עם כל השינויים והפרידות שנעשו לאחרונה, התחלתי לסבול מעודף זמן(וזה לא כיף כמו שזה נשמע). למדתי שיותר זמן עם עצמי מוביל למחשבות קיומיות מדכאות פלוס, וכתוצאה מכך- כתיבת פוסטים מרירים בשעות הקטנות של הלילה. אתם באמת לא חייבים לקרוא את זה.

חשבתי שהבעיה שלי היא שאף אחד לא אוהב אותי. אבל זה לא המקרה, יש מספר מצומצם של אנשים בעולם הזה שכן אוהבים אותי, מספר שאמור לספק כל אדם שלמד את ערכה וחשיבותה של אהבה על בשרו(היות והאדם הזה הפסיד המון אהבות בחייו). (אה כן, אני האדם הזה). הבעיה היא שהאנשים האלה לא מעניינים אותי. בכלל.

מצד אחד זה טוב, כי הסביבה שלי כל כך לא מאתגרת אותי מנטלית עד שהתחלתי לחפש את האתגר הזה במקום אחר. ספרים אני אוהבת אתכם. מצד שני, אני מתגעגעת ליכולת לנהל שיחה עם אדם אחר, ולצאת ממנה עם דברים שלא ידעתי קודם. אני מתגעגעת לאדם היחיד שאי פעם הצליח לעורר בי את זה, האדם שהכי אהבתי בעולם...ולצערי את כבר לא כאן. וגם אם את כן, את לא את.

עכשיו שאיתרתי את הבעיה, אני צריכה להתמודד עם הפתרון. אבל איפה אני מוצאת אדם אחר שימלא את התפקיד? האם יש בכלל אדם בעולם הזה שמשתווה אלייך?! ואם אין, אז לפחות אליי. את זה בטוח יש, אבל לא כאן.

והיצור המרהיב בתמונה הוא עוד אהבה שנגזלה ממני.
סתם, הוא היה אצלי לשבוע ומת לפני שהספקתי לתת לו שם. אבל הוא מרהיב והתמונה יפה. 

לילה כיף!!!!!!!!!!!!