לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"אם היית נשארת איתו, היית אומללה עד סוף ימייך...". עם המסר הזה יצאתי לחיים חדשים, כולי תקווה וציפיה. תוך חודשים ספורים, אני, בתמימותי עדיין, מתחילה לגלות את גודל האשליה. אני סבורה שיש למצות כל סיכוי לקשר ורוצה לשתף אתכם בחוויותי ובתובנותי.

Avatarכינוי: 

בת: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2015

עוד שנה חולפת...


 

בקרוב אני סוגרת 6 שנים כגרושה.

השנה האחרונה היתה המורכבת בחיי הן מבחינה תעסוקתית והן מבחינה זוגית.

אך גם משהו טוב מאוד קרה – יש לי דירה משלי. לפני כשבועיים הסתיימה מסכת יסורים של שנים ארוכות בהן חששתי מה יהיה גורלי וגורל ילדי, היכן אגור, באיזו דירה... התמודדתי לבד, ולאחר משא ומתן ארוך ומורט עצבים שבו מעורבים הגרוש שלי, מתווכים ועו"ד, לקחתי משכנתא וקניתי את הדירה שלי ממנו...

אני באמת יכולה להיות גאה בעצמי. זהו צעד מאוד משמעותי בחיי אם לא החשוב והמרגש ביותר.

 

יחד עם זאת, אני לקראת התפטרות מעבודה חדשה שהתחלתי לפני כחודשיים. זו כבר הפעם השלישית השנה שבה אני עוזבת עבודה חדשה. למה? הכרות עם העולם האמיתי כשכירה, טעויות בשיקול דעת, פשרות שאני לא מצליחה לעמוד בהם אך בעיקר "מה שרואים משם לא רואים מכאן"... כשאתה רוצה עבודה אתה מעדיף להתעלם מהכתובת על הקיר והנורות האדומות – "זה לא מתאים לך!" ומעדיף לנסות, ואולי אפילו לקוות שתתקדם מהר... לרוב אתה אפילו לא רואה את כל האמת. כשאתה כבר עובד אתה רואה את הדברים מבפנים ובסופו של דבר הם מתסכלים ואתה לא יכול להשלים איתם... אתה גם מבין שמה שמכרו לך זה לא מה שבאמת קיים.

חשבתי שהיכולות שלי והרזומה המרשים יפתחו לי דלתות רבות, אך בפועל העולם שייך לצעירים ונראה לפעמים כאילו לאנשים בגיל 40+ או 50+ אין זכות קיום / פרנסה או שעליהם לקחת את מה שיש... אני מגיעה לראיונות עבודה (מעטים – אלו שקורות החיים שלי מצליחים להסתנן אליהם מבין ההמונים) ואז שומעת את המילים: "את לא חושבת שאת אובר קווליפייד?" זו נורת האזהרה הראשונה שאמורה להעיר אותי אבל אני בוחרת להתעלם ממנה... ולוקחת את העבודה ולא רק זה – אני גם חותמת על חוזה בלתי אפשרי שמחייב אותי לשנה ובמקרה של עזיבה קודם לכן, לשלם קנס... או להודיע על הפסקת עבודה 30 יום מראש... למה? ככה. כי כשיש כל כך הרבה דורשי עבודה (בלי קשר לגיל) את בוחרת להתעלם מדברים מהותיים בתקווה שהכל יסתדר.

אני עצמאית כבר 15 שנה, עובדת מתי שלי מתאים, עושה מה שלי נוח ועם מי שנוח לי... אך כמפרנסת יחידה אני זקוקה לחופש כלכלי. ההתמודדות עם העולם כשכירה מאוד מאוד מקשה עלי. עדיין מחפשת את מקומי, השעון מתקתק מהר ויש לי משכנתא ובית להחזיק...

מאחלת לעצמי שאמצא מהר עבודה חדשה והפעם גם מתאימה!

 

ומה בתחום ההכרויות?

אני יכולה לספור על פחות משתי ידיים את מס' הגברים שהכרתי בשנה האחרונה.

ניסיתי ללמוד עם הזמן על מה ניתן להתפשר? והחלטתי לנסות את פשרת הגיל, אז פגשתי משתי הקצוות בטווח של 40 עד 59... זה תמיד 49 או 59... מעניין כשלעצמו, כאילו בין 49 ל-50 חולף עשור.

3 מהם היו צעירים ממני... שיחקתי אותה? ממש לא. האחד גר אצל ההורים ומטפל ב-4 קטנטנים כשלאחר שנפרדנו הציע "חברות מסוג אחר" כי הוא עדיין חושב עלי כשהוא מתעורר בבוקר.

השני ילד קסם שעוד לא התבגר, החזקנו חודש, נשארנו בקשר טלפוני עד שזה התפוגג כשהבין (כנראה) שלא אשוב אליו... והשלישי הביא לי פרח לדייט ראשון ולא ידעתי מה לעשות עם הפרח כשמולי ניצב גבר שבחצי שניה ידעתי "לא מתאים"... (בבקשה, אל תביאו פרח בדייט ראשון!)

אחד אחר שכח את כרטיס האשראי שלו בתחנת הדלק, והיה מאוד רעב... עזבתי אותו עוד לפני שהמלצרית הגיעה...

שניים אחרים החזיקו חודש עד שזיהיתי שמדובר ביצורים אובססיביים להחריד, שבמשך חודשים עוד המשיכו לנסות – אלוהי האלקטרוניקה המציאו עודף אפשרויות גישה. מצאתי את עצמי חוסמת טלפונים, סמסים, וואטצאפ, פייסבוק... בתחושת סלידה וחוסר הבנה, למה? כמה פעמים אפשר לומר "אתה מטריד אותי, תעלם!"?.

אחד שיתף אותי כבר בדייט שהוא מבין שאני לא אסע לת"א בשבילו אבל היות ואני אישה שזקוקה לחום וחיבוק, הוא מציע מתי שארצה... לא רציתי!

עם האחרון טיילתי לפני שבוע בעיר העתיקה בירושלים (אוי ואבוי!). בדייט הראשון הוא נראה בסדר ובר סיכוי, למרות גילו היחסית מבוגר (58), שהיה בשבילי פשרה עצומה, בבית קפה חשוך לא רואים את כל האמת. באור יום ראיתי אותו קצת אחרת, מה שגרם לי לבדוק את גילו כשחזרתי הביתה. ברגע שהבנתי ששיקר לי ב-4 שנים... נפרדתי ממנו בלי לחשוב פעמיים ואפילו בלי להסביר. אני לא מבזבזת אנרגיות על שקרנים.

אתמול זה היה השיא. קבעתי דייט עם מישהו בן 53 (סביר!), הוא השאיר אותי בסטנד-ביי עד ששאלתי אם נפגשים הערב או שאוכל לתת את האוטו לבת שלי. הוא כתב "לצערי לא" (היה באירוע משפחתי שהסתיים מאוחר מידי). ההתנהלות היתה חשודה ובבוקר הבנתי כשקיבלתי את ההודעה:

"בוקר טוב, פגשתי מישהי מהאתר ואני מעדיף להמשיך איתה מאשר לנסות ולהכיר. בהצלחה לנו".

רציתי להקיא...

בעודי כותבת כאן מגיעה הודעה במייל על פניה חדשה. אני תוהה – מה הפעם? כן, הוא פספס בגובה, כמו רבים וטובים... שלא קוראים את הפרופיל באמת.

 

מה הביא אותי לכתוב כאן היום? כנראה כעס גדול, אכזבה ואופטימיות שנגמרת לאט לאט...

אומרים שלהתרגז, פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים. אני מרגישה בעונש ממילא אז זה לא כל כך משנה.

מנסה בכל מאודי לראות את הצד הנעים של החיים... הלבד שלי הכי טוב מהכל.

 

נכתב על ידי , 5/10/2015 12:59  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנטע שקד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נטע שקד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ