לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

love me when i least deserve it because that is when i really need it


drink me pretty

כינוי:  לוליטה-קטנה.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2015

זר לא יבין זאת


 

בקרוב 21.

הזקנה חודרת מהר, נושמת עליי בחוזקה, מתקרבת בכדי לנשק.

מי היה מאמין, בכל זאת, עד לא מזמן נלחמת בתוך מערכות עקובות מדם של שרידה יום יומית וחרדה קיומית בין כיסופי החיים והמוות.

יש בי צורך לבכות קצת על הילדה הזאת, שלרגעים נדמה כי היא נעלמה לחלוטין. אין לה זכר, הרי שהחיים נבנו מחדש והכל פתאום הפך יפה ונורמטיבי,

מי שם את ליבו ובינתו במגונה? אף אחד לא רואה. ואולי בכל זאת לפרקים, אני נשברת קלות ומתרסקת תחת הפחד הגואה, המחשבות אוכלות אותי

והשגעון אינו מרפה ממני. זה מתזז לי על הנשמה, מרקד לי בלב, צוהל וצווח במוח. אני מסיטה מבטי אל עבר רקיק של משמעות אחרת, קל יותר להתמודד עם כאב שאינו שלך. אין זה תיקון עולם או משימה צלבנית ותחושת שליחות ריקה מתוכן ומלאה בססמאות שגורות וחסרות אמירה.

זאת פשוט הדרך שלי להתמודד עם כל מה שקרה במהלך אותן שנים רעועות, בהן לא היה בית, לא חום, משפחה, אהבה.

תחושת הניכור התפוגגה כאשר פגשתי את אותן עיניים זרות, הסיפור היה שונה, הדרך המסורבלת, הצבע והמרקם אינם שווים אליי.

ובכל זאת מצאתי קמצוץ של הזדהות, כי הכאב חוצה גבולות, אם כי החוויה אינה זהה.

הצלחתי להשאיר מקום לילדה בתוכי. היא פורצת החוצה כאשר עיניי נוצצות דמעות ספורות בגלל חוסר הצדק הזה.

אני נוטה להתריס משום מקום, חטופה מזעם לא ברור וחסר בסיס שמתחשק לי לזרוק את הכל לאלפי עזאזל ופשוט לוותר.

אחת לכמה זמן אני צוללת אל אותן מילים שנכתבו, הכל מרגיש רחוק ועל גבול האיזוטרי. 

עכשיו הכל אחרת, כביכול. 

אני תוהה אם נשארתי אותה ילדה ופשוט אף אחד לא יכול לאמר לי כי הכל השתנה מסביב. סיפור המסגרת פוברק מהיסוד.

מעטים אלה שמצליחים לפלס דרכם לאמת, אל אותו חור שחור החושף את כל מה שאינו מובן בי ולאחר מכן הופך נהיר.

אין צורך להסביר, לפעמים הסקרנות צפה אז שואלים, אך אני בעיקר חסרת תשובות. להם ולעצמי.

אני לא יודעת מה קרה, אין לי יכולת להצביע על נקודת המפנה, אם הייתה בכלל תפנית בעלילה. האם הילדה הזאת נעלמה כליל ובמקומה

מוצבת עוד דמות אפורה לחלוטין מהמניין, או שאותה ילדה פשוט התבגרה מעט ולמדה להפנים את עצמה.

אני בעיקר מבולבלת, כי נראה לי שבמשך תקופה ארוכה לא הייתי אחראית לעצמי ופשוט נגררתי אל תוך אותו כישלון ידוע מראש בכמיהה

שאולי משם תצא הישועה, שאמצא את מקומי בעולם הזה לבסוף. הכל הפך כבד ורק רציתי לצוף, הפכתי אמורפית לחלוטין.

רק עכשיו אני מתפקחת מעט, באופן איטי וצורב לאחר ניסיון ההטבעה שלך.

מנסה להסדיר את הנשימה. כולם חושבים שאני יודעת מי אני בדיוק, שהכל מסודר ומאוגד ומתוכנן היטב.

האמת היא שאין לי מושג, אני צועדת עם היתר במסלול שנדמה לי נכון. כל מה שחומרי מתפקד. 

אך כאשר גולשים פנימה מבינים ששום דבר לא איתן בי, נשארתי אותה ילדה שהשדים רודפים אותה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי לוליטה-קטנה. , 22/6/2015 20:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

36,550

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוליטה-קטנה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוליטה-קטנה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2015 © נענע 10 בע"מ