אחרי ההופעה, בערך בשעה אחת וחצי בלילה, התקשרתי לחברה שלי, כי אמרנו שאולי נצא לשתות אחר כך. היא אמרה שסביר להניח שאני אהיה בכזה היי לא כדאי לבזבז.

כמה שהיא צדקה.

ככה היא ענתה לי:

"אהההההה איך היה??!?!?!"

אני הלכתי במעגלים מחוץ לביתן 1 בגני התערוכה עם הטלפון ביד, ואמרתי לה שאני צריכה כמה ימים כדי לעכל את התחושה, ולמצוא את המילים לתאר לה.

לצאת לשתות ממש לא היה לי כח. קודם כל כי הייתי על הרגליים כבר מההופעה של מונוטוניקס, אבל בעיקר בגלל שלא יכולתי לדמיין משהו בהמשך הערב הזה שיתעלה על תחושת האושר שהציפה אותי.

ההופעה של פיית' נו מור הייתה אחד הדברים היותר טובים שקרו אתמול. ולא רק לי.

כשיצאנו מההופעה והלכנו לאוטו, עברה לידינו מכונית עם כמה בחורים שיכורים שצעקו "יאללה מדונה" או משהו בסגנון. אני חושבת שבאותו רגע הבנתי את אחת הסיבות לכך שההופעה הייתה כל כך טובה.

לא היה לי אכפת שמדונה הייתה שם. לא אכפת במובן העמוק. כי מדונה היא אייקון.

ההתייחסות אליה היא לא כאל בנאדם חי ונושם, היא מעלינו כביכול. כוכבת פופ. כך שהצורך "לגעת בה" לא קיים אצלי, היא נתפסת כדבר לא מושג בתכלית.

לעומת זאת לפאטון, יש לי הערכה עמוקה, הערצה אמיתית. אני חושבת שהאדם הזה מייצג כל כך הרבה, מכיל כל כך הרבה.

והוא מלך. למה???

כי הוא אנושי.

כשפאטון עמד אתמול על הבמה, הוא נתן הופעה אמיתית. לא מתנשאת. הוא היה מושג ולא מושג יחד. הוא נטף כריזמה וכישרון, אבל לא שידר עליונות.

אחד החששות שלי  היה, שאחרי ההופעה אני אחווה אנטי קליימיקס קשה. והעניין הוא שהוא לא היה כל כך נורא, בדיוק בגלל העובדה הזאת. היה טירוף, היה את הרצון להתקרב אליו. הקהל היה צפוף נורא, אבל נראה שכולם הרגישו, שפאטון הוא לא אייקון שצריך לגעת בו, אלא כולם באו בשביל האוירה, המוזיקה, והכריזמה שלו.

כלומר, הייתה סוג של השלמה עם העובדה שההופעה נגמרה, כי כולם חוו אותה באופן מלא בזמן שהיא הייתה, ולמרות שהיה הדרן, לא הייתה התחושה שיש עוד משהו למצות. וזה הקסם בהם, הם לא משדרים פנטזיה, אלא פשוט כיף.

היה רגע שפאטון ניגן את midnight cowboy והיה שקט כזה. התחלתי לצלם את זה. ואז הבנתי שזה נורא דבילי. אמרתי פאק איט. למה אני צריכה סרטון בפלאפון? זה אשכרה לחווות את זה בדיעבד.

אז זה מה שהיה שם -

הקהל היה כבר מתוח בגלל החימום של מונוטוניקס ודאינז'ור ג'וניור(להם ניתן פוסט בהמשך).  כולם היו באקסטזה. ואז הם עלו. ושרו את reunited, של peaches and herb במקור.

לא באיכות משהו, אבל בכל זאת בין הרגעים הקסומים בחיי. תודה למי שצילם.

אגב, מה שיפה בפאטון, היא העובדה שמעבר לזה שהוא מבצע שירי פופ ומחובר מאוד לזרם הזה, הוא גם מבצע אותם מאוד טוב, ובלי לגלוג, לפחות בביצוע. הוא בעל מנעד ווקלי מדהים, וגם יכולת לעמוד בכל ז'אנר, בלי שזה יהיה מביך.

רצף השירים אח"כ:

2.from out of nowhere

3.be aggressive

4.caffeine

5.evidence

6.surprise! you're dead.

7.last cup of sorrow

8. cuckoo for caca

9.easy

10.midlife crisis

11.epic

12.i started a joke

13.gentle art of making enemies

14.king for a day

15. ashes to ashes

16.just a man

17.midnight cowboy  אחרי הדרן.

18.stripsearch

19.we care a lot אחרי הדרן שני

20. pristina

היה כל כך טוב.