לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אותנטיות


פה כולם ניזונים מבדידות.

כינוי:  Almonimit

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

10/2017

מה שיוצא חייב לצאת


 

אני נפרדת מזה כי נפגעתי. אבל לא משחר, הוא היה רק הטריגר. שבוע וחצי של רכבת הרים היו לי דיי והותר בשביל שמשהו יזוז בי.

הפחד מלהיזרק. הפחד משזה לא ילך. החשש, ההרגשה, שאני לא מספיק טובה. וכל זה בניגוד מוחלט לידיעה. שאני כן טובה. אני כן טובה.

שנים רבות אני נותנת לעצמי להיפגע מעצמי. הכתיבה מספקת לי הודאה בזה, אך לעיתים סיפקה לי גם לגיטימציה לכך.

תמיד, אבל תמיד, ניסיתי להתחבר לעצמי מחדש. לא תמיד ניסיתי לחבק את עצמי ולעודד. לפעמים השלכתי, צעקתי, האשמתי את עצמי והותרתי כך את הפצע פתוח. סייעתי בהשקעת ההרגל המגונה הזה. כי כך יותר קל. להאשים, להטיח בעצמי. תמיד אני ולא הם. תמיד אני ולא נסיבות המקרה. תמיד אני. משקל הוא כמובן תירוץ מרכזי אך לא רק. פעם כי הייתי הילדה הכי גדולה בשכבה, פעם כי נראיתי כמו בן, שיניים עקומות, מגושמת. אף פעם, מעולם, לא חשבתי להחמיא, לרכך, לשכך את עצמי. האם הייתי מעולה בכך לאחרים כי זו הייתה הדרך שלי לפצות על כך? אולי. ייתכנו עוד אוליים רבים. כולם בסימן שאלה ואולי כולם נכונים. הפלוס הזה גרם לי להאמין שאולי בכל זאת, יש משהו טוב בי. כמה פתטי. ושוב, צריכה למחוק את הפתטי. לא פתטי. כמה אכזרית. כמה אכזרית! שטף הביקורתיות שבי כלפי עצמי... ריבוי צעקות.

לא עצרתי תמיד להקשיב לנזק.

לעצמי: סליחה.

חיים ככ מעט. משהו מתכווץ בי לנוכח הידיעה שעברתי 25 שנה בלי לאהוב ולהכיל את עצמי, תמיד מצמצמת את עצמי בהשוואה לאחרים.

מבטיחה להתעקש לאהוב.

נכתב על ידי Almonimit , 21/10/2017 03:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Pretty me ב-21/10/2017 04:10
 




נגמרות לי המילים. ייתכן שטוב לי מדי בדרך שמצאתי אתך. אנחנו בהתחלה. אנחנו מתחילים. אני מרגישה שאתה מתקדם בצעדים גדולים יותר ובטוחים יותר. מודע לכך שאני מתחבאת בתוך הקונכיה הבלתי-נראית שלי.

ועדיין ליטפת לי את הראש כשנחשף פצע מדמם. כמעט רציתי לבכות, כמעט הייתי שם, כמעט הייתי בטוחה שאני מסוגלת. אבל רגע. עדיין לא. אנחנו עוד לא באות הראשונה שלנו ביחד.

 

 

-

אני מתה מפחד. מתה מפחד. מתה מפחד כי אני לא זוכרת איך זה לאהוב. להשקיע. להיות שניים.

מתה מפחד כי אתה תכף רחוק ממני.

מתה מפחד כי אני לא יודעת עדיין, אפילו עם כל מה שעברתי והעברתי את עצמי, לאהוב את עצמי כמו שצריך. מעבר לעצם, מעבר לגוף, מעבר לנפש. את כולי. איך תוכל בכך אם אני לא?

-

נגמר

נכתב על ידי Almonimit , 6/10/2017 02:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Almonimit ב-6/10/2017 21:10
 





5,592
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAlmonimit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Almonimit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ