לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תיכון, צבא, תואר ראשון, תואר שני, קריירה, זוגיות, הורות. גידול שני ילדי הוא ללא ספק האתגר התובעני והמספק ביותר שחוויתי עד כה, ואני חיה כבר הרבה זמן. פעמים רבות מצאתי את עצמי מביטה עלינו מהצד, משועשעת. אתם מוזמנים להצטרף.

Avatarכינוי: 

בת: 54





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2010

ביצת הפתעה


גם אני הייתי ילדה. כן, כן.

לכן אני לא נוטרת לילדי הרכים שרוצים ביצת הפתעה, שוכחים את השוקולד ומתנפלים על ההפתעה. אלא שאז מתעוררת בעיה, הצאצאים מתקשים לפתוח את הביצה הסרבנית, ואני צריכה לסכן את ציפורני המטופחות ולפתוח את קופסית הפלסטיק של ההפתעה. בקושי רב אני צולחת את הניסיון לפצח את הפלסטיק השמנוני ואז מחכה לנו, סליחה לי, אתגר נוסף - פאזל ענק בן 24 חלקים מיקרוסקופיים, או לחילופין, מכונית זעירה להרכבה מ..ניחשתם? 24 חלקיקים זעירים עוד יותר. מובן שהטף לא יוכל להתמודד עם האתגר לבדו. מובן גם שאמא צריכה להיחלץ לעזרה – אם לא הטף יצרח ואז ילכו גם האזניים לאבדון בעקבות הציפורניים.

יופי, על הפאזל אני מתגברת, אמא אוהבת פאזלים. אבל להרכיב מכונית?? מה אני מהנדסת? איפה אבא? הפתעה - שוב יש לו ישיבה מאוחרת במשרד. תמיד הוא מאחר כשיש ביצי הפתעה בסביבה. איש חכם, אחרי הכל, הוא כן מהנדס.

בקרו באתר שלי, יש בו המון רעיונות ל פעילויות לילדים - מוצלחות יותר מההרכבות של ביצת ההפתעה.

נכתב על ידי , 20/2/2010 23:03  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הצייר הקטן


לכל ילדון בגנון יש מגירה בה מאוחסנות יצירות האמנות שלו. בגן יש הורים אחראיים שפותחים לפחות אחת לשבוע את המגירה, אוספים את השלל, דנים בתכולה ומשבחים את הצייר הפעוט. יתר ההורים מקבלים אחת לתקופה שקית ניילון חומה ומרשרשת בצירוף מבט נוזף מהגננת, חלקם שולפים את התכולה בבית ומשבחים את האמן הקטן. אולם יש כאלו (אני מכירה לפחות זוג הורים אחד כזה...) ששוכחים את השקית באוטו כמה ימים, ואז מלאים ברגשי אשמה מעלים אותה הביתה וברגע של התגלות הורית יושבים עם הצאצא ומתעניינים:

מה זה? מדורה, עונה האמן הג'ינג'י.

מדורה כחולה? שואלת אמא.

כן, נועץ בה הקטן מבט כחול לא פחות.

וזה? גם זו מדורה, הוא מפטיר.

יופי, צוהלת אמא, יש פה אדום וכתום וצהוב – נפלא.

יש פה גם ירוק, אומר אבא.

שקט, מסננת לו אמא.

ומה זה? היא מרימה ציור שלישי ובו עיגול שחור גדול (זה כבר די מלחיץ, הרי כולם יודעים שציור שחור מצביע על משהו שחור וקודר בחייו של הילד),

מדורה, עונה הקטן בלקוניות.

וכך, עוברים אמא, אבא וילד בסבלנות לא אופיינית (לא אופיינית לאיש מהם, כן?) על פני 37 ציורי מדורות - הילד צייר חרוץ.

בלילה במיטה לוחש אבא לאמא, ומה אם הילד פירומן?

מה פתאום? עונה אמא מהר, ועל הבוקר מתקשרת לגננת.

ומה עם הילד פירומן? היא שואלת בחרדה.

אל תדאגי, הכל בסדר, אומרת הגננת, הבערנו מדורה לכבוד החג, אז הילד מושפע.

גננת יקרה, עכשיו פורים לא ל"ג בעומר אומרת האם המעורבת ונימה של תוכחה מתגנבת לדבריה.

כשהג'ינג'י צייר את החבילה הזו -  היה ל"ג בעומר, עונה הגננת.

שתיקה.

בקרו באתרים שלנו:

פעילויות לילדים וגם קוסמים.

נכתב על ידי , 4/2/2010 03:05  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאסתיק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אסתיק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ