לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

גיל: 22

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2013

בגדר סוד


נכון שלא עדכנתי הרבה זמן אבל מה אכפת לכם, גם ככה אתם לא מגיבים... (איזה בכיינית מגעילה)

מה שקרה מאז הפעם האחרונה היא שבאמת תפשו אותי שוברת שמירה וריתקו אותי, חוויתי סופש אחד צבא אמיתי (אומייגאד! ראיתי חיילת משחקת בנזלת שלה במשך סרט ממש ארוך ששחכתי איך קוראים לו אבלא הוא היה ממש ארוך ואז היא ביעבעה כל הלילה במין נחירה מוזרה בלתי נגמרת, ילדת נזלת מגעילה), יצאתי לטיול שנתי שהיה ממש כיף והתקדמתי מאוד עם חניכים. חברה הבריזה לי לפני שעה מטיול של יומיים לגליל, ביץ'!

תהנו פרח

 

 

14 בגדר סוד 

 

הגדוד מחרא אחד עבר לחרא אחר, האימון המתקדם כמובן לא היה כיף כזה גדול, אבל רזי שלי היה יצור אחר עכשיו, משהו שראיתי הולך נבנה, נבט אלי ממכתבים, מהשיחה היחידה שלנו פעם בשבועיים. הגוף שלו והסיפורים שלו והפנים שלו פעם בשלושה או ארבע שבועות. מילד פחדן ואגוצנטרי שחושב סביב הזין שלו הוא נהייה גבר שאכפת לו מכולם, אני רק רציתי שישים עלי ראש וישאל אותי אם תמיד אשמור עליו אבל הוא כבר הבטיח לי שעכשיו הוא זה ששומר עלי. לא רציתי שיהיה גיבור גדול, רק זה חסר לי בחיים, שיקפוץ על רימון או שיחליט שהוא זה שמוביל בראש או גם כדי להשיב אש. הכל יפה בתיאוריה, הכל מקסים ופטריוטי ורומנטי וכשכל אחד אחר יעשה את זה אגיד שהוא אחלה גיבור, אבל ביום שהילד שלי ימות כי הוא איזה חכם גדול ואכפתי אקלל אותו מעל הקבר כי הוא כזה מטומטם, כי הוא רק ילד ומה הוא החליט לפוצץ את עצמו עכשיו, כי יש כל כך הרבה חיים שהוא עוד צריך לחיות.



בזמן שרזי שלי היה גיבור מועד אני סיימתי תואר שני בתקשורת והתחלתי לעבוד כעורך זוטר בערוץ השני, היינו אז רק בהתחלה, כשעוד אף אחד לא האמין שאנחנו מתחרים אמיתיים לערוץ הראשון, אבל היה כיף לעבוד, התחרות עשתה לנו טוב, היינו יצירתיים ופרועים, התוכניות שהפקנו היו חסרות תקדים. אלי עוד קצת למד וקצת השתרלל ובעיקר נהנה מהחיים שתל אביב הציעה לנו ואני לא העזתי להסתכל, אבל הוא רק פתח את הפה וגמע כל מה שיכל עד שיגיע היום לעשות שינוי, להתחתן ולאהוב ולהביא ילדים ולגדל אותם.



ביני לבין עצמי תהיתי מתי נהייתי כל כך זקן, הייתי אמור להיות נשוי עם ילד אחד לפחות, אולי שניים, אבל בלי לשים לב נהייתי בן 27, רוב הזמן לבד. בימים התעסקתי בלבנות את הקריירה שלי ובלילות ניסיתי לא לחשוב על רזי עם גברים אחרים במקלחת. רציתי שוב להיות עם אשה, שנים שלא חשבתי על זה אבל מסביבי כולם התחתנו, לכל חברי השכבה שלי בקיבוץ כבר היו ילדים ורק אני נשארתי מאחור, כמו שהבנות שלנו היו כשהיינו חיילים, מחכה.

רציתי ילד משלי לגדל ולאהוב, אבל יש דברים שסקס עם גברים לא יכול להשיג. ורז בטח לא יכול להיות אמא קטנה. הכי רחוק שהוא מסוגל לראות זה הטיול לדרום אמריקה. כבר לא ידעתי אם זה שווה את זה, אם ככה אני באמת צריך לחיות, ואולי בעצם אני בכלל לא הומו, אני סטרייט בשביל כל גבר אחר פרט לרזי? כבר לא ידעתי כלום מלבד העובדה שאני תקוע ומסתובב סביב הזנב של עצמי ושלא משנה באיזה אופן, אני אוהב את הסוד שלי יותר מכל דבר אחר בעולם.

כשהוא היה חוזר הביתה הכל היה חוזר לקדמותו. היינו עושים סקס פרוע ומהנה ואז סקס רגוע ומהנה, שוכבים מחובקים במיטה ושותקים. הוא היה שם עלי ראש ופולט החוצה כל מה שקרה מאז שראה אותי בפעם האחרונה בקצב מסחרר,צוחק ומחווה עם הידיים. הייתי מעסה את הגוף האהוב שלו, את העורף והידיים האדומות, את הגב שהלך והלבין, את הירכיים, את החזה והבטן, מנשק את עיניו. כשהוא היה איתי הייתי שוכח שאני צריך משהו אחר, שנמאס לי להיות לבד, שאני רוצה אישה ושלושה ילדים. כשהוא היה איתי רציתי רק אותו, רק לאהוב אותו ולשמור עליו. כשהוא היה מתחפר בי שוב, לפעמים תוקע ציפורניים בבשרי, לפעמים נושך, מזיל כמה דמעות, חוזר להיות הסוד שהיה פעם, ילד מסכן שצריך הביתה. כשהוא ככה הוא כל מה שיש בעולם, כשהוא מבקש שלא אעזוב אותו אף פעם ושאשמור עליו, שלא אמות בפיגוע ולא אעשה תאונת דרכים. כשהוא מניח את עצמו עלי, מחייך ואומר לי שעכשיו תורי לשמור עליו. כשהיה נרדם בכפית עם אלי בסלון שלנו מול איזו תוכנית מטומטמת, כשהייתי מחזיק אותו עם הידיים מעל הראש ולא נותן לו לגעת בי כי זה היה מלהיט אותו, כשמתוך שינה היה לוקח את ידי ומניח אותה על האוזן שלו, אז הייתי שוכח שאני הומו רק בשבילו, שחכתי כמה התגעגעתי והתעניתי. אהבתי אותו בדיוק כמו פעם.

האושר הזה היה מחזיק בדרך כלל עד יום שני או אפילו שלישי, אחר כך חזרתי להיות אורן העצוב והממורמר שחייב משהו אחר, אבל אהבתי אותו יותר מדי בשביל לעשות כל צעד בנושא, כל מה שנשאר לי היה לאהוב אותו בינתיים, אחר כך כבר נראה.

נכתב על ידי , 6/11/2013 23:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבִּזְעִיר אַנְפִּין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בִּזְעִיר אַנְפִּין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ