הבלוג של אבו אלמוג

יכול להיות שזה יפתיע כאן מישהו, אבל אישתי היא אדם. היא אינה חפץ היכול להיקנות ולהימכר. אנשים אינם כאלה. אין להם את התכונה הזו. ובכלל, עמנואל קאנט כבר כתב 'עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד'. הוא גם קרא לזה 'הציווי הקטגורי' וטען שזה ציווי מוסרי אפריורי, וכל מיני כאלה. קאנט לא היה מתחתן בחתונה אורתודוכסית (הוא לא היה מתחתן בכלל, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר). 

מי שממש קורא את מסכת כתובות רואה שהאישה נקנית בשלוש דרכים - בכסף בשטר או בביאה. נקנית. כאילו הייתה חפץ. המעשה הנחמד (והפרוידאני, פרוידאני כל כך) של ענידת הטבעת על אצבע האישה הוא מעשה קנייני. זו הסיבה שהרב שואל אם הטבעת שווה פרוטה. הפעם הראשונה והאחרונה שבה קניתי אדם, הייתה הנישואים האורתודוכסיים שלי בהם קניתי את אשתי מאביה. אשתי היא אדם השווה לי בכל. יש תכונות שבהן היא עולה עלי באופן ברור. אני אוהב ומעריך אותה. וקניתי אותה מאביה כאילו הייתה חפץ. טוב, יש לזה נסיבות מקלות, כמו העובדה שהתחתנו גם בחתונה רפורמית, ועוד כל מיני. ועדיין. אם יש מעשה אחד שאני מתחרט עליו זהו המעשה הזה. לא מבחינת תוצאותיו - משפחה עם שני ילדים נהדרים, אלא מבחינת העובדה שהמשפחה הזו מבוססת על אקט פטריארכלי וארכאי של קניין. 

טוב. זה רק אני. שר הדתות שלנו, נפתלי בנט, לא חושב כמוני. בנט - ניסוי מחשבתי. אתה חי בעולם מוזר שבו הדת השוררת היא רפורמית, והדת האורתודוכסית אינה אסורה, אבל היא מופלית במתן שירותים, ואם אתה רוצה להתחתן באופן שבו המדינה מכירה בחתונה שלך ונותנת את הזכויות המגיעות לזוג נשוי, אז אתה צריך להתחתן בטקס רפורמי. אז אתה קצת מגמיש את המצפון, ובמקום ללכת לרב שישיא אותך לפי מצפונך, כדת משה וישראל, באקט של קניין, אתה הולך לרבה הרפורמית שמספקים שירותי הדת במקום מגוריך. במקום שהכלה שלך תשמע הדרכת כלות, אתה והכלה והרבה יושבים ומתכננים ביחד טקס שוויוני, עם ברכות שכתבתם בעצמכם בהדרכת הרבה. אמאל'ה! נפתול, לא הייתי עושה לך את זה. אני מין ליברל כזה שמאמין שכל אחד צריך להתחתן איך שבא לו. ולמרות שאני מאוד מסתייג מהאופי הקנייני והפטריארכלי של הטקס האהוב עליך, וחושב שהבסיס הסימבולי שלו הוא מה שהופך את החברה שלנו לכל כך לא שוויונית בין נשים וגברים, לא הייתי חולם לכפות עליך את הטקס שלי. אבל מה, אתה כופה עלי את הטקס שלך.

אז אתמול הוא הלך והכריז עם החיוך הצדקני על 'רפורמה בשירותי הדת'. זו רפורמה שאמורה להיות 'פי שלוש מהרפורמה בנמלים'. מילה אחת על הנמלים - הקפיטליסטים המחורבנים מבינים יפה מאוד את הצורך לשבור את העבודה המאורגנת. יש שם אלון חסן כזה, שעושה קולות של בנאדם דעתן ורעשן. אז דבר ראשון מסמנים אותו כאוייב האומה, ואחרי כן ניגשים להסתערות. אבל אני במקום חסן הייתי נרגע, כי אם הרפורמה בשירותי הדת היא משולשת מהרפורמה בנמלים, אז הרפורמה בנמלים הולכת להיות אקט מינורי למדי.

אז מהי הרפורמה בשירותי הדת? עד עכשיו היית צריך להירשם ברבנות במקום מגוריך, ולקבל את הרב שסיפקו לך. זה לא היה משהו, כי יש רבנים שנורא מקפידים על כל מיני כמו פתק מהמקווה (עוד חלק משפיל בעיסקת החבילה הנפלאה של 'חתונה אורתודוכסית') ויש כאלה שלא. עד עכשיו נתקעת עם מה שיש במקום מגוריך. אפילו אם זה איזה עבדקן איום ונורא שמבקש פתק מהמקווה, וממלמל, ומבקש מעטפה עם כסף, ומגיע לחתונה באיחור וכל זה. מהיום - רפורמה! אז למשל אם שמעת שהרב בקריית מוצא תחתית לא מקפיד על זה (למרות שקראת בעיתון שהוא הוציא פסק הלכה שאסור להשכיר דירות לעמלקים. אבל הכלה המיועדת עושה לך כאלה פרצופים, שהתגמשת...) אז תלך לשם, ותתחתן שם. רפורמה אמרנו כבר? אז הרעיון הוא שהמועצות הדתיות צריכות את ה-600 שקל של האגרת רישום נישואים שלך, ועד מהרה תהיה תחרות - קפיטליזם אמיתי! אדם סמית' במיטבו! - ואלו שממש רוצים פתק, והממלמלים, והמשפילים, ולוקחי המעטפות, יישארו בלי עבודה. איזה יופי! וכמו שהחייכן, האח שלי, בנט, אומר - "זה לא בשמיים. בחר לך רב. יותר תחרות שווה יותר שירות".

נעזוב את כל העניין הקטן של המילט. כאילו מה קורה אם אני רוצה להתחתן עם נוצריה ר"ל, או מוסלמית, או בהאית או דרוזית. זה לא רצון ממש לגיטימי. שובר את קדשי ישראל וטוהר הגזע היהודי. נעזוב את העניין של פסולי חיתון, כהן וגיורת, כהן וגרושה, ממזרים וכאלה. בטח לאלוהים יש סיבה ממש ממש טובה למה הוא אסר על האנשים האלה להתחתן. בטוח! רק נחשוב על מישהו שהוא... כאילו... רפורמי. או קונסרבטיבי. 

חשבנו? הלאה. הם לא נחשבים ברפורמה. רפורמה נגד רפורמים. הרפורמה בשירותי הדת אומרת - תתחתנו איפה שאתם רוצים, רק אצלי. רב רפורמי עדיין לא יכול לרשום נישואים. את ה-600 ש"ח שלך אתה חייב לתת רק לרב אורתודוכסי. כן, זה שעושה את הטקס המשפיל בו תקנה את אשתך כאילו הייתה חפץ. זה כמו שתהיה רפורמה בתחנות הדלק, שאפשר לתדלק בכל מקום בארץ, אבל רק בתחנות 'פז'. או רפורמה בקניות, שאפשר לקנות בכל סופרמרקט, אבל רק ב'מגה בעיר'. ואם אני סאקר של 'שופרסל דיל'? ואם אני לא יכול לחיות בלי המותג שלהם - קולה פסססטט אה... (שכה אני אחיה, כך שופרסל דיל קוראים לקולה שלהם).

אז הם צוחקים לי בפרצוף. בנט ובן דהאן. משתינים עלי בקשת וקוראים לזה רפורמה. לא יפה.  

לפני הבחירות היה משאל בין המפלגות שהתפרסם ב'ידיעות אחרונות' על העמדה בנוגע לנישואים אזרחיים. כתבתי פוסט שמנתח את ההבטחות האלו. הנה מה שכתבתי על בנט  "עמדתו של בנט היא מפתיעה. "אני נגד כפייה דתית, זה רק גורם לנזקים ומנכר את החברה הישראלית מהיהדות. יש לשבת ביחד ובהסכמה ובהידברות לפתור את הנושאים. רק בהסכמה.". בדקתי גם את מצע הבית היהודי, והתוצאה דומה - "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צביונה צריך להיקבע בהידברות בין כלל הציבור על בסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. יש להימנע מחקיקה דתית ומחקיקה חילונית כופה. יש לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה." מה המשמעות? אני לא הבנתי מה הפתרון שמציע בנט. הידברות לשמה אינה פיתרון. להידברות כל צד מביא את עמדותיו. מה עמדת בנט? אולי יותר מרמז הוא הרב אלי בן דהן, מלב ליבו של ממסד בתי הדין הרבניים המופיע במקום הרביעי ברשימה. מכל מקום, זו עמדה מעט יותר מתקדמת משלילה גורפת."

אז איפה ההידברות? מי יושב ביחד עם מי? איפה ההימנעות מחקיקה דתית כופה? הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. בואו נבדוק את ההידברות. נשות הכותל אחרי מאבק בן עשרות שנים הצליחו להשיג פסיקה שמותר להן להתפלל עם טלית וכיפה בכותל, וזה לא נוגד את 'מנהג המקום'. בנט פותח בהידברות? בנט נפגש עם המנהיגות שלהן ויושבים לשולחן עגול עד שיימצא פתרון שטוב לכל הצדדים? בנט בודק איך מונעים כאן כפייה דתית? לא. בנט מצהיר שהוא יוציא תקנות שדרך התפילה הזו היא לא 'מנהג המקום' ובכך יעקוף את בית המשפט. אבל הבטחת! לא יפה. נו, לך תאמין לפוליטיקאים. אפילו לפוליטיקאים דתיים. אפילו לכאלה שמחוייבים לבסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. 

הרפורמה בשירותי הדת באה לחזק את הכפייה הדתית. במסווה של חיוך, ורפורמה, ותחרות. הרי ברור שממסד רישום הנישואים הסתאב וחינו סר מעיני הציבור. זה לא יכול היה להחזיק מעמד עוד הרבה זמן. אז עושים 'רפורמה'. על הבניין הרעוע שמים עוד קצת טיח וצבע חדש ומבריק. שיחזיק עוד קצת. שלא יקום מישהו שייתן שם את הבעיטה וימוטט את כל המבנה הרקוב. אבל הבסיס נשאר. האפלייה, הדיכוי, הכפייה הדתית נשארת.

בנט - אני יהודי רפורמי והמדינה שלי לא מספקת לי שירותי דת. נראה אותך פותר את זה.

מבט בעיתון 'הארץ' של סוף השבוע מראה שרבים מהכותבים נסערים מאורח חייו הנהנתני של ראש ממשלתנו. נחמיה שטרסלר משווה אותו לשמיר, שבטיסה לאוסטרליה ישן על רצפת המטוס. יוסי שריד סבור שהמדובר בתופעה החוזרת על עצמה, המראה על מבנה אישיות ואופי קלוקל, של מי שקשה לו לכבוש את היצר לעמוד בפיתוי. יוסי ורטר שואל מדוע עלינו לשאת בהוצאות המעון הפרטי בקיסריה, וטוען כי מי שיבקש מבני הזוג נתניהו להשתתף בפרומיל אחד של האחזקה הפרטית שלהם או להפחית מעט בהוצאות יסתכן בחייו. מלכיאל בלס דורש מהחשבים והיועצים המשפטיים להתריע בפני ראש הממשלה על המשמעות התקציבית של הבקשות המוגשות לאישורם. להב הלוי מפרסם קריקטורה ובה ביבי ושרה על רקע של גלידה. 

החשש הוא שמא נפלנו בידי נהנתן מושחת שאיבד את הגבולות. החשש הוא שהתירוצים החוזרים ונשנים מראים על אובדן שליטה. שהנהנתנות מראה על סדר עדיפויות מעוות. שהנסיונות הכושלים להסתיר (סירבו לתת לסטודנטית את חישוב ההוצאות, עד שבג"צ אנס אותם לכך) מראים על כשל עמוק עוד יותר בהנהגת המדינה. לכל אלו אני אומר - הרגעו. המדובר במעשה מחושב. ראש ממשלתנו לא איבד שליטה. הוא אולי לא סובל מליקוק הגלידה והתספורות והאיפור במאות אלפי שקלים, אבל המדובר בעניין מחושב, שחשיפתו מחושבת, והזעם של שמאלני 'הארץ', אף הוא חלק מהעניין.

ביבי אינו נהנתן מטבעו. עזבו את הרכילויות, את המלצר הזה שלא קיבל טיפ, והעיתונאי הזה שנשאר עם החשבון ביד ב-1985. מה אנחנו יודעים עליו, ועל שרה? שניהם באים מבתים בורגניים לא מאוד עשירים. בביתה של שרה, כמו גם בביתו של ביבי, הצניעות הייתה ערך. זו עובדה. אורח החיים של אחרים במשפחותיהם, של משפחת בן ארצי, של יתר בני משפחת נתניהו, מראה שמהמקום ממנו הגיעו אפשר היה גם להגיע למקום אחר. הם לא באו מעוני שיוצר חסר אדיר שצריך למלא. ביבי היה חייל. איש הסיירת. במטוסי ההרקולס של שנות השבעים לא הותקנה לו מיטה, והוא לא שדד את המיניבר במחלקה הראשונה במטוס של סבנה. גם שרה ידעה תקופות של קיום רגיל, של עבודה יום יומית ומתישה כדיילת. שניהם בהחלט יכולים להמשיך בקיום סביר, גם בלי המחלקה הראשונה, והמיטה במטוס.

ביבי גם אינו טיפש. נתחיל בכך שמדובר באחד האנשים המוכשרים והמחושבים שישבו אי פעם על כס ראש ממשלת ישראל. התוצאה - קדנציה שלישית, כשהרביעית נראית באופק, מדברת בעדה. מוכשרים וגדולים ממנו, מבגין ועד פרס, לא הגיעו לכך. המדובר במכונה פוליטית של ממש, המכוונת לייעודה, ומשומנת בסקרי דעת קהל תכופים. אם ההתנהלות הזו הייתה מפריעה לו בעיסוק החשוב באמת - הישרדות כראש ממשלת ישראל - הוא היה עובר מייד, ביחד עם שרה, לאוהל דל בשדה בוקר (ובכל אופן הרשו לי לדמיין לשנייה את התמונה הפסטורלית של שרה, חליל רועים בפיה, מנגנת לעדר העיזים הלוחך את השיטים של אדמת הנגב. עברנו הלאה. בעולם הפוסט מודרני של התדמיות המשתנות גם זה אפשרי, ואולי זה עוד יקרה אם הצורך הפוליטי יביא לכך). ההנחה היא אם כן שאורח החיים הקיסרי אינו מכשול כי אם הוא התנהגות מחושבת שנועדה להשיג מטרה.

כמו כל תיאוריה טובה אנחנו צריכים תצפית אמפירית שתאמת אותה. כאן יש מספר נקודות שצריך להתעכב עליהן. כאן מסייעת לנו העובדה שעל אף נסיונות כושלים (ומגושמים מאוד, כאלו שנדונו לכישלון מראש, כמעט בכוונה) ביבי אינו עושה דבר כדי להסתיר את אורח החיים הזה. ולהיפך, הוא כמעט מתגאה בו. במערכון החנפני (הבלתי נסלח, אבל זה נושא לפוסט אחר) ב'ארץ נהדרת' הוגשה לו גלידת פיסטוק. כרמז לחשבון הגלידה המנופח שנחשף בערך באותה תקופה. הדעת נותנת שכל מילה, וכל רמז, וכל ניואנס במערכון הזה עברו אישור של גדוד יועצי תקשורת. ביבי אכל שם את הגלידה בהנאה רבה. כך, גם היחס שלו לחשיפות אחרות. את רביב דרוקר תבע לא בשל תחקיר ה'נסיעות' - זה הרי חלק מהחשיפה בה הוא רוצה. הוא תבע אותו על עניין אחר ובלתי קשור, השייך לרשימת תורמים שפורסמה. 

עובדה נוספת היא שבמקום שבו יכול היה אורח החיים הזה לגרום לו נזק, במערכת הבחירות, הוא לא עלה כמעט כלל. נושא חייו האישיים, וההדר בו הוא נוהג, יכול היה לשמש למתקפה אדירה. זה לא עלה. זה גם נותן לנו רמז מה המטרה אותה הוא רוצה להשיג. שימו לב - תעמולת הבחירות של מפלגת העבודה הראתה את שלי יחימוביץ' מבשלת מרק בדירתה הצנועה בתל אביב. זו תוארה בעיתונות במילים "חלונות מעץ, כוננית ספרים ממתכת פשוטה, דלפק קטן שמתפקד כמטבח ומקרר ישן עם מגנטים של דומינו'ס פיצה". אז נו באמת... למי אתם הייתם מצביעים? למי שהצליח להסתדר בחיים, עושה מיליונים על חשבוננו, חי כמו קינג בשלושה בתים, שעל שלושתם אנחנו משלמים, ובחשבון הגלידה שלו לחודש אפשר לקנות את כל המטבח של יחימוביץ, או לזו שגרה בדירה קטנה עם מקרר ישן? 

התשובה היא ברורה, ברורה מאוד. המסר הוא כפול. מסר לשכבות החלשות, ומסר לאלפיון העליון.

ראשית, המדובר במסר של 'שופוני' לשכבות החלשות. ללא ספק חלק מביסוס ההגמוניה במובן הגרמשיאני החזק של המילה. במדינה הזו, שבה האדם הפשוט יודע שמי שיודע להסתדר, להתחנף, לעשות את הקומבינה ואת המכה, הוא זה שמקבל את הג'וב, את הקידום, את ההעלאה בשכר, חשוב להפגין שאתה בדיוק אדם כזה. זה כבר לא האתוס של אנשי העלייה השנייה, שייסדו מדינה שהייתה שוויונית (מבחינת הפערים הכלכליים, ולא משום בחינה אחרת). לבן גוריון היה חשוב להראות שהוא עומד באתוס הזה לפרטי פרטיו. זה דרש צנע, חקלאות, הקרבה אישית, אז הוא פרש לשדה בוקר, באמצע הקריירה, במהלך מחושב. האתוס הזה מת מתי שהוא במלחמת ששת הימים או בסמוך לה. האתוס הבולעני החדש תפס את מקומו. המיטה המעופפת של ביבי היא שדה בוקר של בן גוריון. לו היה חי היום לא היה פורש לשדה בוקר, אלא לסוויטה בוואלדורף אסטוריה. מופרך? ראו את המהפך שעבר ברק, מקיבוצניק סיירת למגדלי אקירוב. מצנע מופגן והקרבה למען הכלל לעושר מופגן, ראוותני. אותה סיבה בדיוק.

את מי שונאות השכבות החלשות? את האשכנזים של הארץ. ביבי בנה את הקדנציה הראשונה שלו על פיצול עדתי וחברתי מהסוג הזה. זו תובנה ביביסטית בסיסית, שצריך לקחת בחשבון בכל דבר שהוא עושה. הוא פשוט חושב כך. "השמאלנים שכחו איך להיות יהודים". שימו לב. מניתי שישה או שבעה מאמרים (ולא הוספתי גם את ציפר, שלא נוגע בעניין ישירות אלא בשאלה מדוע זה ביבי אוחז ללא הרף בידה של שרה). ב'ידיעות' יש התייחסות אצל מאיר שלו, ספק פובליציסטיקה ספק סאטירה. הא ותו לא. למה? ידיעות אחרונות, העממי, הבין שזה לא מעניין את ציבור קוראיו, אלא ברמה הרכילותית. העמודים הפוליטיים לא נועדו לכך. לשם כך יש את מדורי ה'ממון' ומדורי 'החיים היפים'. ביקור עם שרה בווילה הולך. מאמר פובליציסטי על העלות של השנדליר (בטוח יצוץ פעם) לא הולך. ככל שהארץ מתעצבן יותר, כך ביבי מרוויח. הוא מבדל עצמו מהשמאל הצבוע של הארץ, חבורה של הומואים אוהבי ערבים, עד האחרון בהם. הוא יודע להסתדר.

המסר אל האלפיון העליון (שימו לב, אלו שקונים עיתון שלם בשביל להמליך שוב ושוב את ביבי. אלו שתורמים למערכות הבחירות. אלו שמממנים את האירגונים והעמותות וכל אלו) גם הוא ברור - אני אחד משלכם. אני לא אגע בכם לרעה. יהיה בסדר. אני יודע מה זה שמגיעים לוולדורף ובדיוק מסרו שם את הסוויטה הנשיאותית לנשיא אקוודור וצריך להסתפק בסוויטה המלכותית. אני מבין את הכאב שלכם. יהיה טוב.

והוא לא לבד בעניין הזה. משטרים אחרים, על הרצף שבין פופוליזם פוטיני לקוואזי פשיזם ברלוסקוניסטי, אימצו בדיוק אותה השיטה. ברלוסקוני גם הוא אדם בוגר, ויכול לשלוט בזין שלו. אבל הוא צריך את הבונגה בונגה, והוא צריך את החשיפה, כי זה מה שהבוחר מצפה. גבר שמזיין, גבר שיודע לעשות חיים. אותו דבר פוטין. אפשר להפליג למקומות רחוקים יותר, וגם לזמנים אחרים, אבל קצרה היריעה. קצת שיעורי בית לקורא האינטליגנטי. תעברו אל מעבר למהפכה הצרפתית, למרי אנטואנט עם העוגות. זה נגמר. זה לא אותו דבר. ביבי הוא לא שליט אבסולוטי. הוא צריך את אהדת העם והאישור של העם בקלפי פעם אחר פעם. והוא מקבל אותם. וכל דבר שהוא עושה משועבד למטרה הזאת. 'אם אין לחם תאכלו עוגות' התחלף ב'לכם אין לחם ולי יש עוגות. אני יודע להסתדר יופי. אולי אזרוק לכם עצם. הצביעו בעדי'. וזה עובד.

אז טום וייטס (נתקעתי איתו. יעבור. הנה לא שמתי את רוי ביוקנן כמה פוסטים.) כתב שיר על ביבי. תקשיבו ותהנו ושתהיה שבת שלום -

אורי הייטנר הוא אחד הכותבים בישראבלוג. הייטנר כותב לא רע, ויש לו קהל קוראים נאמן, אני מגיע אליו לפעמים, וידוע לי שהוא מגיע אלי. אם אני צריך לסווג את הבלוג שלו, הייתי כותב שהמדובר בסוג של ימין מתון של תנועת העבודה, אבל ייתכן שהייטנר מסווג עצמו אחרת, ולא אתווכח. האמת היא שלא הייתי מגיע לפוסטים שלו אלמלא חבר שלי אבו אבשלום היה מגיב שם באופן קבע (סוג של סאדו מזוכיזם, חמישים גוונים של יותר מדי זמן מקלדת). ואלמלא הפוסט שלו על בתי הספר היהודים והערביים הגיע לעמוד הראשון של ישראבלוג. הגבתי שם, אבל זו הייתה תגובה כועסת, מהבטן. אז קראתי את הפוסט הזה שוב ושוב, ועכשיו אני עוד יותר כועס. אז אני חייב להגיב גם כאן.

הייטנר כותב שלא היה שולח את ילדיו ללמוד בבית ספר דו לשוני וזאת משתי סיבות - האחת היא כי "אני בהחלט בעד מפגש עם ערביי ישראל, אך מפגש הבא מתוך היכרות מעמיקה עם התרבות היהודית, מתוך חיבור אמתי לשורשים של עמנו ומתוך אמונה בצדקת הציונות. איני מאמין בשלום מתוך התבטלות." עם זה אי אפשר להתווכח. מי שחושב שילדים צריכים לפגוש ערבים רק אחרי שהם ממש ממש מוכנים, אז כל נסיון לשכנע אותו הוא קצת אבוד. זה כמו שלא הייתי שולח את הילדים שלי לראות את "המנסרים מטקסס 3" בלי הכנה מוקדמת, כי אחרי כן הם לא ישנו טוב בלילה. יש דברים שאסור לחשוף להם ילדים. ערבים למשל. 

הסיבה השנייה מעניינת יותר. אחת המורות שם הזמינה אותו לדבר על 'הנרטיב הציוני' והוא הסביר לה שאין נרטיב כזה. יש אמת מוחלטת, והיא כמובן נמצאת בצד שלנו. שוב, אני ממליץ לקרוא את הדברים במקור, כי ייתכן שזו הצגה לא מאוד הוגנת של הדברים, והייטנר, הרהוט, מציג את עצמו טוב יותר ממה שאני יכול להציג אותו. המסקנה של הייטנר היא כי - "בית ספר המחנך ברוח הרלטיביזם הפוסט מודרניסטי, הוא בית ספר המחנך לְשֶׁקֶר".

טוב, בכמה ימים האחרונים אני עובד על הגהות ושיפורים למאמר שכבר התקבל לכתב עת מוביל בארץ (פרטים, אולי, בהמשך), ובו חיוויתי את דעתי, בין היתר, כי "בחינה ביקורתית יכולה לראות בייצור קטגוריות של זהות המשמשות להכלה או להדרה, אקט מודע או בלתי מודע של קבוצה הגמונית". אז מי שיכול לחצוב ממעמקי נפשו משפט כזה, אין עליו בפוסט מודרניזם, ואני מזמין כל אחד ואחד להתחרות איתי בפוסט מודרניזם לטווח קרוב או רחוק, בסגנון חופשי, בחרוזים (פילוסוף כה עמוק הוא ז'יז'ק / באנליה היפה כה חשק...) בכל סוגי המסלול, עם או בלי אלכוהול, ואני מוכן להתערב שאני לוקח בקלות עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. טוב, העניין הוא שאני (אני כל כך אוהב לכתוב את זה!) דוקטורנט, והילדים האלה שם הם בבית הספר היסודי.

אז זה כל העניין. הפוליטיקה - והפרשנות לנרטיב, והרלטיביזם - בבית הספר הזה שייכת בדרך כלל להורים. הילדים האלה, שה'נכבה' קצת גדולה עליהם, וספק אם אחד מהם יודע לומר 'רלטיביזם', או מהו פירוש המילה, לומדים שם אמת אחת בסיסית.

האמת הבסיסית שלומדים שם מהרגע הראשון היא שאדם הוא אדם, וצריך לאהוב כל אדם באשר הוא אדם. את האמת הזו לא לומדים, או לא לומדים מספיק בבתי ספר אחרים.

אני נמנע כאן בדרך כלל מלכתוב על דברים אישיים הקשורים במשפחתי. לכן לא אכתוב על חמש השנים המרתקות שבתי בילתה בבית הספר 'גליל'. בית ספר דו לשוני בו לומדים ילדים ממשגב עם ילדים משעב וסח'נין. לא הכל היה שושנים וורדים. היו עליות וירידות, היו פלוסים ומינוסים. היא לא השלימה שם את הלימודים בבית הספר היסודי מסיבות שקשורות בחלקן בה ובחלקן בבית הספר.

אכתוב דבר אחד - איני יודע כמה מהתרבות הערבית, מהשפה הערבית, או מתכנים לימודיים אחרים שמנסים להעביר בבית הספר היא ספגה. דבר אחד קיבלה. חיסון נגד גזענות. מי שקיבלה מהמורה עולא הנהדרת את החיבוק ביום הראשון בו נכנסה לבית הספר, מי שבילתה סופי שבוע נפלאים אצל החברה הטובה בסח'נין, עוד בכיתה א' (ולפעמים גם היום, חמש שנים אחרי שעזבה את בית הספר, הן עוד בקשר), לא תוכל לעולם לשנוא אדם בשל גזעו או דתו, בשל היותו ערבי או היותו כל דבר אחר. היא למדה להסתכל על אדם ולראות בו אדם.  

אני חושב שהסטנדרט במערכת החינוך שלנו צריך להיות חינוך דו לשוני, ומי שרוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר מופרד אתנית, בו יהודים לומדים בנפרד וערבים בנפרד, הוא שצריך לעשות את המאמץ ולמצוא בית ספר כזה ולא להיפך. אבל אלו ימות המשיח (או חזון לעתיד למדינה הדאהריסטית) עד אז צריך לשמור ולנצור את המספר המועט, מועט מדי, של בתי ספר כאלו, שמורות טבע נדירות של דו קיום, בעולם שכולו שינאה.

אגב, זה מה שכעסתי עליו בבלוג של הייטנר. הנסיון לפגוע. הפוסט מסתיים במילים - "לא זו בלבד שלעולם לא אשלח את ילדיי לבית ספר כזה, אלא אנסה לשכנע כל הורה להימנע משליחת ילדיו לבית ספר כזה." הרצון לפגוע, להרוס את עמלם של אחרים, לזלזל, וכל זאת רק בשל שדעתם שונה משלך. ניכר בפוסט שנכתב מבלי שהכותב עבר את החוויה של לשבת ולו שעה אחת בכיתה ולראות את האינטראקציה של התלמידים זה עם זה. המלצתי להייטנר לעשות זאת, ולנסות ולכתוב לאחר מכן פוסט חדש. אני יודע שבית הספר יאפשר לו. לפני ששלחתי לשם את בתי רציתי לעמוד על הדברים מקרוב. פשוט ביקשתי רשות, הגעתי לכיתה, וישבתי שם שעה בחזקת זבוב על הקיר. השעה הזו שינתה את החיים שלי ושל הבת שלי. אורי, גש לשם בראש פתוח, שב, צפה וראה, אל תדבר, רק תקשיב. ואחר כך ספר לנו בפוסט שלך מה ראית. לא מה אתה חושב שצריך ללמד, או עד כמה אתה צודק והם טועים. מה ראית.

ושיר קטן לסיום. אתמול, 15.5 הוא בין היתר 'יום הנכבה'. כרלטיביסט פוסט ציוני ופוסט מודרניסט אני מציין כאן את היום הזה בשיר נפלא של פיירוז, שהביאה חנין האחת והיחידה מאתר כלמה.  ראג'עין יא הוא- راجعين يا هوا - חוזרים יא הווא (אוויר) חוזרים. זה גם בשביל להראות ששמאלן טוב לא צריך מורים ערבים שילמדו את הבת שלו על זכות השיבה וכל זה. הוא גם יכול להעביר את התכנים האלה בבית, והבת יכולה לבוא לבית הספר וללמוד שם את האמת הציונית המוחלטת, ולקבל את כל הרעל של הנכבה בבית, אז מה עשינו? נקודה למחשבה. אני מציע פנימיות (בגולן, במרכזים לפלורליזם) לילדים של שמאלנים, ולהחזיר אותם לבתי הוריהם רק לאחר שעמדו על דעתם ופיתחו הכרה לאומית וציונית. אבל עד אז - לכי על זה פיירוז!