לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נשים כמוני פעם היו שורפים על המוקד.



כינוי: 

בת: 25

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2011

אהובי לא בבית, שקט בין החדרים.


"שמור לי עליו, אתה שומע?

אין לי כלום בלעדיו...

שמור לי עליו

ותשמור גם עליי כדי שלא אשתגע"

 

מה עוד נשאר לי ממנו?

חוץ מכל אותם הזכרונות שחולפים במוחי כהבזק של אור מסנוור, שמשכיחים ממני לרגע את המציאות העגומה של שנינו

מה נשאר לי ממנו אם לא אותה האהבה שהלב שלי מוצף בה?!

אבל גם הזכרונות האלה לאט לאט הם יהפכו ליותר ויותר מעורפלים ואת כל הרגעים שלנו יחד שום דבר כבר לא יוכל להנציח.

מה ישאר מאותה האהבה בעוד כמה חודשים? האם תישאר אהבה? אולי הוא כבר ימצא אחרת לבנות איתה חיים ולצבור איתה זכרונות אחרים, טובים ורעים, בהירים יותר והרבה יותר מסנוורים.

ומה ישאר לי? מה יהיה על האהבה שלי?

האם גם היא תישכח בין ההמון או שמא תישאר בליבי חיה ובועטת, צועקת בכל הכוח שעוד נשאר בתוכה שהיא רוצה רק אליו,

כי אף גבר לא מרעיד לה את הלב כמו שהוא מרעיד, כי אף גבר לא עוצר את ליבה מלפעום כמו שהוא עוצר, ואף גבר לא מרגיע אותה ומלטף אותה ומרגיש לה אמיתי וכנה ונכון כמו שהוא מרגיש, כי אף גבר לעולם לא ישתווה למה שהיא מרגישה כשהיא איתו.

ואולי גם האהבה שלי תעלם ביום מן הימים ואולי זה רק חלום בלהות שיחלוף כפי שהגיע.

ואולי הוא יחזור והאהבה לעולם לא תלך, לא ממני ולא ממנו והיא תפרח ותצמח וכל הכאב הזה יראה כמו סיוט רחוק שהתעוררתי ממנו כבר מזמן.

ואולי יום יבוא ושוב אשכב לידו על מיטה קטנה בשכונה מוכרת, אותה שכונה מלאה בזכרונות שלנו, אותו הבית ואותו החדר, אותו הריח המוכר של גופו, אותו הקול שעוד מרחף בין אוזניי, אותן המילים שנגעו בי, אותם המבטים שבלעו אותי בתוכם, אותם העיניים שכבשו אותי ברגע, ואותו החיוך המבוייש והשקט שהרגיע לי את הנפש, אותן הגומות שכל כך אהבתי לראות.

אולי שם בתוך כל זה אזכר בעוד כמה רגעים איתו,

אותו הרגע שהגעתי לשכונה שבה הוא גר והוא יצא לתוך הקור המקפיא של העיר שלנו והרים אותי על הגב תוך כדי שהוא אומר לי "את יודעת כמה זמן לא הלכתי את הדרך הזאת ברגל?" או אותו היום שבו הוא חיכה לי מחוץ לבית ולשם שינוי חיכה עד שאגיע אליו לפני שיתקדם לביתו, אותו הרגע בו הוא נישק אותי תחת כיפת השמיים בלי לחשוש מי יראה אותנו.

אותם הרגעים בהם הלב שלי ידע מרגוע לידו, הרגע שבו הוא אמר לי "אני מרגיש בטוח איתך" והלב שלי החסיר פעימה או שתיים, כל אותם הרגעים שהשתוללתי מהתרגשות כשראיתי את השם שלו על הצג, או כששמעתי את הקול שלו לוחש לי מילים שמעולם לא שמעתי.

כל אותן הפעמים שהוא קרא לי "בייבי", אותם הפעמים שהוא שאל בלחש באמצע הלילה "מי מת עלייך?" ואני רק חייכתי והוא המשיך להתעקש "תעני לי נו...מי מת עלייך?"

אותו הרגע שהוא נכנס לחדרו ואמר לי "מישהי פעם אמרה לי שהיא אוהבת אוריאו שחור אז קניתי לה" אותו הרגע ביום האהבה האחרון שנכנסתי לחדרו וגיליתי שם סוכריית לב גדולה שכתוב בה "אוהב אותך" עם ת' נופלת ואח"כ נאלצתי לשמוע את כל הסיפור על איך במשך ארבעים דקות בדרך הביתה הוא ניסה לפרק את האות ת' כי היה רק "אוהבת אותך".

אותו הרגע שהוא שלח לי את "The only exception" ואני בתמורה שלחתי את "Halo" ומאז אלו הפכו להיות השירים שלנו,

אותו הרגע בו הוא נרדם לידי לראשונה ולחש לי מתוך שינה "בואי בייבי בואי", אותו הרגע בו הוא גנב לי נשיקה, הראשונה שלנו.

אותו הרגע בו הוא חיבק אותי מול המראה ואמר "איזה יפים אנחנו ביחד", אותו הלילה שהוא חזר מבילוי וביקש לראות אותי, כשהרחתי את הריח הזה שלו מהול בריח של סיגריות ואלכוהול.

אותו אחר צהריים של יום שישי שהוא בא לבקר אותי על הקטנוע ואמר לי "תני לי נשיקה" אל מול השמש, העולם, האנשים, אותו הערב שהוא פגש אותי בדרכי לבית הכנסת והוא היה מלוכלך מבוץ על טרקטורון שחור וצעק לי "חלמתי עלייך!!!".

כל אותם הפעמים שהוא שלח נשיקות דרך הטלפון, כל אותם הפעמים שהוא קינא וניסה להסתיר, כל אותם הפעמים שהוא אהב אותי בלי מילים אז כשהבנו אחד את השני במבטים.

או למשל אותו הרגע שהוא אמר "תסתכלי עליי רגע" וכל זאת בידיעה שהוא לא רומנטיקן גדול ואני שונאת רומנטיקה ידועה ומפחדת מאינטימיות רגשית, ובכל זאת לא יכולתי לסרב אז הוא הביט בי ארוכות בתוך העיניים. הלוואי ויכולתי לחזור בדיוק עכשיו לאותו רגע מבורך, זך, טהור, לבן ונקי שמסמל את האהבה שלנו.

אותו היום שהוא לקח אותי הביתה אחרי יום מפרך, אותן ההודעות שהוא היה כותב לי בכל הרגש שבו, אותו מצב רוח טוב שהוא תמיד השרה עליי, אותה האופטימיות שרכשתי כשדיברתי איתו, אותם הכינויים שהוא תמיד הדביק לי, אותו השיר שהקדשתי לו "אף לא מילה" של דין דין אביב והוא האזין בתשומת לב.

 

לא יודעת מה יעלה בגורל האהבה הזאת עכשיו כששנינו בנפרד, כל אחד לעצמו, כל אחד בענייניו, בעיסוקיו, בחייו.

לא יודעת מה ישאר לי ואם בכלל ישאר, לא יודעת אם הוא ימשיך לאהוב ולא יודעת איך הלב שלי יתגבר ואם יתגבר לא יודעת אם הוא יחזור ביום מן הימים ואם כן האם אהיה פנויה לזה?

ולא אכפת לי אם אהיה...כי כל מה שאני מרגישה כרגע זה הרצון העז שלי להיות איתו שוב, כמו פעם, לאהוב אותו והפעם ללא הכחשות ושהוא יאהב אותי ופעם אחת בחייו יאהב להגיד שהוא אוהב.

כי כל  שאני מייחלת הוא שיחזור.

 

"אלוקים תעשה שיבוא,

מחכה ביום ובלילה,

לא אין לי כוח שעוד יום יבוא

שושנים עצובות והוא לא פה"

 

מתי הוא יבין את גודל הטעות שהוא עושה? אולי כשיבין כבר יהיה מאוחר מידי?

הלוואי שמישהו ינער אותו ויכניס בו קצת שכל כדי להשכיל ולהבין שאהבה כמו שלנו לא קונים בשוק.

אלוקים תכניס בו קצת תבונה להבין שמקומו איתי בדיוק כמו שמקומי איתו,

תעשה שיבוא, שיחזור אליי,

אל האישה שלו,

אהובתו.

 

My Soul.

 

 

נכתב על ידי , 14/5/2011 23:21  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



4,543

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMy Soul. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על My Soul. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ