לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Everybody Smiles in the Same Language


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2013

הרבה חברים, הרבה סטלה, והרבה שטויות של אסיאתים משוגעים- החיים בלי הורים


שלום לכולם :)
חזרתי ממומנטריאל, ובזמן שהתמונות בעיבוד, (כלומר אני אוספת את כל התמונות מכל החברים),
אני אעלה עוד מספר תמונות. חלקם כרקע לסיפור, וחלקם כדי להדגים את החיים כסטודנטית בקנדה.
וחלקם סתם, כי למה לא.
מקווה שהכל טוב אצלכם, ולפי מה שראיתי בפייסבוק פורים הגיע,
אז פורים שמח לכולם!

תמונה של טורונטו בלילה. הבניין הגבוה זה CN TOWER שנחשב לאחד הבניינים הגבוהים בעולם. למעלה, איפה שיש שני פסים של אורות זה בעצם מסעדה מסתובבת. ברור שהיא לא מסתובבת מהר מדי כי אז אנשים היו מקיאים במקום לאכול. היא עושה סיבוב אחד כל שעה, ככה שזה לא מורגש אבל הנוף של כל טורונטו משתנה באיטיות. חוויה יקרה רצח, אבל שווה לנסות.

דאון-טאון טורנטו. מקום מאוד מיוחד. הרבה אנשים, רעש, ריחות, קולות, שפות, נופים, מחזות משונים. אם משעמם לכם ובא לכם לראות אנשים מעניינים, תבואו לפה. בצד השני של התמונה נמצא הקניון הכי גדול בקנדה, שאני תמיד נאבדת בו ולא יודעת איך לצאת.. מזל שיש מפות בכל מקום (כנראה שאני לא היחידה).

השולחן שגנבנו שסיפרתי עליו בפוסט שעבר, רטוב מאלפי קרבות בירה-פונג, עם כוס חצי מלאה במים מלוכלכים והנעלים של איליה. לא יודעת מה הוא ניסה לצלם אבל הוא בטח היה מסטול, ומה אם לא זאת התמונה המושלמת לסמל את חיי המעונות.


כמו שהכותרת מכריזה:
Beer Pong Wins in 7-1 dont fucking touch board
זה מהלילה הראשון בו שיקחנו. מאז הלוח ניראה אחרת- עם מספרים ענקיים שלא השתנו כבר כמה חודשים כי הפסקנו לספור.
וולוורין, אגב,א בשורה הרשונה שם הוא בעצם לירון, בחור ישראלי שהכרתי בשבועות בראשונים.
הוא ישראלי בכאילו תאמת, כי הוא עבר לפה כשהיה 3 ובקושי מדבר עברית.. אבל גם זה משהו.
היה לנו ריב גדול אבל נפגשנו שוב במונטריאל והשלמנו, אבל על זה בפוסט הבא.

אלה הם ראקיל (ימין) ו-וורוניקה (שמאל), עם הלוח מהתמונה שעברה מעליהם (עבל מעודכן יותר) מנסות לפרוץ לחדר של גראנט. גראנט הוא השחקן הפוטבול שגר איתנו אבל עזב לפני שבועיים כי אמא שלו נהייתה מאוד חולה אז הוא היה חייב לעזוב את האוניברסיטה ולמצוא עבודה כדי לעזור לה. לפני שהוא עזב הוא היה רועש במיוחד, שיחק הרבה משחקים על המחשב וצעק בקולי קולות על השחקנים הווירטואלים שלו. מדי פעם הוא היה יוצא מהחדר בשביל השירותים, או להציק לאנשים אחרים. בסך הכל הוא די נחמד. פה הוא החליט לא לתת לוורוניקה וראקיל להכנס לחדר שלו כי הוא היה עסוק בלשחק משחקים, והן היו משועממות, אז הם החליטו לפרוץ לו לחדר בזמן שהוא יושב ממש מול הדלת. במשך כל התהליך הם צעקו עליו וצחקקו פה ושם מחוץ לדלת. אני בינתיים הלכתי לקנות אוכל וכשחזרתי גיליתי שאכן הן הצליחו לפרוץ את הדלת, וכשנכנסתי גראנט נראה טיפה כעוס בזמן שהבנות רקדו מגאווה בחדר שלו.


זאת ראקיל שוב, הפעם מלפנים. שכחתי לציין שהיא מאוד יפה, ושהיא לא גרה איתי (למרות שהיא תמיד בדירה שלי אז זה באמת מרגיש ככה) אלא שתי קומות מעלי. היא מחבקת את מייק, שגר איתי. האמת שהיא לא בדיוק מחבקת אותו, היא יותר ממששת את החזה שלו כי היא שתתה טיפה יותר מדי.
היד השנייה היא בטח של וורוניקה, וביחד הן מפריעות לו לחיות בשלווה.

ראקיל שוב, בדרך לעשות כביסה. רציתי לצלם אותה אבל היא התנגדה, אז החלטנו להסתיר לה את הפנים. אמרתי לה שהיא הרבה יותר יפה ככה והיא הסכימה שזה נכון.

הפוסטר שלנו שהסברתי עליו כבר בפוסט הקודם. נייט עם פרצוף מצחיק (אין לי מושג מה קרה ליד שלו בתמונה הזאת). פה זה הלילה האחרון של קליאו, שהייתה חברה טובה שלי, לפני שהיא עזבה את האוניברסיטה וחזרה למונטריאל. אנחנו בילינו איתה את כל הלילה וכמו שאתם רואים, אני עייפה ברמות. הלילה הזה דווקא מאוד חשוב שלי, בגלל שבדיוק אז בחור אחד נדלק עלי, אחד שבחיים אפילו לא שקלתי לצאת איתו או הסתקלתי בכיוון שלו. אבל הוא עשה מאמץ גדול ובסוף זה השתלם לו, אבל על זה בהמשך הפוסט.

תגידו שלום לג'ון, השכן מהקומה הרביעית. ג'ון מצלם סרטים, והוא די נחמד. קמצן ברמות  ואנשים לא הכי אוהבים אותו, אבל לא נורא, קורה. זה הוא לילה רגיל בסלון שלי, עם יין, נסטי, ושולחנות מלוכלכים.


מספר כיתה שראיתי ולא יכלתי שלא לצלם. כמה שאני אוהבת לטייל באוניברסיטה ולמצוא דברים קטנים כאלה שגורמים לי לחייך.

זה passum אחד שנתקלנו בו במשך כמה שבועות. אני לא חושבת שהם גורמים הרבה נזק, אבל הם די מבהילים כי ברגע שהם שומעים רעש הם פשוט קופאים ולא זזים. אי אפשר להזיז אותם. הם עושים את עצמם מתים, אבל עם עיניים פקוחות- מה שממש מבהיל אם רואים באמצע החשכה משהו חי, לא זז, כאילו בובה אבל ממש לא חמודה.. מסתלכלת בנקודה אחת ולא זזה במשך שעות.

אני עם כובע של ידיד מנסה להיות גנגסטרית, מאחורי החלון לסלון שלי ומסביבי שלג, כי קר.

אני ואיליה מוכנים ללכת למונטריאל, ליד הדלת לשעבר של גראנט.

איליה מסטול רצח בחדר של נייט בזמן שאנחנו תולים את הפוסטר המפורסם שלנו ומנסים להרכיב אותו מחדש על המיטה של נייט.
אמרנו לו לזוז כי לא היה מספיק מקום בחדר, אז הוא זז למתחת לשלוחן חחח

איליה בחדר שלי יושב על השולחן ומצא את משקפי השמש שלי. הוא התאהב בהם, קרא להם my swag והמשיך ללכת איתם כל הלילה עד שגנבתי אותם בחזרה בלי שהוא ישים לב.

לפני שבוע ירד מלא שלג, שזה לא מאוד משונה בשביל קנדה אבל די משונה בשביל השנה שהייתה חמימה מהרגיל. רובנו הסתתרנו בבית, מתחממים מהמזגן שפועל הרבה יותר ממה שצריך. אפילו קיבלנו snow day, כי ירד כל כך הרבה שלג שהרבה אנשים לא יכלו להגיע לאוניברסיטה. אז בזמן שהם נתקעו בבית, איליה ונייט החליטו שלהם בכלל לא קר:

הם החליט לקפוץ מהחלון (שהוא באותה רמה של האדמה אז הם לא ממש קפצו מהחלון, הם פשוט יצאו מהחלון), ולקפוץ לתוך השלג. פעם אחת נראה מספיק? ממש לא. הם קפצו פעמיים וחזרו עם עור אדום מקור וחיון מאוזן לאוזן. לכו תבינו..

ג'וינט מיוחד שנייט הכין


נייט מעשן את הג'וינט שלו, שאין לי מושג למה אבל הוא בוער בסגול. אף אחד לא יכול להסביר את זה. תעלומה עד היום.

אהבת חיים של כל סטודנט


אני וכריס על המיטה של נייט, הם משחקים עם החלון ואני סתם יושבת לי בכיף.
אם כבר מדברים על כריס.. בפוסט הקודם הסברתי כמה שהוא בן אדם מיוחד, אז הבאתי עוד כמה סיפורים פה בשביל להדגים.


כחלק מתקופת ה"dat ass" כריס נכנס לכיתה אקראית ויצר יצירת מופת זו. הכיתה הייתה ריקה, והוא יצא ממנה בריצה וצעקות אושר. אני לא מגזימה.


לכריס גם הייתה תקופת צעיפים. הוא ניסה לגנוב צעיפים מבנות שונות. המטרה- 20 צעיפים עד ליום ההולדת ה20 שלו.  בסופו של דבר הוא הצליח והחזיר את כולם. פה הוא ניסה לקחת את שלי, אבל בגלל שהייתי בחדר זה לא עבד. מאוחר יותר הוא גנב את המתפחות שלי וגנב את כל הצעיפים כולם כשלא הייתי שם. התעצבנתי רצח והתקשרתי לנייט, שהוא החבר והאוייב הכי טוב שלו. כן כן, הם עובדים על אנשים אחרים ביחד, מה שעושה אותם לחברים הכי טובים, אבל גם עובדים אחד על השני (הם קוראים לזה "fuckery") מה שעושה אותם לאוייבים הכי גרועים אחד של השני.
אז כשחזרתי הביתה וראיתי שמתלה הצעיפים שלי ריק, התקשרתי לנייט באיומים, שבתורו התקשר לכריס כדי להכריז על fuckery war אם הצעיפים לא יוחזרו אלי עוד הלילה. הם חזרו, כולם, באותו הלילה :)


פה הוא בחדר של וורוניקה, מנסה לגנוב את הצעיפים שלה. את זה הוא הצליח לעשות כי היא נחדמה מדי, ככה שחמש צעיפים מתוך ה-20 היו בעצם שלה.


כאן אנחנו משחקים מחניים ב-4 בבוקר עם מלא אנשים. היו הרבה קבוצות, שלקחו את המשחק מאוד ברצינות ואפילו היו להם מדים משלהם. אז כריס החליט שהמדים שלו יהיו התחתונים שלו, והוא שיחק את כל המשחק חסר מחנסיים וחולצה, מעצבן את הקבוצות האחרות ועושה מלא שטויות.


יום קייצי אחד, החליטו הבנים (מימין- כריס, זיים, נייט) שהם רוצים לשחק את עצמם Mexican Gangsters. אז הם הורידו את המכנסיים למטה, התאזרו בשלוש-ארבע מילים שהם יודעים בספרדית, והתהלכו ברחבי האוניברסיטה באמצע הלילה חסרי חולצות ובלתי נשלטים. הם עשו מלא רעש ועיצבנו הרבה אנשים, בעיקר כי הם היו מאוד מסטולים והמילים היחידות שהם ידעו היו קללות.

ללכת עם כריס למקומות ציבוריים זה אסון. אני לא יכולה לתאר כמה זה מביך. באמת. הוא מדבר בקול מאוד רם, אומר הרבה שטויות, ולפעמים אפילו פורץ בצחוק בלתי נשלט או בריקודים מוזרים. כאן, כמו שאתם רואים, הוא דווקא די שקט- העובדים בחנות אפילו לא שמו לב. אנשים שעברו ליד ממש נבהלו, ואני ואיליה שכנענו כמה מהם שהוא בעצם שחקן מאוד מפורסם בסין. הם האמינו.


זאת התקופה של המנהרות. מתחת לאוניבסיטה יש לנו כל מני מנהרות וצינורות, רובם כדי לעבור בין בניין לבניין כשקר, חלקם בשביל עובדים ואיכסון, והצינורות זה מקום מסריח שאנחנו לא אמורים ללכת אליו. אז כמובן שכריס ונייט היו חייבים ללכת.
הייתה תקופה כשהם הלכו לשם כמעט כל יום, חוזרים עם אוצרות שהם מצאו בחדרי איכסון (כמו עוגיות שהם גנבו מהמאפייה, כי המטבח שלה נמצא למטה במנהרות).

כמו שאתם רואים, הם מאוד מאובזרים ומוכנים לכל מצב

כריס מאוד אוהב להתחפש לבאטמן ולהתהלך ברחבי האוניברסיטה, להפריע לכיתות, ובמיוחד במבחנים. כאן הוא במקרה נכנס למבחן, כמו שאתם רואים נשאר להם 45 דקות, נעמד בשורה האחרונה והתחיל לדבר איתם בקול של באטמן להפתעת כולם. הוא סיפר להם סיפור קצר וחסר משמעות, וברח משם.


עוד מקרה של כריס במקום ציבורי. באמת, אני צריכה להפסיק לעשות את זה לעצמי. אבל זה סיפור די נחמד, אז ככה:
נסענו בsubway לדאון-טאון. אני, כריס, ועוד כמה חברים. מלפנינו ישב ילד שראו שהוא היה דובר ספרדית. אז כריס התחיל ללחוש לי, שעם הקול שלו זה בעצם כמו שכל בן- אדם רגיל מדבר, שהוא מתערב איתי שהשם של הילד מלפנינו הוא מאוד ספרדי. אמרתי לו לנחש, הוא אמר קרלוס. אז שאלתי את הילד לשם שלו, והילד אמר שוקראים לו קרלוס. כריס התפוצץ משמחה, אבל הסיפור לא נגמר שם. בדרך חזרה הביתה, ישבנו באוטובוס מאחורה, והבחור בתמונה ישב ליד כריס. לא ממש התייחסנו אליו. פתאום, מי עולה על באוטובוס, אם לא קרלוס בכבודו ובעצמו, ההוא שפגשנו בתחילת היום! לשמחה של כריס לא היה גבול, והוא התחיל לצעוק ולנופף לו מהמושב האחרוי של האוטובוס. כל האוטובוס השתתק, ואנחנו (כל מי שהיינו עם כריס) החבאנו את הפנים שלנו בבושה. אבל, הקטע המעניין, שכשכריס התחיל לצעוק בשמו של קרלוס, הבחורצ'יק מהתמונה שישב לידו, סובב את ראשו בתנועה חדה- תנועה שרק בעל השם היה עושה כשוקוראים לו בשמו. כשסיים כריס להביך את קרלוס המקורי, הוא התחיל להתלחשש איתי (בקול מאוד רם) משכנע אותי שלבחור שיושב לידו קורים קרלוס גם, בגלל שהוא הבחין בתנועת הראש. אז שאאלתי, והסתבר ששמו אכן קרלוס! כאן כריס כבר לא יכל לעצור את שמחתו, והוא כימעט חיבק את הזר. קרלוס החדש נראה די משועשע כשכריס הסביר לו איך פגשנו את קרלוס הראשון. אחרי ההסבר, קרלוס השני אמר שלכולנו יש שמות פחות או יותר דומים, ושאם יודעים מאיפה באנו זה לא מאוד קשה לנחש. כריס לא הסכים ואמר לו לנחש מאיפה אני. הוא אמר russian.. or jewishh.. וכולנו במושב האחורי הסתכלנו עליו בתדהמה. שקט מוחלט. אז כריס אמר לו לנחש את השם שלי, אז הוא הסתכל עליי ואמר בהתחלה מריה, אבל אחרי קולות האכזבה הוא החליף את התשובה לרבקה, שזה בעצם השם המלא שלי (בקי זה קיצור לרבקה). תדהמה מוחלטת, מישהו אפילו מחא כפיים. ואז כריס שאל בצחוק אם אנחנו מכירים אחד את השני, ושנינו ענינו בצחוק שכן. כריס, אגב, היה מאוד מסטול, אז הוא האמין לנו, וחשב שהזמנתי א החבר קרלוס שלי אחרי שהכרנו את הקרלוס הראשון כדי לעבוד עליו, לחץ לי את היד ואמר שהוא גאה בי, בזמן שאני וקרלוס ממשיכים לעבוד עליו שבהחלט הכל היה מתוחנן. אני חושבת שהוא עדיין מאמין לזה עד היום.


תמונה אחרונה חביבה. זה קפטן קבוצת הפוטבול ועורך דין מצליח לעתיד, חבר שלי.
לילה טוב לכולם :)
נכתב על ידי ישראלית בקנדה , 23/2/2013 11:29  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ישראלית בקנדה

בת: 21

Skype:  becky.romanovsky 




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 18 עד 21 , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לישראלית בקנדה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ישראלית בקנדה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ