לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

In The World Of Music~


בלוג קטן שלי שבו הגיד מה אני חושבת ומה קרה לי.. זה עד שהרגיש שאני ראויה לכתוב ב DA.. מקווה שלא תשתעממו מהחפירות שלי.. ויש לי הרבה ;) תהנו ^-^

Avatarכינוי:  ~BARA MIKUO~

בת: 20

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

מוציאה מהלב.. בפעם הראשונה


היי אנשים.
בפוסט הזה לא היו כנראה סמיילים ואנימציות ולא תמונות.
לפעמים יש לי את הרצון לשפוך דברים שעולים לי בלב ואז אני חושבת על הבלוג אבל אף פעם לא מוציאה הכל.
החלטתי שהיום אני הוציא חלק.
אני לא יודעת מה החזיר את זה.. אולי השיר שאני שומעת?


אולי הכתבה של ידיד מקהילת הלהט"ב והאוטאקואים טרי באתר GOGAY:

http://www.gogay.co.il/content/article.a sp?id=9276

אבל מה שבטוח זה גרם לי לחשוב.
יש לי שד.. אני לא יודעת עם הוא גדול או קטן אבל הוא רודף אותי בכל מקום ומרעיל לי את הלב והנשמה.
אני בגללו מאוד מאוד רגישה. תמיד חושבת שהכל באשמתי, תמיד חושבת שכולם שונאים אותי. סתם חברים שלי כדי לנצל אותי או כי הם מרחמים עלי ובעצם הם שונאים אותי ומרכלים עלי מאחורי הגב.
כן אני פראנואידית! וזה משגע אותי. אין לי את האמון שהייתי רוצה לתת לאנשים!
אני נבהלת ונפגעת מדברים ממש מטומטמים. כמו למשל שחברה שלי מעדיפה לשבת לבד או ליד מישהו אחר בכיתה מאשר לידי. אפילו שיכול להיות סיבה הגיונית וטובה לזה אני לא יכולה שלא לחשוב על "היא לא רוצה להיות חברה שלי, היא שונאת אותי וכ'ו" אני שונאת את ההרגשה הזאת! ועדין יש לי אותה! אני מרגישה מגעילה ומזועמת כל פעם שיש לי אותה וזה אוכל אותי מבפנים!
ועדין... אני לא יכולה להפסיק את זה.
כמו שאמרתי כמו שד שרודף אחרי מוציא מימני את כל האיכסה שבי. דיי לא רוצה אני רוצה שזה יעוף! יצא מימני אני לא רוצה את זה!
המוח אומר לי שאני לא הגיונית אבל הלב שלי מתפוצץ מהרגשות והפחדים האלה!
אני לא יכולה!
לפחות דבר אחד בזה אני יודעת. מה הסיבה לכל הרגשות האלה. הפחדים האלה.
בואו נגיד שאני מחלקת את חיי הקצרים לתקופות. תקופת הילדות שלי שנגמרה בגיל 6 כשעליתי לכיתה א'.
תקופת בית הספר היסודי וכל השאר~
מכל זה הייתי רוצה לשכוח כל דקה ושניה בבית הספר היסודי!
הכל התחיל באלעד. אלעד היה ילד שהיה כנראה החבר הכי טוב שלי בגן. היינו תמיד ביחד ושיחקנו ביחד! שתינו אהבנו חיות ואת הטבע והיה לנו ממש כיף ביחד לשחק בוטרינר והעוזרת שלו ולרפא את כל בובות הפרווה הגן. היה לנו מבצר משלנו בגינה שזה היה המתקן של הביתן עם המגלשה שמישום מה רק אנחנו התקרבנו עליו.
הייתי תמימה ילדה קטנה והיה לי כיף וטוב!
אבל הכיתה א' הכל השתנה.
שובצנו יחד באותה כיתה ובהתחלה ממש שמחתי. מה רע שאתה והחבר הכי טוב שלך באותה כיתה?
אבל הכל השתנה.. אני לא יודעת אולי הוא השתנה? אולי כי הסביבה השתנתה? אולי אני השתנתי? אבל מה שבטוח שום דבר לא היה כמו קודם! הוא התחיל להתנהג כמו בריון. הוא היה ילד מטורלל ושובב שהיו לו בעיות התנהגות. בעוד שאני לעומת זאת הייתי ילדה טובה קיבלתי ציונים מושלמים והמורים אהבו אותי.
הוא התחיל להקניט אותי להרביץ לי. אני היום לא זוכרת בדיוק את הסיבה לכך אבל אני חושבת שזה היה במיוחד בגלל לחץ חברתי? אממ אולי.
בכל מקרה הוא לא היה היחיד היו עוד ילדים מהכיתה שלי..
ובכלל מכל הבצפר.
מסיבות שונות: הייתי מלאה, ההורים שלי ממוצא רוסי, הציונים הגבוהים, המורים שאוהבים אותי, שלא אהבתי את אותה מוזיקה, שדיברתי בשפה יפה ולא בקללות ובסלנג ומעוד סיבות.
המצב החמיר כשנטע עזבה את הבצפר כי היא עברה דירה בכיתה ג'.
הינה עוד חברה פחות מאולי 3 חברות שהיו לי בבית הספר.
ובכיתה ה' או ו' הגיע הקש ששבר את גב הגמל!
ליאל החברה שהיתה החברה הכי טובה שלי! כל יום ביליתי איתה! היא היתה שכנה שלי ושיחקנו יחד שעות על גבי שעות!
נכון רבנו הרבה אבל ריבים מטופשים שבסוף השלמנו. הרגשתי כאילו למרות הכל תמיד ליאל תהייה שם. שתהייה לי לפחות חברה אחת.
אבל גם מימנה נבגדתי.
זה היה בתקופה שהיה לי ICQ. ליאל ידעה את הסיסמא עליו כנראה אני אפילולא זוכרת שאמרתי לה אותה.
ויום אחד מישהו פרץ לי עליו. שבועות ניסיתי להבין מי זה. לבסוף מישהי מהכיתה שלי שהיתה עוד בסדר איתי סיפרה לי מי זה היה. אבל לא היה לי מושג מאיפה הילד הזה יודע את הסיסמא שלי. וברור שזה היה ילד פופולארי ומקובל ובריון לא קטן.
לבסוף גיליתי שליאל היא זאת שהביאה לו את הסיסמא. וזה היה בגידה מבחינתי כי היא עשתה את זה כדי להיות יותר מקובלת ולהצטרף לח'ברה. מה שאומר להתנהג באופן מגעיל לאנשים אחרים! לגרום לכולם להרגיש קטנים ועלובים כדי שאתה תרגיש טוב עם עצמך.
כמובן שאחרי שגיליתי סיפרתי להורים שלי שהיו זועמים וספרו להורים שלה.
ובואו נגיד אמא שלה מאוד אהבה אותי. והיא מרוקאית.. אז לא כדי לעצבן אותה.
לפי מה ששמעתי ליאל קיבלה על הראש בגלל זה.
וגם ליאל בעצמה באה וביקשה סליחה. אבל את הנעשה אין להשיב.
מאז אני רק ידידה רחוקה שלה. שאולי לפעמים אומרת שלום.
לא הוכל בחיים לבטוח בא שוב כמו שבטחתי בא אז. וגם התרחקנו מאוד בתחביבים ובאישיות עוד יותר. אז אין מה לעשות.
אפילו שעד היום נשארה לי חברה אחת! אלמוג.
שאותה אני כל כך אוהבת! למרות שאנחנו כבר בקושי מדברות אני מודע לה על זה שתמיד עמדה לצידי!
כל השנים האלה. של ניכור, מכות, העלבות ובגידות מחברים הביא אותי להיות פראנואידית לחשוב שכולם שונאים אותי וסתם עושים הצגה  ופיתח את הצד הכל כך מכוער שבתוכי שאני שונאת ורוצה שיעלם. אבל אני יודעת גם שהוא לא יעלם. לעולם לא יעלם הוא ישאר בתוכי ואני הצטרך להלחם בו במשך שארית חיי.
את רשאל חברה טובה שלי עד היום פגשתי לראשונה בסוף כיתה ו' בחזרות לטקס סיום. אני והיא הברזנו משיעורים כדי ללכת לעזור למורה לאומנות שלנו.
ותמיד רבנו. על שטויות. אני חושבת שרבנו כל כך הרבה כי הייתי מנוכרת לא רציתי להיות נבגדת שוב ולמרות זאת השתוקקתי לאיזו שהיא הנטרקציה עם בנאדם שהוא לא מבוגר מימני או מהמשפחה שלי.
למזלי יכולנו להיות חברות טובות בחטיבה וכיום משינוי שקיבלתי בקיץ הזה.
ליומולדת ה 12 שלי קיבלתי את המחשב שלי.
המתנה הכי טובה שההורים יכלו לתת לי! ברצינות!
באותו קיץ התחברתי לפורום אוואטר זון (ז"ל) ושם הכרתי חברים חדשים!
חברים שלא יודעים איך אני נראת. הם שופטים אותי רק על סמך האישיות שלי!
מה שנתן לי בטחון ושם הכרתי חברים טובים שלי! נהייתי פתוחה יותר שוב!
וככה כנראה יכולתי בכיתה ז' להתחבר לרשאל ולהיות חברה שלה.
אני חושבת שזאת גם הסיבה למה אני כל כך חברותית.
אני משתוקקת לחברים כל הזמן! אני רוצה שהיו לי כמה שיותר חברים וידידים! אני לא רוצה להרגיש אף פעם לבד שוב! אני לא רוצה להיות לבד שוב! לכן אני מקיפה את עצמי בחברים. לא משנה לי גיל מין או מראה העיקר שהיו חברים שלי.
אני גם שחקנית דיי טובה. בעוד שהייתי עצובה וכואב לי ואני מרגישה רגשות כאלה אני מחייכת וצוחקת מבחוץ. אני רועשת ובהירה ולובשת צבעוני אפילו שליבי אפור.
ואני המשיך להיות כזאת! כי חלק שבי תמיד ככה. אני אוהבת להיות שמחה! וללבוש צבעוני! ולצחוק ולהצחיק!
ואפילו עם אני מרגישה זוועתי אני המשיך ככה! כי זאת אני ואי אפשר לשנות את זה. אני עושה את זה בלי לשים לב בכלל.
אני רוצה להודות לקהילת האוטאקואים בישראל. שבה מצאתי סוף סוף מקום שאני יודעת שלא ישפטו אותי על מראה. שתמיד הייה מי שיחבק אותי שם, שמצאתי שם אנשים שאני גאה להכיר ולהיות חברה שלהם!
אנשים שאני לא ראויה להיות חברה שלהם. תודה! כל כך תודה!
תודה לכם שאתם סובלים אותי! שאתם מוכנים להיות חברים של אחת כמוני. שמרגישה ככה. שמצולקת ככה. ילדה כל כך מגעילה וצבועה כמוני שחושבת רק על עצמה.
אפילו עם חלק חברים שלי לא על אמת. תודה שהקדשתם לי אפילו דקה מהזמן שלכם להיות חברותיים ונחמדים עלי. אפילו עם שנאתם אותי בעצם.
תודה לכם הקוראים שקראתם והקדשתם את הדקות האלה לבכינות שלי.
תודה שנתתם לי להוציא את זה ולבכות מול המסך בזמן שכתבתי את זה.
תודה!

ומצטערת שוב.. על זה שיש לי את השד הזה. ואת הצדדים הכל כך מגעילים האלה בתוכי.
נתראה בפוסט הבא.
BARA
נכתב על ידי ~BARA MIKUO~ , 30/7/2010 22:41  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~BARA MIKUO~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~BARA MIKUO~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ