לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"אם היית נשארת איתו, היית אומללה עד סוף ימייך...". עם המסר הזה יצאתי לחיים חדשים, כולי תקווה וציפיה. תוך חודשים ספורים, אני, בתמימותי עדיין, מתחילה לגלות את גודל האשליה. אני סבורה שיש למצות כל סיכוי לקשר ורוצה לשתף אתכם בחוויותי ובתובנותי.

Avatarכינוי: 

בת: 43



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2014

יום המשפחה 01/2014


15:30 חזרתי מהעבודה והבן הקטן שלי (10) שכב על הספה בסלון מול הטלוויזיה. הכל היה נראה רגיל.

הוא הכין לעצמו ארוחת צהריים (שניצל וצ'יפס שהכינותי מראש במקרר).

שאלתי כמו תמיד: "למה לא השארת לי קצת? קצת? אחד - שניים?" והוא ענה: "למה הגעת מאוחר? זה התקרר אז אכלתי הכל"... ואז שמתי לב שהוא בוכה. הבחנתי שהשולחן ערוך לשניים. אפילו מזג מים בכוס שלי.

נכנסתי לחדר השינה שלי וראיתי פתקים על המיטות – פתק על המיטה שלי ופתק בצד הריק בו היה כתוב:

 

"מישהו פה חסר. לא?" ♥

"נ.ב. (הלוואי שיהיה שם מישהו)."

 

ניסיתי לחבר את הפאזל, מה קורה כאן? למה הוא בוכה? לא הצלחתי להבין על מה הוא כועס ונסער? ניסיתי לשאול. בהתחלה הוא אמר "עלי". כועס על עצמו על שלא יכל להתאפק וחיסל את כל הצ'יפס? ניחשתי. ואז הוא העביר את הכעס עלי "למה באת מאוחר?"... אבל אני תמיד "באה מאוחר", אני עובדת. זה לא חדש.

ואז נראה היה כאילו התחרט על האהבה שניסה לחלוק, רץ למחשב וסגר את מה שכתב לי על המסך אבל זה היה שמור ועשיתי "הדבק":

 

רציתי לומר לך תודה גדולה

על ליטוף, על חיבוק, על מילה

רציתי לומר לך תודה רבה

על אהבה אמיתית בלי תירוץ או סיבה

רציתי לומר לך תודה

על שאת עבורי האחת והיחידה!!

 

אוף... איך רצון טוב של ילד משתבש ברגע. כמה הוא רגיש ולא מסוגל להתמודד עם רגשות.

איך כוונה טובה משתבשת ככה בלי סיבה.

 

נזכרתי בכל הסרטים הרומנטים בהם אחד מבני הזוג מכין ארוחת ערב מושקעת אך בן הזוג שלו מאחר והכל משתבש... אך יותר מכל כאב לי שהילד הקטן שלי רוצה שיהיה לי בנזוג (וזה בכלל לא מובן מאליו אצל ילדים!) והכל מתערבב לו ובמקום לשמוח על המשפחה והאהבה שכן ישנה בבית הוא בוכה ונסער ושנינו כואבים. הארוע הזה ציער אותי כל כך וגם אני לא ממש ידעתי איך מתמודדים עם ילד שלא מסוגל אפילו לתת נשיקה ואולי הוא בכל זאת אוהב וניסה להביע ביום המשפחה ולא כל כך יצא לו. אני אפילו לא יודעת איך להתקרב אליו. אני מנסה לחבק והוא מרחיק אותי. ביקש מאוד ללכת לחבר והלך.

ברור לי שהוא מדחיק צורך עז של משפחתיות שהוא רוצה לחזור ולראות בבית ובעיקר רצה לשמח אותי. חבל שזה לא הצליח.

אני לא באמת יכולה לתת לו את מה ששנינו מבקשים. בוכה



נכתב על ידי , 30/1/2014 18:17  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על התבגרות, הזדמנות, תשוקה ומה שביניהם


בפייסבוק ישנה קבוצה שנקראת "נפגשנו אבל פספסנו"...

אחרי 4 שנים כגרושה ועשרות גברים שפגשתי ולא הדליקו אצלי את הדבר הזה שאין לו שם, עולות בי לא מעט מחשבות על המהות הזו של הכרויות באינטרנט, שיש בה המון שאלות שאין להן תמיד פתרון – האם באמת יש את הרגע הזה שבו נפגשים שניים ויודעים שהרגע הנכון הגיע? שהפעם זה אמיתי או שצריך לנסות ולהפגש שוב ושוב עד שמרגישים?... האם בגילנו זה שונה מפעם? פעם, שם ידענו ברגע, והתאהבנו במבט ראשון?

ואולי היה שם מישהו מתאים שפספסתי? או שהוא פיספס? אולי? כל כך קל לפספס בים האינסופי הזה...

 

במשך השנים הללו סירבתי להאמין שהתבגרנו מידי והשתננו. האמנתי בליבי שיגיע האחד ומשהו באוויר ירגש ויתן תחושה אחרת. האחד ש"יעשה לי את זה", בלי לדעת בכלל מה זה ה"זה" הזה.

לאחרונה יצאתי עם גברים שנפסלו אחד אחד בלי ממש לדעת למה, פשוט מיציתי אותם אחרי פגישה אחת, לא האמנתי שיש טעם לתת סיכוי. היאוש החל לנכר בתוכי. האם נגזר עלי להישאר לבד?

הרי לא התגרשתי כדי להתפשר על גבר שלא ירגש אותי.

 

רק אחד מהם נשאר מס' שבועות, הבחנתי שהוא אדם טוב, נדיב ואמין והיה לי נוח איתו ונורא רציתי לתת לזה סיכוי. הלכנו למסעדות, הרצאות, טיולים, סרט... אך כשהבנתי שהוא לא מספיק נעים לי התרחקתי מאינטימיות. הוא מצידו כל כך רצה בי שקיבל כל מה שנתתי גם אם זה היה מעט. משהו היה לי חסר, לא הרגשתי כלום בלב ושיתפתי אותו בזה. ככל שחלפו הימים הבנתי שאני לא מסתדרת עם יותר מידי תכונות שלו ואני אפילו לא נמשכת אליו והתקשרתי לחתוך.

אמרתי לו: "אתה יודע מה אני רוצה להגיד, נכון?".

והוא ענה: "בוודאי שאני יודע, אני לא טיפש".
"אני מקווה שתמצאי באתרים האלה מישהו יותר טוב ממני".

אמרתי לו: "תן לי להגיד משפט".

והוא אמר: "אין צורך, נטע. אם תרצי לחזור אלי לא בטוח שאני אהיה פנוי".

וככה זה נגמר. כמה ימים אח"כ הרגשתי צורך לסיים את זה נעים וכתבתי לו מכתב שבו אני מאחלת לו שימצא מישהי שתאהב אותו כמו שהוא. הוא פרגן לי בחזרה וכך הסתיים עוד פרק קצר בחיי.

 

אחריו הגיע אחד שעורר ציפיות טובות, אך אחרי פגישה אחת הוא נהיה אובססיבי וכשלא עניתי לטלפון התקשר שוב ושוב ולא נתן לי הזדמנות להגיב כשאתפנה. אמר לי שהתאהב בי! חתכתי מיד בלי לעפעף פעמיים... האיש לא נראה לי אמין ואובססיה גורמת לי לחרדה.

 

לפני חצי שנה סיפרתי לכם על הממחזרים. את הממחזר השני אני "מכירה" כבר שנתיים.

בהזדמנות הראשונה הוא התעצל לבוא לאיזור שלי והזמין אותי ליסוע לעירו ולהיפגש שם. חשבתי כבר אז שמגיע לי יותר מזה ולא נכנעתי. גם הפניה שפרסמתי בפוסט ההוא לא הבשילה לכלום...

מאז אני רואה שהוא מציץ בי באתרים, אני מבינה שיש לנו פה משהו שאולי מתפספס ואני תוהה ביני לביני "למה, לעזאזל הוא לא פונה כבר כמו בנאדם?" שיתבגר כבר, אוף! אני מבינה שהוא כנראה מוצא חן בעיני, הילד המגודל הזה, ושותקת.

 

לפני שבוע, במוצאי שבת, הגיע סמס: "שבוע טוב. מה שלומך?".

"שבוע מצויין! מי שואל?". "דמות מעברך ;-)" הוא עונה.

בכוונה לא רצה לומר את שמו כי חשש מדחיה (אפשר להבין).

"ואני אמורה לנחש? זה סוג של משחק כזה?"

"אפשר להתקשר?"

בדקתי את המספר וכבר ידעתי מי הוא ועניתי בקצרה "כן".

 

הוא הופתע כשחשב שזיהיתי מיד את קולו. כששאלתי אם התבגר, ביקש שלא אזכיר לו את הטעויות שעשה והוא רוצה שנפתח דף חדש. השיחה קלחה במשך כשעתיים. הוא ביקש להיפגש – לא בשנה הבאה, לא בחודש הבא, ולא בשבוע הבא, מחר! וכך עשינו.

נפגשנו למחרת. כן, הוא הגיע לאזור שלי. מיד עטף אותי בחיבוק חם ונכנסנו מחוברים לבית הקפה. אף אחד לא היה יכול להבין שזה דייט ראשון. בלי בושה נישק אותי מתעלם מהדמויות מסביב שהפכו לתפאורה בלבד. יוווו.... כולם בטח מסתכלים, איזה בושות.

איך מפסיקים אותו? (האם בא לי להפסיק אותו?)

לא יכולנו להוריד ידיים אחד מהשני. איזה טיפוס ממכר, כייפי, מצחיק וחם...

יצאנו החוצה לעוד שעתיים. כמה תשוקה היתה שם, כמה אש... (מלחמת המינים – מה מותר ומה אסור, לגעת לא לגעת). ברגע אחד העולם שלי התהפך.

צחקתי כמו שהמון זמן לא צחקתי. הבחור קסם הזה גורם לי לחייך! הוא מצחיק בטירוף. כמה זה חשוב ההומור הזה, כמה זה מקל על החיים שממילא מלאים בקשיים.

נפגשנו שוב אתמול – ההתלהבות רק גברה! התשוקה, אוי – התשוקה הזו... אי אפשר בלעדיה. סוף סוף גיליתי מה היה חסר לי כל הזמן הזה.

שנינו מודעים לקשיים הטכניים העומדים כרגע לפנינו, אנחנו ננסה להתגבר עליהם. שום דבר הרי לא מושלם אך מגיע לנו לנסות...

 

לפני שהלך שר לי שירים עם גיטרה.

כשהלך שאלתי אותו: "איך אף אחת לא לקחה אותך עד עכשיו?"

והוא ענה עם ההומור המיוחד רק לו: "לקחה... לטיפול... והחזירה"...

 

 

נכתב על ידי , 25/1/2014 11:16  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנטע שקד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נטע שקד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ