן עם ההורים שלי,חוות סוסים ענקית עם המון סוסים,אני זוכרת שתמיד היינו מגיעים הייתי שומעת את הסוס שלי היגלס מנסה לצאת מהכלוב כי שמע אותי באה.היגלס היה לבן כולו חוף משתי כתמים חומים ליד הזנב,הוא כל כך אהבתי אותי,ואני אהבתי אותו,היגלס מת כשהייתי בת 18,ביום הולדתי,ומאז לא חזרתי לשם..עד אותו היום 12 שנה לאחר מכן,וחיכתה לי הפתעה ,אף אחד לא סיפר לי שהיגלס השאיר מאחוריו משפחה שלמה,אישה וילד,גם האישה מתה עד עכשיו-אבל הילד שלו ביסקוויט עדיין פה,כל  כך יפה,כל כך דומה לאבא שלו,כל היום הייתי עסוקה בליצור איתו קשר,הוא מושלם,אני לא רוצה לעזוב,היום הכי טוב בחיים!

 ~~~

מתחת לתמונה היה כתוב "לנצח,רק שנינו"

דמעות החלו לרדת.

רצתי להרביץ לו ,לכעוס עליו ,לא לסלוח! אבל אני אוהבת אותו,כל כך,אהבה בלי גבולות.

"אז אתה מסכים?"שאלתי.

"למה?"

"לחפש אותה! מה עוד יכול להיות? אני רוצה למצוא את הבת שלנו! "כמעט צרחתי עליו.

"טוב,אני אחשוב על זה."אמר ברוגע.

"אין מה לחשוב על זה,אני מתחילה לחפש אותה! אם אתה רוצה את יותר ממוזמן להצטרף" אמרתי.

הוא  לא ענה והצמיד לי את החולצה לחזה,כאילו לבדוק אם היא במידה הנכונה.

"אהבת?"שאל בחיוך.

"מאוד אהבתי " אמרתי והחזרתי לו חיוך.

"טוב...אז קדימה! תלבשי אותה ונלך ,יש לי הפתעה בשבילך.."אמר בהתרגשות.

לבשתי אותה והתארגנתי ללכת.

כשהגענו שלמועדון המוזיקה פרצה מבפנים,מוזיקה שלא כל כך אהבתי,קנטרי אני חושבת.

הסתכלתי עליו במבט המום,לא מבינה ,הוא הסתכל עליי משך לי את היד וגרר אותי לתוך המועדון.

נכנסנו וראיתי להקה של 4 אנשים על הבמה 3 גברים וסולנית אישה אחת,ברגע שהיא קלטה את מארק נכנס היא קרצה לו ועצרה את השיר בפתאומיות.

הוא קרץ לה בחזרה .

"תישארי פה" אמר לי

"לאן אתה הולך?" שאלתי בתדהמה "רק הגענו".

"כן אני יודע,חכי פה"אמר והשאיר אותי לבד על רחבת הריקודים,מה הוא כבר מתכנן? כולם רקדו צהלו ושמחו מסביבי ורק אני לא הבנתי כלום,לפתע הוא עשה על הבמה כולו מתרגש,בקושי מחזיק את המיקרופון בידיים,הוא הסתכל עליי,החזרתי לו מבט,ואמר הוא התחיל לדבר.

"קייט יקירתי,את יודעת שאת אהבת חיי ,אני אוהבת אותך בלי סוף,אממ..את יכולה להעלות הנה?"שאל במבוכה.

בהתחלה היססתי ואז התחלתי לזוז לעבר הבמה,כשאנשים קלטו שהוא מדבר אליי אז התחילו לדחוף אותי,עליתי על שלושת המדרגות,ראיתי אותו,הוא תפס לי את היד וכרע על ברכו.

"קייט ,תתחתני איתי?שאל.

 

 

אהבתם?תגיבו..:)


נכתב על ידי , 19/5/2010 15:58  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



191
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים , שירה , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמספרת =] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המספרת =] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ