לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

love me when i least deserve it because that is when i really need it


drink me pretty

כינוי:  לוליטה-קטנה.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2015


יש משהו נורא שליו באיך שאנחנו כאן ועכשיו פתאום הפכנו נונשלנטים ועדינים אחד כלפיי השני.

אמרת לי ששנינו שרופים מאחר וכבר יותר מידי רגשות הציתו אותנו ולא ניתן לכבות את מה שהיה, לעולם לא נשוב לתחילת גל החום שהביא לבעירה הזאת.

אני שוקעת בתוך הכחול העמוק, ומחפשת דרך מילוט, כל מה שכאב באופן נהיר ומדויק הפך מעורפל.

תחושת ההרס נעלמה, ישנה רק חמלה ותקווה נוצצת קלות בעודי סוקרת את כל הדרך שעברתי עד הנה.

ואולי באמת בקרוב אהיה שלמה, או שלפחות ארגיש סיפוק אמיתי מכל אותן שנים של מאמץ וקרבות עקובים מדם בשדים והחולות הרעות.

הפכתי אמורפית, וזה אפילו לא מטריד אותי יותר מידי, אני ממשיכה ברוטינה שלי מתוך איזה זיק מחשבה אימתי ומנחם, שהפעם באמת אהיה בסדר.

שום דבר מיוחד לא קרה, הימים חולפים באותה רפטטביות של מעשה ועבודה, הגוף מושך את הנפש וחזור חלילה. אין בי ייאוש.

הסבלנות דוממת, אני רוצה את הכל ושום דבר אך באותה שעה מבינה כי אין ברירה מלהמשיך, דבר אינו מגיע כך פתאום.

זה לא הסוף, וגם לא בדיוק התחלה של כלום, היכן שהוא בנקודת האמצע. דואליות החיים במיטבה יש להניח.

אין לי מושג מה המחר יביא, אך יחד עם זאת נראה לי שאצליח להתמודד כך או אחרת.

הכחול הופך אפור ולעיתים מכהה את חושייו ונעשה חם יותר, הוא משנה את גווניו ואני נעתרת לו, הוא מושך אותי אל תוך אותם חללים שסירבתי להכיר בהם, מוביל אותי אל תוך הרגש הכנה והחשוף, ואני לא בורחת. אני כאן.





נכתב על ידי לוליטה-קטנה. , 22/11/2015 12:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





36,673

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוליטה-קטנה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוליטה-קטנה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2016 © נענע 10 בע"מ