לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.The long and winding road



Avatarכינוי:  Mrs. house

בת: 18





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2014

ברגע שתחזור.


"אני אוהב אותך".
קולך מהדהד בראשי מספר פעמים, המחשבות הורגות אותי ולא נותנות מנוח. נשמתי נעתקת כאשר אני מתבוננת בתמונות שלנו יחד, מתפללת ליום שבו תחזור, שאוכל לחבק אותך, להריח אותך, להיות איתך. אני נזכרת כיצד בתחילת הקשר שלנו, תמיד התקשיתי למצוא את המילים הנכונות, ואילו אתה - לך תמיד היה מה לומר. תמיד אמרת את מה שאתה מרגיש, באימפולסיביות מוחלטת. אני חושבת שתמיד קינאתי באימפולסיביות הזו, תמיד רציתי להיות זו שמדברת ומספרת, זורקת כך לפתע את מה שהיא מרגישה, אך תמיד התקשיתי לעשות זאת. מילותיי נבלעו בצללים. ועכשיו אני חוששת ומבועתת מהעובדה שלעולם לא תדע כיצד אני מרגישה. העובדה שמעולם לא הספקתי לומר לך עד כמה אני אוהבת אותך מטריפה את דעתי, אוכלת אותי מבפנים, גורמת לבטן שלי להתהפך ולראש שלי להסתחרר. 
 אני נזכרת ביום שאמרת לי שאתה אוהב אותי לראשונה, ולי היה קשה להגיב בחזרה, לא כי הרגשות לא היו הדדיים, אלא כי פחדתי שאם אודה ברגשותיי אליך - אתה תברח. תעזוב אותי ולעולם לא תחזור. הפחד הזה כרסם בי כל-כך עד שלא יכולתי להחזיר לך במילים היפות הללו, לא יכולתי להשיב לך וגם לא להודות ברגשותיי כלפיך. לכן שתקתי, חייכתי ונשקתי לשפתיך בעדינות.
המחשבה על-כך שקיים סיכוי שלא אראה אותך עוד, היא בלתי נסבלת. איני יכולה אפילו לתאר עד כמה הכאב שבלאבד אותך יהיה עצום, ויפער בליבי חור שאיש לא יוכל לסגור. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיך, רועי שלי. לא יכולה לחשוב על כך, וגם לא רוצה. כיצד העולם ימשיך לנוע על צירו אם אתה כבר לא תהיה כאן עוד? כיצד החיים יימשכו כסדרם ברגע שחיוכך היפהפה יימחק מן העולם?
איני מאחלת לאיש את התחושות שאני חשה כעת, גם לא לאויביי הגדולים ביותר; אני מתגעגעת אליך, רוצה לאחוז שוב בידיך החסונות ושאתה תרים אותי ותשא אותי אל-על, תשוויץ בזה שאני שלך, ואני אשוויץ בעובדה שאתה שלי.
 הזכרונות ממשיכים לכרסם בי, מטיחים בי את המציאות הכואבת והקשה מנשוא. המציאות שאתה עלול לא לחזור, שאני עלולה לא לראות אותך יותר. אני נזכרת כיצד תמיד הבהרתי לך עד כמה אני לא חובבת גדולה של מחוות אהבה גדולות, ועד כמה אני לא סובלת קיטשיות על כל סוגיה, ואילו אתה היית ההפך המוחלט ממני, ובכל הזדמנות שהייתה לך הרעפת עליי את אהבתך והתגאית בה. אני נזכרת בקשר המיוחד שלך עם אחיך הקטן, איתי; הוא מתגעגע אליך כל-כך, כותב לך בכל יום. ואמא שלך, רק מחכה לרגע שתתקשר אליה והיא תשמע את קולך. אבא שלך קצת יותר מאופק, תמיד אמרת לי שהוא כזה, בעל חוסן נפשי עצום ושהוא מתקשה להראות את רגשותיו בפומבי. אמרת לי שאני מזכירה לך אותו. שאני והוא קורצנו בדיוק מאותו החומר, וששנינו חזקים, בעלי עור מפלדה ולעולם לא נשברים. אין לך מושג עד כמה טעית, רועי יקירי. מהרגע שנכנסת לשטח הלחימה - נשברתי לחלוטין. כל החוזק שאהבת בי התפוגג כלא היה, אני לא חזקה כמו שחשבת שאני. אני חלשה, כואבת ומתגעגעת. רק מחכה לרגע בו אראה אותך שוב, על-מנת שאוכל לומר לך סוף סוף עד כמה אני אוהבת ומעריכה אותך. 
וברגע שתחזור, אני מבטיחה לך, לא אתן לך ללכת שוב לעולם. 

*יש לציין כי הקטע הזה דמיוני לגמרי. אני אחוזת תקווה שכל חיילנו הנלחמים ברגעים אלו, מסכנים את חייהם בשביל המדינה ואזרחיה, יחזרו הביתה בשלום. אני בוכה על מותם של החיילים שנהרגו, ומחבקת את המשפחות השכולות. 
נכתב על ידי Mrs. house , 22/7/2014 12:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על ריקנות.


בכל פעם שיוצא לי לחשוב, אבל באמת לחשוב, להעמיק במחשבות ולתת להן לזרום עם עצמן, לרחף לעולמות אחרים, להיעלם ולהתרחק מהמציאות  – אני מפנימה עד כמה תחושת הריקנות מבעבעת בי. היא לא עוזבת לשניה, תוקפת כמו חיילת, מוכנה להתקפה; ואני, חסרת האונים, אילמת ופסיבית לפעולותיה, נותנת לה להשתלט על רוחי ונשמתי כאוות נפשה.
קשה לי לזכור מתי הפעם האחרונה שבאמת הרגשתי שאני מצליחה במשהו, שבאמת טוב לי. אני לא מתלוננת על חיי כמעט, גם לא בפני האנשים הקרובים אליי ביותר, מהסיבה הפשוטה שאני יודעת שיש דברים גרועים יותר. אני מודעת לכך שתחושת הריקנות הזו היא דבר שעתיד לחלוף, ושבסופו של דבר, תחליף אותה הרגשה רעננה וחיובית יותר. אך קשה לי להשתחרר מהמחשבות. הן אוכלות אותי. מה אם גורלי נחרץ כבר מזמן, וכל העתיד שצופן לי או להקשיב לבעיותיהם של האחרים, אך לא להתעסק בבעיותיי שלי?
אני מניחה שאני לא מתעסקת בבעיות שלי מסיבה אחת פשוטה  – אני מעדיפה לברוח אל עולם החלומות והפנטזיות שלי, בו הכל אפשרי והכל מותר, והחלומות הכי כמוסים שלי, המשאלות הכי עמוקות שלי והתקוות הכי משמעותיות שלי מתגשמים. אך אין זה כך בעולם האמיתי; בעולם האמיתי, אני נאלצת לחרוק את שיניי, להקשיב במלוא הרצינות לבעיותיהם של האחרים. ולא כי אני מרגישה שאני צריכה, אני באמת אוהבת להקשיב ולעזור, לייעץ ולזרוק פה ושם מילות חוכמה כלשהן, אבל באופן כלשהו, אני גם זקוקה לכך; זקוקה לבעיותיהם של האחרים, על-מנת שאוכל לברוח מבעיותיי שלי. זקוקה ללהקשיב לצרות של האחרים, לשמוע את הדברים שיושבים במחשבותיהם, כדי שאוכל לשכוח לזמן מה ממחשבותיי שלי. 
הריקנות מכרסמת בי. היא כמו טורף שמחכה לנתח בשר עסיסי, מחכה לשעה בו יתקוף את קורבנו הבא, ינעץ בו שיניים ויתענג על בשרו. היא פרימטיבית, חייתית. היא לא מתחשבת בי וברצונותיי, למעשה, אין לה טיפת רגש או אכפתיות כלפיי, כל מעשיה נעשים מתוך אינסטינקט. 
מילים, ועוד מילים, ועוד מילים  – כולן חולפות על פניי ללא הרף. ואני מאזינה להן בשקיקה, כאילו מחפשת אותן, רוצה שיבואו, רוצה שיתקרבו קצת יותר. רוצה לברוח מהמציאות הזו; אך היא סוגרת עליי, מכאיבה לי. שיערות גופי סומרות בכל פעם שאני חושבת על המציאות הזו, או אפילו מישירה אליה מבט ומנסה להתמודד איתה. קשה להתמודד, הרבה יותר קל לברוח.
העולם הזה כוחני מדי, צעקני מדי, אני מרגישה שאני נבלעת בו; שאני לא מספיק מיוחדת בשבילו. לא מספיק מעניינת בשביל שיוכל להכיל אותי כפי שאני, סתם עוד נערה בנאלית ולא מעניינת במיוחד. לא מספיק מוכשרת, לא מספיק טובה, לא מספיק מצחיקה או בעלת הומור שנון כפי שנהגתי להאמין בעבר, לא מספיק בעלת טעם טוב במוזיקה. אני לא מספיק בכלום.
 ומה אם אני לא מספיק חזקה כמו שחשבתי? מה אם אני לא מסוגלת באמת להתמודד? מה אם כולם סתם מצפים ממני ליותר מדי, אך הם עתידים להתאכזב? ומה אם אני סתם מקטרת ומקטרת על דברים חסרי משמעות, כשבעולם יש הרבה יותר מעוד קיטורים ומחשבות מגוחכות של עוד מתבגרת ממוצעת?
 ומה אם...
התייאשתי. 

נקודת אור #1: הצלחתי לכתוב, שזה דבר מעולה בשבילי. התקדמות דרסטית אחרי כמה חודשים מייגעים שכמעט ולא כתבתי משהו. ואני יודעת איך זה, כל יום שלא כותבים הוא יום מבוזבז.  

נקודת חולשה #1: אבל ברצינות, ילדה, למה ברבע לארבע בבוקר? לכי לישון.
 

נכתב על ידי Mrs. house , 17/7/2014 03:13  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,912
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMrs. house אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mrs. house ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ