לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכיוון (כבר לא) מערב



כינוי:  איריס

בת: 47





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

8/2017

Las vegas


 

יום #26-23: לאס וגאס

 

הייתה נסיעה מפרכת, היה חם נורא, היה קצר מדי - אבל היה שווה ביותר. לאס וגאס נותרה מטורפת כשהייתה, עם מיליוני אנשים ברחובות, טיפוסים מוזרים כמו שלא תראו בשום מקום אחר ואווירת חופש מטורללת משהו.

 

הילדים התעקשו להיות בווגאס, אני רציתי לסיים בבטן-גב במלון מפנק, ורק אלון חשב שזה מיותר. מזל שהתעקשנו. יצא שהתפנקנו במלון מעולה, נרגענו ליד הבריכה, השתזפנו, שחינו, טיילנו ברחובות, אכלנו טוב - והיינו נשארים עוד אם היינו יכולים. חוץ מאלון. הוא טען כל הזמן שהוא לא מבין את "הקונספט של אנשים צולים את עצמם בשמש ואז טובלים את עצמם במים קפואים".

 


הנוף מהחדר



ומשפת הבריכה

 

אחת המטרות של איתמר בביקור בעיר (או ליתר דיוק ה-מטרה) הייתה לאכול במסעדה מטורללת בשם "Heart attack Grill" שהוא שמע עליה פעם. כל החודש הוא דיבר על זה. זו מסעדה שמתגאה בזה שהיא מגישה אוכל שמן ולא בריא ולכן כשנכנסים אליה מקבלים חלוק של בית חולים, המלצריות לבושות כמו אחיות ועל החשבון כתוב שזה תשלום עבור "טיפול רפואי".

 

התפריט כולל המבורגרים - מקציצה אחת ועד שמונה, שנקראות פה "מעקפים" - עם גבינה, בייקון וכל דבר שמן אחר שאפשר לדמיין. בכניסה יש משקל ומי ששוקל יותר מ-350 פאונד (כ-150 קילו) אוכל בחינם. והכי הזוי - מי שלא גומר את האוכל מפליקים לו בתחת (לזכותם ייאמר שהם עושים את זה רק אם אתה רוצה).



 

אז איתמר המתלהב ישב לאכול וגיא הצטרף אליו בקטנה, בעוד שחר אלון ואני מסתכלים עליהם מזועזעים ורוצים להקיא רק מהקונספט. איתמר הזמין המבורגר של שלוש קומות, וכמובן שלא גמר (אולי בכוונה). כמובן שהוא גם רצה שיפליקו לו:


 

מסקנה: אם אתם נערים מתבגרים שמתלהבים משטויות ומוכנים לעשות הרבה בשביל צפיות בלייב או לייקים בסטורי - המקום הזה בשבילכם (איתמר אמר שהגשמנו לו חלום:)). כל האחרים יכולים לוותר.

 


 



ככה נראה ילד מאושר


בערב האחרון אלון ואני יצאנו לבד למסעדה (בדיעבד התברר שהיה יום האהבה ואפילו לא ידענו). אכלנו סטייק מעולה, הכי טוב שאכלנו עד כה. הילדים הסתובבו לבד בסטריפ וגם הם נהנו מהעצמאות.

 

מופע המזרקות במלון בלאג'יו בווגאס


בראשון אחה"צ חזרנו ללוס אנג'לס. את הלילה האחרון עשינו באותו מלון - ובאותו חדר - שבו לנו בשני הלילות הראשונים של הטיול. סגרנו מעגל - ועכשיו צריך לחזור הביתה. היה מעולה וקשה לחזור, אבל מצד שני היי, כבר אפשר להתחיל את הספירה לאחור לטיול הבא!

 

בארוחה האחרונה, בערב האחרון בלוס אנג'לס, ביקשתי מהילדים לציין מה היו שלושת ההייליטס של הטיול מבחינתם ומה היו משנים. היה מצחיק לראות אותם מתאמצים להיזכר מה עשינו בחודש האחרון, כי מרוב שהחוויות נערמו ולא הספיקו להתעכל, היה קשה לשלוף משהו מתחתית הערימה. כשמישהו אמר למשל "זוכרים שטיילנו על החוף בווניס ביץ‘ ועשינו מלחמת כדורים המתנפחים" כולם אמרו "וואי, נכון, שכחתי מזה, איזה כיף היה". אני מניחה שייקח עוד הרבה זמן עד שנעכל את כל מה שעברנו, ומקווה שלפחות תחושת הביחד והגיבוש המשפחתי תישאר איתנו עוד הרבה זמן.

 

עכשיו אנחנו בשדה, מחכים לטיסה הביתה. זה הזמן לספר למי שעוד לא עודכן שאחרי התלבטות גדולה איתמר החליט ללכת ללמוד בשנת הלימודים הבאה בשדה בוקר (בבית הספר שאלון למד בו), כך שהטיול הזה היה גם גיבוש אחרון לפני ההרפתקה הבאה - החדשה, המפחידה והמאתגרת - שלו ובעצם של כולנו. עכשיו רק נשאר לנו לשרוד את מה שנשאר מאוגוסט ולקוות לטוב.

 

נכתב על ידי איריס , 7/8/2017 11:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Sequoia Np


 

יום #22: הפארק הלאומי סקויה

 

סקויה לא היה בתוכניות שלנו, אבל הילדים התעקשו לסיים את הטיול בלאס וגאס וזה היה רק הגיוני לעצור שם בדרך, מה גם שאי אפשר לעשות את כל הדרך מסן פרנסיסקו לוגאס ביום אחד. אז הוספנו את הפארק, והאמת שזה היה רעיון מעולה ותמורה הולמת לדרך.

 

הפארק מורכב למעשה משני פארקים - Kings Canyon ו-Sequoia, ומפאת חוסר זמן החלטנו להתמקד בסקויה. כבר בתחילת הפארק רואים עצים ענקיים שאין להם שום שם ותואר וזה היה כל כך מדהים שהיינו חייבים לרדת ולמדוד את הפרופורציה:

 


התחנה הראשונה שלנו הייתה ה-General Sherman tree, הנחשב לעץ הכי גדול בעולם. הוא הכי גדול בהיקף (33 מטר בערך) אבל לא בגיל ולא בגובה: הגיל של הגנרל שרמן מוערך בכ-2,000 שנה, בעוד שהעץ הכי זקן בעולם הוא בן יותר מ-3,000 שנה. הגובה של הגנרל שרמן הוא כמאה מטר, אבל בשנים האחרונות הצמרת שלו מתה והוא הפסיק לגבוה (אם כי הוא עדיין ממשיך להתרחב).

 


בכל מקרה, יש מסלול הליכה נוח של איזה 800 מטר שמגיע עד לעץ. המסלול הוא בירידה די תלולה, ובקיץ יש שאטל שמחזיר אותך לאוטו. העץ עצמו מאוד מרשים ויש תור להצטלם איתו. לידו יש מלא עצים ענקיים אחרים (חמישה מתוך 10 העצים הגדולים בעולם נמצאים ליד השרמן) ואטרקציות נוספות כמו "פרוסה" של עץ סקויה ענק שנכרת לפני 100 שנה אחרי שאיים ליפול על הכביש והבתים שבאחד הלודג‘ים. על הפרוסה אפשר לראות סימנים של כ-80 שריפות שעבר העץ בימי חייו, וכל אחת השאירה בו צלקת. לעמוד ליד דבר כזה בהחלט נותן פרופורציות:

 



הנה עוד כמה דברים שלמדתי על עצי הסקויה מהשלטים בפארק:

א. איך הם חיים כל כך הרבה שנים ומגיעים לכאלה גדלים? שילוב של שפע מים בסביבת הגידול, שורשים שפרוסים בצורה אופטימלית, הרכב כימי של הקליפה שמגן על העץ מטפילים וכנימות וחיבה מיוחדת לשריפות יער (ראו סעיף ב‘).

ב. בניגוד לעצים אחרים ששריפות יער הורגות אותם, עצי הסקויה דווקא אוהבים שריפות כאלה, כי הן מנקות את הקרקע, הורגות עצים אחרים שמתחרים איתם על המים ועל המקום לשורשים וגם מפיצות את הזרעים שלהם (שנמצאים בתוך איצטרובלים). העצים עצמם, בזכות הקליפה העבה, די עמידים לשריפות.




בהמשך הדרך יש את ה-Auto log - עץ סקויה ענק שנפל ופעם אפשר היה לעלות על הגזע שלו עם האוטו (כדי להדגים שרוחב הגזע הוא יותר מרוחב של מכונית). לפני כמה שנים הגזע נשבר, כנראה מעומס המכוניות, והיום אפשר רק להסתכל עליו אבל לא לעלות עם האוטו:

 

גיא על מה שנשאר מהאוטו לוג


ויש גם את ה-Tunnel log - עץ סקויה שנפל ובמקום לפנות אותו פשוט חצבו בתוכו מעבר למכוניות:

 


היעד הבא שלנו היה ה-Moro Rock - גוש גרניט עצום וחשוף באמצע הפארק המתנשא לגובה 2,200 מטר, ואפשר לטפס ב-350 מדרגות עד לפיסגה שלו ולראות את כל הרי הסיירה נבאדה לרגליך. הטיפוס לא נורא קשה (גם אחרי עשרת אלפים המבורגרים שאכלנו פה) והפיסגה מתגמלת בהחלט. מאוד יפה שם למעלה, ויש גם אזהרה שהמקום ממש מסוכן כשיש ברקים כי אפשר להיפגע מאחד, ולכן יש שורה של סימנים שאם הם מתחילים כדאי לברוח מהר לאוטו. אחד מהם הוא אם נהיה מעונן. ובכן, בשנייה שירדנו לאוטו ונכנסנו לאוטו התחיל מבול מהסרטים… זה לא היה כתוב בשום תחזית, וממש ריחמנו על מי שנתקע בפסגת הצוק בגשם.

 

הדרך למעלה



הנוף מלמעלה (לא הייתה ראות כל כך טובה)



והדרך למטה




יצאנו מהפארק ונסענו לבייקרספילד (עוד תחנה באמצע שום מקום) שם נעשה את הלילה. ממחר - סתלבט בווגאס!

נכתב על ידי איריס , 4/8/2017 10:14  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Back to California


 

יום #19-18: Salt Lake City

 

עזבנו את ילוסטון והתחלנו בנסיעה דרומה ל-Salt lake city. לא היינו מתעכבים על העיר הזאת אלמלא זה היה שדה התעופה הקרוב ביותר שממנו אפשר לקחת טיסות לקליפורניה.

 

הנסיעה מילוסטון לסולט לייק סיטי לוקחת משהו כמו שלוש וחצי שעות, ומאחר שהדבר היחיד שרצינו לראות בעיר זה את המרכז של המורמונים, היה לנו די והותר זמן (וחשק) לעצור בדרך באאוטלט - הראשון שראינו מאז שיצאנו מקליפורניה. עשינו שם שופינג מכובד, והנה התוצאה:

 


אחר כך נכנסנו לעיר ונסענו היישר למרכז המורמונים שממוקם בדיוק בצנטרום של העיר. המורמונים הם זרם בנצרות שמאמינים במיסיונריות ופעם האמינו גם בפוליגמיה, אבל זנחו את זה. את המיסיונריות הם עדיין משמרים באדיקות. בגלל זה במרכז המורמונים כתוב על כל שלט "we welcome you“ או "please come inside“ ויש מלא מדריכות, כמעט בכל השפות, שרק ישמחו לקחת אתכם לסיור במתחם.

 

המבנה העיקרי, שהוא מעין הכנסיה שלהם אבל לא בנוי בצורת כנסייה, מרשים מאוד אבל אסור להיכנס אליו (רק למורמונים מותר, והילדים שאלו איך יידעו מי מורמוני ומי לא ולא הייתה לי תשובה טובה). במרכז המבקרים יש דגם של הבניין שמראה מה יש בפנים. נראה מעניין, אבל כאמור נשארנו בחוץ. שכחתי לצלם, אז הנה תמונה מייצגת מהאינטרנט:

 

 

הבניין מבחוץ


ליד הכנסייה, עדיין בתוך המתחם, יש אולם קונצרטים עם תקרה מקומרת שיש בו עוגב אדיר. האולם מתגאה באקוסטיקה המיוחדת שבו ומארח קונצרטים נחשבים. בסיור המדריכות מדגימות איך הן קורעות פיסת נייר או זורקות מטבע לקופסה והצליל מהדהד בכל המבנה. 

 

בסך הכל אין הרבה מה לעשות שם ויצאנו די מהר. נסענו למלון, נחנו (נחו) עשינו (עשיתי) כביסה ויצאנו לארוחת ערב. למחרת בבוקר ארזנו את הדברים ונסענו לשדה התעופה. נחתנו בקליפורניה בצהריים (והזזנו שוב את השעון בחזרה שעה אחורה), לקחנו אוטו בפעם השלישית והאחרונה, ונסענו למלון. אחר הצהריים אלון כבר הלך לעבודה והילדים ואני ביקרנו ב-Target (אפשר להיות שם גם עשר פעמים ולא למצות).

 

יום #21-20: סן פרנסיסקו

 

למחרת הקפצתי את אלון לעבודה (אני רוצה לקרוא לזה שגרה, אבל זה לא) ואחרי שהילדים התעוררו נסעתי איתם לסן פרנסיסקו. בכניסה לעיר ראינו המון הומלסים שחיים באוהלים בצידי הכביש ואפילו יצא לנו לראות ניידת משטרה שעוצרת ליד אחד מהם והשוטרים מכניסים אותו פנימה, כולל כל הסרט עם האזיקים והראש שנדחף על גג הניידת באגרסיביות. הילדים היו מזועזעים אבל לא יכלו להסיט את המבט.

 

הסתובבנו במרכז ה-Union square וב-Market str, המשכנו לשכונת הגייז Castro וסיימנו בתצפית על העיר מה-Twin Peaks (היה מהמם. כל העיר הייתה לרגלינו, ורק גשר שער הזהב היה מכוסה כרגיל בענן...). אגב, לנהוג בסן פרנסיסקו גרם לי לחשוב איזה מזל שכבר לא נוהגים עם הילוכים. לעשות פה זינוק בעלייה זה מוות! 

 


דגלי גאוה בכל מקום, וגם מעבר החצייה בצבעי הגאווה. שכונת קסטרו.



סן פרנסיסקו מהטווין פיקס (שהן באמת שתי גבעות קטנות מעל העיר)



הענן שמכסה את גשר שער הזהב (משמאל אפשר לראות את הקצה של הגשר מציץ מתוך הענן בשני מקומות)

 

משם נסענו ל-Pacifica, עיירה מדרום לסן פרנסיסקו. רצינו להשתזף בים ואיתמר רצה לגלוש, אבל כשהגענו היה כל כך קר שלאף אחד לא היה חשק לצאת האוטו (כמה מוזר להגיד את זה באוגוסט כשאני יודעת שאתם בארץ מתבשלים), אז חזרנו למלון והילדים הלכו במקום זה לבריכה.

 

אחר הצהריים נסענו לאסוף את אלון מהעבודה והוא לקח אותנו ל-Santana Row - רחוב קניות ומסעדות בסן חוזה. הסתובבנו שם קצת וחזרנו למלון.

 

ביום האחרון שלנו ב-Bay area חזרנו שוב לסן פרנסיסקן. עשינו טיול אופניים ב-Golden Gate Park וחשבנו שזה יהיה כמו הטיול בסנטרל פארק בניו-יורק שהיה מעולה, אבל זה היה הרבה פחות טוב. קודם כל השכרת האופניים יקרה פה בהרבה. זה כשלעצמו לא היה כל כך נורא אלמלא גילינו די מהר שברוב השבילים בפארק אין כניסה לאופניים, מה שמשאיר לרוכבים רק את צידי הכבישים וזה מבאס ממש. הפארק עצמו גדול מאוד (יותר מהסנטרל פארק) אבל ככל שמתרחקים מהקצה המזרחי העליות נהיות יותר ויותר קשות, אז העדפנו לוותר ולהתמקד בצד המזרחי. חוץ מזה כל מיני אטרקציות בתוך הפארק, כמו הגן היפני, הן בתשלום נפרד ולא זול בכלל וגם זה לא כיף. בקיצור, אחרי שעתיים החזרנו את האופניים וחזרנו לאוטו. 

 

נסענו ל-Golden Gate Bridge ולמרות שהיה כבר צהריים חצינו אותו כשהוא עדיין חצי בתוך ענן, ואז עצרנו לתצפית מהצד השני:



 

אחר כך המשכנו לתוך Sauselito המקסימה, טיילנו קצת ברגל, אכלנו צהריים ויצאנו בדרכנו הארוכה דרומה, לא לפני שנפרדנו מאיזור המפרץ ומעמק הסיליקון. הבטחנו לעצמנו שעוד נחזור.

 


סוסליטו

 

אנחנו בישורת האחרונה של הטיול. לפנינו ה-Sequoia Park ולאס ווגאס לסיום. לא להאמין שזה תכף מסתיים.

 

נכתב על ידי איריס , 2/8/2017 17:11  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיריס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איריס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ