לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


If I go crazy, will you still call me Superman?

יום הולדת שמחAvatarכינוי: 

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2013

בחיי ש,


אני רוצה לכתוב.

וזה לא שרץ לי הרבה בראש כמו שפשוט קורה הרבה, אבל המחשב שלי מסרב לשתף פעולה עם ישראבלוג, בעיקר עם מערכת התגובות שלה. קצת כואב לי לראות את המקום מוזנח, במיוחד אחרי כל כך הרבה שנים, אבל הפעם זאת לא אני - זה הוא! באמת.

אתם תמיד מוזמנים להוסיף בפייסבוק [orit sveta brener, רק תגידו שאתם מכאן אם אין לנו 285658 חברים משותפים] או פשוט לשלוח מייל לsvetybrener בג'ימייל [אבל בבקשה, תכתבו בכותרת שזה מהבלוג, אחרת אחשוב שזה ספאם ואתעלם לנצח].

 

החלטתי ללמוד מקצוע, בנוסף לתואר. מקצוע אמיתי כזה, של גדולים, שלא יהיה רק תעודה יפה על הקיר כמו התואר שמתישהו אסיים, אלא כזה שיבטיח לי עבודה בכל תחום בתעשייה. אני אמורה להתחיל בסוף יולי, אם לא אשתפן ברגע האחרון שנייה לפני ההרשמה, וזה מרגש אותי. מאוד. ההרגשה שאני סופסוף עושה משהו אמיתי עם החיים שלי, שאני מקבלת החלטות של גדולים ומובילה את החיים שלי במקום לתת להם להתגלגל ולהוביל אותי. 

אני עדיין באותה עבודה חצי מתסכלת, כרגע היא מתאימה לי לא רק כי מדובר בתפקיד הדרכתי שאני ממש אוהבת אלא גם כי יש לי המון גמישות ואין לי בוסים שיושבים לי על הראש ומציקים, אבל השכר מתסכל ויש כל כך הרבה אבטלה סמויה בתפקיד הזה ואני מרגישה שאני מתבזבזת.

 

נהייתי girly קצת. הרבה יותר מטופחת, משקיעה בעצמי חיצונית. הדרישות שלי מעצמי עלו. וזה מצחיק, כי פעם לא ייחסתי לזה חשיבות בכלל והיום אני משקיעה לא מעט כסף וזמן במראה שלי, גם בבגדים אבל גם באיפור וקרמים וציפורניים, דברים שפעם פשוט לא עניינו אותי. עושה לי כיף להתעסק עם עצמי, לאהוב את עצמי בדרכים חדשות, להוציא את הכסף שאני מרוויחה על דברים יפים או ריחניים, על ציפורניים שתמיד מקבלות המון תשומת לב ועל שמלות מתנפנפות.

 

הפסקתי לבלות בברים אפלוליים ובמסיבות עתירות שיכורים. זה כבר לא עושה לי את זה. הנה - הייתי בשישי האחרון בהופעה של חבר ממש טוב [שהייתה מעולה, אבל זה לא האישיו] והרגשתי ממש... אבודה? אז נכון שהייתי עם חברים וכל מיני כזה, אבל אני לא ממש מרגישה בנוח במקומות כאלו שאני לא יכולה לדבר בהם בחופשיות, שאני צריכה לצעוק בשביל שישמעו אותי ואני צריכה להיות קרובה בצורה ממש אינטימית לאחרים בשביל לשמוע אותם גם.

 

אני בזוגיות הכי מדהימה שאי פעם הייתה לי, כזאת שהיא התגשמות כל החלומות שלי, כזאת שלא העזתי לקוות שבאמת תהייה לי.

קשה לי להעביר את זה במילים. אבל זה הכל. זה הפרפרים בבטן, זה החברות האמיצה, זה השקט שיש לי בראש, זה הערכים והתכניות לעתיד ותפיסת החיים ותחומי העניין וההבנה וההקשבה והפתיחות. והתחושות החדשות, הדברים שאף פעם לא הרגשתי, לא חשבתי שאני יכולה להרגיש. פתאום אכפת לי. אכפת לי אם הוא אכל טוב או רעב [פעם חזרנו שיכורים מבילוי ובאמצע הלילה עמדתי והכנתי לו כריך כי הוא רמז שהוא עייף.] ואם הוא קצת לא מרגיש טוב אז אני מוכנה לזרוק את הכל ולסוע עד אליו בשביל ללטף לו את הראש ולהכין לו תה. והוא. הוא דואג לי, הוא מטפל בי כשאני לא מרגישה טוב, הוא מתעקש לעשות הכל במקומי, גם כשאנחנו אצלי. אני מרגישה שיש לי על מי להישען, שיש מי שתמיד יתן לי נקודת מבט רעננה על דברים, שיש לי משהו יציב וטוב ונכון.

 

וזהו,

עד לפעם הבאה.

נכתב על ידי , 2/5/2013 21:25  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של היילי מונרו. ב-4/6/2014 05:47
 





58,444
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSvety אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Svety ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2014 © נענע 10 בע"מ