לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Jessica’’s


כל תהיות החיים,הרהורים,מסקנות ולפעמים יציאות חכמות להחריד:] ואם יהיו קוראים,יהיו הפתעות (:

Avatarכינוי:  jessica_kari

בת: 9

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2009

געגוע


 

ניסיתי לחשוב מה זה בעצם געגוע? תחושה זמנית? אוסף רגשות? תוצאה של ייאוש?

האם געגוע הוא דבר חולף? התשובה היא לא. כל החיים שלנו הם געגוע מתמשך. געגוע לתקופה טובה, געגוע לאדם שאיננו, געגוע למישהו רחוק, געגוע לחבר שלא ראינו הרבה זמן.

לרוב הגעגוע הוא לאדם מסויים, שלא ראינו הרבה זמן, שחסר לנו.

תמיד אנחנו מתגעגעים, גם אם אנחנו לא שמים לב, אבל ברגע ששמים לב זה הופך את השיגרה למתסכלת, או להפך, למרתקת - מעלים זכרונות מתקופות טובות, אנשים אהובים.

למה הגעגוע חוסם את המעבר הלאה בחיים? למה רק חלק מהאנשים מסוגלים לגבור עליו? כמה חוזק נפשי צריך בשביל זה?

אני והחבר הקודם שלי נפרדנו לפני חצי שנה, ושכבר חשבתי שהתגברתי עליו והמשכתי הלאה הכל חזר אליי, עכשיו בתקופה האחרונה. תמונות,מילים,זכרונות,קולות,אנשים, הכל. וזה הקשה עליי, הכרתי מישהו חדש,באמת חמוד אמיתי,איכותי ויש לנו סיכויים טובים (אפילו מאוד) להיות יחד, ובכל זאת, הגעגוע הזה חוסם אותי באיזו מידה.

הצמרמורת כשאני שומעת את השם,הרעד כשאני רואה תמונות שלו, והצחוק והדמעות שמלווים את הזכרונות שלנו.

לפני שבועיים ישנתי אצל סבתא שלי, היא אלמנה כבר מגיל 47 (היום היא בת 63) סבא שלי נפטר מסרטן. הלכנו ביחד לקולנוע וראינו את הסרט "שומרת אחותי" (בסוף הפוסט שמתי תקציר של הסרט. יש גם ספר) בגדול הסרט מדבר על ילדה שלפני לידתה מדענים גרמו שהגוף שלה יהיה מושלם ותואם לאחותה כדי שהיא תציל את החיים של אחותה כי היא חולה בסרטן - תתרום מח עצם,כליה וכיו"ב.

הסרט צימרר את כל היושבים באולם, היה עצוב וקשה לעכל, כולם דמעו. מדי פעם הסטתי את המבט לסבתא שלי וחשבתי מה עובר לה עכשיו בראש, בטח חוזרים אלייה הזכרונות מסבא שלי,בתקופת הסרטן, האובדן שלו.

באותו לילה לא הצלחתי להרדם, היו לי כל כך הרבה שאלות בראש - האם היא חושבת עליו הרבה? האם היא נתקלת בדברים שמזכירים לה אותו? איך היא מגיבה כשהשם שלו עולה? האם יש לילות שהיא מתקשה להרדם בגלל מחשבות עליו? כואב לה לדבר עליו? האם היא מתגעגעת אליו?

סבתא שלי לא אישה עצובה, לא דיכאונית ולא מתוסכלת. היא שמחה לחלוטין. וכאן נשאלת השאלה כמה זמן לוקח עד שעוברים הלאה? עד שמצליחים להדחיק את הגעגוע לפינה קטנה בלב שלא עוצרת את החיים שלנו?

כשאנו לומדים להסתכל קדימה,לפתוח את העיניים לטוב שבעולם. לאהוב את מי שכאן סביבנו ולהעריך את מה שעושים למעננו,לאהוב את עצמנו ולהאמין ביכולות שלנו, לדעת לתת ולעשות מה שאנחנו אוהבים כאן נעשה 'המעבר הלאה', בדברים הקטנים האלה אנחנו מדחיקים את הגעגוע.

געגוע כמו שאמרתי, הוא דבר מתמשך שמלווה אותנו כל החיים, אין להיפטר ממנו, יש להדחיק אותו עד שהוא לא מפריע לנו עוד.

 

ואל תשכחו, כמו שגעגוע הוא דבר מתמשך, ככה גם האהבה.

 


חייהם של שרה ובריאן פיצג'רלד בנם היחיד ובתם בת השנתיים, קייט, משתנים לחלוטין כשהם מגלים שלקייט יש לוקמיה. התקווה היחידה של ההורים היא להביא ילד נוסף לעולם, כדי שיציל את חייה. יש אנשים שעבורם הנדסה גנטית מעלה שאלות מוסריות ואתיות – עבור משפחת פיצג'רלד ובייחוד עבור שרה – אין ברירה אחרת והיא תעשה כל מה שצריך כדי שקייט תישאר בחיים. ומה שצריך זאת אנה. בין קייט ואנה יש קשר חזק יותר מהקשר הנורמטיבי בין אחיות: קייט אמנם מבוגרת יותר, אבל היא סומכת על אחותה הקטנה. למעשה חייה תלויים באנה. בצעירותן האחיות עברו תהליכים רפואיים ובילו רבות בבתי חולים. שרה, אם ורעיה אוהבת שנטשה את הקריירה שלה כדי לדאוג לבתה, לפעמים הולכת לאיבוד בנתיב הצלת חייה של קייט אליו התמסרה. בעלה החזק והתומך, בריאן לעתים נותר חסר כוח ופסיבי מול אשתו הנחושה והחזקה, ובנם היחיד, ג'ס, לפעמים נותר בצל מאחר שקייט ואנה תופסות את הבמה המרכזית. עד שאנה, עכשיו בת 11, אומרת 'לא'. בחיפושיה אחר חירות רפואית היא לוקחת לה עורך דין משלה ופוצחת בפרשה משפטית שמפלגת את המשפחה ויכולה להותיר את גופה הדועך של קייט בידי הגורל. מבוסס על רב המכר של ג'ודי פיקולט "שומרת אחותי".


 

נכתב על ידי jessica_kari , 11/10/2009 21:42  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשון - קצת עליי + שאלון שבועי :]


טוב, זה מוזר להתחיל לכתוב בלוג. כרגע רק אתה קורא אותו,אין לך כיוון לאן זה יוביל.

החלטתי להתחיל לכתוב בלוג כי אני צריכה מקום להוציא את כל מה שיש בי, מחשבות, תובנות [רק שלא יחשבו שאני איזה פרופסור לפילוסופיית החיים בסוף. לא אני לא למי שתהה ] פשוט במקום לתפוס את עצמי מדברת למראה בחדר על דברים שקרו ועל מה שאני חושבת - אני יכתוב כאן! מקווה שמי שקורא יהנה מוזמנים להגיב

 

-

 

השאלון

 

אם היית גוססת ברגעים אלו מה היו מילותייך האחרונות?

אני חושבת שמשהו כמו: "אני אוהבת אותכם מאוד. תזכרו אותי כמו שהייתי,ברגעים טובים,מביכים,מצחיקים. תמשיכו הלאה בחיים ותמיד אני אשמור עליכם מלמעלה. תשמרו על עצמכם" 

( אני חייבת להודות שזה היה נאום מרשים אם הייתי רוצה להיות מיס אמריקה  )



אם הייתה לך מכונת זמן,לאיזה זמן היית רוצה לחזור,ולמה?

לקיץ של שנה שעברה. שהיה לי חבר שמאוד אהבתי והיה לנו ממש טוב ביחד.



מה הלקח הכי גדול שלמדת מהחיים?

לחיות את הרגע כי אין לנו מושג מה יהיה מחר, אם נקום בבוקר בכלל. לא להצטער על מה שנעשה ולהאמין בעצמנו בכל מצב!


איזו עצה היית נותנת לילדייך בתחום החברתי?

קודם כל להיות עצמם תמיד. לא להגרר לעשות דברים שלא רוצים בגלל ש'כולם עושים' ושינסו לתת צ'אנס לכל בן אדם להכיר.



איזו עצה היית נותנת לילדייך בתחום הרומנטי ומדוע?

לבנים- להיות רומנטים,מתחשבים,להעיז 'להתחיל' עם בנות ולא להיות שטחיים ו'רודפי שמלות'.

לבנות - שיהיו קשות להשגה, שידעו להלחם על מה שהן רוצות אבל גם לדעת מתי להפסיק. ושיהיו עצמם,שיהיו מאושרות ויקרינו שמחת חיים.



מה היית רוצה לומר לשונאים שלך?

מי שלא אוהב אותי אני לא אוהבת אותו. שלא יצרו איתי קשר ושיהיו להם חיים מקסימים



איזה חלום היית רוצה להגשים ברגע זה?

לעצב לעצמי דירה מהממת עם ארון walk in גררררר



אם היית גוססת מה הייתה הבקשה האחרונה שלך ומדוע?

להיות עם המשפחה שלי והחברים ולומר להם כמה אני אוהבת אותם וכמה הם חשובים לי ולהודות להם על הכל.

כי בלעדיהם לא הייתי, לא הייתי אני,ולא הייתי מסתדרת ומצליחה.


מי היית רוצה להיות בגלגול הבא?

אני. ולתקן טעויות שעשיתי

 

נכתב על ידי jessica_kari , 11/10/2009 01:31  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjessica_kari אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על jessica_kari ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ