לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אני אחת, אבל מיליוני מראות יכולות לשקף אותי. ואף אחת מהן לא דומה לשנייה אבל כל אחת מהן היא אני.

Avatarכינוי:  ...Alice in Wonderland

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2019

מרץ


כבר מרץ ואת לובשת שמלה ללימודים ומעמידה פנים שלא קר לך. רוח החג מציפה את הקמפוס ואת קונה קפה עם קצפת ומגיעה בזמן לקחת אוזן המן לפני השיעור ותוהה אם זה הכי הרבה פורים שתרגישי גם הפעם. יום ההולדת המתקרב מרגיש כמו עוד דד ליין מאיים, הסמסטר הכמעט אחרון מעלה תהיות על העתיד ואת רוצה להאט ולהאיץ את השעון בעת ובעונה אחת. לפעמים נדמה לך שהוא עצר, שכולם מסביב מתקדמים ורק את נותרת עומדת במקום, כלואה באותו לופ של פחדים ושאלות. זה לא שציפית שיהיו לך את כל התשובות עד עכשיו, אבל יש מעט מאוד רגעים של בהירות (כשהשיחה בשיעור גולשת להאוס או הארי פוטר או אגודות סודיות בפרינסטון, כשהמרצה של שייקספיר מחלק לכם עוגיות כדי להשאיר אתכם ערים ומראה לכם קטעים מסרטים והצגות ואפילו ניצוצות קטנים כשאת מציירת את מבנה המוח לפסיכולוגיה קוגנטיבית או עמוק בחומר הקריאה של פסיכולוגיה אבנורמלית). וההרגשה הכללית היא של גישוש באפלה. את רוצה שאנשים יפסיקו לשאול מה הלאה, כי את לא יודעת איך עונים על שאיפות וחלומות בסמול טוק אקראי, וזה לא שאין לך תשובות כמו זה שאין לך דרך ברורה, רק הרבה פסגות להגיע אליהן ותחושה פנימית שאת עדיין לא מוכנה. את מתחילה לחשוב שאולי לעולם לא תהי. את מוכרחה להיות. כי את לא באמת יודעת לאן ממשיכים מכאן אם לא, ואת לא מתכוונת למכור פופקורן לנצח. את עייפה מלפחד. מלהתכווץ בכיסא ולקוות שלא יפנו אלייך ויאלצו אותך לנסות לנסח מחשבה אינטילגנטית ורהוטה באנגלית, מההרגשה הזאת שאין לך שום דבר לתרום לדיון, שום מחשבה מקורית, וגם אם תהיה לך, את לעולם לא תצליחי לאסוף מספיק אומץ כדי לשתף אותה עם הכיתה. את עייפה מהקיפאון הזה. הזהירות הזו שאת מתנהלת בה כבר שנים. לא לעשות תנועות מיותרות. לא לנסות. לא לחלום חזק מידי או רחוק מידי, או חלילה להתקדם לאנשהו, כי מי את בכלל שתנסי? המנחה של הפרקטיקום קראה לך בשם אחר כול הניסוי אתמול ולא היה לך נעים לתקן אותה ואת תוהה אם זה סימבולי למשהו. הקיום הלא קיום הזה. ההרגשה הזאת שאת לא מספיק אבל בו זמנית יותר מידי. הרצון הזה לצאת מהעור של עצמך, כשמה שאת באמת צריכה הוא להתחיל למלא את הקירות במשהו מלבד חרדהופחדיםוייאוש. במשהו שירגיש שלך. אמתי ולא שביר כל כך. את לא באמת יודעת איך עושים את זה. את לא בטוחה שזה מסוג הדברים שיוגה ורצון טוב מספיקים בשבילם. את מרגישה כמו תקליט שבור. את רוצה להיות מוכנה למנגינה חדשה.


נכתב על ידי ...Alice in Wonderland , 18/3/2019 23:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





46,655
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל...Alice in Wonderland אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ...Alice in Wonderland ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ