My latest sin

היא חיכוך גס של יד עדינה בכתף סרבנית

היא שמכינה לנו קפה בבוקר

שאוספת שיערנו בגומיה הדוקה

מתקפלת לצורת שבלול במיטה, מכסה אותנו

היא שפושטת מעלינו את קורי השינה והחלומות

טובים ופחות טובים

שמביאה פרחים הביתה

שנגנבו בחשאי מהשיח של השכנים

זאת מכינה ארוחת ערב 

ששורפת בתה את הלשון

שמערסלת את הדמעות והחיוכים שלנו

כי ילדיה הם.

היא שמלטפת את החתולה שמחככת געגועים ברגלינו 

העייפות מעבודה.

היא שלא נותנת מנוח 

כשהמרחק הגשמי והלא כל כך

משתלט עלינו.

היא שתמיד שם

שמזכירה כאב ווצחוק

שלא מרפה ממני וממך

שמהדקת ומחבקת ואוגרת אותנו בתוכה

משלה ומתעתעת בנו

התמימים לחשוב

כי יש בה מן המבוית.

אחרי עשרה חודשים שאני ישנה איתך במיטה כמעט כל לילה בלי להפרד מהזרועות שלך לשניה ובלי להתרחק מהנשימות שלך

וקצת מוזר לי ללכת לישון לבד בלי להתכרבל איתך לפני. 

למעשה את חסרה לי מאוד במיטה למרות הפוך הזוגי שקנינו באיקאה כשהיה ממש ממש קר ואני לא צריכה חימום.

רק את הגוף שלך שאני אוהבת מאוד מאוד. 

ואני אוהבת אותך אהובה ואני אראה אותך עוד איזה יממה אבל עצוב לי והחתולה מתגעגעת גם.

רציתי לומר לך שקיץ אצלי בלב ומותק

את אצלי בראש.