לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

למי אכפת?


מה שבוער, מה שחשוב והדיעה שלא תשמעו בתקשורת. חובבת קולנוע, חולת כדורגל, וצדק חברתי. ציונית גאה ומודאגת שיש לה מה להגיד על ה - כל.

Avatarכינוי: 

בת: 37

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2014

איפה היתי ומה עשיתי....


הרבה קרה בחצי שנה שלא הייתי כאן

 

עבדתי חצי שנה במשרד עורכי דין, הקמתי עסק תוך כדי, עברתי דירה, עזבתי את העבודה כי

אני פשוט סבלתי שם והתמקדתי בעסק.

בחודש האחרון סגרתי שנה ללא עישון, לא האמנתי שאחזיק מעמד למען האמת אבל הנני כאן!

כמו כן סגרתי 5 שנים עם מחלת הפיברומיאלגיה שהרימה את האף בדרכים חדשות ולא כיפיות

אבל שרק ישאר כך ולא יהיה גרוע יותר.

 

כפי שראיתם בפוסט הקודם, הבחור שאימצנו אל ביתנו לפני שנתיים פשוט תקע לנו סכין בלב

וגנב את הרכב שלי כשהוא שיכור וריסק אותו.

שבוע שעבר, אחרי 3 שבועות קניתי רכב, אדום כמובן :) אני עדיין ממתינה שההורים שלו יעבירו

לי את הכסף על האוטו (הסכמנו לא להגיש תלונה בתמורה לכך שהוריו ישלמו על האוטו במקום הביטוח)

 

לפני חודש הפקתי וביימתי קליפ שהגיע לערוץ 24, ועכשיו יש לי V גם על MTV וגם על ערוץ 24,

שבשביל עסק שרץ ביקושי 6 חודשים זה יפה מאוד לדעתי!

החלטנו ללכת לייעוץ עסקי, כיוון שלא אני ולא שותפתי בעלות ניסיון בניהול כלשהו.

הפגישה הראשונה היתה מאוד מאירת עיניים, על גבול המייאשת. כל כך הרבה דברים שאפילו לא חשבתי עליהם.

אז עכשיו אנחנו יושבות ועושות סדר בבלאגן, בונות את היסודות כמו שצריך כדי שהבניין יוכל להגיע לשמיים :)

כעת כשאני מובטלת אני כולי בעסק (ובמציאת עבודה חלקית) ומבינה כמה לא עבדנו נכון עד עכשיו.

 

זה מה שחדש אצלי :)

מעבר לכך, התגעגעתי!

 

יש כמה סיבות ללמה נעלמתי לחצי שנה.

גם זמן, אבל זמן תמיד אפשר למצוא, העובדה שאני לא יכולה לכתוב כל מה שאני רוצה כי יש כבר

הרבה אנשים בחיי שמכירים את הבלוג. בנוסף - משום מה כל הפוסטים האחרונים לא זכו לעידכונים אצל המנויים,

מה שגם היה מתסכל (זה עדיין כך)

אז התלבטתי אם להפוך אותו ו"לצאת לאור" ואז להיזהר בדבריי, או לנסות להמשיך כך,

אבל אז עדיין לא אוכל לכתוב כל מה שעל ליבי כי יש מי שמכיר... ואז שקלתי פשוט לסגור את

הבלוג ולפתוח חדש, אבל הייתי מאבדת את החברים כאן בישרא ולא רציתי בזה :)

 

אני יכולה לומר בכנות שיש פה אנשים שבאמת התגעגעתי אליהם וחשבתי עליהם הרבה

בהיעדרי ואני שמחה לחזור ולקורא על מעלליהם ולראות שהם עוד כאן איתנו!  

 

זהו, כרגע אני עובדת בכל מני עבודות זמניות כדי לעזור פיננסית עד שהעסק יסתדר קצת.

מחפשת עבודה יציבה בחצי משרה (זה ממש קשה!)

וחולמת על היום שבו העסק יעמוד מספיק איתן כדי שלא אצטרך גלגלי עזר כלכליים

 

 זהו בינתיים, שיהיה שבוע טוב ושישובו הבנים לביתם!

-3-

 

 

נכתב על ידי , 17/6/2014 11:08  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נ*גה ב-28/12/2014 17:00
 



בום טראח


הרגע הזה, שבו הוא עשה מעשה, זה הרגע בו אני והוא גמרנו.

ברגע אחד של טמטום, הוא מחק את כל האהבה והאכפתיות שלי אליו

ברגע אחד הוא בגד במי שעשה למענו מעל ומעבר במשך תקופה ארוכה

ברגע אחד הוא מחק את כל הטוב

ברגע אחד הוא מחק הכל ותקע סכין בלב ובגב למי שרק נתן ונתן

 


מה שהכי כואב זה, שזה היה מתוכנן בקפידה, והיו מספיק רגעים שיכול היה לתפוס את הראש, להבין מה הוא עושה ולהתחרט

 

אז מה קרה? ככה:

 

הייתי בבר עם אחי המאומץ, בחור אנגלי שעשה עליה כדי לשרת בצבא ולחיות בישראל.

הוא שתה ושתה, היה נחמד עד שריאל הביסה את אתלתיקו. "אני לא נוהג, אז אני שותה כמה שבא לי". אחלה.

הגענו הביתה, הוא פרש מיד לישון בטענה שהוא גמור, נתן לי חיבוק לילה טוב ונכנס לחדרו. אני ישבתי לראות טלוויזיה בחדר שלי.

 

אחרי משהו כמו 20 דקות, טלפון.

"תעירי את ההורים שלך ובואו החוצה, אני מצטער, דפקתי אותכם" (בתרגום חופשי מאנגלית)

אני לתומי רצתי לחדר לראות מה הוא רוצה. נוכחתי לגלות שהוא לא בחדר, המאוורר עובד, המיטה מסודרת עם בגדים מתחת לשמיכה כדי שזה ייראה כאילו מישהו ישן מתחת לשמיכה, והחלון טיפה פתוח.

 



הצד של הנהג.... זוכרים את ברוס וויליס בסרט "בלתי שביר"? ככה הוא יצא מזה - עם חתך באצבע.

 

יצאתי החוצה בריצה ורכב התקרב לחנייה. מצד אחד יצא מישהו מהשכונה והוא יצא מהצד השני.

 

מה הולך פה שאלתי, הגבר השיב "הוא ריסק את האוטו". בשיא התמימות שאלתי "איזה אוטו? אין לו אוטו". ואז קלטתי שהחנייה איפה שהרכב שלי עמד חצי שעה קודם לכן ריקה. שאלתי אותו איפה האוטו שלי, הוא ענה "GONE". מתי הספקת? מה עשית? איפה האוטו? הטחתי בו, והוא התיישב על המדרכה ונשען על הקיר. הערתי את ההורים שלי ואבא שלי בא החוצה מיד, ונסע עם השכן לראות את האוטו. בינתיים הוא נכנס למקלחת לשטוף את הדם מהפנים והידיים.

 

אמרתי לאמא שלי לשמור עליו שלא יתעלף ונסעתי עם הרכב שלה לראות מה נשאר מהאוטו שלי

באורך של יותר ממאה מטר, היו מפוזרים חלקי הרכב שלי :-(

 

כשראינו את הרכב היינו בשוק שהוא בכלל עומד על הרגליים. "תגידי תודה שהוא חי" אמר אבא שלי. אני רק חשבתי על זה שהוא חי כדי שאני אהרוג אותו בעצמי.

 

זה לא רק האוטו, זו הבגידה, זה המעשה - לתכנן משהו מראש, לשקר בפנים ולהגיד לי שהוא הולך לישון, לסדר בגדים מתחת למיטה כדי שזה ייראה שהוא ישן, להתגנב החוצה מהחלון כדי שאני לא אשמע את הדלת של הבית נפתחת...

אה והוא גם התכוון לחזור הביתה לשים חזרה את המפתחות ושנחשוב שגנב התהפך עם הרכב, אבל מישהו קלקל לו את התוכניות ועבר שם רגע אחרי התאונה והסיע אותו הביתה.

שנתיים שנתנו לו הכל, אחרי שהמשפחה המאמצת שלו זרקה אותו, הוא גר אצלנו, בא איתנו לאירועים, למסעדות, לחגיגות, כחלק מהמשפחה. בכל הטקסים שלו בצבא הייתי, כמה רצנו איתו כשהיה לו בלאגן רפואי עם הצבא וההורים שלי רצו איתו לוועדות רפואיות ואני ישבתי איתו בבתי חולים, ומה לא.

ככה מתנהגים? ובשביל מה? בשביל ללכת לז.. בחורה שהכיר בבר

 

מבחינתי הוא מחוק. אה וכמובן שאין ביטוח כי הוא בן 22 והפוליסה היא מגיל 30...

 

** הייתי חייבת להוציא את זה החוצה, פוסט הבא אספר מה קרה במהלך היעלמות של חצי שנה

נכתב על ידי , 1/6/2014 21:32  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ranchuk ב-30/9/2014 11:04
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיס D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיס D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ