לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פואטיקה רפואית


צנצנות של מלל.

Avatarכינוי: 

בן: 24

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2014

חוסר כוחות


 

ידיי עייפות מכדי לנגן, גרוני יבש מכדי לשיר

ואין לי כוחות לימים הבאים להיאבק בהם בחציבת חירותי.

הכישלון גנב לי את סרטי העתיד

והוא מוקרן לבדו בלי מסך על בשרי החשוף.

אין לי ישועה בפתח

ולא שום דרך אלגנטית לברוח,

החיים שלי הפכו למלכוד פתטי

ואין לי מושג איך להיגאל.

 

 

אני מרגיש שאני באותו המקום בו כתבתי את זה: http://stage.co.il/Stories/537349289

עברו מאז ארבע שנים ומה לעזאזאל השתנה איתי...

נמאס לי להיות האדם הזה שמת לפני שהוא חי, הקורבן הדפוק הזה שלא יודע איך להתמודד עם שום דבר. אני שונא את עצמי היום ומקווה רק לכוחות חדשים לבנות איתם משהו אמיתי שאוכל לאהוב באמת.

ולמי שיקרא אקדים ואומר: הדחף לכתוב עצה בבלוג של אדם שאתה לא מכיר הוא בדרך כלל אגוטריפ. אם יש לכם משהו אמיתי לומר, תגידו.


נכתב על ידי , 12/4/2014 03:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים ליותם אין סבלנות לפלורליזם


 

אין לי סבלנות לפלורליזם, הבה נשליך את כל אנשי הדת מצוק. גם ככה הם הרי הסיבה האולטימטיבית לכך שיש בכלל צורך לכונן את מושג הפלורליזם, שהרי אם לא היו הם עצמם מפרים אותו מתוך שאין ביכולתם כלל לקיים אותו במלואו – אזי לא היה כלל צורך בקיומו של מושג שכזה הרי דבר ברור הוא כעיקרון של שכל ישר הכבוד החילוני של – האמן במה שאתה רוצה אבל אל תכפה את זה עליי.

כל הגזענים, כל ההומופובים, כל האפסים שחושבים שהם יכולים לומר לאישה אם לשיר או לא, כל האנשים שחושבים שהם נעלים בעולם הזה והם פסגת הבריאה, כל האנשים הטיפשים שחושבים בתוך מערכות מירושה של טמטום; לפעמים אני מדמיין את כל השרוטים והמופנמים וה"חלשים" כמוני נפטרים מכל הזיהום הזה שאנחנו צריכים להשתייך אליו....

שימוש במודל דיקטטורי/פאשיסטי מרומז (מאוד), להצדקת הדמוקרטיה.

זה בוודאי לא פרקטי בשום מובן, אבל הי חייבים להירגע מדי פעם ואחת הדרכים היא לפנטז.

 

כן, אני עדיין נער


נכתב על ידי , 4/4/2014 14:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רבייה


 

אני לא מיזנטרופ ברוב הזמן, או לפחות כך נדמה לי, אבל נראה שאינני מצליח להזדהות עם כמיהת ההמשכיות הגנטית של האדם. בעיקר בשל תחושתי לגבי הבאת צאצאים אנושיים לעולם הזה, שאיכשהו מנתקת את עצמה מחשיבות הערך ההישרדותי שבדבר. זה לא מרגיש לי שאנחנו עושים את זה כיום מתוך המקום הטבעי הזה של הישרדות, ומצטייר במחשבתי ניסוח מסוים לסיבה שבגינה אנו עושים זאת ברוב המקרים – ניסוח פשוט למדי: כדי למלא חלל.


המשכיות גנטית תמיד נראתה לי מגוחכת תחת הכותרת של המשכיות. אם במותי שלי אסתיים אני, כל המשכיות נפרדת ממני היא הבל גמור. ההמשכיות היחידה שתוכל להוות משמעות מסוימת מבחינתי תהא המשכיותי עצמי בממד קיום אחר – ולכך אין לי שום ראיות מספקות ולכן הדיבור על המשכיות כולו נתון בספק רציני ובבחינת טעם.


נפלטים לי משפטים אל תוך ראשי ולפעמים גם בקול, כשאני עד לדברת מודאגת של הורים על אלכוהול או אלימות או משהו אחר. דברים כמו: "למה הבאתם לפה ילד, זו השאלה שאתם צריכים לשאול!" – אין שום פרקטיקה באמירה הזו, ולמרות שאני מודע לכך שאין בה תועלת של ממש אני מוצא עצמי מאוד מזוהה עם המקום ממנו נאמרה. אני חושב שיש לי בעיה עקרונית עם הקלות שבה אנו מייצרים אנשים, זה פשוט מעולם לא הרגיש לי כמשהו שקורה במודעות; זה מעולם לא הרגיש לי כמו משהו נאור, כמו החלטה שקיבלה הסכמה רציונאלית. בדיוק להפך, זה מרגיש לי כמו אבדון שמייצר אבדון כשהכוונה שלי במילה הזו הוא בעיקר לשורש אבד. אנשים אבודים מייצרים אנשים אבודים כדי להיות פחות אבודים ובעצם לא מחדשים שום דבר באבדון הגדול שהוא חייהם.


זה לא עניין של איזושהי חירות שאני מוצא ברעיון של לא לקחת חלק בהליך הזה, אני לא רואה בזה חירות ואני עבד בהמון דרכים אחרות ובהמון הליכים אחרים ולכן לטיעון שכזה לא יהיה משקל. זו פשוט ההתבוננות הכבדה מאוד שלי לגבי משמעותו של בנאדם ויתרה מזאת בנאדם שאתה הבאת לעולם. אתם מבינים, בסופו של דבר זה הומניזם שגורם לי להגיע למקום הזה. מגוחך

 

לסיום אני אשאל שאלה לאוויר. אתם חשים שאתם רוצים לגדל ילד וחושבים שיש לכם את מה שצריך – אז למה שלא תאמצו ילד? יש מספיק ילדים ויותר ממספיק אנשים, אבל לא אתם לא תעשו את זה כי אתם עיוורים ואבודים תחת שכרון גנטי שלוקח פיקוד על המוח שלכם ודורש תורשה: ואין בזה שום היגיון שהוא שלכם, זהו ההיגיון הפנימי של הטבע עצמו בהליך השימור שלו את עצמו – הצורך האנוכי של גנים לשרוד. אתם לא רוצים לגדל ילד, משהו רוצה דרככם להנפיק גרסה מחודשת של עצמו כדי להגדיל את סיכויו לשרוד.


זה נראה לי הרבה יותר אצילי לאמץ ילד מאשר לפלוט לכאן מענה לצורך שכמעט כולו בלתי מודע ובלתי מעובד. ההבדל באימוץ הוא שהבעיה כבר קיימת, היא צריכה טיפול. ואכן הלשון שלי במשפט האחרון מזכירה קצת את סטאלין בהתייחסות לילד כאל בעיה, אבל אני אומר זאת ממקום שונה לחלוטין משלו – מקום של איכפתיות ודאגה פרטית אישית וזה גם לא בעוצמה כזו של להרוג מיליונים....


נכתב על ידי , 3/4/2014 01:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשכוח אל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שכוח אל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ