לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מסגרת



כינוי:  מעיין~




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2016


כרגיל,לבד לי כאן. מרגיש כאלו חלל החברים שיש בתוכי הולך ונפער. הגעגוע נהפך למחסור של ממש והתסכול נשאר אותו הדבר רק שהפעם הוא נהפך לסוג של חשש,הפעם הוא נכנס לנתיב אחר,חשש שזה כבר באמת לעולם לא יחזור. ההרגשה שיש כשיושבים כל החברים. כשמנהלים אורך חיים שיש בו מגוון מפגשים. כמובן שמתישהו אני מניחה שכן אגיע לתקופה כזו,אבל לעת עתה,אני חושבת איך אני צריכה לאכול את זה. אולי להלחם על זמן עם חברים שאני זקוקה להם בכל מחיר? לארגן מפגש בכל מחיר. לא להשאר אדישה וכאובה ולא להתייחס למצב כאל נתון. אולי יותר אסרטיביות תעזור כאן. 

 

גם שאני די עצובה,אני גם די שמחה,כי אני מקשיבה לעצמי ויש לי אפשרויות וזה נעים. 

 

לאחרונה כשאני עצובה יש לי הרגשה ממש חזקה שאני לבד בזה. קשה לי לצלצל להורים או חברים בוכה ומשפיל גם. הפסקתי לעשות את זה אני לא בטוחה אם זה בגלל שכולם עוטים מסכות,כי אני מתבגרת באמת (?) כי אני רחוקה? אני רוצה ללמוד את הרגשות שלי ולקחת דברים הכי בקלות או הכל ביחד... רק עם פ אני בוכה ומתפרקת ומתרפקת בלילה במיטה או כששוטפת כלים  והוא מחבק ומנשק אבל מרגיש שהוא לא לגמרי יכול להוציא אותי מהבוץ כמו שאני יכולה. וזה מין הסתם לדעתי. 

 

 

בימים האחרונים במדבר היה קשה לי לנשום והיה מאד מחניק פיזית וחברתית. אני מתכננת ומקווה שאני נטענת ונחה כראוי בסהכ ישנה מטרה ואני רוצה לחזור עם כוחות ואנרגיות טובות ומשובחות. 

 

נכתב על ידי מעיין~ , 29/4/2016 17:03  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

21,382
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למעיין~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מעיין~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ