לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אבו אלמוג


לפוסט-ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים, ברוח משנתו של דאהר אל-עומר עליו השלום

Avatarכינוי: 

בן: 46



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2014    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

4/2014

זנון


נכון שנמאס כבר מהירידות שלי על לפיד? אחת לשני פוסטים או יותר אני יורד על משהו שאמר או עשה. כבר הבטחתי שאפסיק. לא עמדתי בזה. כמו נרקומן ששב כל פעם למנת הסם. ולא שאין בעולם דברים גרועים יותר כמו המצב הבינלאומי או הכיבוש או מצות או זוג משמיים VIP. אבל הפעם זה פולואו-אפ על משהו שכתבתי בפוסט קודם והתפתח לתחקיר עיתונאי מרתק. הבלוג הזה לא יפנה עורף לייעודו, וייתן לקוראיו את השירות של חשיפת האמת, בכל מקום ובכל מחיר, מה גם שהיא מאוד משעשעת, כמו כל מה שקשור ביהיר, אלמלא היה... אתם יודעים... שר האוצר ופחות או יותר האיש מס' 2 בממשלה שלנו.

 

אז ככה - תקציר הפרקים הקודמים. היהיר פירסם בפייסבוק שלו איזה קשקוש בן 629 מילים שכונה תפילה אישית לאלוהים בפסח או משהו כזה. מישהו ממש טרח לקרוא את הדבר הזה עד האמצע וגילה ששם היהיר מלהג על הפילוסוף זנון בן המאה ה-16 ששאל אם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. אז מייד כל הפיד שלי בפייסבוק התמלא בזה שזנון הוא פילוסוף יווני שחי מתי שהוא בעת העתיקה, ושכל הסיפור עם האבן זה איזה אבן ראשיד במאה החמישית או משהו מהסוג הזה. גם אני כתבתי כאן לפני יומיים פוסט זועם, ואיכשהו (בלתי נסלח) קישרתי את זה לפיגוע בליל הסדר וחומת מגן ושצריך שלום עם הפלסטינים וכאלה.

 

עכשיו, ללהג על פילוסופים זה תחביב שלי, ולקשקש עליהם שטויות זה בכלל מבורך, בקטע פוסטמודרניסטי וכאלה. אני די בטוח שקאנט לא היה מזהה את תורתו בפוסטים שלי על הטבעונות, ז'יז'ק הבטיח להרביץ לי באופן אישי, על האיזכורים שלו בבלוג הזה, אבל בסוף לא הגעתי להרצאה שלו באוניברסיטת תל אביב לפני שנתיים כי הייתי צריך לקחת את המכונית למוסך בסח'נין, וקוונטין סקינר כתב לי מכתב אישי שבו הוא מביע את הערכתו על מה שאני עושה בדוקטורט שאני כותב (6,692 מילים תודה שהתעניינתם. נכון שמתקדם יפה?) לפילוסופיה של יריבו ברנרד ויליאמס שכידוע גנב את אשתו האהובה פטרישיה לפני אי אלו עשורים. חכה, חכה, קוונטין. בתכנית שלי להגיע אליך בסביבות יום העצמאות. לא תכיר את עצמך. אבל זה נכתב מתוך איזו מודעות בסיסית, הן לחוסר הידיעה שלי, והן למגבלות שלי ככותב, ואיזו היכרות ותהיה סקצ'ית ככל שתהיה עם החומרים הבסיסיים. אצל היהיר אין את זה, הוא זורק שמות שקלט אנ'לא יודע איפה (האבא ז"ל, תגידו מה שתגידו, היה דווקא איש ספר עם השכלה כללית רחבה. אולי הוא שמע שם קטעי דברים) וחושב שהוא גאון הדור ומקהלת המעריצים מוחאת כפיים.

 

אתם יודעים מה, זה באמת מעצבן אותי. יש דיסציפלינות שלמות של מדעי החברה והרוח, שכל אחד חושב שהוא מבין בהן. אף אחד לא יעז לחוות את דעתו על דברים מאוד בסיסיים במתימטיקה או בפיזיקה או בביולוגיה, כי שם זה נוסחאות וכאלה, ולא יודעים מאיפה להתחיל. אבל לזרוק שם של פילוסוף? למה לא. כל אחד מבין, כל אחד יכול. אם היהיר, שאין לו תעודת בגרות, יכול להיות בזה דוקטור, אז זה לא צריך להיות עניין גדול. אז זהו, שלא. אלו תחומים שדורשים לימוד והעמקה, וזה יכול להיות קשה ומאתגר. ואתה בכלל מזלזל במשהו שיקר לי ובגלל זה אני כועס עליך. אבל נמשיך הלאה.

 

טוב, אז ממשיכים, ומגיעים לקטע של התחקיר העיתונאי. מאוד עניין אותי אם מישהו הוציא איזה כתבה מסודרת על כל נושא זנון, אז הרצתי בגוגל את המילים זנון ויאיר לפיד, ונתקלתי בבלוג של גלעד סרי לוי. שבכלל כותב נהדר על ספר, חברה ותרבות ואופני כביש, שזה גם ארבעת הדברים האהובים עלי חוץ מש' והילדים. בקיצור נעשה לו פירסומת. כמו היהיר יש בינינו חילוקי דעות פוליטיים מסויימים (ועם זאת, עד כמה שאני לא אוהב את הדעות האלה, מדור התרבות של 'מקור ראשון' היה הטוב ביותר בסוגו בארץ. יותר טוב מ'הארץ', שבע עשרה רמות משל כל השאר.) בניגוד ליהיר, הוא יודע לכתוב, וחשוב מזה, הוא יודע לקרוא. אז זה דף הפייסבוק שלו וזה הבלוג וזה הפוסט שכתב ב-2005 על הספר 'עומדים בטור' של יאיר לפיד.

 

אז ככה, בביקורת - אם לא לחצתם על הקישורים - כותב סרי לוי "וכאילו לא די בכך, בספר לא מעט שגיאות מביכות, שעריכה הולמת הייתה מנפה אותן. אחת מהן היא האמירה שזנון הוא פילוסוף מהמאה השש עשרה, ויש עוד שגיאות כהנה וכהנה." וזה, חברים, בשנת 2005, לפני תשע שנים! אז חשבתי שעליתי על משהו חשוב, שהרעיון שזנון היה במאה ה-16 ודיבר על אבנים ואלוהים כבר עלה במוחו הקודח של היהיר, ושהוא מאכיל את צאן מרעיתו בארוחות ממוחזרות ומחוממות במיקרוגל. מייד כתבתי את זה בפייסבוק שלי. זה נראה לי חשוב שידעו. מה שנראה לי מבהיל בעניין בעניין זה לא המחזור, אלא שהוא לא לומד משגיאות ולא פתוח לביקורת, וזה משהו שחשוב לדעת על כל פוליטיקאי.

 

מה שקרה זה שאורי סבח, שהוא בדרך כלל בחור טוב, הפיץ את זה בטוויטר, בלי לתת לי קרדיט (אורי עוד נתחשבן. תיזהר להגיע לפגישה הבאה של 805...) ומשם לקח את זה גורביץ והפיץ את זה בעצמו. אבל אין לי בעייה כי בסך הכל מה שרציתי זה שאנשים ידעו את הקטע הזה ולא יבינו שאני מבזבז את חופשת הפסח שלי בעיסוק בענייני היהיר. 

 

מה שעוד קרה זה שחבר משותף שלי ושל לוי, דוד צוראל, הפנה את תשומת לבו של סרי לוי לעניין, וזה מאוד נעלב מכך שהיהיר לא קורא אותו. אבל גם פירסם את הטקסט הבא: "הפוסט שלי מ 2005. הסתכלתי עכשיו בספר וראיתי שהפוסט שלו התפרסם כבר אז ונערך קלות. (עמוד 287 )".

 

אתה הבנת את זה ברוך? כך מברך היהיר את צאן מרעיתו בפסח. לוקח ספר שלו מ-2005, שהוא סומך על זה שאף אחד לא קרא (שהוא בסך הכל אסופה של טורים מעיתון, שזכה לתפוצה לא רעה בזמנו, טרום הביביתון) פותח בעמוד אקראי, 287 נאמר, ושולף משם טקסט של 629 מילים. עורך אותו 'קלות' ומגיש. ישמור אלוהים! זה חמץ שעבר עליו הפסח! מה זה עבר עליו הפסח, עברו עליו תשעה פסחים.

 

הוא חושב שאנחנו מטומטמים? כנראה שכן. וזו עוד סיבה להעיף אותו ואת כל הממשלה הזאת לעזאזל ולמצוא אנשים שיתייחסו אלינו כמו אנשים בוגרים.

 

טוב. אם לא הצלחתי להיגמל מהיהיר, אז אולי אצליח להיגמל מקרידנס? נלך הפעם על נינה סימון. היא מבקשת מה שהוא תפילתו של כל כותב - "Don't let me be misunderstood". אז  זה שיר נהדר, של האנימלז במקור, ויש לו מיליון ביצועים כולל אחד, נהדר, של שלומי סרנגה והרד בנד, שאפילו הבאתי כאן פעם. אבל נינה היא הכי גדולה ושרה הכי יפה. חג שמח.

 

נכתב על ידי , 16/4/2014 07:38  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-16/4/2014 23:56
 



קנזס סיטי


חג הפסח הוא בשבילי תמיד מלון פארק בנתניה. לפחות בשתים עשרה השנים האחרונות. שמענו על הפיגוע בליל הסדר אצל הורי, ליל סדר בו נכחו קרובים רחוקים שמצאנו בסיביר והבאנו לכאן, ובינתיים עלו לארץ. למחרת הגיע הטלפון ויצאתי לכמה שבועות ל'מבצע חומת מגן'. כבר סיפרתי כאן את הסיפור, אבל אחזור עליו. בדרך לבית לחם, עצר אותנו עיתונאי מעיתון אמריקאי מאוד חשוב, כמדומני הוושינגטון פוסט, או משהו ברמה הזאת. העיתונאי שאל אותי למה אני כאן. אז עניתי לו במשפט הבא, הלקוח ישר מפלדרמאוס מהחמישיה הקאמרית - No more Jews will be slaughtered on passover. 

 

כך הרגשתי, בחיי. רצח של יהודים בפסח זה משהו שאני רגיש לו. משהו שעובר בגנים. משהו מוזר. מין זכרון שבטי, יונגיאני, מימים שבהם הדפיקה בדלת באמצע ליל הסדר לא הייתה הדודה מחולון שנתקעה בפקקים אלא משהו אחר. 

 

לא ארחיב כאן על עלילותי באותו מבצע - האמת היה די מעניין, שמרנו על כנסיית המולד במצור וכל זה, ואין לי אפילו שנייה אחת של חרטה, כי הדגנרטים האלה שמסתגרים במקום קדוש הגיע להם כל מה שעשינו להם שם, ולא שעשינו להם מי יודע מה. ראשית רובם יצאו מזה סבבה עם דרכונים אירופיים או משהו וחיים באירלנד עד עצם היום הזה. שנית, ניסיתם פעם לכוון צלף שנמצא במרחק של כמה קילומטרים ממך אל מטרה נעה בתוך בניין שנמצאת גם בזווית לצלף ואף פעם אי אפשר להיות סגור איפה מה בדיוק רואה ואיפה זה שטח מת? זה כמו תרגיל בטריגונומטריה. תמיד הייתי גרוע בטריגונומטריה. אני חושב שהם רבו ביניהם מי יעשה את הבלגן במשמרת שלי. זה העלה את סיכויי השרידות שלהם פי כמה כשהייתי אני מאחורי המשקפת. אבל זה לא העניין.

 

אז היום היה את הרצח בקנזס סיטי, ומתו סבא והנכד שלו ועוד מישהו, רק בגלל שהם היו יהודים (או שהיו במקום יהודי. עד כמה ששמעתי הסבא והנכד היו נוצרים). וזה שוב העלה בי את האינסטינקט היונגיאני הישן, ואת הפחדים והכעסים והרצון להגן. בשביל זה צריך מדינה יהודית. באמת.

 

אז אני לא ממש צריך את אבו מאזן שיכיר בי כמדינה יהודית. המדינה שלנו תהיה יהודית אם תלך אחר המוסר התנ"כי של ספר עמוס, ותקלוט אנשים נרדפים. שאם מישהו מגיע לכאן בגלל שרע לו להיות יהודי במקום אחר, אז יקלטו אותו כי הוא נרדף, ואם מישהו מגיע לכאן כי הוא סודאני ורוצחים אותו בסודאן, אז היא תקלוט אותו כי הוא נרדף. לא צריך את חוק השבות בשביל זה. זו יהדות. והכי חשוב זה שהנרדפים יוכלו לחיות כאן כמו שצריך ובשביל זה צריך שלום. 

 

אין מדינה יהודית בלי שלום.

 

וגם בשביל זה לא צריך את ההכרה של אבו מאזן שאנחנו מדינה יהודית. רק צריך להמשיך ולדבר. כי כשמדברים יורים פחות. נכון, אני יודע, השיחות האלו הן פסאדה מצחיקה להרחבה הבלתי פוסקת של ההתנחלויות וההעמקה של הכיבוש. אני יודע שביביבנט לא יהיו מסוגלים לקדם הסכם אמיתי גם אם יגיעו להבנות בינם לבין עצמם שתמורת שחרור מחבלים ערבים ישראלים בונים ב-E1 עד E-17 ו-Z500. ועדיין, צריך לדבר כי האופציה היא גרועה בהרבה. כי כשלא מדברים יורים, וכשיורים מתים. גם כאן, וגם בקנזס, וגם ברמאללה.

 

 היום יאיר לפיד שחרר איזו נפיחה מילולית של 629 מילים על 'אבינו בשמיים' או 'תפילה פרטית לפסח'. האמת, אני בטוח שזו מזימה שנובעת מתסכול אקדמי למנוע ממני את הדוקטורט, כי מרוב שהתעסקתי בלקרוא ולכתוב ממים בפייסבוק על הדבר הזה, זנחתי את הדוקטורט שלי כמעט לחלוטין, ודווקא קמתי בבוקר בהחלטה נחושה לכתוב. סתאאם. כתבתי 1,117 מילים, אבל זה לקח לי משהו כמו שש שעות, וזה היה טקסט מאוד משעמם על האימפריה הרומית והדין האישי והדריאנוס ויורסנאר (אם מישהו מהקוראים יכול לשלוח לי מראה מקום לפגישה של הדרינוס עם רבי עקיבא בספר 'זכרונות הדריאנוס', ברמה של מספר עמוד במהדורה העברית, ואולי איזה ציטוט מדליק על חוסר ההתאמה בין התרבויות, זה יחסוך לי חיטוט בספריה אחרי החג) ולא משהו מדליק כמו תפילה פרטית לבורא עולם, שרק אני ובורא עולם ומיליונת'לפים עוקבים בפייסבוק יכולים לראות.

 

אז בשיא הקיצור כולם ירדו עליו על הקטע של הפילוסוף זנון שאמר במאה ה-16 אם אלוהים יכול ליצור אבן שהיא כל כך כבדה שהוא לא יכול להרים, שלא שמו לב לשאר הטקסט. אז אני מביא כאן את הקטע שהקפיץ לי את הפיוז. ולא הצחיק בכלל -

 

ן לנו איזו סיבה לשמוח בחג החירות הזה. משהו קטן, אופטימי, שאפשר יהיה לדבר עליו מעל המצות. תגלה לנו נפט במדבר יהודה, תסדר לנו תפנית בשיחות השלום, תמציא לנו איזה שבב מחשבים שרק אנחנו יודעים לעשותו."

 

למה זה מעצבן? נתחיל משבב מחשבים קטן. הייטק זה מין עיסוק כזה שבו הכסף לא מחלחל למטה. מי שימציא שבב מחשבים קטן כזה שרק אנחנו יכולים לעשות יהיה מאוד עשיר, אבל הכסף הזה יישאר אצלו. זה לא עובר הלאה בצורה של תשתיות או משכורות לעובדים או דברים כאלה. אין פרולטריון הייטקי שיכול להרוויח מזה. גם מיסים לא רואים מזה מי יודע כמה. ראה את כל הסיפור הזה של 'הרווחים הכלואים' וכאלה. אז למה לי לשמוח? אבל זה עוד הפחות מעצבן. גם לנפט שיתגלה במדבר יהודה לא צפוי עתיד משמח. ראינו מה קרה לגז שנמסר לטייקונים ונמכר לאוסטרלים. גם כן לא משהו שמפיל אותי מהכיסא משמחה. אבל הדבר הבאמת חמור זה ה'תפנית בשיחות השלום'.

 

אתה כבר לא פובליציסט, חמוד. לא כותב בעיתון (לא שיש עיתון בעולם, גם לא הנוניתון, שהיה מדפיס את הטקסט הזה בלי עריכה מאסיבית). אתה שר מרכזי בממשלה. תפנית בשיחות השלום זה לא משהו שמבקשים מאלוהים. זו אחריות שלך, חמוד. זו למעשה הבטחה מרכזית שלך לבוחר. קח את הזמן שהשקעת בטקסט האווילי הזה, ובתיקון הנזקים והעריכות שלאחר פירסומו והתווכחות עם גולשים מתי חי זנון, ותעשה פאקינג משהו לקדם את השלום.

 

כדי שתהיה לנו מדינה יהודית אמיתית, שיהודים שרוצים להרוג אותם בקנזס יוכלו לחזור לכאן. כדי שלא ירצחו עוד יהודים בפסח.

 

זו האחריות שלך. אני בספק אם אתה מסוגל לקחת אותה, אבל אתה שם ואין משהו שאני יכול לעשות בעניין הזה, אז כבר עדיף שאבקש ממך בנימוס, כמו שאתה מבקש מבורא עולם.

 

חג שמח.

 

ממתקון? זה לא קשור לשום דבר שכתבתי או לקנזס או לפסח או ללפיד או לשלום או לאבו מאזן. אבל זה קרידנס ואני בשוונג. אם יימאס לכם תגידו, בסדר? לא שאני מתכוון להתחשב. יגיע עוד פוסט על ההשפעה התת הכרתית של קרידנס על כתיבת דוקטורט. נשבע לכם. אתם יודעים מה? בעצם קשור לפסח. 'תחיית מי הישועה הזכים'. יש להקה עם שם יותר פסח מזה?

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 14/4/2014 15:50  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-15/4/2014 21:53
 



מיכאליזמים


הארץ יצא ביוזמה ברוכה והעלה תשע עשרה הצעות לשיפורה של המדינה. האמת - לא משהו. ההצעות האלה (לשכוח את השואה, לדבר עברית קלוקלת, הורות אלטרנטיבית. משהו על שעון לילה בשעון קיץ וכאלה) לא ממש רדיקליות לכשעצמן, ומקויימות במדינת תל אביב כתבן כלשונן מזה עידן ועידנים, ועדיין זו רחוקה מגן העדן הפרחוני שההצעות הללו אמורות להביא אליו. סימן מדאיג הוא ששתיים מן ההצעות הן ברוח ציוויי הדת הטבעונית (לאסור על פרסום בשר, כל מי שאוכל סטייק יחוייב לגדל עגל כחיית מחמד) מה שמראה ששוקן, בהחלטה מודעת, מתאים את עיתונו לצייטגייסט של דרי המרחב המנטלי שבין קפה קזינו לקפה אירופה, ברמה של 'יודע צדיק נפש בהמתו'. אתם לא ממש נעלבים כשמשווים אותכם לבהמות, נכון טבעונים? על זה מבוססת הדת שלכם, לא? אנו, בגליל, נמשיך לדהור אל האופק בעקבות ד'אהר בעזות נפש כשבידינו פולקע של עוף, במרחב המנטלי שבין עימאד בנצרת לאבו סאבר בעראבה. בקיצור התלביבים האלה כל כך מנותקים מהעולם שכל פעם שאני קונה את הארץ ביום שישי אני נשבע בזקנו של ד'אהר שזו הפעם האחרונה. חלק גדול של המאמרים סתם מעצבנים אותי, וחלק אחר מאוד לא רלבנטי לחיים שלי. וזה עוד אמור להיות הביטאון שלי כשמאלן רדיקלי. פחחחח.

 

טוב, ולענייננו. אחת ההצעות שם הייתה של אלון עידן שהציע 'לשון נקבה בכל טקסט כללי חובה'. באופן אופייני המדובר במאמר מתחכם, שהסיבה שהוא נותן לשינוי הלשוני הרדיקלי משהו שהוא מנסה להכניס, היא שהסלאש (דרוש/ה נהג/ת למשאי/ת כבד/ה) אינו אסתטי וגורם לו לכאב ראש. המהלך האידיאולוגי הוא ברור. לוקחים בעייה אמיתית - העברית כשפה מיננית שבה העדפה ברורה למין הזכרי, היוצרת עוד בבסיס אצל לומדי השפה בינקותן הבחנות פטריארכליות שתלווינה אותן כל חייהן, ומלעיגים אותה. אז באמת אפשר להלעיג על זה, ולסיים את המאמר במילים "זה לא כל כך עניין של מגדר, כמו של כאבי ראש. הקו הנטוי/ה פשוט משתלט/ת על המציאות והופך/ת את השיטוט בישראל לבלתי נסבל/ת." אז אני חושב שאני מצחיק ומתוחכם כי דיברתי על הקו הנטוי/ה, ולא אמרתי משהו רציני או אמיתי, ודיברתי על משהו מגדרי אז אני גם נורא שמאלני ופמיניסט. גועל נייפש.

 

בכמה זמן האחרון אני מעורב בפרויקט בו מעורבות שתי אקדמאיות נוספות (ובכירות ממני), כך שבמערכת היחסים בינינו יש רוב נשי של שתיים מול אחת. מכיוון שכך, לפי כללי העברית הנכונים, במקום בו יש רוב נשי יש לדבר בלשון רבות. כך שהרגלתי את עצמי במיילים שאני שולח לנסות ולדבר בלשון רבות, וכך גם כשאני מדבר איתן בטלפון. זו הצצה מבהילה משהו לעולם בו אני נטול פריבלגיות. הפריבלגיה הגברית הבסיסית, להתייחס לעצמי בלשון רבים התואמת את המגדר שלי, נשללה ממני, כשם שהיא נשללת בכל מקום בו הולכים על פי הכלל הארכאי הישן המחייב לשון רבים בכל מקום בו מצוי ולו זכר אחד לפחות, ולמעשה בכל מקום בו אני נמצא, כזכר אחד.

 

זה נתן לי חרך הצצה לכל הפריבלגיות מהן אני נהנה, ממש מבלי לחשוב, כאחוס"ל גברי ולבנבן. עד כמה אני לוקח כמובן מאליו דברים שהם בלתי אפשריים עד כדי משאת נפש בלתי מושגת לאחרים? כנראה הרבה מאוד. ברמה הזו הדיבור בלשון רבות הוא אך שיעור נדרש בענווה. מומלץ לכל אחד. 

 

העובדה שהייתי צריך מאוד לחשוב על מה שאני אומר ולשתול את המיכאליזמים האלו במודע, גרמה לי לשאול לגבי המצב המנטלי של אותן הדוברות העוברות באופן אוטומטי ללשון רבים. האם גם הן צריכות להתאמץ או שמא זהו מעין אוטומטיזם לשוני המהווה כניעה לדוקסה המקובלת, והפנמה הביטואלית של כללי המשחק, ושל ההגמוניה הלשונית הגברית? קוראותי היקרות, אנא השכלנה אותי.

 

עד עתה זה כמעט ולא גלש לכאן. היה מאמר אחד, על הטבות מס להומואים, ב'טרקלין', בו התנסיתי לראשונה בכתיבה מסוג זה, עם משפטים כמו "על הצעת החוק חתומות חכיו"ת חכמות ומכובדות. איש אינו חושד בניצן הורוביץ למשל כי הוא בעד המשך החברה הפטריארכלית, בעד המודל המסורתי של המשפחה בו האישה היא המפרנס המשני, ובו הגבר הוא המפרנס העיקרי. אותן ח"כיות חכמות ומכובדות לא חשבו עד הסוף." אני חושב שאשתול כאן מעתה משפטים כמו "ואנו, הד'אהריסטיות, דוהרות אל האופק, עזות נפש, כשאנו מותירות את התלביביזמים מאחורינו, כגלילאיות אמיתיות". אתן מתבקשות לקבל בהבנה. גם אם אגלוש לי בחזרה לנוסח הפטריארכלי הישן והטוב של שימוש בלשון רבים אתן מתבקשות להבין. גדלתי עם זה 46 שנים וקשה לשנות.

 

אבל צריך לנסות. השינוי יגיע מכאן. כמו בכל מקום, גם כאן, להסתכל על הדברים מנקודת המבט של הצד השני, הוא צעד הכרחי בדרך לשינוי. לכו על זה, גברים אמיתיים מדברים בלשון רבות. זה דרך אגב מפגין גם ביטחון עצמי אמיתי במיניות הגברית. צריך להיות גבר אמיתי ונטול פחדים ותסביכים כדי לדבר ברבות. באמת. 

 

אנ' לא יודע עד כמה השיר הזה פמיניסטי, למרות שעם כותרת כמו "PROUD MARY" לא יכול לצאת משהו ממש שוביניסטי, וקרידנס האלה די גברים מזוקנים בסופו של דבר, אבל בא לי לשמוע אותם עוד פעם. מה לעשות. לא קשור לשום דבר שכתבתי כאן. שבוע טוב.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 11/4/2014 19:10  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבו אלמוג ב-14/4/2014 15:33
 



לדף הבא
דפים:  

93,325
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבו אלמוג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבו אלמוג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ