![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרטים נוספים: אודות הבלוג הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS: לקטעים לתגובות (הסבר)
| 9/2009 ההפתעה השניה שלי אנחנו כל הזמן אומרים שצריך לחיות את הרגע. יש כאלה שיגלגלו עיניים לשמע שמשפט הזה, כנראה כי הוא נזרק לחלל כל כך הרבה פעמים. יש בזה משהו מלחיץ, סוג של כפייה לנצל כל שניה, להגיד שאחנו נהנים וטוב לנו, לחזור על המנטרה שהחיים הם עכשיו. אני רוצה לספר על משהו , ששייך לאותם הדברים הנדירים, שבאמת צריך לנצל עכשיו. ולא בגלל המנטרה, אלא כי אנחנו לא יודעים מתי הוא יחזור. הוא, זה איל ניסטור, My Second Surprise. ניסטור הוא אמן אינדי ישראלי, שמתגורר בסן פרסיסקו. לפני שש שנים הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו Avoidance as a way of life. מתוכו השיר Perfect Cure. בדיוק עכשיו מוציא איל את האלבום החדש Time to move on. זה משפט מצמרר בעיניי, הוא נכון תמיד. לכולם. בהאזנה לאלבום הזה, יש תחושה של יד שיוצאת ממנו, ומצביעה על החולשה שלך. על הדבר שממנו אתה צריך להשתחרר. כל אחד והדבר שלו. אז דיברתי עם איל, ושאלתי אותו כמה דברים. למה Time to move on? "את האלבום הזה כתבתי באנגליה, זה שם השיר האחרון שכתבתי שם - כשידעתי שאני מתכנן להמשיך הלאה. ובעצם כל האלבום הזה הוא בסימן הגירה, עזיבה ומעברים - מישראל לאנגליה, חזרה לישראל, ואז לארה"ב". הבחירה שלך בז'אנר, זהו אינדי ספיציפי, מזכיר אמנים מאוד מסוימים , למשל calexico, the shins . ממי אתה מושפע? בהחלט חושב שלמקם את זה בין השינז לקאלקסיקו זה די מדוייק. אם הייתי צריך לבחור 3 השפעות מרכזיות הייתי שם את טום וויטס, פיקסיז וביטלס. אם הייתי צריך 5 הייתי מוסיף את ניק קייב וניל יאנג. להבדיל מבעבר ששמעתי הרבה להקות בריטיות ואירופאיות כמו דאוס, גומז, אלבו, באדלי דרואן בוי - בשנים האחרונות אני מקשיב כמעט רק לאמנים/להקות אמריקאים כמו ספון, שינז, מודסט מאוס, קאלקסיקו. הביטלס ופיקסיז (השינז פחות, אבל גם) היוו סוג של גג לז'אנר חדש במוזיקה. אפילו לתקופה חדשה. לא כמו להקות רוק שיכולות להיות מאוד דומות אחת לשניה, יש משהו שונה מהותית בין המוזיקה שלך, לקלאסיקו או שינז. ,איפה את רוצה לראות את המוזיקה שלך מתנגנת? משפיעה על מי? רוצה לראות את המוסיקה שלי מתנגנת בכל העולם. הייתי רוצה לדעת שהשפעתי באיזושהי צורה על התפתחות המוסיקה הפופולרית - אני אתן דוגמה: את המיקס לאלבום עשיתי בטוסון אריזונה אצל קרייג שומאכר, המפיק של קאלקסיקו ודבוצ'קה, שעובד גם עם ניקו קייס, איירון אנד ויין ואחרים. היה איזה משהו בצורת ההכפלה של השירות שעשיתי שהוא נורא הסתייג בהתחלה אבל אמרתי לו "סמוך עלי, זה ייישמע טוב". בסוף המיקס הבנאדם הוריד את הכובע ואמר שהוא למד משהו חדש. הבנאדם מפיק ידוע ומלמד סאונד בקולג', ולא התבייש להגיד שהוא למד דבר חדש מבחור שעשה אלבום בחדר שינה עם לאפטופ ומיקרופון אחד. ולכי תדעי, אולי באלבום הבא של קאלקסיקו תשמעי הכפלה כזו... בקיצור - כמו שהביטלס השפיעו על "פט סאונדס" שהשפיע עליהם בחזרה, גם אני הייתי רוצה לתקשר עם אמנים שאני אוהב ולהגיע למצב שההפריה וההשראה היא דו צדדית. ומה התפקיד של ישראל בכל זה? בישראל הקהל קטן משמעותית, זה ברור. מצד שני, דווקא בישראל דאוס וניק קייב הצליחו בצורה לא פרופורציונלית אז חבל לא להמשיך למנף את מה שכבר בניתי כאן, לכי תדעי לאן זה יוביל. יכול להיות שיש משהו שמרמז על מלאכותיות באלבום הזה? למשל החצוצרות הפותחות בשיר הראשון Bring in the sunshine, הן משדרות שמחה צינית, בעוד ששאר האלבום יותר מלנכולי. יכול להיות? לא מלאכותיות אבל בהחלט מתחת למעטה ה"שמח" של השיר הראשון מסתתר טקסט קצת דוקר- להמתיק את הגלולה המרה. אם תרצי... רוב האלבום נכתב לפני ארבע שנים באנגליה, כש'ברינג דה סאנשיין' היה השיר האשון שכתבתי באותה תקופה ו'טיים טו מוב און' האחרון . הראשון היה שיר אהבה לעיר-ברייטון (מאוחר יותר שיניתי לסן פרנסיסקו), שהייתה שטופת שמש כשהגעתי, והאחרון כבר הגיע חודשיים אחרי, ואיתו ההתפכחות שגם המקום הזה (כמו ששיערתי מלכתחילה) לא בשבילי וצריך להמשיך הלאה... האלבום בכלליות יותר כבד, איטי ומלנכולי מהראשון (גם מהשלישי אגב), אבל השיר הראשון, כמו מספר אחרים באלבום, שומרים על איזון עדין ודואגים בכל זאת להוציא את המאזין עם חוויה אופטימית. הגירה היא מעשה אופטימי- אף אחד לא עוזב ועובר למקום אחר מתוך מחשבה שיהיה פחות טוב, אלא מתוך תקווה לשפר ולהעשיר את החיים שלו. הרבה אני מקבל מאנשים שהמוסיקה שלי מעוררת ויז'ואלס ומתאימה לקולנוע- האמת שאצלי זה לא מגיע משם- אין לי בד"כ ויז'ואל שאני חושב עליו- לא לפני, לא תוך כדי, ולא אחרי התהליך, אלא יותר על 'סטייט אוף מיינד' רגשי אני יודע שהמוסיקה כבדה, מלנכולית ואפילו אפלה ברובה, אבל אני גם חושב שהיא לא קרה, אלא בכ"ז חמה ואופטימית, כך שקשה לי לחבר את זה עם התאבדות למשל. יכול להיות שזה יכול ללוות סצנה שבנאדם "על הקרשים" אבל הייתי רוצה לראות אותו בכ"ז קם ומנסה שוב בסוף הסצנה. שתי ההופעות תתקיימנה היום ב21:30 בסינקופה בחיפה, וב29.9 בבארבי בתל אביב. שתי ההופעות הן הזמנויות נדירות. קחו סיכון, משהו קורה כאן. אולי תרצו להגיד שהייתם שם. ואם לא, תחיו את הרגע, והרגע הוא עכשיו. נכתב על ידי , 22/9/2009 15:58 בקטגוריות הופעות 3 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
©
הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לshiraflorentin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על shiraflorentin ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2010 © נענע 10 בע"מ |