כשאנחנו נוסעים במכונית, אנחנו אוהבים לשחק עם הילדים במשחקים. היום הצעתי לאלעד (בן 6.5) שנשחק את המשחק "אישיות" בו מישהו בוחר אישיות מסוימת והשני צריך לנחש מיהי אותה אישיות באמצעות שאלות שהתשובות עליהן הן "כן" או "לא".
"לא, לא, לא" אמר לי אלעד. "אני רוצה לשחק את משחק המכוניות".
"איך משחקים את משחק המכוניות?" שאלתי.
"פשוט מאוד" הוא אמר, "בכל פעם שרואים מכונית אומרים 'מכונית'. אפשר לומר גם 'אוטו'".
"אבל אלעד, אנחנו בכביש מהיר! יש פה הרבה מכוניות" אמרתי לו.
אבל אלעד כבר התחיל במשחק: "מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית, מכונית...".
בשבוע שעבר לקחתי את אמתי איתי לסופר. כשיצאנו מהסופר, אמתי התקדם קצת יותר ממני ופתאום ראיתי את אחד העובדים שדחף שורה ארוכה של עגלות (נכראה כדי להחזיר אותם למקום) נעצר ומלפניו אמתי הקטן (בן 3.5) עוצר אותו בשתי ידיו ודוחף את שורת העגלות לכיוון השני. רק אחרי שלקחתי את אמתי משם העובד המשיך בעבודתו והחזיר את העגלות למקום. מעניין מה הוא חשב על הילד הקטן שעמד מולו ועצר את העגלות והאם בכלל ראה אותו או שבעצם לא הבין מה עצר את העגלות.