ואני עדיין מצפה לך על המיטה שלי בכל פעם שאני נכנסת לחדר. כבר חודש עבר, בדיוק חודש, וכואב לי בטירוף. זה כאב פיזי שאין אפשר להסביר..הבנתי שאני פשוט צריכה אותך איתי.

כן, זה היה הדבר הנכון לעשות. נפרדת ממני וזה היה הדבר הנכון לעשות. אבל איבדתי אותך. איבדתי את החבר הכי טוב שלי, וקשה לי להפסיק להאמין שזה בסך הכל דיי בגללי. אם הייתי יכולה לקחת את עצמי אחורה בזמן, הייתי הולכת לנובמבר 2010. ליום ההוא שבאת אליי, עוד לא הינו יחד. אני רציתי אותך כל כך ואתה היית עסוק בלא להבין מה אתה רוצה מעצמך. דיברנו על זה, החלטנו שננסה. סיפרתי לך משהו והשתקתי אותי עם נשיקה. עצמתי עיניים והרגשתי שכל מה שרציתי אי פעם התגשם. הרגשתי מאושרת. הרגשתי שזה הדבר הכי נכון שאפשר לעשות. פתחתי את העיניים וראיתי את העיניים הכחולות שלך מולי. עיכלתי שזה קרה, הנשיקה הזאת. אחר כך הלכת. אני חושבת שבכיתי מרוב אושר.

היום זה בדיוק חודש מאז שנפרדנו. אני כל כך לבד