לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בדרך לשם


מתבוננת אבל אימפולסיבית. תובנות מעניינות אבל לא יעילות. משוגעת עם קבלות חלקיות. לא עיקבית באופן עקבי. סותרת את עצמה לפרקים. אבל עכשיו בואו נדבר עלי...

Avatarכינוי:  imprudence

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

אני לא באיזון


 

 

פניה אישית לאלו מכם שמכירים אותי מעבר לדבר האמורפי הזה שנקרא אינטרנט: בבקשה תפסיקו לקרוא. אם אתם חייבים (ואני יודעת שאני הייתי חייבת) תנסו לא לתת לזה לשנות יותר מידי את התפיסה שלכם אותי, כי בסך הכל אנחנו מדברים פה על משהו שהוא לא הרבה יותר מתופעת לוואי.

 

 



 

 

תופעת לוואי של האישיות שלי.

 

כן.

 

אז מסתבר שלגדול במשפחה דפוקה כמו שאני גדלתי ולקבל את הגנים המהוללים שאני קיבלתי גובה מחיר. והמחיר הזה מתבטא, אצלי, בכל מיני תקופות נהדרות של דיכאון.

פעם זה לא היה מאובחן, אבל לפני כמה שנים ומקרי קצה הגעתי לטיפול ועכשיו אני (בין השאר) בטיפול תרופתי.

לא, למרות שהשם של הבלוג מטעה, זה לא פרוזאק. אבל זה קרוב משפחה מדרגה שלישית, מודרני ורגוע יותר.

לקח לזה המון זמן להשפיע ועוד יותר זמן עד שמצאנו את המינון הנכון ושהוא ישפיע, אבל עכשיו אני באמת יכולה להגיד ש"imprudence המדוכאת" היא לא imprudence האמיתית.

 

תחשבו על יום רע. על יום ממש ממש רע. תחשבו שאתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך וכל מה שאתם רוצים זה לצאת מבגדי העבודה האלה וללבוש פיג'מה נחמדה ונעלי בית נוחות. עכשיו אתם לא מוצאים את נעלי הבית שלכם. מה הסיכוי שתגיבו לזה בפרופורציות סבירות? מה הסיכוי, אם חברה שלכם בבית, שלא תתפרצו עליה שהיא לא תומכת בכם ולא עוזרת לכם לחפש את נעלי הבית הארורות?

 

זה רק כיוון אחד, איבוד הפרופורציות. הטלת אחריות על אחרים. אבל יש עוד הרבה כיוונים.

 

זה מאוד אינדיבידואלי, אני לא יכולה לדבר בשם אנשים אחרים שעוברים את זה. אני בהחלט לא דיכאון קלאסי (מבחינה אבחונית. הו מה הייתי עושה בלי וויקיפדיה?) אבל דבר אחד בטוח: לא קל ולא כיף להיות בסביבה של מי שעובר את זה.

 

כאמור, אני כבר די הרבה זמן מאוזנת ולא הייתי צריכה לחוות את הזוועה הזאת שוב. ממבט לאחור זה ממש מרגיש כמו איזה חייזר שמשתלט לי על המוח. מן PMS שיצא לגמרי משליטה זה לא אני. עכשיו אני בשליטה. לא אני של פעם שרוצה לפגוע בעצמה ולא יכלה להתמודד עם הדברים הכי קטנים.

 

אם לא הייתי מאוזנת אני לא יודעת איך הייתי עוברת את המוות של אח שלי (לא שהיה פיקניק, כן? סיוט שאני לא מאחלת לגרועים שבאויביי).

אם לא היה לי את קוויקי אני לא יודעת איך הייתי נשארת מאוזנת. הוא חלק בלתי נפרד מהמשוואה שלי.

 

אבל עכשיו הוא בתקופה רעה, ואני יודעת שאני לא תומכת בו מספיק, כמו שהוא צריך.

ועכשיו אני בתקופה רעה, וקשה לי. וכששנינו על הריצפה, מי יעזור למי לקום?

 

 

אז יצאתי מהאיזון. לפחות לכרגע.

 

 

כמו שאומרים אצלי במשפחה – קקה בלבן.

 

 

נכתב על ידי imprudence , 3/4/2012 17:42  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תגית ב-16/7/2012 01:44



הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , הומור וסאטירה , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לimprudence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על imprudence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ