לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מישהו פעם אהב אותי ככה, לא היה לו אכפת מה אומרים אחרים

כינוי:  I'ma warrior

בת: 20





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2017

שחור


אני לא מבינה מה המטרה פה.
אני באמת לא מבינה...
למה הנפילות האלה?
שום דבר לא הולך לי חלק.
למה אני לא מצליחה לצאת מזה.
למה אחרי כל נקודה גדולה של אור מגיעות 100 קטנות של חושך עד שאני לא רואה כלום ובא לי לקבור את עצמי עמוק מתחת לאדמה.
למה לא מצליחה לשמור על מצב רוח.
אני זוכרת את עצמי טוב טוב בגיל 15.
היו לי חיים טובים, הימים שלי היו מלאים, היו לי מלא חברות ואהבתי לחיות ולא הייתי עייפה כל הזמן, אבל כן פשוט אהבתי לישון כי נהניתי מזה אבל נהניתי מעוד 200 דברים והיו לי תשוקות.
היום אני מתעייפת מלצאת מהבית כשיש שמש בחוץ. ושוב הכל הופך למלחמה שלי עם עצמי.
טרשת, את הרסת אותי. את שיבשת לי את החיים והפכת כל דבר שהוא כבר קשה לקשה פי מאה.
הפכת אותי לחיות בעינוי. בדיוק באמצע שבין בריאות לחולי. חולי שרק אני מסוגלת להרגיש ורק אני מסוגלת לראות.
הפכת אותי לפסיכית, לחסרת אונים שחייבת כל יום להתעורר בבוקר ולהגיד תודה על מה שיש לה אבל בעצם אין לה כלום כי שום דבר לא מעניין אותה בחיים האלו כי הכל מעייף מידי.
פסיכית שלא מרגישה טוב אבל אף אחד לא יודע, ואם יודע אז לא מבין. אבל בדרך כלל אף אחד לא חושד אז היא סובלת לבד ובשקט ויש לה את הזכות לשמור על השתיקה.
פסיכית שבגלל כל הדברים האלו, שאת גרמת להם, יש לה דיכאון והיא לוקחת כדורים פסיכיאטריים כי היא לא מצליחה להתמודד עם שום דבר.
פסיכית שכולם חושבים שהיא פשוט מתפנקת, שהיא עצלנית.
ואז כשאת מתחילה להרגיש בנוח את משתפת טיפה את רגשותייך וישר מסתבר ש"הכל סובב סביבך".
אז לא, לא תודה. לא תודה על כל העינוי שאני עוברת. לא תודה על המלחמה שאני צריכה לעבור כל יום, על חוסר הוודאות שאני נמצאת בו, על הלא צפוי, על ה"בוקר טוב" שאת, הטרשת, אומרת לי כל בוקר ועל חוסר ההבנה שאת גורמת לאנשים כלפיי, על הסטירות שאת גורמת לאנשים לתת לי בגלל שאת לא מסוגלת בעצמך לשמור על זכות השתיקה.
בנאדם שלא מסוגל לקום על צד ימין בבוקר מתחיל את היום שלו על צד שמאל.
בנאדם שמתחיל את היום שלו על צד שמאל מחרב לעצמו גם את כל השאר.

אז הסלוגן נכון,
טרשת, אפשר לחיות עם זה

אבל לפעמים לחיות זו רק מילה על הנייר ולב שדופק.

נכתב על ידי I'ma warrior , 25/4/2017 23:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשה להסתיר בפני אנשים


את הטרשת. היא חלק ממני. איך אפשר להסתיר?
מצד שני, מי ירצה לקבל לעבודה מישהי שלא יודעת מה יהיה איתה.
אני שלמה עם הטרשת. אבל כל-כך הרבה אנשים לא באמת יודעים מה זה טרשת נפוצה, ולא יודעים שיש כל-כך הרבה מצבים למחלה הזאת.
כל פעם שאני אומרת למישהו שיש לי את זה הוא מתקרב לחבק אותי. ללא שום סיבה נראית לעין.
אני אנסה להתקבל למקומות בתקופה הקרובה, אבל עד כה, שתקתי. שותקת. תמיד שותקת. כדי שלא במקרה ידעו על זה ומה אז? מי יעסיק אותי כשאני יכולה פתאום להיעלם לכמה שבועות מבלי הודעה מוקדמת?
מה שהבנתי בכל הסיפור הזה הוא שהסיבה היחידה שלי להרגיש שונה היא בגלל בורות של אנשים. 
אבל כשלא יודעים על זה, זה קשה. כי לפעמים באמת קשה ואין עם מי לדבר.
בגלל זה אני משתדלת להיות קרובה לאנשים שבאמת קרובים אליי, כי פשוט הרבה יותר קל לי, הם מקבלים אותי כמו שאני. החברות, המשפחה, החבר. אם כואב אז אומרים ואם לא אז שמחים אבל זה ממש לא קל לשמור על דיסקרטיות.
במיוחד שהטרשת חלק ממני, והיא חלק מכל הדברים שעשו אותי למי שאני היום.
אבל חוקי לגמרי לא לספר על המצב הרפואי. אז נצמדת לזה, כמובן. כי אז באמת יהיה לי קשה להתקבל למקומות.
נכתב על ידי I'ma warrior , 20/4/2017 21:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בדרך למימוש עצמי


לא מוותרת על החלומות שלי.
נכתב על ידי I'ma warrior , 20/4/2017 15:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

11,525

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI'ma warrior אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I'ma warrior ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ