לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

- מלאכים מקומם בשמיים -


מה כבר אפשר לדעת רק ממבט בעיניים?

Avatarכינוי: 

בת: 24

ICQ: 208530612 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

9/2010

פרק 2 - הם לא תאומים, נכון? D:


HAPPY B-DAY KAULITZ !

אולי קצת באיחור !  (אהמיומייםאהמ)

אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא !

התאומים החמדמדים שלנו חגגו ב1.9 יומולדת 21 .. פאקינג 21 !  *~*

הם חוקיים בארה"ב חעחעחע XDDD

בככל מקרה..

אני מקווה שהם יזכו לעוד המוווווןן שנים כאלה (כי אם הם זוכים גם אנחנו זוכים ^^)

בכל מקרה,

אני שולחת להם מפה המון אווושר, בריאות, עושר (כברישXD), הצלחה אהבה וכל השאר XDD

בקרוב היומולדת של גוסססטייי איזה אוששררר ^_^

 

יאללה לפרק ! : ))

 

פרק 2 – הם לא תאומים, נכון?:

דפיקות בדלת העירו אותי משנתי וקריאתה של סבתא גרמה לי לחזור למציאות.

"אני אפתח" אמרתי לסבתא והלכתי לכיוון הדלת, נזכרת שמשפחת קאוליץ אמורה להגיע לארוחת צהריים. פתחתי את הדלת וחייכתי, ניסיתי להיות כמה שיותר נחמדה, הכי נחמד שאני יכולה להיות.

"דניאל!" אישה בערך בת 40 קראה בשמי, כנראה סימון אמא של התאומים.

חייכתי חיוך עוד יותר רחב ואמרתי 'היי' נבוך.

ביל חייך אליי כשנכנס ואחיו התאום שבאותו הרגע הייתי בטוחה שהם בכלל לא תאומים אמר לי שלום וחייך.

סבתא לפתע יצאה מהמטבח, מצילה אותי ברגע האחרון מהמבוכה שנפלה עליי.

"תשבו, אני כבר מגיעה" היא אמרה וגררה אותי אחריה למטבח כדי שאני אעזור לה עם השתייה והעוגיות עד שהארוחה תהיה מוכנה.

הוצאנו מהמקרר מיץ תפוזים ובקבוק קולה, 5 כוסות והלכנו לסלון, מניחות הכל על השולחן ומתיישבות אחת ליד השנייה בספה הגדולה.

"ואוו דניאל איך גדלת" סימון אמרה וצחקקתי, מסתכלת על הקיר, על כל מקום או דבר שיכול לבלוע אותי באותו הרגע מרוב המבוכה. אף פעם לא אהבתי שמדברים עליי ועוד כשאני לידם זה תמיד היה מפריע לי.

 

העברתי את מבטי מהקיר שרציתי שיבלע אותי לביל שהחזיק בידו כוס עם קולה קרה.

אחר כך הסתכלתי על טום ובחזרה על ביל ואז על טום שוב, מנסה לגלות במה הם דומים בדיוק ואז מקבלת הלם כשאני מגלה משהו.

"אני כבר באה" אמרתי וקמתי, הולכת בצעדים קטנים ומהירים לכיוון החדר, מסתכלת על התמונות שעל המראה, בוהה בתמונה של טום, ומדמיינת את פניו של ביל וטום שישבו אצל סבתא בסלון, משהו ממש דומה בהם, ואז נרגעתי.. הם בסה"כ דומים קצת באף ובעיניים. "אז מה אם יש להם אף דומה ואותו צבע עיניים" אמרתי לעצמי ונאנחתי.

לקחתי כמה שניות לעצמי וחזרתי לסלון, מתיישבת שוב ליד סבתא.

"מה קרה?" סבתא שאלה והנדתי בראשי. "כלום" אמרתי ומזגתי לעצמי מיץ תפוזים לכוס.

סבתא חייכה אליי ואחרי כמה שניות פנתה אליי. "אני צריכה שתערכי את השולחן" . הנהנתי והלכתי לפינת האוכל, מניחה מפה ומוציאה צלחות וכוסות מהארונות. אחרי כמה דקות ביל הגיע והתחיל לעזור לי.

"תודה" אמרתי בנימוס והוא חייך.

'ואוו.. יש לו חיוך מדהים' חשבתי לעצמי ומיד הוצאתי מראשי את המחשבות האלה, טום הרי מחכה לי בבית. או שלא?

"ממתי את פה?" הוא שבר את השתיקה. "מאתמול בבוקר, למה?" עניתי והחזרתי לו בשאלה.

"סתם.. לא ראינו אותך המון זמן" הוא אמר וחייכתי. 'אם עוד מישהו אחד יזכיר את זה אני נשבעת שאני אתאבד' חשבתי לעצמי וסידרתי את הסכו"ם.

אחרי כמה דקות של שקט סבתא נכנסה למטבח עם סימון, אמרה תודה ושיחררה אותנו בחזרה לסלון.

חזרתי לסלון עם ביל. הוא התיישב ליד טום, גורם לי להסתכל עליהם עוד קצת ולצחקק בשקט לעצמי.

"אני כבר חוזר.. אני הולך להביא משהו מהבית" ביל אמר וקם, הולך למטבח ואחרי כמה שניות יוצא מהבית.

נשארתי עם טום בסלון. הייתה מין שתיקה מביכה כזאת. רציתי להגיד משהו כדי לשבור אותה אבל לא היה לי מה להגיד, אז פשוט המשכתי לשתוק כמו דג.

"אז מה דני.. " הוא התחיל לומר ומבטי עבר מהרצפה אל פניו של טום. "מה?" שאלתי אותו והוא צחק.

הוא המשיך להביט בי, משחק בעגיל הסיידליפ שלו כמו בפעם האחרונה שראיתי אותו, בערך לפני שנתיים אם לא יותר.

"כמה זמן את מתכוונת להישאר פה?" הוא שאלתי אותי. "עד סוף החופש, מזמן לא הייתי פה וחשבתי שיהיה נחמד להישאר פה" אמרתי ובעצם דיי שיקרת. הרי אבא ואמא דיי הכריחו אותי לבוא לכפר, להיות עם סבתא ולהתרחק קצת מהבית.

"כן בטח" הוא מלמל בלחש וצחקק. הוא קרא אותי, זה הרג אותי.

"דני .. באמת, את עירונית לגמרי! מה את עושה פה בכפר? מצחיקה.." הוא אמר כמעט בלחש, אבל מספיק בקול כדי שאני אשמע, זה נשמע כאילו הוא מכיר אותי כל כך הרבה זמן, ממש שנים.

'שיט, הוא באמת מכיר אותי שנים' חשבתי לעצמי והתעסקתי עם השרוך של הטרנינג, קושרת אותו ופורמת את הקשר, ככה שוב ושוב.

"מה יש לך? תעזבי כבר את השרוך" הוא אמר לי והסתכלתי עליו, אחר כך המשכתי בשלי, קושרת ופורמת את השרוך. הבטתי בטום מידי פעם, הוא הניד בראשו והתעסק עם הפלאפון.

לפתע ביל נכנס. איך שהוא נכנס סבתא קראה לנו לשולחן כי הארוחה מוכנה.

סבתא התיישבה בראש השולחן, ביל התיישב ליד אימו ואני נשארתי לשבת ליד טום. הייתי בטוחה שהארוחה הזאת הולכת להיות אסון.. היחסים שלי עם טום כנראה לא כל כך טובים.

סבתא מזגה לקערות את המרק החם ומיד אחר כך הלכה להוציא מהתנור את העוף עם התפוחי אדמה, משאירה את המגש על השיש כדי שיתקרר.

 

"אז מה דניאלי? באת לעזור לסבתא?" סימון שאלה אותי והנהנתי. "גם לעזור לסבתא וגם להתרחק קצת מהעיר, אמא ואבא אומרים שההשפעה של העיר עליי לא טובה" הסברתי לה ואז המשכתי: "חוץ מזה, שחשבתי שיהיה נחמד להיות פה קצת". היא חייכה והמשיכה לאכול, כאילו היא ציפתה לתשובה אחרת ובעצם עניתי לה משהו אחר והשתקתי אותה, אני שונאת את המצבים האלה.

כשכולם סיימו עם המרק פיניתי את הקערות ושמתי בכיור, עוזרת לסבתא להגיש את העוף.

"תודה" הם אמרו לי אחד אחרי השני, כרגיל.. חוץ מטום.

"אווץ" שמעתי את קולו של טום אומר ואת ביל צוחק, ידעתי שהוא בעט לו ברגל מתחת לשולחן.

התיישבתי בחזרה ליד טום, מחייכת לביל וגורמת לו לצחוק. "מה יש לך?" טום שאל אותו וביל בתגובה הרים את כתפיו, מתעלם מאחיו וממשיך לאכול.

אחרי שסיימנו לאכול עזרתי לסבתא לפנות את הכלים.

"סבתא תעזבי, אני אשטוף" אמרתי לה כשהיא פתחה את ברז המים. גם לעזור לה וגם להתחמק מהמבטים של התאומים המוזרים האלה, אני לא מאמינה שפעם באמת הייתי חברה שלהם והסתדרתי איתם. ביל עוד איכשהו נחמד אליי, אבל טום מתייחס אליי כאילו הוא שונא אותי.

'אני חייבת להתרגל למבטים האלה' חשבתי לעצמי והתחלתי לשטוף את הכלים.

הייתי בטוחה שאני אסיים רק מחר עם הכלים, הייתה ערמה כל כך גדולה של כלים.. אנחנו היינו רק 5 אנשים, איך נהייתה ערמה ענקית כזאת?

אחרי 20 דקות שבהן שטפתי את הקלים, ייבשתי את ידי והלכתי לסלון.

"תודה" סבתא אמרה לי ללא קול וחייכה, ממשיכה לדבר עם אימם של התאומים בזמן שהם שותקים, נועצים מבטים זה בזה.

"טוב.. אני חושבת שאנחנו נלך" סימון אמרה בנחמדות רבה וחייכה אל סבתא. "דניאל תבואי לבקר" היא אמרה והנהנתי. לא ידעתי באותו הרגע אם אני באמת מתכוונת לבקר אותם.

ראיתי את עיניו של טום מתגלגלות אחרי ההצעה של אימו ואת חיוכו הדבילי של ביל.

"תודה מריה" סימון אמרה לסבתי וחיבקה אותה. הבנים חייכו אליה בנימוס והם יצאו אחד אחרי השני מהבית.

"אני הולכת להתקלח" אמרתי לסבתא והלכתי לחדר ארונות.

הוצאתי בגדים ולקחתי את המגבת מהחדר, שם סבתא השאירה לי אותה.

חיכיתי שהאמבטיה תתמלא באדים של המים החמים, ומיד אחר כך נכנסתי לאמבטיה, מקבלת שוק מהחום אבל נכנסת בכל זאת.

 

"דניאלי תצאי כבר.. " סבתא דפקה על הדלת וצעקה. לא הבנתי למה היא צועקת, בחיים לא שמעתי אותה צועקת... טוב בכל זאת הייתי בתוך המקלחת כשהמים זורמים, בקושי שמעו.

יצאתי מהמקלחת במהירות, מתייבשת ומתלבשת במהירות.

הייתי עוד עם המגבת על הראש וסבתא הביאה לי את הטלפון של הבית. "מי זה?" שאלתי והיא לא ענתה לי, רק אמרה לי לענות.

"הלו?" עניתי ומהצד השני לא שמעתי כלום במשך כמה שניות.

"דניאלי!" שמעתי את קולו של טום, טומי שלי קורא לי וחיוך מאושר נפרש על פניי. לא ידעתי מאיפה הוא השיג את המספר של סבתא, אבל לא היה לי אכפת.

"מה את שפויה? איך עזבת אותנו ככה?" הוא שאל ושמעתי את האכזבה והעצב בקולו.

ניסיתי להחזיק מעמד, לא לבכות.. זה הלך לי רק ב5 דקות הראשונות של השיחה, כשדיברנו על למה בכלל באתי לכפר.

התיישבתי על אחד הכיסאות בפינת האוכל, שומעת את מה שטום אומר לי ודמעה אחת זולגת מעיניי, מחליקה לכיוון שפתיי.

"אוף, אתם עושים כיף בלעדיי" אמרתי אחרי ששמעתי את מה שהוא אמר לי, אחרי שהוא סיפר לי את כל מה שהם הספיקו לעשות ביום וחצי.. ולחשוב שיש חודש שלם.

"איתך היה יכול להיות יותר כיף" הוא אמר והעלה לי חיוך על הפנים. "אוו.. כמה נחמד לשמוע את זה" אמרתי ושמעתי את צחוקו.

"טוב דניאלה יקירתי, אני צריך לנתק" הוא אמר ונאנח. "אני אתקשר מחר לפלאפון שלך.. הוא היה סגור משום מה היום" הוא המשיך. "אני מתגעגע מלא וגם הבנות אמרו לי למסור לך שהן מתגעגעות" הוא אמר בסוף.

"תמסור להן שאני מתגעגעת והיי אתה.. שלא תתחיל להשתנות לי כשאני לא בסביבה, נדבר.. ביי" אמרתי והוא צחקק ואחר כך שמעתי את צליל הניתוק.

 

החזרתי את הטלפון למקום אחרי רבע שעה שדיברתי עם טום והלכתי לחדר לסדר את השיער.

פתאום נזכרתי שטום אמר לי שהפלאפון שלי היה סגור. הלכתי לראות אם הוא באמת היה סגור, וכן.. הוא היה סגור.

כשהדלקתי אותו הבנתי שלא הייתה לו סוללה אז שמתי אותו בטעינה והמשכתי להתעסק עם השיער.

יצאתי מהחדר ונזכרתי שלסבתא יש פסנתר בבית, במרתף.

'מזמן לא ניגנתי בפסנתר' חשבתי לעצמי והלכתי לכיוון הדלת של המרתף, מדליקה את האור ויורדת למטה, מגלה אל מול עיניי את הפסנתר הגדול, בצבע שחור בוהק, כאילו סבתא דואגת לנקות אותו כל יום.

התיישבתי על הכיסא, מותחת את אצבעותיי ומתחילה לנגן תו אחרי תו.

המנגינה נשמעה נוראית באוזניי אבל המשכתי לנגן, כי ניגנתי את התווים כמו שצריך, כנראה שהפסנתר לא היה מכוון.

"ואוו.. התגעגעתי לנגינה" אמרתי לעצמי בקול אחרי שסיימתי לנגן כמה וכמה שירים, לוקחת מנוחה וחוזרת לנגן עוד כמה שירים.

כשהסתכלתי בשעון שעל ידי ראיתי שהשעה רק 5 בצהריים והחלטתי לצאת קצת מהבית.. לא יכולתי לשבת יותר בבית. הלכתי לחדר לקחת את הפלאפון, דוחפת אותו לכיס הסווצ'ר והולכת לסלון.

"סבתא אני יוצאת קצת.. אני אחזור עד 8 בערך" אמרתי ויצאתי עם המעיל עליי, נועלת את נעליי מחוץ לבית ומתחילה ללכת לאן שרגליי לוקחות אותי.

 

כשיצאתי גיליתי שהשמש יצאה קצת, מחממת את השלג וממסה אותו, מעלימה אותו ולא משאירה שום סימן שלו ברחבי הכפר.

הפלאפון שלי לפתע צלצל. 'אבא' הופיע על הצג. חייכתי ועניתי לשיחה.

כל כך התגעגעתי אליו, הייתי הרבה פעמים בטיולים של ימים על גבי ימים, טסתי אל מחוץ לגבולות גרמניה אבל אף פעם לא התגעגעתי אליו כמו שהתגעגעתי אליו עכשיו.

"היי אבא!" אמרתי בקול והוא התחיל לדבר, מספר לי קצת מה קורה בבית, שואל אותי איך בכפר.. וכרגיל, לי אסור להתלונן אז אני משתדלת לספר לו רק על הדברים הכיפיים.. שלא בדיוק היו.

אחרי כמה דקות שמעתי את הבכי של אמילי דרך הטלפון.

"אתה לבד בבית הא?" שאלתי אותו והוא צחק. "כן.. אני אתקשר בהזדמנות" הוא אמר ושמעתי את צליל הניתוק.

כל פעם שהוא נשאר בבית לבד אמילי נופלת כי אלכס דוחף אותה, או שאלכס מתחיל לבכות כדי לקבל תשומת לב.

המשכתי ללכת, נכנסתי למין חממה ענקית.. היה כל כך חם שם אבל בכל זאת נשארתי שם, מתיישבת על אחד השרפרפים שהיו שם וטובעת במחשבות.

 

כשהסתכלתי על השעון השעה הייתה 7 וחצי, ישבתי בחממה יותר משעה ופשוט חשבתי. הזמן עבר לי מהר מידי.

החלטתי לחזור לביתה של סבתא.

השמש נעלמה, הקור חזר והכה בי ברגע שיצאתי מהחממה שבה הזעתי מרוב חום.

אחרי כמה דקות כבר הייתי אצל סבתא בבית, היה ריח מוכר בבית.. ריח של משהו שהתגעגעתי אליו המון.

הלכתי לסלון וראיתי גור כלבים קטנטן, בצבע שחור.. עיניו הביטו בי במבט מסכן, כאילו הוא חיכה שאני אתקרב אליו ואלטף אותו.

"סבתא של מי הגור הזה?" שאלתי אותה כשראיתי אותה נכנסת לסלון. "של קאוליץ, הם נסעו לכמה ימים אל מחוץ לכפר לפני בערך שעה וביקשו שאשמור עליו" היא הסבירה וחייכתי אל הגור החמוד ששכב מול עיניי.

הכלב הזה הזכיר לי את הכלבה שהייתה לסבתא, סוויצ'.

כל הערב ישבתי ושיחקתי איתו, זורקת לו את אחד הצעצועים שהיו לידו ומחכה שהוא יחזיר לי אותו.

בערך בשעה 9 סבתא התיישבה מול הטלוויזיה, מחפשת מה לראות ולבסוף נעצרת על הערוץ המקומי, בתקווה שיהיה משהו מעניין לראות.

"סבתא.."קראתי ושמעתי את מלמוליה. "את מוכנה להסביר לי איך ביל וטום הם תאומים והם בכלל לא דומים אחד לשני?" שאלתי אותה והיא צחקה. "תנסי לדמיין את ביל בלי הצבע בשיער, בלי כל העגילים והאיפור.." היא התחילה לומר ודמיינתי אותו.

"אוקי.." אמרתי והיא המשיכה: "ואת טום בלי הראסטות השטותיות האלה, בלי העגיל" היא אמרה ועדיין לא מצאתי שום דבר דומה בין השניים האלה, לא הבנתי במה בדיוק הם דומים.

"אם את אומרת.. אני עדיין בטוחה שהם לא תאומים" אמרתי לסבתא, גורמת לה לצחוק תוך כדי בהייה בטלוויזיה.

"מתי טום עשה את הראסטות והעגיל?" שאלתי את סבתא והיא הסתכלה עליי. "ממתי את כל כך מתעניינת בטום?" סבתא שאלה אותי וצחקתי. "סתם.. התכוונתי לשאול גם על ביל" אמרתי לה ושיקרתי, פעם אחרונה שראיתי את ביל לפני כל השינוי היה בגיל 12  בערך אז ידעתי מתי הוא עשה את כל זה.

"טוב.. אני חושבת שבערך בגיל 14 " היא אמרה ונאנחתי, מחייכת והולכת לחדר.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס ונשכבתי על המיטה, נכנסת להודעות ושולחת לבלה ולינה הודעה.

'תאומים כאלה בחיים לא ראיתי.. אתן פשוט לא מבינות', כתבתי ולחצתי על שלח.

אחרי 2 דקות קיבלתי הודעה בחזרה מלינה. 'על מה את מדברת? התאומים המוזרים האלה שסיפרת לנו עליהם בגיל 12 בערך?" היא כתבה בהודעה והנהנתי לעצמי.

הדפיקות בדלת הורידו מפני את החיוך, במיוחד כשראיתי מי בדלת. "אתם לא אמורים להיות מחוץ לכפר?" שאלתי וראיתי חיוך מבצבץ מפיו.

 

מקווה שאהבתן את הפרק !  :))

הוספתי את כולכן לקבועים .. אזז, אני מחכה לתגובות שלכן ! ^^

שבת שלום ♥

נכתב על ידי , 3/9/2010 15:43  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,942
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לi'm NOT automatic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על i'm NOT automatic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ