לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני אחת, אבל מיליוני מראות יכולות לשקף אותי. ואף אחת מהן לא דומה לשנייה אבל כל אחת מהן היא אני.

Avatarכינוי:  ...Alice in Wonderland

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2012

סיכום גדנ"ע


 

את 2012 שלי התחלתי בבסיס גדנ"ע צלמון. 

למען האמת בכלל לא רציתי לצאת. אבל אחרי שיכנועים רבים הסכמתי לפחות לנסות.

היום הראשון היה הכי קשה, המסגרת היא מסגרת שקשה להתרגל אליה. ריצות ממקום למקום, הרגשה שלאף אחד לא אכפת ממך. 

בלילה כבר בכיתי להורים שאני רוצה הביתה אבל הם התעקשו שאני אשאר ואנסה להתמודד. 


חזרתי משם עם כמה מסקנות: 

 

גדנ"ע מזכיר קצת את המשחק "המלך אמר" רק שלרוץ מקצה לקצה ב10 שניות (ולעמוד בטורים מדוגמים בתום הזמן...) זה קצת יותר מסובך מלקפוץ על רגל אחת או לשים ידיים על הראש.  


"באפ שלי כולן אומרות כן המפקדת והולכות אחרי"

"כן המפקדת"

"לא אמרתי אפ!"  

 

בצבא יש המון דרגות ותפקידים שככול הנראה ההבדל ביניהם הוא מי צועק הכי חזק, ואיזה כבוד אתם מעניקים לו מלבד אולי כמה יוצאים מן הכלל.

"אני הסמלת, לא הסמלה, לא הסמילת ה-סמלת!" 

למשל קחו לדוגמא את הסמלת שלנו, שהייתה נמוכה וצעקנית, ונראתה מאוד מאיימת. (לוחמת לשעבר...) 

ואחריה תשימו את המ"מ שהייתה כפופה ועדינה ונראתה יותר כמו מדריכה בתנועת נוער ולא בצבא.   

 

גשם.

בימים הראשונים ירד גשם מטורף. אבל זה לא גרם להם לרחם עלינו במיוחד ולא מנע מהם להריץ אותנו בגשם.

אפשר להתנחם בזה שעם המעיל דובון של הצבא בקושי הרגשנו את הגשם אבל לא היה נעים להסתובב במדים רטובים.  

 

שילוב ראוי. 

אני מצליחה להבין למה לבנים אסור לגעת בבנות ולהפך. אבל לא יכולה להבין את ההגיון מאחורי זה שלבנות אסור לגעת בבנות. 

 

אובדן היופי והנשיות.

כמה שלא תשחקי עם זה, תרימי את המכנס הכי גבוה שאת יכולה תשימי שתי חגורות, המדים יראו עלייך נורא.

תמיד יהיו את בנות המזל שיקבלו מדים בדיוק במידה שלהן, אבל לכל השאר אין ברירה אלא להרגיש ענקיות במדים נופלים שגדולים עליהן בכמה וכמה מידות.  

 

תשכחי מלהתאפר, או אפילו לאסוף את השיער כמו שצריך. אלא אם את רוצה לקום ב5 לפנות בוקר בשביל להספיק.

אני אישית בקושי הספקתי לשים מייקאפ וגם זה לא תמיד, ואני לא אחת שמתאפרת הרבה.   

 

תורנות שירותים.

לצוות שלי למזלי הרב לא הייתה תורנות מטבח, אבל ניקינו 4 פעמים את השירותים.

זאת אומרת הן ניקו, ואני בעיקר העמדתי פנים שאני עסוקה בחיפוש לכלוכים לא קיימים על הרצפה.  

יש לציין שהניקיון לא עזר בכלל, האדמה הייתה בוצית ואחרי כמה דקות הכל שוב התמלא בבוץ. 

 

עמידה בזמנים 

את לא תאמיני כמה דברים אפשר להספיק שיש לך הקצבה מדוייקת של זמנים. 

שעת ט"ש ארוכה היא חלום, ושיש לך יותר מ20 שניות להגיע ממקום למקום זה משמח כי יש לך הזדמנות ללכת מהר ולא לרוץ.   

ידעתן שאפשר למלא מימיה, להוריד מצעים מהמיטה, לקפל שק שינה, להכניס את הכל למזוודה ולסגור אותה ב4 דקות? כי אני לא.  


פק"לים 

כל מי שהעזה לזוז בטורים\בח' לדבר או לסדר את עצמה אחרי הזמן ירדה לפק"לים שזה בעצם שכיבות שמיכה. (אלא אם יש לך בעיה רפואית שמונעת ממך לעשות שכיבות שמיכה ואז את מחזיקה מימיות P:) 

ואני גאה לציין שלמעט הפעמים שהורידו את כולנו ("לחיזוק המוטיבציה") לא ירדתי לפק"לים אפילו פעם אחת!  

 

צפיפות.

תשע בנות בחדר קטן פלוס מזוודות ותיקים זה בעייתי, מאוד בעייתי. 

 

הלילות. 

בלילה יהיה קר, ממש קר. גם עם שלוש שכבות של חולצות, גם עם שני זוגות מכנסיים. גם שאת עם כובע צמר וכפפות מקופלת בתוך שק שינה.  

כל השרירים שלך יהיו תפוסים וכואבים. המפקדת תיכנס לחדר בכל פעם שהיא תשמע רעש או צחקוק, אולי 5-6 פעמים תישאר שם במשך כמה דקות בכל פעם עד שהיא לא תשמע שום רחש, וכל פעם תופתעי מחדש שהיא עדיין שם. 

בעוד היא עסוקה בפלאפון שלה ובפרסום סטטוסים בפייסבוק כגון "בתפילה שהבנות שלי כבר ירדמו ושאני אלך כבר לישוןןן!!!!"

יהיה לך קשה להירדם, הבנות האחרות יזוזו או יצחיקו את עצמן ואת האחרות או ינחרו אם לא יהיה לך מזל.

כשכבר תצליחי להירדם החלומות שלך יהיו מבולבלים ויכילו בעיקר ריצות ותיזוזים וקריאות כן המפקדת.

 

את תקומי בסביבות שש בבוקר ויהיו לך בערך 20 דקות להתארגן ולהתיצב בח' מדוגמת ביציאה מהמגורים. 

משם יובילו אתכן ישר לארוחת בוקר. 

 

האוכל. 

אני מניחה שהוא לא היה נורא כל כך כמו שהציגו אותו. בבוקר היה הרבה לחם לבן, גבינות ירקות, ביצה קשה ושוקו בשקית. אם היה לך מזל אז היה גם קורנפלקס (אבל לא חלב...)  

בצהריים היה מנת בשר, שניצלים ומנת פחמימה, אורז או פסטה בדרך כלל.

בערב היו רק פחמימות, אורז, פירה, תפוחי אדמה וכדומה.    

ביום שדאות האוכל היה הכי נורא. קופסה גדולה מלאה בלחם, שוקולד וריבה בשקיות, שימורים, מעט סכום ואפס צלחות- בתאבון! 

 

מקלחות. 

זה לא נעים להתקלח בבגד ים עם עוד הרבה בנות, זה עוד יותר לא נעים להקלח שבנות מבית ספר אחר צועקת על הבנות מהבית ספר שלך שהן תופסות להן את המקלחת תוך איומיים וקללות ("אני אחתוך לך ת'פטמה!") וזה הרבה יותר מביך שחלק מאותן בנות גם התקלחו בעירום, מלא.  

 

מטווחים.

אותי המטווחים הכי הלחיצו, בקושי הצלחתי להרים את הרובה באימונים, והיה לי רגע של בלבול שהעברתי את הנשק (הלא פעיל למרבה המזל...) ולמצב אוטומט במקום לבודדת, כי הסימון שם ממש לא ברור.

ביום המטווח ממש בכיתי מרוב לחץ, הרגשתי שאני לא רוצה לעשות את זה, שזה לא אנושי לתת נשק חם ביד לילדים בני שש עשרה, בראש עברו לי התסריטים הכי גרועים, כי זה לא משחק, זה באמת יכול להרוג מישהו.   

בסוף נכנסתי, ונרגעתי קצת, המפקדות עברו לבדוק שאנחנו מפעילות נכון את הרובים אחרי כל שלב והם היו יותר קלים מאלו שהיו באימונים (שהיו מלאים בבטון...) הרעש וההדף של היריות היה קצת מבהיל אבל לא נורא כמו שחשבתי. אפילו לא טרחתי לכוון, פשוט יריתי את ה10 כדורים שהיו רק כדי לגמור עם זה כבר. וברגע שזה נגמר  והנחתי את הרובה הרגשתי הקלה עצומה.   

 

מפקדת מתחלפת. 

המפקדת שלנו נעלמה לנו באמצע היום השלישי, והסתבר שהיא חולה. 

היא הייתה ממש מתוקה והשאירה לנו מכתבים בחדרים עם המייל והפייסבוק שלה. 

בהתחלה צירפו אותנו לצוות אחר, אחר כך למפקד אחר ואז לעוד מפקד שאיתו כבר נשארנו עד הסוף. 

זה היה אולי החלק הכי מבאס בשבוע, עד שהתרגלנו למפקדת, לכללים ולשגעונות שלה הביאו לנו אחד אחר. 

 

הצוות

לא יכולתי לבקש צוות יותר טוב, למרות שלא יצא לי להיות עם רוב החברות הקרובות שלי באמת שיצא לי להכיר בנות מדהימות.  

 

סיום וחזרה הביתה. 

ללא ספק החלק הכי מרגש בכל השבוע. 

ברגע שהורדתי את המדים ופיזרתי את השיער הרגשתי משוחררת, הרגשתי שוב כמו עצמי.   

המפקד שלנו התגלה כבן אדם די נחמד מאחורי העמדת הפנים הקשוחה, ודיברנו בפלאפון עם המפקדת המקסימה שאמרה לנו שהיא בכתה שהיא שמעה שהיא לא יכולה להמשיך איתנו. הצטלמנו עם המפקד והסמלת (שהתגלתה כהרבה פחות מאיימת כשהיא לא בתפקיד) ועלינו על האוטובוסים בחזרה הביתה.

שבוע מדהים, קשה, ארוך, שבחיים לא הייתי חוזרת עליו אבל גם לא מוותרת עליו הסתיים!  

 

אשמח אם תמליצו חיבוק           

 


 

וואו, תודה ענקית לכל מי שהמליץ! 

 




נכתב על ידי ...Alice in Wonderland , 6/1/2012 08:52  
110 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



46,543
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל...Alice in Wonderland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ...Alice in Wonderland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ