לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אבו אלמוג


לפוסט-ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים, ברוח משנתו של דאהר אל-עומר עליו השלום

Avatarכינוי: 

בן: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

10/2014

הצלת ישראבלוג


אני כותב את הפוסט הזה מכמה סיבות:

 

א. הפוסט הקודם הוא די מביך ואני רוצה להעלים אותו.

ב. הבטחתי לטליק ולקנקן, שני הכותבים הכי טובים שאני מכיר כאן.

ג. באמת באמת חשוב להצטרף למאבק.

 

אז ככה - ישראבלוג היא פלטפורמת בלוגים ששייכת לנענע10. נענע10 רוצים לחסוך. נענע10 פיטרו את מריאט שהייתה עורכת תוכן במשרה מלאה, והפילו את תפקידיה על אחרים שאינם עוסקים בכך במשרה מלאה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאנחנו מאוד מפחדים שמתחיל תהליך איטי של 'ייבוש' ישראבלוג עד שהוא ימות מאליו. את זה חייבים למנוע.

 

זה עניין של צרכנות בסיסית. אני הגעתי לכאן ב-2009 כשישראבלוג הייתה אחת מכמה אופציות, בין היתר כי חיפשתי מספר רב של קוראים, תמיכה טכנית ראויה, וקהילה תוססת. בינתיים אני מושקע כאן בחמש שנות עבודה, במספר משמעותי של פוסטים, שיצרו ארכיון שאם הפלטפורמה תיסגר זה יפגע בי פגיעה של ממש. לא הייתה לי את אותה בעייה אם הייתי פונה ל'תפוז' או ל'וורדפרס' למשל.

 

אז חייבים לנו תשובות, כי הפוסטים שאני כותב כאן הביאו לכאן מספר רב של קוראים וכניסות, שיש להן ערך כספי לא מבוטל מבחינת נענע 10. אני לא אומר שחייבים לי מעבר לכך. כמובן שלא חייבים להעסיק עורך תוכן במשרה מלאה. לא חייבים למעשה להיענות לכל דרישה שלי. אבל חייבים לתת לי תשובות מסודרות ונכונות לפיהן אדע לכלכל את מעשי, ולהחליט החלטות נבונות הנוגעות לצד הזה של החיים שלי שהוא חשוב לי מאוד.

 

וכן, אם אכן נענע10 מסרבת למכור את הפלטפורמה הזו למשתמשים, ורוצה להחזיק בה לעצמה - צריך להיות לזה הסבר ראוי מבחינת המשתמשים שהשקיעו הרבה מזמנם וממאמציהם כדי להפוך את הפלטפורמה הזו לכזו שראוי לשמור עליה. ההסבר הזה צריך להיות מלווה בערובות ראויות לשמירה על הפלטפורמה לפחות במצב הנוכחי.

 

כולנו מרגישים ירידה במספר הקוראים ומספר המגיבים. פוסט שלי שזוכה למספר חד ספרתי של תגובות ולמספר דו ספרתי של קוראים הוא פתאום 'פוסט חם'. יש גם בעיות טכניות שאנחנו מרגישים. אני רוצה להרגיש אחרת. אני רוצה להרגיש שמה שהביא אותי לכאן ב-2009 נשאר - קהילה תוססת, חשיפה רבה, תמיכה טכנית ראויה. כרגע שלושת הרכיבים האלו מבחינתי מצויים בסכנה.

 

אז הדבר הראשון לעשות כצרכנים הוא להתאגד, וקנקן התה וטליק שהם שניהם אנשים נבונים היודעים כיצד להתנהל מול מוסדות, התחילו בכך בזה שיסדו את הבלוג 'הצלת ישראבלוג'. הם מנווטים את הספינה הזו במים די סוערים וכל הכבוד להם. מה שנדרש מאיתנו, קוראי וכותבי ישראבלוג הוא לעשות מינוי במייל על הבלוג. כרגע יש 141 מינויים. זה מספר מצחיק ולא ראוי. הכוח הריאלי שלנו הוא לפחות פי עשרה מזה. אם זה לא יגיע למספרים האלה, כל מאמצינו הם לריק.

 

אז נא להיכנס שם לקישור (יש כל מיני כפתורים שמבקשים ממני לשים בבלוג. אין לי מושג איך. נא ללחוץ על הקישור...), ולהיות מנוי במייל, שכשטליק וקנקן באים אל ההנהלה הם יבואו עם כוח ריאלי של אלפי אנשים מאחוריהם.

 

אני סומך כל על אחד ואחת מכן שידעו שזה הדבר הנכון לעשותו.

 

טליק וקנקן - אני יודע כמה החיים שלכם מורכבים, כי אני עוקב אחר הבלוגים שלכם. אתם לא צריכים את כל זה על הראש, יש לכם מספיק בעיות משלכם. אם יש מקום להגיד תודה, תודה רבה, תודה רבה מאוד, זה כאן ועכשיו. אתם פועלים הרבה מעל ומעבר לנדרש, וכל זאת למעני, ככותב וכקורא. תודה, תודה, תודה.

נכתב על ידי , 12/10/2014 16:21  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   3 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טליק ב-18/10/2014 09:52
 



קולומן מוזר


העניינים קצת יגעים. עלי לטפס על אותו הר פעם אחר פעם. אני ממתין למייל המשחרר מפ', שיגיע או לא יגיע, בזמן (כנראה עד 26 באוקטובר) או שלא בזמן, שיעביר אותי הלאה או שלא. 


 


ניסיתי לכתוב משהו ממש חדש ומבריק לכנס הדוקטורנטים וכשלתי. ביליתי את יום חמישי בלא לכתוב מילה. אחרי כן עיבדתי משהו קיים למשהו קריא, תיבלתי במעט פלפל רטורי, אבל עוד לא שלחתי. 


 


המצב הזה, שאיני יכול לכתוב, הוא מאוד נדיר אצלי. אם היו נותנים לי להמשיך בכתיבת הדוקטורט, זה היה נובע כמעיין המתגבר. לנבור שוב ושוב בפצע הפתוח של הצעת הדוקטורט מביא לי משהו שגובל בבחילה פיזית. אם אני אקבל מקצה שיפורים נוסף אני לא יודע מה אעשה.


 


אני חבר בקבוצת דוקטורנטיות בפייסבוק. יש שם כמה נשים נהדרות, והאינטראקציה איתן היא מאוד מפרה, וזה מקל על הכתיבה מאוד. אבל החוויה של להיות תקוע בכל מובן מנטלי וביורוקרטי, דווקא בסוכות שאותו תכננתי להקדיש לכתיבה, ולראות אותן מתזמנות זו לזו את הכתיבה היא בלתי נסבלת. בחיים לא קינאתי באף אחד כמו שקינאתי בנשים האלו על זה שיש להן מה לכתוב. 


 


האמת שלפני כמה ימים כבר שאלתי את עצמי למה כל זה טוב ולמה אני צריך את זה. החיים שלי מרמלדה גם בלי זה. ננסח את זה אחרת. זה קושי נוסף על כל קשיי הקיום והפרנסה, שגם ככה לא ממש קלים, וכל מיני דברים לא ממש טובים שנמצאים באופק המיידי, נאמר בשבוע שמייד לאחר חול המועד. בהליכה היומית שלי בחמישי בבוקר כבר הייתה לי איזו הארה וחזון שאני פשוט מודיע לעולם שאני מוותר על זה וממשיך בחיים שלי. ולרגע חוויתי שחרור אדיר. מין מועקה כזו שירדה מהלב. אבל זה לא קרה. נשארה רק תחושה כזו, עמומה וקשה, של נטל שלא יורד. אני יודע שאם אוותר על זה אחיה את החיים שלי בתחושת החמצה שאין שנייה לה. שהייתי יכול לעשות עם החיים שלי משהו ולא עשיתי. אז אני לא מוותר על זה, אלא אם מישהו יוותר על זה בשבילי, אבל זה כבר לא בשליטתי.


 


הכנתי מצגת של רבע שעה והצגתי אותה היום בפני ש'. האמת היא שתכננתי להציג אותה אתמול בפאב, כשבירמנתי (עוד בקבוק של בלאק לייבל ירד לטמיון, אבל הפעם אני לא אחראי לגמרי לבדי), אבל ריחמתי על מי שיצא מהבית בגשם והגיע. היו שם א' וב' וש' וגם איזה בחור שהוא הגיס של ב' ושניהם נשואים לאחיות עפולאיות שזו ברכה והצלחה. ולמרות שהייתי יכול קצת לקבל פידבק משמעותי, זו נראתה לי זילות של ההרצאה. מה שכן אחרי כמה כוסיות הלכו שם קטעים נהדרים של לפצח אגוזי מלך שקטפתי מהעץ באמצעות בקבוקי בירה פתוחים ומלאים, וזו מיומנות שאי אפשר להמעיט בערכה.


 


זה פחות או יותר הפוסט הכי אישי שכתבתי בחיים, וזה נהדר כי מספר הקוראים של הבלוג הזה הולך ופוחת. הייתה ירידה דרמטית של שלושים אחוז בערך במלחמה. אני מנתח את זה שהדעות שלי לא היו בקונצנזוס ולאנשים נמאס לשמוע ממני את אותו דבר מעצבן כל הזמן. אז הם הלכו ולא חזרו. נוסיף את זה לירידה הכללית בקוראי ישראבלוג שמורידה גם קוראים מזדמנים, ולאיזה מצב מתמשך של דשדוש ודכדוך שאני נמצא בו בערך מאמצע אוגוסט, ונגיע למצב של חמישה שישה קבועים. וזה סבבה מבחינתי. עכשיו אני הולך לאבד גם אתכם כי יתר הפוסט הזה יעסוק באומנות, קצת פילוסופיה, קצת אר נובו, וקעקועים. כשאראה שאני היחיד שנכנס לבלוג, זה יהיה הסימן שהוא הפך באמת ליומן רשת אישי. ואז באמת אוכל להתפרע.


 


אז הנה זה בא -כשהייתי ברומא היה לי רגע חמוד. כל רומא הייתה מלאה בשלטים שדיברו על תערוכת אשר בקיוסטרו ברמנטה. מכשהייתי ילד הייתה לי אהבה גדולה מאוד לאשר. לקחתי לשם את פלג, ולמרות שהבטחתי לעצמי שזה יהיה טיול בר מצווה בלי מוזיאונים שהוא שונא, זה נגמר בשלושה מוזיאונים לא פחות - מוזיאון הוותיקן, הגלריה נציונלה ד'ארט מודרנה והקיוסטרו ברמנטה.


 


אז ככה, פלג כמובן לא התחבר לאשר, עד כמה שהצלחתי לפענח, בשבילי זה היה פגישה נוספת עם ידידים וותיקים. היה לי ספר של 'כל ציורי אשר' כשהייתי ילד, וכמובן 'גדל, אשר, באך'. בעבודות גראפיות מהסוג הזה יש מעט מאוד ערך מוסף לדעתי בעבודה המקורית לעומת העתק טוב. לעמוד מול קלימט (או ואן גוך. היו שם גם כמה ואן גוכים) בגלריה נציונל היה חוויה חד פעמית שלא הייתי חווה מאף העתק. לעומת זאת האשרים היו חסרים את הממד הזה של המפגש הבלתי אמצעי עם היצירה. וזה לא פלא. הוא לא פונה אל הרגש, אשר. ורעיון מתימטי או פילוסופי עובר טוב גם בהעתק.


 


 האמת, ההערצה הזו לאשר נראתה לי תמיד משהו מביך. הוא נראה לי משהו של חנונים, משהו ששלדון קופר מ'המפץ הגדול' היה מתחבר אליו. משחקי המחשבה והחידות הקטנות שכל כך משכו אותי כילד, נראים לי עכשיו שעשוע אינטלקטואלי שלא מצליח להיות משהו מעבר לזה. זה כמובן לא נכון. אשר הוא עמוק. ומדהים. אבל הוא כל כך לא הטעם הרגיל שלי באומנות, והוא עומד שם בצד, מבויש משהו, ומסתכל בכל יתר היוגנדשטיל, הפוטוריסטים והפוביסטים כמו הילד הזה שלא מזמינים לשחק. 


 


אז בתערוכה היה קצת על 'על מי אשר השפיע' (וזה הרבה. דווקא 'גדל, אשר, באך' לא היה שם, אבל היו שם כל מיני דברים כמו די הרבה עטיפות של אלבומים, ועטיפת ספר של איטלו קלווינו), ומי השפיע על אשר. ושם נחשפתי לראשונה לקולומן מוזר והתאהבתי. הוא מעין יוגנדשטילאי וינאי מסוף המאה ה-19 ממייסדי הסזציון הווינאי שזה כבוד ונחמד. לא סגור על זה שלא שמעתי את השם קודם. הוא היה יותר מעצב מצייר. הוא עיצב הכל מכיסאות ועד בולים. אבל הוא גם צייר נהדר. ושם מצאתי את החיבור של אשר לאר נובו שלי, ולרגש שכל כך חיפשתי, וזה היה קטע קסום.


 


אז נתחיל מהחיבור בין אשר למוזר - מקור - ויקישיתוף


 




 


זו תמונה שאם מישהו היה מראה לי מבלי שאדע הייתי אומר שזו תמונה של אשר, רק שהיא צוירה כשהיה בן שנה. נמשיך משם למשהו שמוזר ידע לעשות ואשר פחות וזה אר נובו נהדר, שמשתווה לגדולים ביותר. גם המקור של הדבר הנפלא הזה הוא ויקישיתוף. 


 




 


אז נחשפנו להמון יופי. נמשיך? ממתק? על רגלי מקועקע אחד הדרקונים שמופיעים בציור 'זוחלים' של אשר -עד כדי כך הגיעה הערצתי הילדותית. לא מצאתי העתק חופשי ברשת אז מי שממש מתעניין יכול להגיע לכאן ולראות. הייתי יכול לכתוב עשרים פוסטים על התמונה הזו ועל המשמעות שלה (מה שלמדתי בתערוכת אשר ברומא הוא שספר איוב המונח בתחתית התמונה אינו ספר אלא עטיפה של סוג פופולרי של ניירות לגלגול סיגריות, וזה בדיוק סוג המשחקים האומנותיים שאני אוהב), אבל זה לא העניין. הציור הזה מופיע על עטיפת תקליט שמאוד אהבתי כשהייתי ילד מאוד קטן של להקה נשכחת בשם 'מוט דה הופל', שהיום אף אחד לא שמע עליהם, אפילו שדייויד בואי נתן ביצוע מאוד נחמד ל'אול דה יאנג דיודס' שלהם. אז הנה טרודי שלהם. נתתי אותו פעם בעבר בפוסט שלי בשם 'לימבו' שתיאר גם תקופה מאוד מעצבנת בכתיבת התזה, וגם היא עברה. אין לי בעייה למחזר, כשמדובר במשהו ממש טוב. אז תיהנו.


 







 


 

נכתב על ידי , 11/10/2014 19:38  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבו אלמוג ב-14/10/2014 17:41
 



רחוב החנויות האפלות


כל החג חיכיתי ליד הטלפון, והטלפון מהוועדה בשבדיה לא הגיע. לא באמת התאכזבתי. כסופר ז'אנרי ולא קנוני איני יכול לצפות לזכות אי פעם בפרס נובל.

 

האמת - לא זכיתי אפילו בפרס רמת גן. הייתי מועמד פעם אחת לפרס גפן ב-2003 וורד טוכטרמן גנבה אותו ממני. סתם. הגיע לה. בכל אופן, אין לי ציפיה לגיטימית לפרס נובל. אבל אני זה אני. מה עם הגדולים באמת שכתבו ספרות 'לא קנונית'? מריימונד צ'נדלר דרך ג' ר.ר. טולקין ועד איזאק אסימוב? אלו יכלו לחכות עד בוש ליד הטלפון. שלא לדבר על לאבקרפט, קינג או בואו נתפרע באמת - אלן מור.

 

אם, נאמר, ניתן היה לראות את צ'נדלר כמועמד לפרס ב-1939, השנה בה יצא לאור 'השינה הגדולה', שיא יצירתו, הרי שבאותה שנה זכה הפיני פראנס אמיל סילנפא, על "על הבנתו העמוקה ואמונתו המיוחדת במינה בתיאור חיי האיכרים והטבע של ארצו ועל תיאור ההשפעה ההדדית ביניהם". מעודי לא קראתי ספר של סילנפא. זה לא ממש מפתיע כי הבחור נשכח, וספריו לא תורגמו מעולם לעברית. בכל פרמטר מדיד של השפעה, ממספר העותקים ועד מספר התרגומים לשפות שונות עולה צ'נדלר על סילנפא כמה וכמה מונים. אם ניקח את הפרמטר החמקמק של 'איכות ספרותית' הרי שלא קראתי את סילנפא, אבל צ'נדלר הוא בעל איכות על זמנית ספרותית צרופה, שקשה לי להאמין שסילנפא השתווה אליה. חיי האיכרים בפינלנד נשמעים לי נושא שקשה מאוד לכתוב עליו בצורה מעניינת, למרות שהוא אשקרה קיבל על זה נובל אז הוא יודע איך.

 

 ומה עם בוב דילן? מספר המשוררים שזכו בנובל הוא מצומצם למדי, והם כוללים שמות כמו ט.ס. אליוט או שימבורסקה, אבל אני די סגור על זה שבכל פרמטר של איכות השירה דילן משתווה לזוכים כמו וולה סווינקה (1986) או יוסף ברודסקי (1987) או אפילו עולה עליהם. מתן הפרס לדילן יכול היה להיות אמירה נועזת על הרלבנטיות של 'תרבות הנגד'. אבל השבדים מעדיפים להתבצר במגדל השן.

 

האמת היא שגם במגדל הזה הם מפספסים. אני לא מדבר על גדול סופרי המאה ה-21 לטעמי, רוברטו בולניו, שמת צעיר מדי וחסר עדיין את ההכרה בגדולתו. מה עם בורחס? למה מיגל אנחל אסטוריאס - תאמינו לי, סופר בינוני ומטה - ולא בורחס? גרהם גרין? עוז? למרות שאתם יודעים, DUM SPIRO SPERO וכל עוד הוא חי (ראיתי אותו ביום עיון מתי שהוא ביוני. נראה נהדר) יש עוד תקווה.

 

בסך הכל המדובר בטעם שמרני של חבורת שוודים קשישים. לפעמים הם קולעים בול, ונותנים למישהו שבאמת מגיע לו, שמייצג את רוח התקופה, או שיש משהו מיוחד באמת ביצירתו, כמו אליס מונרו או שימבורסקה. לפעמים יוצא להם איזה אלפרידה ילינק כזאת, שבאמת מרימים גבה.

 

ומודיאנו? מודיאנו נהדר. אחד האהובים עלי. קראתי כנער את 'רחוב החנויות האפלות' והוא נכנס אצלי לרשימה המצומצמת. סיפור בלשי כמעט על אדם המאבד את זכרונו, ולאחר מכן מתחיל לעבוד כבלש פרטי, ומחפש אחר זהותו האמיתית. סיפור מאוד עצוב עם סוף לא סגור על זכרון ושכחה, ועל הפרטים הקטנים המרכיבים את החיים שלנו. יש שם כמה תחבולות עלילתיות נהדרות, וכמה מהלכים 'בלשיים' קלאסיים, וביני לבין עצמי כמעט וסיווגתי את מודיאנו בז'אנר 'הבלש הפרטי', ואני שמח שהשבדים חשבו אחרת. כי הוא נורא חמוד. לא יודע אם 'מגיע' לו, אבל אם כבר קיבל, אז יופי.

 

 ותגידו, חילקו כבר את פרס נובל לכלכלה? כי יש לי זוכה. הוא עבר קריירה מעיתונאי וסופר - פרס נובל בטוח אם אך היה ממשיך - לכלכלן עולמי מוביל ממציא שיטת המע"מ אפס, ולשמחתי גם בזה מעניקים פרס! שמח בשמחתך יאיר. זה לא היה יכול לקרות לבנאדם יותר טוב. ואני בטוח שבסוף תוריד את מחיר המילקי. יש לי רעיון, תעשה מע"מ אפס גם על מילקי. תראה איך כולם יחזרו מברלין. ברכבת אווירית.

 

למה תמיד כשאני כותב פוסט רציני אני חייב להשתטות בסוף? אז זהו - שעוד לא נגמר. ממתק לחג. שוב קיבלתם את שאנטל עם כוכב הפפריקה. מגיע לו נובל על התמצות של המצב האנושי במילים - "There's too much death and too little sex". מוכן להתערב שגם אם זוכה פרס נובל תומס טרנאטרמר (2011) היה יושב מהיום עד חנוכה הוא לא היה חושב על שורה כזו. חג שמח!

 

נכתב על ידי , 9/10/2014 21:44  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבו אלמוג ב-12/10/2014 08:25
 



לדף הבא
דפים:  

104,919
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבו אלמוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבו אלמוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ