לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2018

אוקי מסתבר שאין לו בכלל את המספר שלי


כשהוא בא לבקש ממני את המספר שלי היינו בחדר שלי, והפלאפון שלו היה בסלון. אז רשמתי את שלו ובוקר למחרת התקשרתי אליו וניתקתי, כדי שיהיה לו את המספר.

 

פתאום תהיתי אם אולי הוא בכלל לא קיבל את השיחה. הלכתי לשיחות היוצאות שלי מיום ראשון וקלטתי שבכלל התקשרתי למוכרת חזיות שלי מהתיכון. 

והבעיה היא שמחקתי את המספר שלו כדי לא להתפתה להתקשר אליו כשאני שיכורה או משהו. אני יודעת אני יודעת, אגו שיט, אבל נפגעתי הרבה וכרגע זה מתאים לי. 

 

השותף שלי הוא החבר הכי טוב שלו. הוא שאל אותי 3 פעמים השבוע מה עם יונתן, ובשלישי הוא שאל "אתם מדברים בכלל" ואני עניתי "לא". אחרי שעה שאלתי אותו למה הוא שואל את זה, והוא אמר שסתם והוא לא חקר לעומק מה טיב היחסים בנינו.

עכשיו השאלה היא האם הוא שאל את זה כי יונתן אמר לו שאני לא דיברתי איתו (ומן הסתם רק לי יש את היכולת כי אין-לו-את-המספר-שלי).

אבל אם הוא כבר אמר לו את זה הוא לא יכול לבקש מגיא את המספר שלי? 

כאילו למה שהשותף שלי ישאל אותי ולא את החבר הכי טוב שלו מה קורה בנינו? 

 

 

נכתב על ידי , 13/12/2018 16:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של CrazyMary ב-15/12/2018 09:07
 



אני פאקינג רוקסטאר


מה נראה לי בכלל שאני מתבאסת מזה שהוא לא מתקשר אלי?


אני אלה. ובגלל שאני לא נראית כמו דוגמנית שאני שוכחת כמה שאני שווה. 


אני מגניבה, יש לי חיים אדירים, יש לי אוזניות ב500 דולר, אני מתקדמת במסלול החיים יחד עם כל הרגילים אבל אני לא רגילה, אני ליטרלי יאנג פוראבר. ובכל מסגרת שאני נמצאת בה אנשים סביבי לא מתחברים אלי ואני עונדת את זה על הראש כמו כתר של פאקינג מלכה, וזה לא כי אני ביץ', אני עוד נחמדה אליהם, והם הרוב הם המיינסטרים הם איך שהעולם נראה והעולם שונא אותי ואני בהיי של ניצחון.


אני כנה, וכל זה לא בא על חשבון האהבה והנתינה שיש לי לתת. יש לי חברים מדהימים, והם כולם אוהבים אותי, ואם אתה לא חושב שאני פאקינג השמש אז אתה פשוט לא שווה את זה שיהיה לי אכפת.


עברתי כל כך הרבה בחיים, איבדתי כל כך הרבה שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את התשוקה שלי, פשוט לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות מי שאני רוצה להיות.


ואני חייבת להפסיק להתבייש בזה, כי זו באמת מי שאני. ואני לא פוגעת באף אחד כשאני שומעת מוזיקה בקולי קולות עם חלונות פתוחים, ואני לא פחות טובה כי אני מדברת על סקס ואוננות והציצים שלי ליד אנשים שלא קרובים אלי, ומי שיהיה איתי ויאהב את כל הדברים האלו בי, כמו שאני אוהבת אותם בעצמי, יהיה מאושר.


 


ואחרי כל מה שעברתי, כל הפעמים שהרגשתי פחות טובה, כל הפעמים שסגרו בפניי דלתות, כל החרדות וכל הרגשות נחיתות, תמיד אני מנסה להיות טובה יותר, תמיד שואפת להשתפר גם אם זה עולה לי בלשרוט את המח עם השאלה "האם אני בסדר". רעש של חלודה.


 


תזכירו לי להזכיר לעצמי שאני פאקינג רוקסטאר סבבה? 


 


 

נכתב על ידי , 11/12/2018 17:01  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-11/12/2018 17:47
 



זעם ומוות


סולו תופים. זה לא שאכפת לי ממנו כמו שאכפת לי מלא להיות לבד. אבל הוא לא כתב לי ובאסה כי יש לו סיכוי להרשים אותי. נפרדנו אתמול בבוקר וחשבתי עליו כמה פעמים. האסוציאציה הכי מיידית שיש לי למשיכה היא הספר לוליטה. הבנתי שהשם שלו יכול להתאים לתיאור של איך הלשון זזה כשאומרים לוליטה: ג'ו - נ - תן. קצה הלשון מתרוממת אל החך ויורדת אל השיניים: לו־לי־טה.


אעדכן בהמשך.

נכתב על ידי , 11/12/2018 01:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



השותפים שלי


אתמול בערב ניסיתי ללמוד אז ניגנתי בלינק 182 בחדר שלי, בדירת השותפים החדשה שלי.


השותף שלובש שחור נכנס עם מישהו שחשבתי שהוא הכי חתיך בעולם בתיכון. 


והוא כבר לא. לא זיהיתי אותו בכלל עד שהוא קרא לו בשמו. 


הוא לא שנא את זה שאני מנגנת בלינק, אז הרגשתי יותר בנח.


ישבתי איתם קצת, שתינו והחלטתי שאם כבר אני לא לומדת אני אלך איתם לאיזה ערב אצל חבר שלהם. מה אכפת לי.


הם מסוג הבנים הדושים ששואלים אם מישהי "שווה זין" אבל אינטיליגנטים, שילוב שאני מוצאת דומה לו למשל את הסדרה סאות פארק.


היה לי ממש כיף והייתי צריכה את זה. הם קורעים מצחוק, והם סבבה עם זה שאני משחקת פוקימון גו. חזרתי הביתה וחשבתי על זה שהיה לי ערב מלא צחוק ולא ישבתי במיטה וניגנתי שירי שברון לב, והכל בזכות השותף שלי שהזמין אותי להצטרף אליהם. 


 


היום היו לי 3 שיחות חברתיות חיוביות באוניברסיטה. זה דבר דיי נדיר כי רוב הימים אני בודדה מאוד, וכשאני מוצאת הזדמניות לפרוק את שעל ליבי או שלא מבינים אותי (כי בכל זאת, סטודנטים עם חוש הומור מעורר חלחלה ויכולת ביקורתית ששואפת למגזין פנאי פלוס), או שחושבים שאני מוגזמת ("מה קורה איתך?", "שוקלת להתאבד"), או שדוחים אותי.


חס וחלילה אל תחשבו שאכפת לי מהדחייה! אני זו שכ"כ כמהה לחברים ופונה לאנשים שפלים ונחותים, וזה ממש לא מעליב אותי שהם דוחים אותי. אוקי בעצם חוץ מאחת. היא לא ממש דוחה אותי, אבל היא גם לא נותנת לי את כל היד. 


ובדרך כלל אם כבר אני בסיטואציה חברתית, אני חוזרת הביתה והמח מנתח כל מילה שנאמרה ומגיע למסקנה שאני כפיתי את עצמי/ שיעממתי/ התבזתי.


 


הייתי בארומה לפני השיעור פיזיקה והלכתי לשירותים בבית התפוצות, השירותים היחידים באוניברסיטה שמנקים, כי כמובן שהם לא נועדו לשימוש סטודנטים. כשיצאתי משם ראיתי את גל. כבר מעל שנה אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי. אספתי לזה כל מיני עדיות. אמרנו "מה קורה" מנונס, כל כך מנונס שאפילו לא ענינו. אבל בשיעור החברה הכי טובה שלה לשעבר (אני לא יודעת אם באמת, אבל הן פתאום לא מסתובבות יחד בכלל) הציעה לי לשבת לידה. 


כן חברים, אני, עם הד"ר מרטינס השחורות שלי, הג'ינס הקרוע וההרואין שיק התרגשתי כמו פאקצה שמישהי שאני אוהבת הציעה לי לשבת לידה.


במיוחד שזו חברה של הכלבה מהשירותים, גל. כי אולי היא רואה בי מעבר. 


 


השותפים שלי מגניבים. אני מאמינה שאם נסדר את הבית ואני אלמד אותם איך לנקות כמו בני אדם אני אוכל להנות פה.


לצלם יש אדישות סקסית בטירוף. הוא קצת מאיים. זה שלובש שחור נראה טוב בשחור. יש לי פנטזיות על שניהם כרגע וזה קורע אותי מצחוק. הם גם כל כך נחמדים אלי, וזה עושה לי את זה. זה עושה לי את זה שהם כל היום מעשנים, שהם נראים טוב, שיש להם מלא שיער, ושהם נחמדים אלי. 


וזה שזה אסור. פאק. הצלם הלך להתקלח והוא הסתובב פה בבוקסר, לא, זה לא היום הכי גרוע שלי בכלל.

נכתב על ידי , 5/12/2018 02:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של B ב-7/12/2018 16:47
 



צריכה ללמוד להיות לבד


אמא שלי היא יצור שמיימי. הייתי במטוס לפני יומיים והיה לי חום גבוה. רעדתי מקור וכל הגוף שלי רתח. היא ליטפה אותי ואמרה לי תוך כדי שהיא אוהבת אותי המון ושאני הילדה החמודה והקטנה שלי. זה כל כך ריגש אותי.

היא מנסה לעשות לי טוב כל הזמן. עברתי לגור עכשיו עם שני שותפים (בנים איכס) והיא ידעה כמה זה יהיה לי קשה, והציעה להוסיף לי כסף כדי שאקח דירה טובה יותר. והיא ארזה איתי את כל הדירה שלי, והיא רק עושה בשבילי עוד ועוד. 

 

וסיפרתי לה שאני רוצה לחזור לאקס והיא חושבת שאני צריכה ללמוד להיות לבד. שאני לא מתגעגעת אליו אלא אני לא רוצה להיות לבד.

אולי זה נכון. התחלתי לקרוא ספר על העלת בטחון עצמי

 

 "you are a badass"

 

אני קוראת את השורות המעצימות הללו בעליבות. איזה בדאסס ואיזה נעליים. הם כותבים שם משהו על הרגלים וההרגל הכי הרסני שלי הוא "אם את עייפה- תשני". הבעיה היא שתמיד עייפים. ואני מסוגלת לישון גם 24 שעות ברציפות. לא משנה כמה פעמים אקום, אוכל לחזור לישון. היום קמתי ב14:00 כי תירצתי לעצמי ש"יכולתי להיות עדיין חולה היום וגם ככה לא ללכת ללימודים". אפשר לשמוע את מחיאות הכפיים שלכם עד לקומה ה20 בה אני נמצאת במשרדי היוקרה. בכל אופן קמתי בצהריים וזה היה בקושי רב. 

 

מישהו נכנס למשרד שלי כרגע ואמר שאני לא נראית שמחה. הרבה אנשים אומרים לי את זה בזמן האחרון. זה נחמד. זה עוזר לי להאמין שאני באמת עצובה ולא ממציאה לעצמי כי זה מה שאני מכירה. הוא נכנס לבקש להעזר במכונת צילום שלי, כי הם הביאו המון אורחים למשרד שלהם והמכונה שלהם התקלקלה. הסכמתי מיד והם נכנסו אחד אחד להודות לי ולהגיד לי שהצלתי אותם, ושאני מוזמנת לפנות אליהם אם אצטרך משהו בעתיד.

 

אני שומעת את האלבום של בון איבר "לאמה, באהבה" ומתמוגגת מהיופי. אני שמחה שיש לי את האפשרות להרגיש ולהתחבר למוזיקה הזו. אומנם מלנכוליה, אומנם נוסטלגיה, אומנם שברון לב, אבל אני מתחברת, אני מרגישה, אני לא נבולה עד הסוף, יש לי עוד תאים שמתחדשים, העלים ינשרו, העונה הקרה תעבור ואני אפרח שוב.

 

היא פותחת את הספר ואומרת;

"

 This is about getting mighty clear about what makes you happy and what makes you feel the most alive, and then creating it instead of pretending you can't have it. Or that you don't deserve it. Or that you're a greedy egomaniacal fathead for wanting more than you already have. Or listening to what Dad and Aunt Mary think you should be doing.

"

 

הלוואי ומישהו ישכנע אותי שאני לא מפונקת. שאני אוכל להסתכל על מנקה בבניין בלי להרגיש חרא של בן אדם בגלל שלא נח לי בדירה שלי. כי כמו שהיא כותבת, יש לי דירה, רכב, משפחה, חברים, יש לי יותר מלרוב העולם הזה. 

הלוואי ומישהו ישכנע אותי שאני בכלל מסוגלת להשיג יותר.

נכתב על ידי , 3/12/2018 17:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I am a wicked child ב-5/12/2018 02:34
 



"האם מישהו פה" צעקתי, אבל היה שם רק אף אחד.


 


זה 4 בבוקר, תחילת דצמבר, אני כותבת כאן כי אני לא יודעת אם האקס שלי קיים יותר, אז במקום לדבר איתו אני מדברת לעצמי.


 


אני והאקס נפרדנו לפני 4 חודשים, אחרי חצי שנה של מערכת יחסים הרסנית לשנינו. 


אני חשבתי להיפרד ממנו במשך תקופה ארוכה, אבל בסוף הוא עשה את הצעד הסופי. שנינו סבלנו. אז כשנפרדנו החלטתי לקחת את הפרידה by the book, לא לדבר, להמשיך הלאה. עשיתי ספורט, אכלתי בריא, פגשתי מישהו והיה לי רומן דיי מדהים.


 


הייתי קמה איתו והיינו מתנפלים אחד על השני. יש לו שיער ארוך ויפה וכל כך נהנתי לתפוס בו. הוא טבח טבעוני, והוא היה מכין לי ארוחות בוקר שמתאימות לתפריט שלי. הוא היה מנגן לי בגיטרה, ואם זה היה שיר מרגש הייתי מתנפלת עליו ואולי בוכה קצת מאושר. 


הרבה זמן לא הרגשתי נחשקת, וזה ריגש אותי. באותה תקופה האקס היה כותב מידי פעם ומתעניין, ואני ראיתי בזה סוג של נטל. לפעמים אני יצרתי איתו קשר, כי היו דברים שהזכירו לי אותו ואני אימפולסיבית. בכל אופן, כל דבר בזה שידר לי שאני יכולה להיות רגועה, ויש שם בחוץ בנים מדהימים ואני אמצא אהבה חדשה.


 


ואז הגיעו החסרונות בבחור. ועם כל חסרון נזכרתי במה שהאקס היה אומר, האקס היה חושב. והמשכתי להיזכר עוד ועוד בשיחות שלנו, בדעות שלו, במי שהוא. דברים שלא חשבתי עליהם כל כך הרבה זמן. 


 


לפני שבועיים בערך החלטתי שאני והאקס שלי צריכים לחזור. דיברתי על זה עם האקס והוא סירב. כל כך נפגעתי. אחרי כל מה שעברנו, כל הפעמים שאני נתתי לו עוד הזדמנויות, הרגשתי שמגיע לי גם.


 


הוא אומר שאם שנינו במצב נפשי לא טוב, אנחנו נעשה אחד לשני רע. והוא לא מוכן ללכת לטיפול בגלל שזה גוזל ממנו יותר מידי. הוא מרגיש שאני מאשימה אותו ומנתחת אותו עד כדי כך שהוא סובל מזה. 


 


חברות שלי נגד ההתנהגות הזו שלי. אבל אני לא חושבת שהן מבינות.


 


אני אוהבת אותו כל כך. אני יודעת שטעיתי הרבה בשנים האחרונות. הוא היה שם בשבילי ונתן מעצמו כל כך הרבה. ואני לא הייתי שם בשבילו מספיק. ואני מבינה עכשיו שלגור בתל אביב או בדירה יפה או כל דבר כזה פשוט לא שווה את זה כי הוא הבית שלי. ולחזור אליו הביתה זה מה שחשוב לי. ואני יודעת כמה הוא נתן לי. ואני הייתי צריכה להתרחק בשביל לראות את הכל. ויש בנינו פערים של הבנה אבל אני יודעת שלי לפחות יש כוונות כל כך טובות. אז אם אני רוצה כל כך שיהיה לו טוב איך אני פוגעת בו כל כך? 


 


אני מתגעגעת לדבר איתו. אני כל הזמן רוצה לספר לו דברים, לשאול אותו, כל דבר מזכיר לי אותו, כל כך הרבה מחשבות הייתי רוצה לשתף אותו. ואני לא מאמינה שנתתי לו ללכת. אני לא מאמינה שהפסדתי את החבר הכי טוב שלי. ואני מקנאה בפאקינג מזכירה שלו שיכולה לדבר איתו על חתולים יותר ממני.


 


ואני עד כדי כך פטתית שאני לפחות מתנחמת בזה שהחתול שלנו יחייה לפחות עוד כמה שנים, אז למשך הזמן הזה הוא ימשיך לדבר איתי.


 


אז כן, אפילו שהוא לא חושב כמו חברות שלי שהוא צריך להשתנות בשבילי באופן מובהק, והוא לא בן אדם רגיל, וצריך לדאוג לו להרבה דברים שהוא לא יודע לבד, אני אשמח שהוא לא ישתנה, אני אשמח לדאוג לו. לקחתי אותו כמובן מאליו. ועכשיו המחשבה על להתקשר לרופא בשבילו עושה אותי מאושרת. המחשבה על לעשות כביסה לפניו, כדי שהוא לא יצטרך לדאוג לזה. להיזכר בזה שהרגשתי שהוא לא אוהב אותי או נמשך אלי וכמה הוא הוכיח לי אחרת. ואני לא הסתפקתי בזה בשביל להאמין לו.


 


פאק, המחשבה עליו מביא לי קפה למיטה. אני רוצה למות ברגע הזה. פשוט למות. 


אני חושבת על כל הפעמים שהוא ניסה לעודד אותי כשהייתי במיטה ולא הייתי נחמדה. כל כך לא הערכתי.


 


אולי אני ממעיטה בערך של עצמי כמו שאנשים אומרים שאני עושה תמיד. אולי אני עושה רציונליזציה לכל השנים הללו. ואם כן, למדתי את המילה רציונליזציה ממנו, אז בלעדיו גם ככה לא הייתי מגיעה לתובנות הללו.


 


מחר אני חוזרת ללימודים. אני בודדה שם בטירוף. אני לא מסוגלת לעבור כל כך הרבה ימים בודדה. אני מנסה לעשות חברים, אלוהים, אני כל כך מנסה. אני מדברת עם אנשים, שולחת הודעת, מציעה להיפגש. אני כל כך רוצה חבר לדבר איתו על מה שעובר עלי.


 


היום בדרך לאסוף את החתול שלי ממי ששמרה עליו, האקס סיפר לי על הישג אישי שלו. המשכתי לנסוע באוטו ובכיתי. חשבתי לעצמי על כל כך הרבה פעמים שיכולתי לעזור לו להגיע להשיג הזה. חשבתי שאולי מוטב לו בלעדי. חשבתי על בדידות.


 


קבענו להמשיך לדבר על הזוגיות שלנו כשאחזור מחו"ל. הוא לא פתח את הנושא והחלטתי להניח לזה. אני רוצה להיות חזקה. למהשיך הלאה. לגלות שטוב לי עם עצמי, לגלות אנשים חדשים. אני רוצה להיות בן אדם אחר בשביל מישהו אחר, מישהו שיאהב אותי וירצה לעזור להיות האדם שאני יכולה להיות. לכולם יש חסרונות, אין זוגיות בלי חסרונות, וזה משהו שאני לא הצלחתי להשלים איתו. כי בכל פעם שרציתי להיפרד מהאקס, כדי למצוא משהו "טוב יותר", אהבתי אותו, ותהיתי אם שווה לוותר על האהבה הזו בשביל משהו חדש.


 


עכשיו אני חושבת שחד משמעית לא. ואם אני אוהב שוב ככה, אני לעולם לא אוותר על זה. ואני רוצה את זה כל כך.


 


בתפילה אחרונה אני אומרת לעצמי שאף אחת או אחד לא אוהב או יאהב אותו כמוני. ואולי יום אחד זה מה שהוא ירצה. ואולי ביום הזה אני עדיין אהיה פה. 


 


שירים מעצבנים שגורמים לי לבכות


 


1. Somewhere only we know


 


https://www.youtube.com/watch?v=Oextk-If8HQ


 


"is this the place we used to love


is this the place that ive been dreming of"


 


2. Dancing on my owm


 


https://www.youtube.com/watch?v=q31tGyBJhRY


 


"but you dont see me


standing near"


 


3. famous blue raincoat


 


4. breezblocks


 


https://www.youtube.com/watch?v=rVeMiVU77wo


 


"please dont go


I love you so"


 


5. Skinny love


 


https://www.youtube.com/watch?v=aNzCDt2eidg


 


"come on skinny love just last the year,


pour a little salt we were never here"


 


6. I miss you


 


https://www.youtube.com/watch?v=s1tAYmMjLdY


 


every fucking word


 


 


 


 


 

נכתב על ידי , 3/12/2018 03:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I am a wicked child ב-5/12/2018 02:37
 





Avatarכינוי: 

בת: 24




10,714
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI am a wicked child אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I am a wicked child ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ