לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ים-יבשה

"ואיש לא יבין, ואיש לא ידע, כי נוסעת בים ילדה לבדה. " (כובע קסמים/ לאה גולדברג) ים-יבשה הוא סיפור מקוונן בהמשכים. אם הגעתם פתאום, פשוט תחזרו אחורה ותקראו מהתחלה. קריאה נעימה.

Avatarכינוי: 

גיל: 7



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2010

על סיפונה של קן האוח 2


כשהורשתה ויוי לעלות סוף כל סוף, על הסיפון  הלילה כבר השתרע כבד וסמיך ועמוס כוכבים. הדובה הגדולה נצצה מגוננת כמנסה להציל את הדובה הקטנה מציפורניו של הדרקון. ויוי נשמה נשימה ארוכה, שואפת את אויר הים המלוח שנעם לגופה הקטן אחרי אווירו המחניק של הקיטון בו הייתה נעולה. האוויר היה חמים כיאות ללילה אביבי, אבל ויוי רעדה. השעות, הארוכות כך נדמה, שבילתה בקיטון פצעו את ליבה הצעיר וכאבו של הלב הכה אותה בצמרמורת של כמיהה וגעגוע. היא התגעגעה לאדמתו המוצקה של הר הכרמל, לקולו המנחם של יוסף דודה, לזרועותיה של אטה המחבקות, לפטפוטי אחותה המאוהבת. אפילו למבטיה המוכיחים של אמא יצאה נפשה. 
הפוסטפירט שהוציא אותה מהקיטון צלע קלות. הוא אחז בכתפה בעדינות מפתיעה והוביל אותה לעבר קפיטן עורבא שעמד על גשר הפיקוד ליד פוסטפירט שעל ראשו הגלוח התנוסס קעקוע של עורב. קפיטן עורבא אחז בידו מפה מרופטת והביט אל עבר האופק. הוא נתן, כמעט בלי אומר פקודות לפוסטפירט גלוח הראש.  זה האחרון הנהן בכובד ראש וסובב את ההגה. קפיטן עורבא קיפל את המפה ופנה לעבר ויוי "אני מקווה שחדרך נעם לך". ויוי נשכה שפתיה ולא ענתה. "טוב, טוב. למזלך הלקוח שלי היה מאוד קפדן בהוראות שלו. הוא אמר שהוא ישלם רק אם אני אביא אותך ללא פגע. למעשה ההוראה הייתה להביא אותך שלמה בגופך ובנפשך. ואת יודעת מה אומרים, 'הלקוח תמיד צודק'" הוא צחק צחוק קצר, "לשמחתך, האירוח על קן האוח כולל שלוש ארוחות" אמר ואחז בזרועה. הוא הוביל אותה לתאו שהיה מרווח וריח כבד של קטורת עמד בו. הקירות בו נצבעו בגוון רך של אפור ושטיחים אדומים כיסו אותם. בצדו המרוחק של החדר עמדה מיטה בעלת שילדת ברזל שנקשרה אל שני ווים שנקבעו בקיר על ידי חבלים. במרכז התא עמד שולחן מעץ תולענה שחציו היה מכוסה במפות ותרשימים וחציו האחר נערך לסעודה של שניים: שתי צלחות מתכת שטוחות, שני ספלים תואמים, ושני מזלגות. בין הכלים עמד מגש ועליו שני דגים מטוגנים .לצד המגש על צלחת מתכת גדולה נחה כיכר של לחם גס,  חריץ גבינה וכמה בצלים חיים פרוסים. קפיטן עורבא הורה לה לשבת וויוי צייתה. קפיטן עורבא נטל את אחד הדגים והניח אותו בצלחתה. ויוי נתנה בדג מבט זועף. קפיטן עורבא גיחך "אני אתן לך תמריץ, אם תגמרי הכול מהצלחת, אני אשדרג לך את התא, מקיטון מסריח לתא קטן ומרווח. עסק?" ויוי הנהנה והרימה את המזלג שלה בכבדות. 
הארוחה, אם כי פשוטה וצנועה, נעמה לחיכה. הדג היה טרי להפליא. לברק שטוגן בשמן עמוק והבצלים, עם הלחם הגס והגבינה רק הטיבו עמו. ויוי, ילדה נבונה שכמותה, הבינה שעקשנות ומרדנות רק תחמיר את מצבה הנוכחי, אכלה את כל שהוגש לה. האוכל והיין שהיה מתוק וערב, נסך בה חמימות, ובטחונה העצמי החל לחזור אליה. "למי אתה לוקח אותי?" שאלה לבסוף. קפיטן עורבא נצנץ בשן זהבו "את זה אני לא יכול להגיד לך" אמר ומזג לעצמו כוס יין נוספת. הוא שיהק, " אבל אני מוכן להגיד לך לאן". ויוי הסתכלה בו בדריכות. "אנחנו, ילדתי, מפליגים אל יבשת התחרה" אמר. וויוי פערה שתי עיניים ומלמלה בלחש, כמו לעצמה: "אפריקה".
כשהורשתה ויוי לעלות סוף כל סוף, על הסיפון  הלילה כבר השתרע כבד וסמיך ועמוס כוכבים. הדובה הגדולה נצצה מגוננת כמנסה להציל את הדובה הקטנה מציפורניו של הדרקון. ויוי נשמה נשימה ארוכה, שואפת את אויר הים המלוח שנעם לגופה הקטן אחרי אווירו המחניק של הקיטון בו הייתה נעולה. האוויר היה חמים כיאות ללילה אביבי, אבל ויוי רעדה. השעות, הארוכות כך נדמה, שבילתה בקיטון פצעו את ליבה הצעיר וכאבו של הלב הכה אותה בצמרמורת של כמיהה וגעגוע. היא התגעגעה לאדמתו המוצקה של הר הכרמל, לקולו המנחם של יוסף דודה, לזרועותיה של אטה המחבקות, לפטפוטי אחותה המאוהבת. אפילו למבטיה המוכיחים של אמא יצאה נפשה. הפוסטפירט שהוציא אותה מהקיטון צלע קלות. הוא אחז בכתפה בעדינות מפתיעה והוביל אותה לעבר קפיטן עורבא שעמד על גשר הפיקוד ליד פוסטפירט שעל ראשו הגלוח התנוסס קעקוע של עורב. קפיטן עורבא אחז בידו מפה מרופטת והביט אל עבר האופק. הוא נתן, כמעט בלי אומר פקודות לפוסטפירט גלוח הראש.  זה האחרון הנהן בכובד ראש וסובב את ההגה. קפיטן עורבא קיפל את המפה ופנה לעבר ויוי "אני מקווה שחדרך נעם לך". ויוי נשכה שפתיה ולא ענתה. "טוב, טוב. למזלך הלקוח שלי היה מאוד קפדן בהוראות שלו. הוא אמר שהוא ישלם רק אם אני אביא אותך ללא פגע. למעשה ההוראה הייתה להביא אותך שלמה בגופך ובנפשך. ואת יודעת מה אומרים, 'הלקוח תמיד צודק'" הוא צחק צחוק קצר, "לשמחתך, האירוח על קן האוח כולל שלוש ארוחות" אמר ואחז בזרועה. הוא הוביל אותה לתאו שהיה מרווח וריח כבד של קטורת עמד בו. הקירות בו נצבעו בגוון רך של אפור ושטיחים אדומים כיסו אותם. בצדו המרוחק של החדר עמדה מיטה בעלת שילדת ברזל שנקשרה אל שני ווים שנקבעו בקיר על ידי חבלים. במרכז התא עמד שולחן מעץ תולענה שחציו היה מכוסה במפות ותרשימים וחציו האחר נערך לסעודה של שניים: שתי צלחות מתכת שטוחות, שני ספלים תואמים, ושני מזלגות. בין הכלים עמד מגש ועליו שני דגים מטוגנים .לצד המגש על צלחת מתכת גדולה נחה כיכר של לחם גס,  חריץ גבינה וכמה בצלים חיים פרוסים. קפיטן עורבא הורה לה לשבת וויוי צייתה. קפיטן עורבא נטל את אחד הדגים והניח אותו בצלחתה. ויוי נתנה בדג מבט זועף. קפיטן עורבא גיחך "אני אתן לך תמריץ, אם תגמרי הכול מהצלחת, אני אשדרג לך את התא, מקיטון מסריח לתא קטן ומרווח. עסק?" ויוי הנהנה והרימה את המזלג שלה בכבדות. הארוחה, אם כי פשוטה וצנועה, נעמה לחיכה. הדג היה טרי להפליא. לברק שטוגן בשמן עמוק והבצלים, עם הלחם הגס והגבינה רק הטיבו עמו. ויוי, ילדה נבונה שכמותה, הבינה שעקשנות ומרדנות רק תחמיר את מצבה הנוכחי, אכלה את כל שהוגש לה. האוכל והיין שהיה מתוק וערב, נסך בה חמימות, ובטחונה העצמי החל לחזור אליה. "למי אתה לוקח אותי?" שאלה לבסוף. קפיטן עורבא נצנץ בשן זהבו "את זה אני לא יכול להגיד לך" אמר ומזג לעצמו כוס יין נוספת. הוא שיהק, " אבל אני מוכן להגיד לך לאן". ויוי הסתכלה בו בדריכות. "אנחנו, ילדתי, מפליגים אל יבשת התחרה" אמר. וויוי פערה שתי עיניים ומלמלה בלחש, כמו לעצמה: "אפריקה".
נכתב על ידי , 12/10/2010 11:28   בקטגוריות דייג, כרמל וים, ספנות, פירטים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לק.מ.י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ק.מ.י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ