לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מקום מפגש לאנשים שאוהבים לקרוא ספרים, לכתוב ולדבר על ספרים.

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ֳ¹ֳ¥ֳ¹ ֳ®ֳ©ֳ¬ֳ®ֳ¯. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

העצמה נשית: שוש על "העיניים הצהובות של התנינים"


העיניים הצהובות של התנינים - קתרין פנקול

מצרפתית: עדינה קפלן

 

 



ז'וזפין הייתה בת 38 כשחל שינוי בחייה. השינוי החל עם התפוררות נישואיה. עד אז המעיטה בערך עצמה. ברגע שנפרדה מבעלה הבוגד והבטלן שלא עבד אך נסך בה ביטחון כוזב, לקחה את עצמה לידיים. זהו ספר על העצמה נשית, על דרך לא קלה אך מספקת של שחרור עצמי, תהליך של שינוי שלוקח זמן. בתחילה פחדה, פחדה שלא תצליח לבד, הדאגה לביטחון בנותיה הדירה שינה מעיניה, דאגות הפרנסה והשרידות הכלכלית היו בהתחלה עמוד התווך בהחלטותיה.

משפחתה לא מעריכה אותה - אחותה היפה ,המוחצנת והבטלנית הנשואה לפיליפ הבנקאי העשיר, אמה השולטת בכולם ובמיוחד בבעלה השני, בת מרדנית בגיל ההתבגרות, לא ממושמעת וכועסת עליה. אך הדברים עומדים להשתנות...

"כשמפחדים צריך להישיר תמיד מבט לפחד ולקרוא לו בשם. אחרת הוא מוחץ ונושא אותך כמו גל מרושע."[עמ' 39]. ז'וזפין בהחלט מתחילה ללמוד את הלקח.

היא גם מגלה ש"האושר עשוי מדברים קטנים. מצפים לו תמיד בגדול אבל הוא מגיע אלינו ברגליים שבריריות ועשוי לחלוף מתחת לאפינו מבלי שנשים לב אליו."

ז'וזפין מומחית לתקופת ימי הביניים והיא מתחילה לכתוב ספר. כדברי שירלי חברתה היא מגלה את החיים תוך כתיבתו. "כשכותבים מן הראוי לפתוח לרווחה את הדלתות לחיים כדי להישאב לתוך המילים ולהזין את הדמיון."  סוד בינה לבין אחותה נותן לה כוח ומצד שני, לכאורה גם שובר אותה. אך כל ירידה תוך סבל ומאבק רק משנה אותה ומוסיפה לה כוחות לעלייה ברף יותר גבוה. היא אוספת תובנות כמו: "החיים הם בן אדם. בן אדם שיש להתייחס אליו כאל שותף."

הסיפור איננו רק על ז'וזפין למרות שהיא הדמות המרכזית. יש מארג מגוון של דמויות שאנו לומדים להכיר את נקודת מבטן ואת המונולוג הפנימי שלהן מעצם מבנהו של הספר. דמויות עגולות מעצם פרישת מחשבותיהן, מעשיהן ויחסן אל האחרים. נקודות המבט הרבות, המשתלבות, ולעתים תוספת נקודת המבט של המספרת היודעת כול, נותנות לקורא להבין את החברה כולה ואת מעגל החיים של הפרטים בתוכה.

הדמויות המקיפות את ז'וזפין הן: אנטואן - הבעל הבוגד שיוצא עם אהובתו לאפריקה לעבוד עם התנינים, הבנות אורטנס, זואה ובני הדודים, מרסל האב החורג שבוגד באשתו עם ז'וזיאן המזכירה היודעת לתת חום ואהבה, האם הקשה והרודנית אנרייט, איריס האחות היפה ואוהבת חיי הנוחות והבטלה, הנשואה לפיליפ העשיר והחברה הטובה שירלי ובנה גארי.

הסיפור מתרחש בעיקר בסביבות פריז. לכולם יש סודות שאותם הם מסתירים ומגלים וזהו חלק מקסמו של הספר. בסופו, הקצוות נסגרים.

הספר מחולק לחמישה חלקים אך בתוך החלקים יש רק רווחים קטנים. צורה זו הפריעה לי משום שלעתים קטע אחד מסתיים בסוף עמוד והשני עם נושא אחר מתחיל בעמוד חדש ויש רצף מבלבל.

הסגנון נהדר, כתוב בצורה קולחת וסוחפת גם בזכות התרגום המעולה. אי אפשר לעוזבו. הכתיבה משופעת בפרטים רבים ובתיאורים, לעתים עם חוש הומור מעודן ויפה.

הכריכה מקסימה וכשתקראו את הספר תבינו את שמו.

אני שמחה שקראתי בינתיים פרק ראשון בטרילוגיה. יש למה לצפות...

מומלץ בחום

 

שוש מילמן

 

נכתב על ידי , 15/10/2012 07:30   בקטגוריות העיניים הצהובות של התנינים, שוש מילמן  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בלש חכם ורגיש: שוש על "ירח קפוא"


ירח קפוא - יאן קוסטין וגנר

הוצאת כתר

מגרמנית: דפנה עמית.
עורך אחראי: דרור משעני.
עטיפה: עדה רוטנברג
281 עמ', 2012

 



יופי של ספר מתח שהוא לא רק כזה.

אני שמחה שזהו הספר הראשון בסדרה בלשית שגיבורה הוא הבלש הפיני הרגיש והחכם קימו יואנטה. הספר הזה נכתב כבר בשנת 2003. מחברו הוא גרמני ששנים רבות השתקע בפינלנד.

קימו יואנטה בחר לשרת במשטרה כדי להיות בצד של הטובים ולהלחם ברעים. לאחרונה איבד את אשתו האהובה סאנה שמתה ממחלה קשה. הוא אינו יכול להתאושש ואף על פי כן ואולי משום כך ולמרות הכול, הוא חוזר לתפקידו במשטרה בעיר טורקו שבפינלנד לאחר יומיים של אבל, לאחר שאישה בת גילה של אשתו נמצאת חנוקה בכרית. אין סיבה נראית לעין להירצחה ויואנטה הרגיש לנושא המוות, האהבה והחיים מנסה לאתר בדחיפות את הרוצח. עד מהרה יש עוד מקרי רצח והמסקנה היא שכולם נרצחו בידי רוצח אחד. יואנטה רגיש ביותר ומיוסר, חושב על אשתו ללא הרף, שוקע בחקירה באופן שונה מהאחרים.

מתוארים בספר קשריו של יואנטה עם חבריו השוטרים ובעיקר עם מפקדו. אין יודעים יותר מדי אחד על השני. הוא מרגיש קשר סמוי אל הרוצח. הוא יודע שהרוצח מקפיד לא לבלוט, מרגיש חזק ובלתי פגיע. נראה לו שהוא מבין אותו... גם את הרוצח מעסיק נושא החיים והמוות...

בספר כמה קולות אך הקול העיקרי הוא של הגיבור הראשי. רגשותיו, מחשבותיו  והתמודדותו עם האבל.

הספר כתוב היטב, לעיתים המשפטים קצרים מאוד והוא מעמיק מעבר לספר מתח רגיל. המקום - פינלנד בחורף. המשמעות - שלג וקור עז. תמונת הכריכה יפה ומעניינת. ואיזה יופי - השמות הפיניים מנוקדים כדי להקל עלינו את ההיגוי הנכון.

אהבתי.

 

על הסופר

יאן קוסטין וגנר, (יליד 1972) מתגורר בפינלנד עם משפחתו. ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים בינלאומיים.

 

מאת שוש מילמן

 

נכתב על ידי , 22/8/2012 17:11   בקטגוריות ירח קפוא, שוש מילמן  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רק ההיסטוריה משתנה: שוש מילמן על "חדר הזכוכית"


חדר הזכוכית סיימון מאואר
The Glass Room - Simon Mawer

הוצאת מחברות לספרות

תרגם מאנגלית: שאול לוין

441   עמודים שנת 2012

 

 

 



חדר הזכוכית הוא החדר היפה ביותר בוילה לנדאואר, הוילה החדשה שבנה האדריכל ריינר ב-1929 לזוג הצעיר שאך התחתן ומיקומה על גבעה גבוהה כשמתחתיה נשקף נוף העיר מונפלייה שבצ'כיה.

הבית הוא אחד מפניני האדריכלות המודרנית. חדר המגורים רחב ידיים, מלא חלל ואור ועשוי כולו מזכוכית רקועה ופלדה. עמודי כרום מרשימים תומכים בו, קיר מחיצה שעשוי מלוחות אוניקס טהור, ריצפת לינוליאום מדהימה. מרחבי הזכוכית נוסכים אומץ, משרים פשטות ושקיפות. "רוח השקיפות שבו מחלחלת אל בני האדם העומדים בו ועושה אותם שקופים למחצה כמו הזכוכית עצמה". חדר המשקף את הרגשתם של בני הזוג - של עולם חדש שהם רוצים לחיות בו. אך מה שמקווים לו לא ישקף את החלום אלא את מציאות חייהם ואת המציאות ההיסטורית.

ליזי היא ארית. ויקטור יהודי. צ'כיה עומדת להיכבש ע"י הנאצים. ויקטור הרואה את הנולד מחליט להבריח את המשפחה למקום בטוח. הם הספיקו להיות בביתם הנפלא והחדש רק שמונה שנים וגם אז בתוך השקיפות של חדר המגורים חלחלו סודות...

לאחר הכיבוש, הנאצים משתלטים על הוילה והיא משמשת כמכון ביומטרי. "בסיסו של הקטלוג החשוב ביותר של השונות האנושית שראה האדם מימיו" - מכון למדידת התאמה לגזע הארי.

כשהוילה עוברת לידי הקומוניסטים היא משמשת כאגף של בית חולים ולטיפול פיזיותרפי בילדים מוגבלים.

בכל השלבים שבהם עובר הבית מיד ליד יש ניסיון למצוא את האהבה אך יש גם תעתועים של הלב, שקרים וסודות.

 

מרכז הספר הוא הוילה. שמתי לב שמאואר משתמש בזמנים כדי להביע משהו. הוילה היא הדבר הקבוע, הנצחי למרות השינויים שחלים בה. הוילה נשארת במקומה ורק ההיסטוריה משתנה ועמה האנשים שיתפסו מקום בוילה.

כל השאר, מחוץ לוילה הוא זמני וחולף. לכן, כמעט כל הספר הוא בסגנון של גוף שלישי הווה. עד שליזי וויקטור עוזבים, סיפור הבית וסיפורם חד הוא ואילו לאחר עזיבתם מסופר סיפורם בגוף שלישי עבר, בד בבד עם סיפור הוילה ומה שקורה איתה בגוף שלישי הווה. בלבלתי אתכם? אני מקווה שלא. כשקוראים את הספר, אין שום בלבול.

הספר מקסים. התוכן נפלא והסגנון של מאואר יפהפה וכובש. לעתים לירי, לעתים ציני, לעתים עם הומור. לא יכולתי לעזוב את הספר. נהניתי עד בלי די.

אני אוהבת ספרים המבוססים על אירועים אמיתיים. אז ככה. אירועי ההיסטוריה המלווים את הספר אמיתיים. הכיבוש הנאצי בצ'כיה, ניצחון בנות הברית, המעבר לקומוניזם לאחר כניסת הרוסים וגם היציאה ממנו. גם הוילה עצמה ותיאוריה נכונים. הסופר מתבסס על הוילה האמיתית בעיר ברנו של בני הזוג היהודים טוגנדהאט. גם הם כפי שמסופר בספר עוזבים את צ'כיה בגלל הכיבוש הנאצי . כמעט כל הדמויות בדויות אך הכתיבה עושה אותן למציאותיות מאוד.

מילים ספורות בשבח ההוצאה והמתרגם. כריכת הספר נהדרת, נעימה למגע. העלעול בדפים נעים ונוח. שאפו. התרגום פשוט מעולה. תודה על התענוג...אני יודעת שזהו ספרו העשירי של סיימון מאואר והייתי רוצה מאוד שיתרגמו לעברית עוד מספריו.

מומלץ. מאוד, בחום רב.

ציטוטים:"זו הבעיה עם שוויון: שהוא שוויון של המכנה המשותף הנמוך ביותר"

"חופשות תחומות בכורח שבסיומן. אתה יודע שאתה חוזר הביתה לאסוף את פתילי החיים שרק הושהו בינתיים."

http://bit.ly/NguVT7  ויקיפדיה הוילה האמיתית

http://bit.ly/NgA1il הקטע הפותח של הספר

 

מאת שוש מילמן

 

נכתב על ידי , 8/8/2012 09:47   בקטגוריות חדר הזכוכית, שוש מילמן  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נפלא, קולח עם סוף מפתיע: שוש על "צד אפל"


צד אפל מאת בלינדה באואר

Darkside - Belinda Bauer

הוצאת כתר

תרגמה מאנגלית: הדסה הנדלר

עטיפה: ענת וקנין אפלבאום

  334עמודים, 2012

 



ההמלצה החמה שלי

לפני הכול, רציתי להגיד לכם שהספר נהדר. עכשיו לפרטים.

שיפקוט הוא כפר קטן, כזה שלא מתרחש בו שום דבר יוצא דופן. לכן, רצח קשישה ולאחריה עוד אחת, מערער את שלוות המקום.

בעיקר מתערערת שלוותו של השוטר המקומי ג'ונס הולי שגדל בכפר הזה כל ימיו ומכיר היטב את תושביו. תפקידו עד עתה כשוטר היחידי בכפר השלו היה להראות נוכחות ולשדר ביטחון. כעת, סימנים שונים מוכיחים לו כי הרוצח הוא בן המקום ונראה שהוא רוצח את חסרי הישע. בד בבד עם חשדותיו אלה ג'ונס מתחיל לקבל מכתבים אנונימיים המודיעים לו שאם לא יעשה את תפקידו כהלכה מישהו אחר יעשה זאת.

אשתו של ג'ונס שאותה הוא מעריץ ואוהב חולה בניוון שרירים שהולך ומחמיר ונאבקת להחזיק מעמד. עכשיו ג'ונס דואג שמא הרוצח יתנכל גם לה.

פקד מארוול, חוקר מקרי רצח מהעיר הגדולה, נשלח למצוא את הרוצח. הוא הממונה על החקירה ומתוקף תפקידו אחראי גם על ג'ונס, אלא שמארוול אינו שוטר נחמד. יש לו בעיות משלו והוא מתנכל לשוטר המקומי...

הספר גם כאן מתמקד בכפר קטן שנראה כמו קיבוץ שלנו. אחד מכיר את השני לטוב ולרע. יש תיאורי טבע יפהפיים של החורף בכפר הקטן שעושים את הספר מעבר לספר מתח. כמו הקטע הבא:"כשהשלג החליט סוף סוף, הוא הגיע בשצף קצף. הפתיתים הראשונים ירדו משמי הקטיפה השחורים ככוכבים קטנים שתעו בדרכם, ובתוך דקות מעטות נפלו על אקסמור הגלקסיות בכבודן ובעצמן. בלי שמץ של רוח להסיטם או לעכבם, ניגרו מן השמים מיליוני מיליונים של נקודות אור שבור, והתמזגו מתחת לירח שטיח זוהר של לובן יבש."

מבנה הספר מיוחד. הפרק הראשון מתחיל ב-ארבעים ושישה ימים, אחר כך מגיע ל-עשרים ושלושה ימים ובכל פרק יורד יום. בפרק האחרון מצוין:"עוד יום אחד", שיטה זו מגבירה את המתח והעניין.

אהבתי את היכולת "להיכנס" למחשבתם של כל הגיבורים כי הספר כתוב בגוף שלישי מנקודות מבטם.

התרגום מצוין וכן ציור העטיפה.

הסופרת שכתבה את 'מתחת לאדמה' המעולה עושה זאת שוב. זהו ספר שהוא לא רק מתח והוא מלא תובנות פסיכולוגיות ממדרגה ראשונה. כזה שמצליח להגיע לשורשי נשמתו של האדם. הספר כתוב בסגנון נפלא, קולח עם סוף מפתיע.

מומלץ בחום רב.

קצת מהכריכה האחורית

צד אפל, ספרה השני של סופרת המתח הבריטית בלינדה באואר, הוא רומן מתח פסיכולוגי עמוק ורב-דקויות, שמבסס את מעמדה כאחד הקולות המקוריים והמבטיחים בספרות המתח העולמית. ספרה הראשון, מתחת לאדמה, זכה בפרס "דוקרן הזהב" לרומן המתח הטוב ביותר ב-2010 והיה לרב מכר גם בישראל.

 

מאת שוש מילמן

 

נכתב על ידי , 29/7/2012 11:07   בקטגוריות צד אפל, שוש מילמן  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חייבים לקרוא: שוש על "סיפורה של שפחה"


סיפורה של שפחה מאת מרגרט אטווד

The Handmaid's Tale - Margaret Atwood

בהוצאת כנרת, תרגום חדש
תרגמה מאנגלית: סמדר מילוא,

 351 עמודים. 2012

 



המלצה רותחת

זהו ספר מדהים. זוהי בהחלט הפעם הראשונה בה נחשפתי לכישרונה הייחודי של מרגרט אטווד בטוויית סיפור שלא ניתן לשכוח כה מהר. איפה הייתי עד עכשיו??? תודה לאלה שאמרו שאני חייבת... עכשיו אני מעבירה את המסר הלאה... אתם חייבים לקרוא.

הנושא נחשב לבדיוני. האומנם? כי בהחלט יש והייתה "מציאות" דומה לו ביקום שלנו... חיבור של משטרים טוטליטריים כמו סטלין, הרייך ה-3 והאסלאם גם יחד.

קראתי את הספר בתרגום החדש, עם דפים לבנים וכוחן של מילים שלא נס ליחן עם השנים.

בספר מצטייר עולם בדיוני במאה העשרים ואחת. אסור לשכוח שהספר נכתב בשנת 1985. הגיבורה שלנו היא שלפרד.- של פרד. הבעלים שלה. בעולם החדש יש מעמדות אחרים. הלבוש צובע את המעמד. צבע אדום לשפחות ומסתור לפנים, כחול וירוק לבני מעמד שונה. לה אין עצמיות. היא כמו כל הנשים במעמדה נועדה אך ורק להפריה, היא כלי קיבול. אחרת דינה להיתלות על החומה, או לחילופין להישלח למושבות אפופות הקרינה. יש צורך להביא דור בריא בעולם שעבר טראומה גרעינית איזו שהיא. אמריקה כפי שהייתה בעבר אינה קיימת עוד. כמו מעשי המדינות הטוטליטריות שאנו מכירים, מכחידים את המשכילים ואוסרים על נשים ואויבי המשטר לעבוד, לקרוא ולכתוב, הספריות לא קיימות, עיתונים הם "דבר" שבזיכרון, לימוד - הס מלהזכיר, איסור על קרמים לטיפוח, חברויות, אהבה – חירויות שהיו כה טריוויאליות בעולם הישן. "בימי האנרכיה היה חופש לעשות דברים. עכשיו יש חופש מדברים..."

עם התקדמות הספר אנו למדים מה קרה בעבר. הגיבורה מתרפקת עליו אך גם שואבת ממנו כוח. היא לא מוותרת... על המחשבות, ההשתוקקות שבלב אי אפשר לפקח...

השפה של אטווד יוצאת מן הכלל. הכול שנון וחד. היא משתמשת לגבי המציאות העכשווית בגוף ראשון הווה. את הזיכרונות כותבת בגוף ראשון עבר. אהבתי את השימוש המרובה במילים נרדפות ומשחקי מילים. לדוגמא:" אני כבר לא סתם גוף שנועד לשימושו, אני כבר לא ספינה ריקה בלי מסע, גביע מקודש שאין בו יין, רחם - אם להיות בוטה - שצריך למלא אותו, בעיניו אני כבר לא כלי ריק ותו לא."

בסיכום: ספר מדהים כתוב בכישרון אדיר, לופת בקרביים ולא נותן מנוח. מכאן שגם משאיר מועקה בלב. מעביר אזהרה ומסר שכן אם לא ניזהר ונישמר מה שקרה בדמיון יכול בן רגע להיות גם מציאות.

ציטוט:"גבר הוא פשוט אסטרטגיה של אישה לשם יצירת נשים אחרות."

"אנחנו אנשים שלא נכתב עליהם בעיתונים. חיינו בחללים הלבנים הריקים שבשולי הדף המודפס. זה אפשר לנו חירות רבה יותר. חיינו ברווחים שבין הסיפורים."

כריכה אחורית

 

רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים. אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה.

אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם.

סיפורה של שפחה, חזון מבריק של אמריקה במאה ה-21, כתוב באירוניה מזעזעת ונותן ביטוי מלא לכישרונה האדיר של מרגרט אטווד, לשנינותה ולכושר ההבחנה החודר שלה. זהו תרגיל מופלא במדע בדיוני כמו גם סיפור מוסר כן במיוחד.

הספר שפורסם במקור בשנת 1985 תורגם לעברית לראשונה על ידי ג. אריוך וראה אור תחת השם "מעשה השפחה" (הוצאת כרם, 1986). זהו ספר עטור פרסים, זוכה פרס ארתור סי. קלארק לשנת 1987, זוכה פרס המושל לשנת 1985 ובין המועמדים הסופיים לפרס הבוקר בשנת 1989.

אטווד היא ילידת אוטווה שבקנדה, סופרת, משוררת, מבקרת ספרותית פורייה ואקטיביסטית התומכת באיכות הסביבה. במשך שנות כתיבה, זכתה מרגרט אטווד בפרס ארתור סי קלארק ובפרס בוקר היוקרתי על ספרה "המתנקש העיוור". היא הייתה מועמדת לפרס המושל הכללי בקנדה שבע פעמים, וזכתה בו פעמיים.

אטווד כתבה יותר מ-35 ספרים בינהם אוספי שירה, סיפורת, ועיון,
היא ידועה בעיקר בזכות הרומנים שכתבה, ביניהם ראו אור בעברית: "לפני הכל" (1983), "מעשה בשפחה" (1986), "
עין החתול (1996), "הכלה השודדת" (1997), "לטענת גרייס" (1998), "האישה האכילה" (1998), "הלנה מטרויה רוקדת על הדלפק" (1998), "אל פני המים" (1999), "בז וניאלה" (2006), "למעלה למעלה בעץ" (2008), "פנלופאה - המיתוס של פנלופה ואודיסאוס" (2006), "המתנקש העיוור" (2008), אי-סדר מוסרי" (2009), ו"חוב" (2011).

 

 

מאת שוש מילמן

 

נכתב על ידי , 24/7/2012 11:53   בקטגוריות סיפורה של שפחה, שוש מילמן  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
31,453
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , יצירתיות , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למועדון קריאה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מועדון קריאה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ