לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של עוף החול


ניסיונה של בי-פולרית להבין איך הכל קרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2014

לשמוע במאניה דפרסיה


*פוסט מעט שנוי במחלוקת. אני חושבת עליו כבר תקופה ארוכה, והוא נערך כבר כשבוע טרם הועלה סופית.

 

אנשים באמת לא מסוגלים לתאר לעצמם מה הטלטלות הנפשיות מבעד להפרעות נפשיות מסוג אפקטיבי (רגשי). דיכאון? אתם באמת חושבים שאתם מבינים? מאניה? פסיכוזה? לפעמים אנשים חושבים שזה ציורי, או מדליק, "להזדהות" עם התחושות. לטעון שחווים אותן.

רק בפרספקטיבה של שנים של טיפול התחלתי להבין פתאום מה אנשים מרגישים, דווקא כשהם מרגישים פחות. כשהעוצמות לא מקהות ומכאיבות. שנים האזנתי לשירים שאחרים בודאי חוו כמרתיעים או ממיתים ולא הרגשתי מה שאחרים מרגישים. השירים רק שיקפו את המוות הפנימי של גבולות הרגש כפי שחוויתי אותו.

 

לפני כמה ימים הנגן שלי עבר בטעות לאחדים מהשירים האלה. הייתי עסוקה בנסיעה ולא ניתבתי אותו כהרגלי. רוב השירים שנכנסים לי לרשימת ההשמעה לעולם לא יצאו ממנה, ולכן אני שמה לכך לב ואני משתדלת לא לספח פנימה "אויבים" חדשים. עם הותיקים אני חייה בשלום במידת מה. התוכן הקשה הכה בי ודי זיעזע. ככה מרגישים כלפיו אנשים שלא חולים?

תהיתי לעצמי, ולא הבנתי איך יכולתי לשמוע את זה בלופים שנים ע"ג שנים.

 

אנשים, בריאים וחולים, מבינים משהו דרך מוסיקה ואומנות. זה גישור רגשי שמילים רגילות ושיחות תמות לא מסוגלות לייצר.

וחשבתי, אולי רק לתת לאנשים טעימה קלה של הרגשות הקשים של המחלה שלי, כש"זכיתי" לחוות אותה כפעילה.

אלה שירים מתוך רשימה קבועה שאני אישית שמעתי שנים, יתכן כי אחרים לא ימצאו בה מה שאני מצאתי, העוצמות או הנכונות לתאר מצב פנימי מסוים. נסו להיות עדינים, אני לא נוטה לשתף (גם לא מחוץ לבלוג) דברים שלי אישית נחווים כאישיים כ"כ.

 

כדי להקל על ההבנה של המסרים שמתקשרים לרצועות שהכנסתי לפוסט, יש כותרות מעל לקליפים המסבירות לאיזה פן מהמחלה השירים (בעיקר המלל) נוגעים.

בסוגריים יש הבהרות קלות, המתייחסות לשיר שמעליהם, וציטוטים מן השיר מובאים כדי לחדד מה החלק שהכי התחבר לי לפן הנ"ל.

חשוב לי לציין שלא ניתן להעביר מחלה שלמה במעט כ"כ של מילים ושירים, אך הרגשתי חובה לנסות להפיק ולו מחווה קטנה זו, למען עתיד הסברתי טוב יותר.

 

רשימה מסודרת של השירים המופיעים בפוסט מצויה בתחתיתו, והיא נועדה למידה ובשלב מסוים אחד מקטעי הוידאו של השירים יוסר מהאתר יוטיוב.

 

מאניה**

(האנרגיות)

(תחושת הארה פנימית ויחודיות)

**עליי להודות בגילוי לב שהיות ואינני מכירה היטב תחושות מאניות בשל ניסיוני המועט יחסית בהן, התקשיתי להיזכר מה נוגע בי בזמנים האלה. זה הכי טוב שיכולתי לגייס מהאוספים שלי, אך לא מרגיש לי כתיעוד מספיק עוצמתי לתחושות הנחוות במצב זה.

 

דיכאון

(צער והחמצה, התחושה המלווה את רוב ההתקף)

Honestly OK - Dido


(תחושת ריקנות ומוות פנימי, מלווה את השיא של ההתקף; לעיתים אפילו "שיא" יהיה ארוך בהתקפים בהפרעה מסוג זה)

 

פסיכוזה/פרנויה***

"Fallen angels at my feet
Whispered voices at my ear
Death before my eyes
Lying next to me I fear"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"He's watching me

What if I look away and deal with it (He's watching me)
Digging in my grave (He's watching me)
I won't deny it (He's watching me)
Fragile
My crystal ball (He's watching me)
Shattered on the ground"

***התקשיתי להפריד בין השתיים כי לרוב הן מגיעות אצלי יחד. אם הפסיכוזה מגיעה עם מאניה ה"פרנויה" נחווית כטובה, כראיית-על על החיים, אך זו עדיין פרנויה.

 

אני במצב מאוזן (שתמיד נלחמת)

  

"נופל" (דיכאון) "וקם" (מאניה)

"אף פעם לא אפסיק ללכת...!"

-בעיקר שירים על מאבק לשמור על מי ומה שאני כנגד כל הצוררים.

 

תודה לאל, נדיר מאוד שאני מרגישה ככה היום, וכשאני מאוזנת זה מאוד מאוד רחוק ממני (ייתכן בהחלט כי החלמתי ספונטנית מדיסתימיה, בקץ מאבק שערך כשש שנים לפחות).

 

Song list:

Mania –

1. will.i.am - Scream & Shout ft. Britney Spears

2. Adam Lambert - Never Close Our Eyes

 

Depression –

3. Goo Goo Dolls - Iris

4. DIDO - Honestly OK

 

Psychosis –

5. Evanescence - Whisper

6. Lacuna Coil – Fragile

 

Me –

7. Destiny's Child ft. Da Brat - Survivor

8. נופל וקם שבק ס
נכתב על ידי התחייה מחדש. , 9/10/2014 20:47  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הציוריות של נ'.


היא הייתה יפה כזאת, כאילו, באופן שאף אחד מחוץ למעגל האשפוז אולי לא ראה. גבוהה ותמירה, זקופה. שיערה הקצר היה צבוע בבלונד דוי והיה אסוף גבוה.עיניה גדולות וכחולות. עורה חיוור כשל גופה.

בשיחות הקבוצתיות היא אף פעם לא נתפסה בעיני כאחת מכולנו. היא דיברה בשפה גבוהה ובקול עמוק ואנטליגנטי. אפילו שאני מחוננת הייתי תמיד מרגישה חסרת ביטחון וטיפשה כשהפה שלה נפתח. רוב היום היא ננעלה בחדר אישי שכנראה גם כלל מעקב צמוד עם מצלמות במעגל סגור. הבנתי שהיא טיפוס אנטלגנטי מאוד קשה, מאוד מאוד עקשן ובטוח. באחד הימים דיברו על יומיים קריטיים לחייה, היא הייתה אז בערך באמצע שנות העשרים לחייה ועמוק בקומה. ההורים שלה ישנו בסדרונות המחלקה, או יותר נכון ישבו כל הלילה ונראו הרוסים. עוד שניה הם מאבדים אותה.

אחרי כמה ימים כבר הייתה שוב עצמה כאילו המוות לא חג מעל ראשה רק זמן קצר לפני כן. היא יצאה לעשן סיגריה עם כוס של נס קפה. הכוס נשארה מלאה וחסרה רק שלוק בודד, היא שימשה לכבות את הסיגריה השניה שעישנה ברצף. כ"כ רזה וכ"כ גופתית ועדיין אפופת הילה כזו של יצור מיתי בעולם בני האדם. אף פעם לא הצלחתי לשבור את הקרח והמרווח אליה. היא הייתה בלתי ניתנת להשגה, גם רק כחברה, לדבר איתה היה בגדר נס.

 

באחד הימים ביקשתי שתצייר לי משהו. היא ניחנה ביכולת ציור מרשימה, בה ציירה ציורים מפורטים ומלאי קווי מתאר מבלי אפילו להרים את העיפרון מהדף פעם אחת. נכנסתי לרגע דל לחדר שלה והקירות היו מלאים מהתקרה עד לרצפה ברצף אינסופי של ציורים של פרצופים בדיוניים מלאי הבעה ונבדלים זה מזה בצורה שהעתיקה את הנשימה. הם היו תלויים כ"כ ישר וכ"כ צפוף, כאילו השתמשו בפלס כדי לתלותם. כולם בשחורלבן, בעיפרון פשוט על דפי A4, אבל עדיין כ"כ מקצועיים וכאילו ציירו במלוא הכוח בעזרת פחם. בציור שאני ביקשתי, ביקשתי שיהיה בצבעוני. היא עשתה זאת. האחים בביה"ח הביטו בי בפליאה ובמעיין הערצה כשמסרו לידי את הציור. לא הבנתי מדוע אני זוכה למבטים כאלה, ואז הם הסבירו שנ' כבר שנים מסרבת לצייר בצבע, כנראה בשל מצבה. והנה אני ביקשתי והיא ציירה לי בהזמנה. אחרי זה ראינו שהחתימה שלה חסרה. פניתי אליה שוב בהזדמנות שניתנה לי.

היא סירבה לחתום. היא הסבירה שזה היה ציור בהזמנה אז היא נענתה לדרישות, אבל היא לא תחתום עליו כי זה לא "היא". אשת עקרונות גם בדברים הקטנים, מסתבר.

האחים הביטו בדמויות היפהפיות שציירה לי, ואמרו בקול עצוב שהיא עדיין מציירת אותם "רזים מדי", וזה נכון: לא שמתי לב כמה צנומות, מאורכות ונטולות קימורים הדמויות שהיא מציירת, אם כבר טרחה לצייר דמות שלמה ולא רק פנים בתקריב. רזות, אך עדיין חינניות בצורה שקשה להתכחש אליהן. אלגנטיות מאוד. שמרתי את הציורים האלה עד היום.

 

מתישהו, אחרי מספר שנים, איתרתי את נ' בפייסבוק, וקפצו עליי זכרונות. יש לה אח חתיך והורים שלפחות אז נראו לי הורים אוהבים מאוד (בהמשך גיליתי שכנראה עברה התעללות מתמשכת ע"י אחד מהם). התמונות גזלו ממני חיוך. תהיתי אם אי פעם נ' תתחתן או תביא ילדים. לא פעם תהיתי אם היא בכלל מסוגלת להימשך למישהו, היא נראתה לי מאוד א-מינית ומרוחקת. רוב התמונות שלה היו עם חברות ומתישהו תהיתי אם זה אומר שהיא לא בשלה או שהיא בכלל בעלת נטיות הומוסקסואליות.

ואז לפתע, לפני משהו כמו שנה, היא התחתנה בשניות עם מישהו שבכלל לא שמעתי כל אזכור עליו עד לאותה נקודה. בניגוד לרוב הרוסיות שהכרתי, היא נטשה במהירות את שם משפתה הקודם ואימצה את שלו, העברי כ"כ, כאילו מוחקת את עברה לחלוטין.

 

ואז העליתי את התמונות שהיא ציירה ותייגתי אותה. קיוותי לשמח, קצת חששתי לפגוע, אך באופן מפתיע ריגשתי. בעקבות מעשיי וגם המלצתי האישית, היא עשתה אלבום משלה שמתעדכן כל כמה זמן. צבעוני כ"כ, ששם את מה שציירה לי בכיס הקטן. התמונות חתומות. הדמויות מקומרות בצורה מחמיאה וצבעונית, חלקן אף אירוטיות ממש. הרגשתי שהסכר שכלא את נשמתה ודיכא אותה נפרץ ושהיא אדם מאושר שאוהב את עצמו. אפילו הגוף שהייתה מסתירה בעקביות בבגדים גדולים ונשפכים, החל להתקשט בבגדים מחמיאים למידותיה. המשקל שלה נעשה תקין (אך היא עדיין רזה ללא ספק) ואחת מזרועותיה התקשטה בקעקוע גדול שעליו כתוב "איזון", ובמקרה של נ' זו המילה המושלמת לתאר את המנוחה והנחלה אליה היא הגיעה סופסוף.

בכלל, יש לי תיאוריה לגבי אנורקסיה וקעקועים לפיה קעקועים הם דרך של אנורקטיות לתקשר עם גופן היות והן מרגישות מנותקות ממנו בשל מחלתן והחרדה שלהן סביבו. חלק מקשטות את הגוף כדי להפוך אותו ליותר "שלהן" ולחבב אותו יותר, ואחרות מסתירות ממנו ואף מטילות בו דופי וכעס דרך חריטה בו. עוד לא ראיתי מחקר בעניין אבל אני ממש מאמינה בזה, ואולי לא רק לגבי אנורקסיה, אבל שם זה ממש בולט לי לעין.

 

מעניין אם תשוב לרקוד כמו הבלרינה שהייתה חרוטה על עורפה אז (וייצגה באופן בולט את האובססיה שלה לרזון),

ואם לא, מעניין לאן הציורים יקחו אותה.

נכתב על ידי התחייה מחדש. , 1/10/2014 09:45  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  התחייה מחדש.

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להתחייה מחדש. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על התחייה מחדש. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ