לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך פגשתי את אבא


ילדים, כבר בגיל 13 אבא שלכם חשד שהוא הומו, אבל עד שהוא הפך לשלם עם הרעיון והתחיל אפילו להנות מזה - לקח לו למעלה מעשור. זה הסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2013

פרק 44 - זורם כמו נהר הירדן


ילדים, ספר חוקי ההיכרות של אביכם נכתב בדם. או לפחות ביזע ודמעות, אחרי המון דייטים כושלים ומסוכנים. טוב, לא באמת, יותר כמו אחרי קצת מחשבה והגיון בריא (שהבאתי מעולם הסטרייטים). ולכן חשוב מאוד לפעול על פיו. אך למרות ההקדמה המאיימת הזאת, חשוב גם לא לקחת את החוקים לאקסטרים, אחרת אתם עלולים לפספס את המטרה.

 

את ירדן הכרתי באטרף, אתר היכרויות הגייז הידוע לשימצה. ירדן היה עוד הצלחה של שיטת הסינון הפסיבית שלי. נו אתם לא זוכרים?

שיטת הסינון הפאסיבי אומרת "תזרעו פתיונות בכרטיס שלכם והדגים כבר יגיעו", אין צורך לעבור על כל הכרטיסים באתר.. גם ככה 99.99% מהם לא רלוונטיים. מה זה פתיונות? חלקים קטנים מהאישיות שלכם שאולי יעשו את זה למישהו אחר, מטבע הדברים הם חייבים להיות בצורת מילים - ציטוט משיר או ספר, משפט מתוחכם וכו'. אגב, אם כולם יעבדו בשיטת הסינון הפאסיבי - כנראה שהאתר יחדל מלהתקיים, אבל למזלנו יש שם לא מעט מסננים אקטיבית. ולא רק מסננים.

 

בכל מקרה, איפה הייתי? אה כן! ירדן פנה אלי אחרי שהוא ראה ציטוט משיר שכתבתי בפרופיל. לא שיר טראשי ושחוק, אלא משהו יותר מתוחכם כמובן. ככה אתם מכירים אותי ילדים?

מהר מאוד עברנו לדבר במסנג'ר, כי תחלופת ההודעות הראשונית עבדה טוב יחסית. ירדן היה מושבניק, וגם סטודנט לתואר ראשון - למד ביום ועבד במשק בלילה, או משהו כזה. הוא גם היה מאוד בארון, וכשאני אומר "מאוד" אני מתכוון לזה שאף אחד לא ידע שהוא הומו (חוץ מכמה חברים וירטואליים שלא נחשבים כל כך). נכון ילדים, לצאת עם ארוניסטים זה תמיד בעייתי ומסובך - אבל אביכם היה בתקופה סלחנית, ולכן נתתי לחגיגה להמשיך.

 

בתקופה ההיא חזרתי יומיות מהצבא, ולכן גם כשהיינו צריכים לסיים את השיחה כדי ללכת לישון - היה אפשר בקלות להמשיך אותה למחרת. ובאמת, יום למחרת המשכנו בשיחה, והתחלנו להכיר אחד את השני לעומק. מקום מגורים, אחים ואחיות, תחביבים וגם סתם הגיגים של השעות הקטנות של הלילה. בגלל שירדן היה כל כך בארון היה לו די נוח שלא דרשתי ממנו באופן מיידי תמונה ולאט לאט הוא הרגיש יותר בנוח לחשוף את נפשו הארוניסטית בפני.

לירדן היה קשר אחד בלבד עם בחור לפני שהתחלנו לדבר, וגם הוא כנראה היה בוסרי למדי, כך שיותר מידי ניסיון לא היה לו. לא התייחסתי לזה בהכרח כמשהו רע, אבל זה בטח לא האיץ את העניינים.

 

כך המשכנו לדבר מידי ערב, שיחות ארוכות ונהדרות, מאתגרות, מצחיקות... ולאט לאט התחלתי לצפות לשיחות היומיות האלה. בשלב מסויים ירדן כבר הסכים שנחליף תמונות, והשד לא היה נורא כל כך - הוא נראה חמוד מאוד (למרות שאף פעם לא כדאי לשפוט לפי תמונות). השיחות האלה המשיכו, עד שלאחר שלושה שבועות של שיחות מידי ערב החלטנו שאולי הגיע הזמן להפגש. החלפנו טלפונים ודיברנו קצת.. השיחה היתה מעט מוזרה, אבל זה לא שאביכם טוב מידי בטלפונים בעצמו...

 

בכל מקרה, ירדן הציע להפגש בשישי בצהריים, כי זה היה הזמן היחיד שהתאפשר לו לקחת את האוטו. למרות כל מה שאני חושב על דייטים בשישי בצהריים, החלטתי להסכים לבקשה בצעד חריג. הרגשתי כבר די קרוב לירדן, וההתרגשות מלפגוש אותו לא אפשרה לי לחכות יותר מידי...

 

הזמן הגיע וירדן בא לאסוף אותי במכונית של ההורים שלו. מכונית די ישנה למראה, בתוכה יושב בחור מעט דומה לתמונות, אך הרבה יותר דומה לחוואי. זה לא שהוא חבש כובע בוקרים, אבל איכשהו בזיכרון שלי הוא כן... סבבי בכל מקרה, הלכנו לשבת באיזה בית קפה מקומי ולקשקש קצת על הא ועל דא. הדייט עצמו זרם בצורה סבירה, אבל משום מה הרגשתי שזה היה יותר כמו קפה עם חבר ותיק מאשר דייט. פשוט לא הצלחתי להסתכל על ירדן בצורה רומנטית...

החשבון שולם, ירדן הסיע אותי בחזרה הביתה - ומבחינתי לא היה ספק, הושטתי יד ללחיצה ונפרדתי ממנו לשלום.

 

איך קרה שפגישה פנים אל פנים עם בחור שיש לי איתו כימיית-מסנג'ר מטורפת תהיה פחות מנגיעה בגן עדן? האם זה היה בגלל שישי בצהריים? האם בגלל שהוא נראה לא כמו שדמיינתי? האם בגלל צורת הדיבור שלו והשמיעה של הקול? או שאולי ההתנסחות שלא בכתב שהיתה פחות מתחכמת?

ואולי פשוט חיכינו יותר מידי זמן ופספסנו את המומנטום? כנראה שאף פעם לא אדע...

 

מה שכן למדתי מירדן זה שלמרות שאסור להתקדם מהר מידי (נגיד להפגש באותו הערב), אסור גם להתקדם לאט מידי - כי משהו בקסם מתפוגג. מה זה לאט מידי? תלוי מאוד בסיטואציה... עם אבא שלכם התקדמתי אולי הכי לאט שיש, ועדיין - זה הרגיש הכי נכון בעולם.

נכתב על ידי , 19/2/2013 22:48   בקטגוריות דייט ראשון, אוטו, טיפים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-19/3/2013 22:58



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגיא בר-און אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גיא בר-און ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ