.

עזוב הכל.
נו, עזוב, אני אומרת לך. קח איתך איזו חולצה ומברשת שיניים ו... ניסע לצפון.

ירוק מידי? אפשר גם לחזור למדבר. לא מפריע לי, בחיי, לראות עצי ערבה מרוטים מכופפים את גבם כדי להתגונן מהשמש. רק בוא כבר, 

נצא לאיזו הרפתקאה קטנה שתמלא לנו את החללים בתחושה. 

אתה צוחק עלי? זה הרבה יותר מבסדר לקחת סיכונים. לא, אני לא מטורפת- בחיי שלא- אני חושבת שמה שמטורף זה להישאר כאן, כשכל כך רע וכל כך ריק, כשהימים מתמלאים בנסיעות הלוך-וחזור והלוך שוב ושום דבר לא באמת מתקדם לשום מקום. עזוב את זה כבר, צא מזה, קח איזה מכנס קרוע ובוא נלך לקרוע את החיים האלה כבר!

אה, זה קורע אותך? אתה נקרע? ממה בדיוק? מהנוחות המככרת? מהניכור המשחרר? מהמלנכוליה הכפויה הזו שיושבת לך בתוך החזה וגורמת ללב להתאמץ ממש כדי לפעום? מתי בכלל הרגשת נפעם בפעם האחרונה? נו, קדימה, תוציא את זה. ספר לי. מתי הרגשת כל כך מסוחרר מהחיים, עד שלא היית יכול לתאר במילים את החוויה שעברה עליך? אתה יודע בכלל שקיימת תחושה שבה כל החושים מתערבלים ומתחדדים ואתה פשוט חי?

מספיק? זה מספיק לך? תראה אותך. החלאה של תוצר אנושי וחברה מנוונת. מה המשמעות שלך בכלל, תגיד לי? אתה שואל שאלות? אתה מנסה להתפתח?

אה, פיתחת תחביב. היו לי כמה כאלה פעם- זו הייתה דרך מופלאה לברוח מהעובדה שאני פשוט צריכה לברוח לאנשהו. לא במובן של בריחה- אלא במובן של בחירה בהתמודדות.

אני לא מתמודדת. הבנתי. ברור. נורא קל להטיח. אתה בכלל חושב על הדברים שיוצאים לך מהפה? תגיד- אתה יודע מה מפחיד אותך? ומה בונה אותך? יש לך מטרה? רצון לשנות? להשתנות? לתרום, לרוץ, לחוות, לזכור, לשכוח, להיטרף, ליצור, לכתוב, לצייר, להשאיר חותם, -להיות מי שהיית או שרצית להיות בשנות הנעורים המשוגעות?

אף פעם לא היית משוגע. נכון, אין ספק. כי אף פעם לא נתת לעצמך לצאת מהגבולות הברורים שהחברה הכתיבה.

אני רואה את הלב שלך כלוא בתוך כלוב ואת המוח שלך מסנן. אתה פשוט מסננת אנושית, בחיי. אי אפשר לעבור דרכך. קיר אטום. אני סותרת את עצמי? מגיעה לך סתירה.

לך תזדיין.

אה, לא, תודה, 

הפסקתי לקחת סיכונים.

עזוב הכל,

נו, עזוב, אני מתחננת!

צא מהמסגרת המקובעת הזו-

תן לי סיבה לצאת ממנה בעצמי... 

________________________________________________________________________

אני מרגישה לבד.