לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אבו אלמוג


לפוסט-ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים, ברוח משנתו של דאהר אל-עומר עליו השלום

Avatarכינוי: 

בן: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

9/2014

צוקי קינטאייר


בין יתר חדשות היום, בין אהבת גדעון וגאולה, דאע"ש, מע"מ אפס, שר אוצר אפס, רונצקי וכאלה, נחבאת הידיעה היפה והאופטימית של השבוע. של השנה. של העשור. משאל העם לעצמאות סקוטלנד.

 

כל מי שנחשף, ולו במעט, לעושר התרבותי האדיר של העם הצנוע, ההררי, הזה, חש את ההתרגשות ברגעי הלידה מחדש של אומה אדירה, שגחלת עצמאותה מהבהבת מזה מאות בשנים, ועומדת להפוך ללהבה. האישה המרכזית בחיי, פ', היא פריקית של פילוסופים סקוטיים מההשכלה, ואף הכריחה אותי לקרוא את התרגום החדש של 'מסכת על טבע האדם' של דייוויד יום, בתרגומו הנפלא של בריל. התלהבותי מסוג זה של פילוסופים פחותה מעט, משאני זוכר שאוייב האנושות אדם סמית' נמנה עליהם, אבל מוצאו הסקוטי של לא פחות מעמנואל קאנט מכריע את הכף. 

 

המאבק הסקוטי, להבדיל מהאירי, לא הוכתם בדם. הוא היה מאבק עממי ושקט, והצלחתו - אם אכן יצליח - אינה רוויה בדם נקיים. סקוטלנד לא איבדה את עצמאותה בשדה הקרב, אלא באיזו מניפולציה פוליטית, כאשר המלכה הבתולה אליזבת', אחרונת שליטי בית טיודור, הלכה לעולמה, והיורש הזמין ביותר היה אותו הומוסקסואל עגמומי מצידו הצפוני של הגבול, ג'יימס הראשון לבית סטיוארט, חובב התנ"ך והנערים. בית סטיוארט זה היה אכן ראוי לתהילה הרומנטית שיצאה לו, והתקופה הקצרה בה מלך הייתה רוויה באירועים - מהפכה ורסטורציה, ושוב מהפכה (הפעם מהוללת), וב-1688 סילק העם הבריטי את ג'יימס השני, הקתולי, ואת בנו הפעוט (המוכר בהיסטוריה בשם 'הטוען לכתר הזקן') והחליף את בית סטיוארט הסוער, בפקידים הגרמנים היעילים, אדומי המדים, של בית הנובר. בית סטיוארט הודח, אך השלטון הבריטי בסקוטלנד נותר עד ימינו.

 

ב-1745, בקאלודן, שרו ההיילנדרים הרומנטיים את שירת הברבור של בית סטיוארט, כאשר עמדו עמידת גבורה לצידו של צ'ארלי, הנסיך היפה של בית סטיוארט, אל מול רובי המכנס היעילים של ההנוברים. קרב זה, הרומנטי מכל, היה הפעם האחרונה בו הייתה לסקוטלנד הזדמנות להיות עצמאית. קאלודן! לו הייתי שם! שנה זו, 1745, הייתה שנה רווייה באירועים. בקניגסברג נחשף קאנט לראשונה לאותו פילוסוף סקוטי, דייוויד יום, והתעורר מתרדמתו הדוגמטית. בטבריה עמד ד'אהר אל עומר (שליט הצפון! כמוהו כצ'ארלי שלנו) בהצלחה אל מול המצור התורכי על טבריה. ובקאלודן נוצחו ההיילנדרים.

 

נצחון זה הוא בעל משמעות וחשיבות בתולדות העולם הרבה מעבר לשאלה איזו שושלת תמשול באנגליה. על אף שג'ורג' השני הוביל באופן אישי את חייליו אדומי המעיל אל הקרב מול הסקוטים העקשנים, והיה המלך האחרון של בריטניה שעשה זאת, סימנו ההנוברים דווקא את אותו סוג מאוד לא רומנטי ומאוד לא אישי של שלטון פקידים שהתפתח למונרכיה קונסטיטוציונית, ואיפשר את עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית. הסטיוארטים הרומנטים ניסו להביא לבריטניה את אותו סוג של שלטון אבסולוטי שחווה צ'ארלי בגלותו בצרפת של מלכי בית בורבון האחרונים. ניתן לומר שראשו של לואי ה-16 נערף לא בכיכר הקונקורד ב-1789 אלא בקאלודן ב-1745. העולם, כמו שאנו מכירים אותו היום היה שונה בהרבה לו ניצח צ'ארלי בקאלודן.

 

ועכשיו ניתנה להיילנדרים האפשרות הנדירה כל כך בהיסטוריה להפוך את הקערה על פיה, ולקבל את עצמאותם. מי לא יתמוך בהם?

 

נשוב לקאלודן. הזיה רומנטית שלי שפרשתיה כאן כמה וכמה פעמים היא כי צ'רלי ניצח בקאלודן, והקים בבריטניה הגדולה והמאוחדת תחת דגל סטיוארט אבסולוטיזם כה אכזרי, עד שלעם הבריטי לא הייתה הברירה אלא להתקומם - אולי בהשראתו של גולה גרמני שהגיע לשם באמצע המאה ה-19, קרל מרכס - ולהקים בסוף המאה ה-19 מדינה סוציאליסטית אמיתית על שטחה של בריטניה הגדולה. אך זו הזיה. סקוטנלנד נותרה חלק מממלכה בריטית דמוקרטית, ליברלית, יעילה, שעשתה מה שכל ממלכה דמוקרטית, ליברלית, יעילה, עושה לאזורי הפריפריה הצפוניים שלה, והזניחה אותה לאנחות.

 

ערש הסוציאליזם הבריטי הוא עם הכורה הסקוטי קייר הארדי בסוף המאה ה-19. הארדי זה הקים את מפלגת הלייבור הבריטית, שרבים ממנהיגיה ההיסטוריים מרמזי מקדונלד ועד טוני בלייר היו סקוטים.

 

אין זה פלא שאם תתקבל העצמאות הסקוטית, יהיה הפרלמנט הסקוטי העצמאי אחד השמאליים ביותר באירופה. ה-SNP, המפלגה הלאומית הסקוטית השלטת בפרלמנט, היא מפלגת שמאל סוציאליסטית טיפוסית, שמאלית בהרבה משרידי הלייבור הנאנקים תחת מורשת 'הדרך השלישית' הכושלת שניסה להנהיג בלייר. החבר'ה האלה תומכים בכל הדברים הנכונים ממדיניות הגירה ועד איכות הסביבה. וזו, לכשעצמה, סיבה טובה לתמוך בהם. נצחון הלאומיות הסקוטית ועליית ה-SNP לשלטון יהיו אות נוסף לתנועת המטוטלת ההיסטורית שמאלה, לאחר שזו נטתה ימינה בשנים האחרונות. נצחונה המתוק של המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה בשבוע האחרון היה סימן מעודד לכך שזה אכן קורה, מול עינינו.

 

ועוד כמה סיבות טובות לתמוך בהם?

 

הניצחון הסקוטי, שהושג בדרכי שלום, יעודד תנועות לאומיות לנצחונות דומים, בדרכי שלום, מהבסקים והקטלונים ועד לפלסטינים.

 

הרפובליקה הסקוטית תשתחרר סופית משלטון אותה שושלת של זנאים גרמנים השולטת כיום בבריטניה הגדולה. אלו, על אף ששינו את שמם מהנובר לוינדזור, הם עדיין זרים לנוף ההרים הסקוטי. הנפת הדגל הסקוטי מעל טירת בלמורל, מעונם ההיסטורי של ההנוברים, שבאורוותה נשגלה דיאנה עם הסייס והביאה לעולם את הממזרים ויליאם והארי, תהיה מעשה שכל רפובליקן ואגליטריאן ראוי לשמו יתרגש ממנו.

 

אלביון הבוגדת! הבוגדנית! אותה אימפריה קולוניאלית שהביאה שיעבוד ועבדות להמונים מדרום אפריקה, דרך שלטון האימים הרצחני בהודו ועד אירלנד, תתפרק סוף סוף לרכיביה. זמנה חלף. לא עוד תשלוט בריטניה בימים.

 

האם זה באמת יקרה? יש סיכוי לא רע. האמת - אני לפעמים קונה כרטיס לוטו שבוע לפני ההגרלה, ובמהלך השבוע עד שהמספרים השונים לחלוטין מהמספרים עליהם שמתי את כספי עולים בגורל, אני מסתובב עם מיליוני שקלים בכיסי, וקונה כל מה שעיני רואות. עד מחר, עד שייוודעו תוצאות משאל העם, אניף את הדגל הסקוטי. הסיכויים טובים בהרבה, אגב, מסיכויי הזכיה בלוטו. גם הפסד דחוק יסמן אבן דרך חשובה בדרכו של העם הסקוטי אל העצמאות.

 

ממתק? סקוטלנד הוציאה כל כך הרבה מוזיקאים, להקות נהדרות, וזמרים אדירים, שקשה לבחור. מי שבאמת אוהב יקשיב ל'פינה הסקוטית' שמשדר כמעט מדי יום בעז כהן בתכנית הבוקר של 88 FM. ועדיין אני מביא לכאן את אותו מוזיקאי בריטי מובהק, שעל אף המק' שנדבק לשמו, הוא אנגלי כפודינג יורקשייר, אך הצליח להוציא מקרבו פיסת מוזיקה סקוטית נהדרת - צוקי קינטאייר.

 

 

נכתב על ידי , 17/9/2014 06:26  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של nachum ב-18/9/2014 14:22
 



החזית הצפונית


סך הכל יש הרבה קולות חפירה באוויר. מינהרות וכאלה. מישהו חופר מינהרת רכבת שתעבור מתחת לצורית וגילון וזה יהיה משהו משהו כשהרכבת תתחיל לנסוע משם. החלום הגלילי הוורוד שלי הוא לשים את האוטו בבוקר באשחר ולנסוע לעבודה ברכבת. יקרה? אולי. אבל עד אז הרבה חפירות. אבל סך הכל לפי מה שאני קורא בעיתונים אז יום אחד ייבקע חור גדול, מעין בולען, במשרד שלי וממנו יצאו אנשי חיזבאללה ממהמנהרה הסודית הנחפרת בין נבטייה לעפולה, במטרה לכבוש את הגליל. אני מתכוון להציע להם שירותי נוטריון במקרה כזה. לך תדע מה הם צריכים, בארץ זרה. עם זאת אין בכוונתי לסטות מכללי האתיקה ואני מתכווון לחייבם בתעריף הנוטריוני המלא.

 

אז פתאום חיזבאללה חושב לכבוש יישובים בישראל.  וואלה יופי. זה לא חדש דרך אגב. גיגול פשוט יראה שהתכנית הזדונית נרקמה והודעה בציבור על ידי לא פחות מחיזבאללה עצמו עוד באוקטובר 2011. אז תראו. דפ"א יש. ואל אקצה עדיין בידי הכופרים אתם יודעים, ושבעים ושתיים הבתולות ממתינות בקוצר רוח. אז למה אתם מחכים? 

 

מה קרה בשלוש השנים האחרונות מאז נהגתה ופורסמה ברבים התכנית הזדונית? דבר קטן שנקרא מלחמת האזרחים בסוריה. למי שלא יודע, חיזבאללה לוקח שם חלק פעיל, מושקע שם בכל מה שיש לו, וכרגע זו הבעייה הגדולה שיש לו בחיים. האמת, אולי זה התחיל בקטע של השקעה לעתיד או להחזיר טובה לאסד או איזה תכתיב של הבוס בטהראן, אבל עכשיו הם נלחמים על הבית. הקרבות התחוללו באוגוסט בחצר האחורית שלהם, על אדמת לבנון, בעיירה שנקראת ערסאל. מבחינת נסראללה זה להיות או לחדול. תרשו לי גם לנחש שמבחינה דתית, המאבק בין עורפי הראשים הסונים לאלו השיעים קצת יותר רגשי וקצת יותר קשה מהמאבק עם הכופרים, כי סך הכל מתמודדים על אותו קהל יעד.

 

אז? אז האינטרס העליון של חיזבאללה זה שקט בגבול הצפון. הם לא יכולים לקחת את הסיכון שמשהו יגרום לנו להתפרץ עליהם והם יימתחו במלחמה בשתי חזיתות כשאחת מול צה"ל. 

 

נו, אז צה"ל לא יודע את זה? אני מכיר (בערך) את אביב כוכבי, ולא חושב שהוא ממש מטומטם. אם הוא מוכר לי את הסיפורים האלה, אז הוא חושב שאני מטומטם, אבל זה דבר אחר. אני בסך הכל קורא עיתונים נלהב - פרט לישראל היום בו אני משתמש לצורך ידוע - והוא יש לו את כל אמ"ן, ואת יחידה 8200 שכשהם לא עסוקים בתחביב הנחמד שלהם של האזנה לשיחות סקס עם פלסטינים ועסוקים בללחוץ על הומואים שיסגירו מבוקשים וכאלה, הם בטח מאזינים לשיחות סקס של נסראללה. וזה משהו שאני אישית לא הייתי מוכן לעשות, כי זה נשמע לי נורא דוחה, וייתכן שלא הייתי יכול לעשות סקס נורמלי עד אחרי שהדימויים האלה יצאו מהראש, אבל טוב שיש מישהו אמיץ שלקח על עצמו את האחריות הזו. 

 

אז צה"ל יודע את זה טוב מאוד. אבל עוד מעט דיוני התקציב וכאלה, וצה"ל צריך את הכסף הזה.

 

למה בדיוק? דבר ראשון למנגנונים נגד מינהרות. זה די סבבה. הייתי אומר שזה להילחם את המלחמה של אתמול ופשוט לקבור מיליארדים בקרקע, אבל הם כל כך שיחקו על הקלף הזה בצוק איתן, כך שכל פונדמנטליסט איסלמי מטהרן עד מאוריטניה כבר בטח תפס את הטריק שזה נורא מפחיד אותנו מינהרות, וחופר בכל הכוח. אז בואו נפעיל כאן את עיקרון איראן. כמה השקענו במלחמה ההזויה שלא הייתה מול הגרעין האיראני (איום קיומי לא פחות מהמינהרות)? סכום של שתי ספרות במיליארדי שקלים? נשמע לי ריאלי. אז מה קרה עם הכסף הזה, שהיה יכול לקדם את המדינה שלנו להרבה מקומות אזרחיים טובים? הלך לעזאזל. כי עכשיו, כמה ששני הצדדים מכחישים, האיראנים והאמריקאים חברים הכי הכי טובים. אז מינהרות.

 

דבר שני הייתה עכשיו מלחמה. צוק איתן עלה משהו כמו שישה מיליארד ש"ח.  הרגנו אלפיים פלסטינים. מהם נאמר שש מאות חמושים. אז זה יוצא או מאה מיליון שקל לחמוש, או חמישים מיליון שקל לראש אם מתייחסים לחפים מפשע כנזק משני. זה נראה לי יחס קצת לא משהו לצבא כה חזק ואמיץ, אבל מי אני שאמתח ביקורת? ההרגל הזה שהתמכרנו אליו לסיבוב מול החמאס אחת לשנתיים, עולה לנו ביוקר רב, וסך הכל הניצחון של החמאס, ברמה האסטרטגית ממש, זה להוציא מאיתנו את הכספים האלה אחת לשנתיים, ולדפוק לגמרי את התקציב הדו שנתי. מישהו זוכר את 'עמוד ענן'? גם כן לפני תקציב. מה שקרה שם הוא שנתניהו פיזר את הכנסת ה-18 על רקע קשיים להעביר את התקציב, ורצה קואליציה קצת יותר נוחה לעניין הזה. כעבור שבועיים - עמוד ענן. כי מישהו בחמאס קורא עיתונים. 

 

הקטע הוא שהמלחמה כל שנתיים לפני תקציב יוצרת כורח ביטחוני להעביר מיליארדים שהיו יכולים ללכת לחינוך לבריאות ולרווחה ודי הורסת את התשתית האזרחית במדינת ישראל. וכאן יש תיאום עניינים מופלא בין התומכים במדיניות הרס מדינת הרווחה הניאו ליברלית ובין החמאס. 

 

אבל עדיין, אתם יודעים, יש צרכים ויש דרישות, ויש כל מיני אנשים שמצאו את עצמם בטעות בממשלה הזו ועדיין יש להם שרידים של מצפון אזרחי כמו עמיר פרץ או מאיר כהן. אז בשביל לסתום לאנשים האלה את הפה יש קמפיין הפחדה. ובמסגרת זו צצה לפתע וקמה החזית הצפונית. מישהו מקווה שעמיר פרץ לא קורא עיתונים. לא יודע. אחרי שקשרתם לו את כתרי האסטרטג העולמי על זה שהמריץ את תכנית 'כיפת ברזל' (אני חולק, אבל זה ויכוח אחר וקצת יותר מסובך), קשה לקרוא גם לו אידיוט. אבל יש לו מצביעים וכאלה, ואם יפחידו אותם מספיק, ויסמנו את כל מי שמתנגד לתקציב הביטחון כאויב העם, אז גם הפרצים והכהנים שבממשלה יצטרכו ללכת בתלם.

 

ולכן קמה לנו לפתע החזית הצפונית. אני לא קונה את הבולשיט הזה. זה מתחיל להיות שקוף ברמות מביכות.

 

בואו נתחיל מזה שלא נעביר עוד גרוש למלחמות מיותרות ולהתעצמות וכאלה, וכשנהיה מול כורח אמיתי, לא תהיה לנו ברירה אלא לקדם מדיניות של שלום. כי המוח היהודי לא מפסיק להמציא פטנטים, אלא אם כן מישהו סותם אותו בשטויות ותעמולה, ושם מעליו קסדה.

 

ונבנה חזית צפונית אמיתית, אזרחית. של בנייה אמיתית של תשתיות חינוך ורווחה בצפון הנטוש לנפשו. החשיפה השבוע של מכון 'מולד'  (ההפניה היא לסרטון של 15 דקות ביוטיוב. אם יש לכם זמן - תצפו זה חשוב) ולפיה ההשקעה של המדינה בהתנחלות בית אל שווה להשקעתה בכל יישובי הצפון והדרום לא ממש מפתיעה אף אחד. אתם יודעים מה? עיני לא צרה בהם. אני יודע שאפשר לעלות לרמה הזו של השקעה גם בדרום ובצפון, אם לא נשקיע בהרג פלסטינים במחיר המוגזם של חמישים מיליון שקל לראש.

 

ובהקשר הזה, כפעולת השקעה כלכלית אמיתית בעתידה של מדינתנו, אני מתכוון להשתתף היום בכנס יהודי ערבי ראשון מסוגו בכרמיאל שהוא המשך ישיר לפעולות המחאה והשיתוף היהודי - ערבי הנהדר מתקופת 'צוק איתן'. נאבקים בגזענות - מקדמים שותפות. היום בחמש וחצי. אם מישהו מהקוראים שלי ימצא את עצמו שם זה יהיה נהדר. זו החזית הצפונית. האיום האמיתי הוא מבפנים. לא איומי הסרק. הקריסה הכלכלית והחברתית בצפון, הנותנת את אותותיה בכל מקום, הגזענות הפושה, השינאה ההדדית. את כל אלו אנחנו יכולים לפתור בעצמנו. אנחנו, תושבי הצפון, לוקחים את הגורל של עצמנו בידיים. 

 

ובכל אופן לתקציב- אני רוצה שמישהו ישקיע כמה מיליוני שקלים בשאלה החשובה באמת - למה אי אפשר לשמוע אישה שרה בפורטוגזית בלי להתאהב בה עד כלות.

 

נכתב על ידי , 15/9/2014 06:47  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של העוקב אחר העוקב ב-16/9/2014 13:44
 



תן לבייבי לרכב


זה סוד גלוי שמאז הנפילה שלי מהאופניים מתי שהוא באוקטובר שעבר - אני חשבתי ששברתי את היד. ש' חשבה שלא. הרופא לא הצליח להכריע ודן אותי לאיזה סד אידיוטי שבסוף השלכתי - לא ממש חזרתי לרכב. זה לא שנטשתי את הכושר הגופני וכאלה כי אני עדיין מחוייב למראה הנערי והכשיר שרכשתי בעמל כה רב. אז הצטרפתי לקבוצת הליכה בשבת בבוקר, והייתי הולך שעה ורבע עם קרן ורמה ועופר וענת והיה סבבה. לפעמים גם יהודית הצטרפה עם באדי. והוא היה נובח על מי שהיה רוכב באותו שביל עם האופניים, וזה היה הקשר שלי לאופניים.

 

אז לפני כמה ימים נפגשתי עם שחף שהיא גם לקוחה וגם חברה וגם יש לה קבוצת אופניים. ולא ראיתי אותה שנה, כי התיק שלה המתין עד שיקבעו קדם משפט, וכשהיא שאלה איך הולך עם האופניים השפלתי מבט וגימגמתי משהו. היא מייד פקדה עלי לחזור ולרכב. היא המליצה שאקנה אופנים חדשות אבל זה כבר מוגזם. מה שכן כשהחלטתי שאני רוצה לחזור לרכב הלכתי והשקעתי מאה ומשהו שקל בכפפות וגאדג'ט כזה חמוד, וזה יצר איזו מחוייבות פיננסית שאם לא ארכב אז זה הלך לעזאזל. 

 

החלטתי לרכב ביום שבת בבוקר. אבל בשביל זה היה צריך לעבור את יום שישי בערב שהייתי ברמן בעיזה בר. המצאתי קוקטייל חדש וקראתי לו דעאש (דאייט ערק אשכוליות - دايت عرق أشكوليات). אבל אף אחד לא הזמין את זה, למרות שנתתי מחיר מציאה של 15 ש"ח. מה שכן הבאתי בקבוק ג'ין הניצחון וכמעט גמרתי אותו בעצמי עם האשכוליות. הולך לא רע, בעיקר אחרי הכוס השלישית. השיחה התרוממה לגבהים. לא נתתי את ההרצאה שלי על סימן 52 לדבר המלך שלדעתי זה מה שמבריח אנשים מהפאב בשבועות שאני מברמן, או סתם כשחושדים שאני עלול להגיע. למרות שזו בדיוק ההזדמנות לשייף את החלקים התיאורטיים וללטש אותם. אבל דיברנו על ספרות וגיליתי שגם אחרי בקבוק של ג'ין אני מסוגל לדקלם בעל פה את כל אילן היחש של בית בואנדיה מחוסה ארקדיו ועד אאורליאנו האחרון. אני לא יודע מה לחשוב על זה. אם זה טוב או רע. זה מאוד בידר את הסובבים אותי מסיבה לא ברורה. אחרי כן הגיעו פליטים מההופעה של אריאל הורוביץ ביובלים. וכל הסיפור נגמר בערך באחת. לסגור את הפאב לוקח פי שלושה יותר זמן מלפתוח אותו, לא רק כי צריך לנקות את כל הזבל ולטטא את כל גלעיני הזיתים ולרוקן את המאפרות - אסור לעשן על הדק - ולשטוף את הכוסות וזה. אלא גם כי ג'ין לא מוסיף לקואורדינציה. אני חושב שבשבוע הבא אגמור את הבקבוק. לא נשאר הרבה. 

 

כשקמתי בשש הייתי די הלום ג'ין, אבל לקחתי את האופניים. יש לי את המסלול הקצר של בערך שנים עשר קילומטר קצת פחות, והארוך שהוא משהו בין שבעה עשר לעשרים. חשבתי שלסיפתח אני אעשה את הקצרצר, אבל לא ויתרתי לעצמי. החניתי את המכונית בקיבוץ סער בבטר פלייס הנטוש, אנדרטה לטיפשות האנושית, והתחלתי במסלול הארוך. היה סבבי. הדייגים היו במקום, וכך גם העורבים והשחפים, ושפני הסלע, והגלים, והאוויר. והרצים, והרוכבים. והשמש הסתווית כבר. שבדיוק סיימתי את הרכיבה לפני שהתחילה להיות מעצבנת ומעיקה. היה קל וחמוד ולא הבנתי למה הפסקתי.

 

נורא חששתי מהסיפור של כאבי הגב וזה. לא הרגשתי אותם ברכיבה, והם מאוד השתפרו אחריה. וזה סבבה. זה כמובן לא פתר לי כלום במשבר הדוקטורט או ביתר המשברים שהולכים ליפול עלי השבוע (שבוע קשה, רע ומורכב. אל תשאלו כי זה לא הדברים שאפשר כאן לכתוב עליהם) אבל היה חמוד כל עוד זה נמשך ועשה טעם של עוד.

 

אז ארכב בשבוע הבא? ראשית, החלטתי לא לנטוש את קבוצת ההליכה, כי בכל אופן חברה נהדרים ואני נורא אוהב אותם. אולי נעשה שבוע שבוע כמו טבחים בצבא. שנית, היתרון של ההליכה היא שאני מסיים את כל הסיפור ומגיע לאשחר בשמונה וחצי. ברכיבה אני מגיע בתשע וחצי עשר. זה הבדל משמעותי מאוד, כי אם אני רוצה לכתוב בשבת, אז השעה הזו משחקת תפקיד משמעותי. נראה. אבל אני לא אתן לשבועיים לעבור בלי רכיבה. 

 

אז בקיצור השבת הולכת להסתיים. אני לא אוהב אי ודאות ותקיעות במקום. יש כל מיני סימנים שדברים לא טובים יקרו. אני חייב להתנער כארי או משהו כזה. ביום חמישי אני שולח לפ' את המסמך. יום לפני ראש השנה אני נפגש איתה. אני כל הזמן אומר לעצמי שכל הקטע הזה זה דיאלקטיקה מפרה שמכניסה לעבודה שלי עוד כל מיני גורמים לא צפויים מכל מיני מקומות ומתבלת אותה בדברים טובים. אבל יש לי מין תחושה נוראית בקרקע הבטן שהכל בולשיט, שאני מתפשר על הכתיבה שלי, שאני נגרר למקום שאני לא רוצה להיות בו, ושזה ייגמר לא טוב. קשה קצת לכתוב וליצור מהנקודה הזו. אולי זה טוב שהשבת הזאת לא נגעתי בטקסט בכלל. אבל כל הזמן הרגשתי אשם, ושורה תחתונה שביזבזתי יום מתוך לא יותר מדי ימים שיש לי.

 

ועוד מבין כל המלחמות שאני נלחם בהן בזמן האחרון זו אחת הקלות.

 

רציתי לכתוב פוסט חמוד ואופטימי על רכיבה באופניים ונגררתי לקיטורים. אני בלתי נסבל בזמן האחרון. אבל היי! אתם רק צריכים לסבול אותי כאן, ואם אתם רוצים אתם לא קוראים.

 

כמה דברים שמחים לסיום - כשאני לובש את החולצה והמכנסיים והכפפות והקסדה אני נראה ממש כמו רוכב אופנים! התחילה העונה של האפרסמונים, ובמכולת הצ'רקסית בכפר תבור הם מתוקים ועגולים וגדולים! היום בערב אשב על המרפסת שלי, ואוכל תירס, ואראה את העונה החדשה של 'אימפרית הפשע' ואם נורא יתחשק לי אגוז מלך אני אשלח את היד לעץ ואקטוף אותו משם.

 

יש בלוזיסט זקן מהדלתא של המיסיסיפי, בחור בלי שיניים עם פה מלוכלך. קוראים לו רוברט לי ברנסייד. סך הכל זה די מוזר, כי האסוציאציה המיידית היא לרוברט אי לי, ולמה שלבלוזיסט שחור כשולי הקדרה יקראו על שם אביר הקונפדרציה? אבל ראיתי דברים גרועים יותר. אתמול שמעתי במקרה שיר שלו ברדיו וחיפשתי ביו טיוב, ואני שמח לבשר שנמצא זוכה (ולו זמני) במכרז למוזיקת הרקע לכתיבת הדוקטורט, אם זו אכן תתאפשר, אי"ה. לט מיי בייבי רייד. זה אפילו קשור איכשהו לאופניים. לא?

 

נכתב על ידי , 13/9/2014 19:12  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבו אלמוג ב-16/9/2014 15:32
 



לדף הבא
דפים:  

103,693
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבו אלמוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבו אלמוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ