לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית .
כינוי:  טליק

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2019

"פיתחו את השער פיתחוהו רחב,עבור תעבור פה שרשרת זהב.."


מה שאכתוב בפוסט הזה נכתב בעקבות סדרת הפוסטים שכתב ידידי קיימן לאחרונה וגרמו לי לחשוב על עצמי.

ראשית צריך לומר חד וחלק שהפוסט לא נכתב בגלל שיפוטיות על מה שכתב קיימן ואגב זה לא רלוונטי אם זה אמיתי או שזה סיפור ,דברים כאלה קורים ואני לא בא לבקר ,או לחנך או לומר מה צריך או לא צריך לעשות.

קיימן בחר לכתוב כפי שכתב ואני סבור שאין אדם יכול לשפוט בן אדם אחר עד שלא הגיע למקומו כמו שאומר הפתגם העתיק,מה שכן  הפוסטים שלו גרמו לי לחשוב .כאמור בעיקר על עצמי.

ואני רוצה לשתף במחשבות שלי.

סבא וסבתא שלי גרו בבית קרקע רחב מידות בתל אביב,כשאני נולדתי הם היו בסוף שנות ה 40 לחייהם וכל ילדותי הייתי עד לעובדה שהם ישנו בחדרים נפרדים,לא סתם בחדרים נפרדים,סבא ישן בקצה הדרומי של הבית וסבתא בצפוני,אני לא זוכר שראיתי אותם אי פעם מתחבקים ולימים ששאלתי את דודה שלי על "הסידור" המוזר הזה,היא אמרה שככה חיו אז,התרכזו בדברים אחרים ולא עשו עניין גדול מיחסי קרבה ברמות כאלה ואחרות  ואז זה גם לא היה כזה ביג דיל.

הערכתי אז ואני מעריך היום שלא אצל כולם היה אותו דבר,כלומר לא היה שטנץ זהה לפיו כולם נהגו 

גדלתי במשפחה קרובה ומחבקת אבל כל זה נקטע כשאמא כאמור נפטרה שהייתי בן 16,החסר הזה בחום ואהבה היה בולט בחיים שלי כנער ואחרי זה בהתבגרות הלייט בלומרית שלי.

הכרתי את זוגתי שהייתי כבר כבן 37,היא באה מרקע אחר, אבל דומה מהבחינה הזאת שלא היה בבית שלה חום ואהבה, או אם לדייק ,החום ואהבה לא באו לידי ביטוי במגע,אלא בצורות אחרות.

זה הרקע  לחיים המשותפים שלנו.

אנחנו נמצאים ביחד כבר 29 שנים,מתוכן 27 שנות נישואים וככאלה שגדלו כפי שסיפרתי, המסגרת המשפחתית מאוד חשובה לנו כולל הקירבה האינטימית.

עכשיו אני רוצה לומר משהו שהוא טריוויאלי,אף אחד לא נשאר כשהיה צעיר,טעמים משתנים,תחושות משתנות,אנשים משתנים,סדר העדיפויות משתנה,מה שהיה חשוב בתחילת הנישואין השתנה בהמשכן מן הסתם ומה שחשוב עכשיו היה פחות חשוב בעבר.

מה שנשאר תמיד זו החברות העמוקה בנינו,האהבה גם אם התפתחה ושינתה פניה,האהבה הבסיסית אחד לשני לא נעלמה בכלל והיא מקבלת צורות שונות.

הציגה את זה יפה אמפי בפוסט האחרון שלה גם אם במעט מילים(לצערי לא יכול לעשות קישורים,המודם של המחשב התקלקל)

אגב אני לא בא בפוסט הזה לשכנע אף אחד להיות כמוני,אני לא בא להציג חיים מושלמים או יחסים מושלמים,הקורא הנבון ודאי מבין את זה,יש ויכוחים ואי הסכמות ודברים שמוציאים מהדעת אבל הבסיס נשאר כשהיה,ההבנה העמוקה שהמסגרת מעל הכל וחשיבותה בתקשורת הבן אישית בין שנינו ,בעיקר,כשדברים מפריעים למי מאיתנו והיו כאלה.היא העומדת כל השנים בראש מעינינו.

קיימן נגע קלות בכמה נקודות חשובות ולא צריך לפרט יותר מידי בסוגיה,כי מעורבים אנשים שלא קיבלנו מהם אישור לכתוב על חייהם ולכן אני כותב רק על עצמי ומקווה שבין השורות אפשר גם להבין גם אם אני לא מפרט.

אז היו קשיים כאלה ואחרים בשנות הנישואין,על כל הקשיים ודאי הגדולים ,דיברנו התגברנו והתפשרנו בצורה כזאת או אחרת ולא הרגשנו שזו פשרה שנדפקנו בגללה מן הסתם ,כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד.

אני לא רוצה כאן לספר ,בובמייסס' ולומר שהיו לי הזדמנויות להכיר נשים אחרות וצדיק שכמוני לא בוגד.

לא היו.

לא איפשרתי לעצמי בכלל להגיע למצב שאתעניין בנשים אחרות,ודאי שהסתכלתי על נשים אחרות,גם שיתפתי את זוגתי אם חשבתי שיש מה לראות,אבל לא ניסיתי לצאת מאזור הנוחות שלי,בעיקר כי לא הייתה לי באמת סיבה וגם למה לפגוע במה שטוב?

חשבתי כל חיי ואני חושב גם היום שהמסגרת המשפחתית  טובה לי ומספיק ראויה שנשמור עליה בכל מחיר וככה אני משתדל לעשות.

ואין לי עניין או אנרגיות להשקיע במסגרת חלופית שהיא לא המשפחה שלי.

עד כאן בנושא הזה,אני חוזר ומדגיש את עניין קיימן כטריגר לכתיבת הפוסט הזה ובשום אופן ופנים כדי לומר שהוא עושה משהו לא נכון ואני עושה את הדבר נכון.בפירוש לא היא.

כמה הערות שלא קשורות לנושא הפוסט:

איילת שקד היא שרת משפטים רעה, עם אג'נדה איומה ונוראה לדעתי מתחסדת בנושא אפי נווה המגעיל הזה והלוואי שיעופו עליה ריקושטים מהפרשה הזאת ואמן שלא תעבור את אחוז החסימה המכשפה הרעה הזאת.

הפרסומת של בנק מזרחי טפחות בכיכובו של דביר בנדק המתוק מצויינת.

אני לא תמים לחשוב שמזרחי טפחות הפך את עורו וניהיה בנק מכיל שחושב,על השכבות החלשות ופחות על רווחיו,אבל נעים לראות גוף גדול שמבין שלא כל עמישראל מבין במהפכות הדיגיטל ומי שסובל זה בעיקר השכבות החלשות שנאלצים לכתת רגליהם להטעין רב קו כי פתאום החליטו שהנהגים יפסיקו למכור כרטיסים,למצוא סניפי בנק פתוחים עם פקידי בנק אמיתיים ולא אפליקציות דיגיטליות ועוד כהנה וכהנה.

הפועל קטמון ירושלים אהובתי לא מצליחה לאחרונה,לא נצחנו 8 משחקים והעלייה לליגת העל בסכנה,בצעד יוצא דופן החליט הועד המנהל של הרבוצה להביא את אחד השחקנים הכי טובים בארץ שנפלט מביתר ירושלים ובסיוע הספונסרים שתומכים בקבוצה כלכלית הצלחנו לעשות זאת ואתמול הוא חתם בקבוצה עד סוף העונה.

אני מקווה שמהמשחק הבא,נצא לדרך חדשה.

לארוחת השבת אני אעשה מאכל  שנקרא ,קדירת בקר ביין וכרובית מטוגנת'.

מתכון וצילומים בפוסט הבא.

הכותרת לפוסט מהשיר הידוע "פיתחו את השער" של קדיה מולודובסקי שענינו פשוט,משפחה.

אני סיימתי,תיהיו טובים

נכתב על ידי טליק , 18/1/2019 09:03  
83 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-21/1/2019 11:25
 



תהרגו אותנו וזהו


חזר הישרא.

לא מבין את הנדנד הזה.

לא רוצים את ישרא,יש קבוצה שהתארגנה בעמותה מהמשבר הקודם כדי לקבל את הפלטפורמה,מה הבעיה ליצור קשר?

למה סתם לעשות לאנשים כאן התקפי לב מיותרים.

ואם לא רוצים שישאר באוויר ולא רוצים להעביר,שישאירו פתק קטן שנדע

שנגבה את מה שעדיין לא גיבינו.

אני מבין שאתם נורא עסוקים במיזוג,שלחו איזו נערת מים עם פתקה,לא מסובך מידי.

יאללה הרגתם אותנו

רק בשמחות

אדיוס

נכתב על ידי טליק , 16/1/2019 10:51  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-18/1/2019 06:48
 



"שנת חמישים סוף דצמבר,בחוץ מלחמת רוחות"


לא כתבתי כל השבוע,יש לי תחושה שכל פוסט שלי בזמן האחרון מתחיל במילים האלה


אבל השבוע באמת היה שבוע לא קל.


היה קור כלבים ואני שרגיש לקור,די סבלתי.


על זה תוסיפו שזוגתי כבר ביום חמישי שעבר התחילה להיות חולה,צינון,חום גבוה שעלה וירד


והכל נפל עלי,אגב אני לא מתלונן,עשיתי הכל כל השבוע כולל העובדה שהכנתי לבד את כל ארוחת השבת,ערכתי את השולחן,הסרתי ממנו,החזרתי אוכל למקרר ועשיתי מדיח


(הילדים כמובן עזרו אבל כל אחד ממהם ממהר לעניניו וזה בסדר,לא מקטר).


ביום ראשון באחד השיאים של הקור השבוע,הייתה אזכרה לאמא שלה,חמותי,עברו 19 שנה מאז הלכה לעולמה.


זוגתי  נשארה  בבית ואנחנו כל שאר המשפחה נסענו לבית העלמין.


תשמעו,בית עלמין ירקון זו מדינה גדולה שנורא קל ללכת בה לאיבוד ולמצוא חלקת קבר של יקירך שאתה מגיע לשם פעם בשנה זה לא קל,מה עוד שכל הזמן בונים שם.


היינו 7 דקות על השעון ליד הקבר,היה קור מקפיא ולדעתי היינו יכולים לוותר בשקט על הטכס ולהתפלל בבית


אבל אצלם לא מדלגים על שום שלב... סדר זה סדר..


באותו יום בערב הלכנו לרופאת המשפחה שרצתה לתת לזוגתי 5 ימי מחלה  והיא לא רצתה,אמרה שהיא חייבת לחזור לעבודה ועוד כל מיני דיבורים פטריוטים אידיוטים,


גייסתי את כל תעצומות הנפש שלי ויחד עם הרופאה הכרחנו אותה לקבל 2 ימי מחלה וגם התחייבות מפורשת לקחת את התרופות.


וזה לא דבר של מה בכך ,כי עד המחלה הזאת (ברונכיטיס) זוגתי לא לקחה תרופות בכלל,"הגוף יתגבר לבד",הגוף מייצר ככה ומייצר אחרת,


אבל מה לעשות שהגוף משתנה והוא פחות חזק מבעבר כשעולים בגיל.


ולשמחתי היא הבינה את זה ולקחה את כל התרופות שרשמה לה רופאת המשפחה למרות הרתיעה.


ביום רביעי היא חזרה לעבודה והיום כבר החלימה כמעט לגמרי


ובא לציון גואל וגלמידי לרחל..


משהו נוסף שרציתי לומר בקשר לקור ולחורף,


זו הפעם הראשונה החורף הזה שאני חייב לתכנן מראש מה ללבוש.


כלומר לתכנן מראש את סוג הבגדים שאלבש כדי שיהיה לי בעבודה גם נוח וגם חם מספיק


חלקיכם ודאי מכיר שבמקומות עבודה גדולים יש את האסכולה שגורסת שלא משנה כמה קר בחוץ,צריך חלון פתוח


והאחרת שגורסת  חלון סגור בכל מחיר, שכולם ימותו מחנק ומחיידקים,העיקר שיהיה חם.


טוב אני מודה שאני באסכולה השניה.


אני לא אומר שצריך לסגור את כל החלונות,אבל בשביל אוויר אפשר לפתוח חלון צדדי,לא את זה שמזרים אוויר קר לאמצע החדר,אני סומך על החלון הצדדי שיכניס אוויר לכולם,לא צריך לקרר למוות את כל החדר.


או שיש חכמולוגים אחרים


אני עובד בכמה עמדות עבודה,בעמדה בחדר ספציפי אחד,הבנות שעובדות שם רוצות אוויר אבל שהחלון לא יהיה פתוח לרווחה אלא רק רבע ,וכשהוא פתוח בצורה הזאת הוא בא ישר לעמדה שלי ומקרר את האמאמא שלי


ולא מתאים לי,אז אני אומר בכל פעם שאני נכנס לחדר הזה שאם רוצים,אפתח את החלון לרווחה ואם לא רוצים,אסגור אותו לגמרי עד שאסיים את מה שבאתי לעשות.


בדרך כלל הן מעדיפות שאסגור את החלון:-)


אם נחזור רגע למה ללבוש ביום חורף קר כזה אז אומר שגיליתי השנה את הגטקס,,כלומר את גופיות הגטקס,תחתוני גטקס לא לבשתי למרות שאני לא שולל את האפשרות בעיקר שאלך למשל למשחק כדורגל בירושלים,אבל אז הבעיה היא בכפות הרגליים ופחות בגוף ואני לא זקוק לתחתוני גאטקס,בני הצעיר מסתבר הוא חובב נלהב של תחתונים כאלה והוא גם מסתובב איתם בבית בגאון


אז ליום קר אפשר ללבוש גופיית גטקס ועליה סוודר


גיליתי שללבוש גופיית גטקס עם שרוולים ארוכים ועליה ללבוש חולצת טריקו קצרה שתשווה לך מראה "קולי" לגמרי או מגניב,זה לא מספיק.


כלומר המראה באמת מגניב והכל אבל זה לא מחמם מספיק ואתה עלול להקלע לחובבי חלון פתוח שמסרבים לסגור אותו (בעיקר אם ירחם השם יש מישהו שמשמיע שיעול וכולם נזעקים שהנה תיכף החיידקים מתפשטים בחדר ואוי ואבוי חייבים חלון פתוח ואז סגנון הלבוש הזה לא מתאים.


עכשיו גם הבנתי שצריך מגוון לכל יום מימות השבוע,אי אפשר לבוא באותו סוודר יומיים רצוף ואני נאלץ לחשוב על ואריציאות לבוש שלא חשבתי שאקדיש להם מחשבה בכלל,אבל אין ברירה.


אז השבוע הזה מסתיים ואתמול והיום היה כבר מזג אוויר סביר ,אבל מעבר לשבת הוא כנראה לא ימשך וביום ראשון החורף חוזר.


טוב,נתמודד


רציתי להתייחס לפוסטים האחרונים של קיימן ידידי הטוב,אבל הפוסט הזה בלי להתכוון ניהיה ארוך ולא אלאה אתכם במחשבות שעלו לי בהמשך לפוסטים שלו,מחשבות ומסקנות די מענינות אני מוכרח לומר אבל אשמור אותן לפוסט הבא.


לסיום אני רוצה לעלות לכאן שיר שדובר עליו ועל דומים לו בתוכנית "בית פזמון" המצויינת בערוץ 10


התוכנית עסקה בקשר שבין הדור שעבר את השואה לדור השני שנולד בארץ או סמוך לעליית ניצולי השואה לארץ ועל חוויית בני הדור השני.


השיר שבחרתי לעלות לכאן הוא אחד השירים הטובים שנכתבו כאן ודאי על חוויית בני הדור השני.


"חלון לים התיכון" של יהודה פוליקר.


שיר שמזכיר לי באופן אישי את חיפה בשנות החמישים של המאה הקודמת,גרנו בכרמל צרפתי בסמטה משדרות או"ם שהפכה לשדרות הציונות אחרי החלטת האום שהציונות היא גזענות ומחלון המטבח שלנו ראו את הים וקצת מהנמל,נמל חיפה


 


תקשיבו לבוזוקי !



 


 


מילים יעקב גלעד


לחן יהודה פוליקר


 


הבטחתי לכתוב כשנסעתי
ולא כתבתי מזמן



עכשיו את כל כך חסרה לי
חבל, חבל שאת לא כאן.



אחרי שהגעתי ליפו
תקוות נולדו מתוך יאוש



מצאתי לי חדר וחצי
על גג של בית נטוש.



יש פה מיטה מתקפלת
אם נרצה שלושתנו לישון



את אני והילד
מול חלון משקיף לים התיכון.



ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון



ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון.



שנת חמישים סוף דצמבר



בחוץ מלחמת רוחות



השלג צנח כאן לפתע



לבן מזכיר לי נשכחות.



עוד הפצע פתוח



לו רק היית איתי עכשיו



הייתי ודאי מספר לך



את מה שלא יגיד מכתב.



כאן אם תרצי יש לך בית



ואותי יהיה לך המון



צחוק ילדים בין הערביים



מול חלון משקיף לים התיכון.



ואולי מרחוק


יש סיכוי אחד למיליון



ואולי מרחוק


איזה אושר מתגנב אל החלון.


 


אני סיימתי,תיהיו טובים


 

נכתב על ידי טליק , 11/1/2019 08:12  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-13/1/2019 18:51
 



לדף הבא
דפים:  

446,301
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , ספורט , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטליק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טליק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ